לאו התשיעי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־11:37, 6 באוקטובר 2013

לאו התשיעי (בלטינית: Leo IX; ‏21 ביוני 1002 - 19 באפריל 1054) היה אפיפיור מ-12 בפברואר 1049 ועד מותו. נולד כבן אצולה גרמני בשם ברונו מאגיסהיים-דסגבורג, השלישי בשורת אפיפיורים גרמניים שמינה היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה והחשוב שבהם. היה רפורמטור שביקש להציב את השלטון הכנסייתי מעל לשלטון החילוני וקידם לצורך כך את נזירי קלוני ובפרט את הקרדינל הילדברנד (לימים, האפיפיור גרגוריוס השביעי). במכתב לפטריארך קונסטנטינופול ציטט את מתת קונסטנטינוס באופן ממנו התפרש שהאפיפיור ברומא נעלה ממנו ושאו שליט העולם הנוצרי. בכך הסלים את הצעדים שהובילו לסכיזמה הגדולה ותרם להפרדותה-למעשה של הכנסייה המזרחית מעל הכנסייה הקתולית הרומית.

תולדות חייו

נולד באגיסהיים שבאלזס (כיום בצרפת, דאז תחת שליטת קיסר האימפריה הרומית הקדושה כנסיכות גרמנית). אביו הוגו היה אחיינו של קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. ב-1026 התמנה לבישוף טול (Toul), בתפקידו זה טיפח את מנזר קלוני.

לאחר מותו של האפיפיור דמסוס השני התכנסה בדצמבר 1048 ועידה בראשות נציג הקיסר היינריך השלישי בוורמס, בה בחרו הן נציגי הקיסר והן נציגי רומא בברונו מאיגסהיים כמועמד מוסכם לאפיפיורות. עם זאת, ברונו מאיגסהיים עמד על כך שייבחר ברומא על ידי כינוס של כוהני דת חופשיים מתכתיבים פוליטיים קיסריים. הוא יצא לרומא לאחר חג המולד, בבזנסון חברו אליו ראש מנזר קלוני והנזיר הילדברנד (לימים, האפיפיור גרגוריוס השביעי). הוא הגיע לרומא כצליין ונבחר על ידי כוהני הדת של העיר, רק לאחר מכן הוכתר בשם לאו התשיעי.

בפסחא 1049 כינס סינוד גדול, בו שלל לחלוטין את השמעונייה (רכישת משרות כנסייתיות בכסף) והעביר את הנכסים של כוהני דת שרכשו את משרתם לידי מנזר קלוני. בהמשך אותה שנה נע דרך איטליה וצרפת וחבר להיינריך השלישי בחצרו בקלן ולאחר מכן באאכן. בדרכו קיים כינוסים בפאביה, ריימס ומיינץ בהם הטיף נגד שמעוניות ונגד נישואי כוהני דת.

ב-29 באפריל 1050 שב לרומא, בה כינס סינוד פסחא נוסף, שנסוב סביב דיונים תאולוגיים. לאחר מכן נסע שוב לגרמניה ושב לרומא כעבור שנה לסינוד הפסחא של 1051. ב-1052 שב וחבר לקיסר בפרסבורג וניסה, נסיון כושל, לשאת ולתת עם הונגריה במטרה להכפיפה לשלטון הקיסרות הרומית.

ב-1052 התבקש האפיפיור לטפל בפלישת הנורמנים לקלבריה ופוליה שבדרום איטליה. אף קונסטנטינוס התשיעי, קיסר האימפריה הביזנטית, שחשש מפני פלישה נורמנית לביזנטיון, פנה אל האפיפיור ברומא בבקשת סיוע. הנורמנים היו נוצרים ולפיכך הייתה לאפיפיור סמכות לכפות עליהם את דברו כמנהיגם הדתי העליון. אולם הנורמנים לעגו לאפיפיור, עקב כך יצא לאחר סינוד הפסחא של 1053 בראש צבא חיילים איטלקים מלאטיום ומהערים בנוונטו, אמאלפי וגאטצה (Gaeta) ו-700 שכירי חרב שוואבים שסיפק לו הקיסר היינריך, על מנת להכניע את הנורמנים בראשותו של רובר גיסקאר. הכוחות התנגשו ב-18 ביוני ליד סיביטאטה, שמצפון לפוג'יה, לפני שכוחות של האפיפיור יכל לחבור לצבא הביזנטי. למרות הנחיתות המספרית של הנורמנים, הצליח צבא הפרשים האחיד שלהם לגבור על הכוח הבלתי-הומוגני שגיבש האפיפיור.

הנורמנים לקחו את האפיפיור בשבי, אותו העביר בנוחות יחסית בארמון בבנוונטו עד אפריל 1054. לאחר שחרורו יצא לרומא שם נפטר ב-19 באפריל.

בתגובה להתערבות פטריארך קונסטנטינופול, מיכאל קרולאריוס, בהנהגתם של תושבי דרום איטליה תחת שלטון הנורמנים, העביר לאו התשיעי עוד בכלאו מכתב לפטריארך קונסטנטינופול בידיו של הקרדינל הומברטוס איש מואיינמוטייה, בו הדגיש שהוא, בישוף רומא, הוא הסמכות הדתית העליונה על כל הנוצרים, תוך שהוא מצטט בהרחבה מתוך "מתת קונסטנטינוס", חיבור פסאודואפיגרפי שהאפיפיור האמין שהוא מקורי ואמיתי וקרא לו למשוך ידיו מהכוונתם הדתית של אנשי דרום איטליה. כיוון שהפטריארך סירב להכיר באפיפיור של רומא כנעלה עליו, נידה אותו הומברטוס מן הכנסייה בסמכות שניתנה לו מאת שולחו, בתמורה נידה הפטריארך את הומברט. כך נקרע הקרע בין הכנסייה המערבית, הרומית-קתולית לכנסייה המזרחית.

שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקודם: דמסוס השני	אפיפיור (רשימה)	הבא: ויקטור השני

קישורים חיצוניים

ערך באנציקלופיה הקתולית (באנגלית)

@@ שורה 11: / שורה 11: @@
 ב-[[29 באפריל]] [[1050]] שב לרומא, בה כינס סינוד פסחא נוסף, שנסוב סביב דיונים [[תאולוגיה|תאולוגיים]]. לאחר מכן נסע שוב לגרמניה ושב לרומא כעבור שנה לסינוד הפסחא של [[1051]]. ב-[[1052]] שב וחבר לקיסר ב[[פרסבורג]] וניסה, נסיון כושל, לשאת ולתת עם [[הונגריה]] במטרה להכפיפה לשלטון הקיסרות הרומית.
-ב-[[1052]] התבקש האפיפיור לטפל בפלישת ה[[נורמנים]] ל[[קלבריה]] ו[[פוליה]] שבדרום איטליה. אף [[קונסטנטינוס התשיעי, קיסר האימפריה הביזנטית]], שחשש מפני פלישה נורמנית ל[[ביזנטיון]], פנה אל האפיפיור ברומא בבקשת סיוע. הנורמנים היו נוצרים ולפיכך הייתה לאפיפיור סמכות לכפות עליהם את דברו כמנהיגם הדתי העליון. אולם הנורמנים לעגו לאפיפיור, עקב כך יצא לאחר סינוד הפסחא של [[1053]] בראש צבא חיילים איטלקים מ[[לאטיום]] ומהערים [[בנוונטו]], [[אמאלפי]] וגאטצה (Gaeta) ו-700 [[שכיר חרב|שכירי חרב]] [[שוואביה|שוואבים]] שסיפק לו הקיסר היינריך, על מנת להכניע את הנורמנים בראשותו של [[רובר גיסקאר]]. הכוחות התנגשו ב-[[18 ביוני]] ליד סיביטאטה, שמצפון ל[[פוג'יה]], לפני שכוחות של האפיפיור יכל לחבור לצבא הביזנטי. למרות הנחיתות המספרית של הנורמנים, הצליח צבא ה[[פרש]]ים האחיד שלהם לגבור על הכוח הבלתי-הומוגני שגיבש האפיפיור.
+ב-[[1052]] התבקש האפיפיור לטפל בפלישת ה[[נורמנים]] ל[[קלבריה]] ו[[פוליה]] שבדרום איטליה. אף [[קונסטנטינוס התשיעי, קיסר האימפריה הביזנטית]], שחשש מפני פלישה נורמנית ל[[ביזנטיון]], פנה אל האפיפיור ברומא בבקשת סיוע. הנורמנים היו נוצרים ולפיכך הייתה לאפיפיור סמכות לכפות עליהם את דברו כמנהיגם הדתי העליון. אולם הנורמנים לעגו לאפיפיור, עקב כך יצא לאחר סינוד הפסחא של [[1053]] בראש צבא חיילים איטלקים מ[[לאטיום]] ומהערים [[בנוונטו]], [[אמאלפי]] וגאטצה (Gaeta) ו-700 [[שכיר חרב|שכירי חרב]] [[שוואביה|שוואבים]] שסיפק לו הקיסר היינריך, על מנת להכניע את הנורמנים בראשותו של [[רובר גיסקאר]]. הכוחות התנגשו ב-[[18 ביוני]] ליד סיביטאטה, שמצפון ל[[פוג'יה]], לפני שכוחות של האפיפיור יכל לחבור לצבא הביזנטי. למרות הנחיתות המספרית של הנורמנים, הצליח צבא ה[[פרש (מקצוע)|פרש]]ים האחיד שלהם לגבור על הכוח הבלתי-הומוגני שגיבש האפיפיור.
 הנורמנים לקחו את האפיפיור בשבי, אותו העביר בנוחות יחסית בארמון ב[[בנוונטו]] עד אפריל [[1054]]. לאחר שחרורו יצא לרומא שם נפטר ב-[[19 באפריל]].