בית הקברות סמבוסקי

בית הקברות סמבוסקי הוא בית עלמין יהודי עתיק בירושלים, על מורדותיו הדרומיים והמזרחיים של הר ציון.

תמונה כללית של אזור בית הקברות סמבוסקי, מבט ממערב, תחילת שנות ה-2000. בית הקברות נמצא במרכז התמונה, אך קשה להבחין בו כיום. דרך העפר הנראית היא הדרך המגיעה מכביש גיא בן הינום.

מיקום ודרכי הגעה

בית הקברות סמבוסקי נמצא במדרון הצפון-מזרחי של גיא בן הינום, בין קו גובה 670 מטר לקו גובה 710 מטר מעל פני הים. בית הקברות ממוקם מול המנזר היווני-אורתודוקסי סנט אונופריוס, בנ.צ. 17215/13080.

אל בית הקברות ניתן להגיע בשתי דרכים עיקריות: האחת היא דרך עתיקה היוצאת מהכביש העולה אל הר ציון ('כביש האפיפיור'). כאשר עולים בכביש נראה ממזרח לו (צד ימין) בית קברות הפרוטסטנטי ומיד אחריו יורדת סמטה צרה באורך של כ-250 מטר אל בית הקברות סמבוסקי. הסמטה מתחברת אל המדרגות המפרידות בין חלקת 'סמבוסקי הקטנה' לחלקת 'סמבוסקי הגדולה'. דרך נוספת הנוחה אף לרכב, עולה מכביש גיא בן הינום. במרכז הגיא ישנו מבנה מגודר של משאבת מים, מולו על המדרון הצפוני מתחילה לטפס במתינות לכיוון מזרח וצפון-מזרח דרך עפר כבושה (ניתן לנסוע בה ברכב רגיל). כעבור כ-250 מטר מגיעים לגדר אבן ולפינה הדרום-מערבית של בית הקברות סמבוסקי.

מקור השם

השם המקובל ביותר של בית הקברות הוא סמבוסקי, אך במקורות שונים הוא נקרא בשמות אחרים, שרובם שיבושים של השם המקובל: סמבוסקה, טמבוסקה, סמבושקי, סמבורסקי, סאנבוסקי, סאנבוסקה, אַל-סַמְבּוּסְקֶה, גרניל, ובית הקברות הספרדי הישן. ריבוי השמות מעיד על העממיות של בית הקברות, על גורלו העגום כנראה כבר מתחילת קיומו, ועל היותו בית קברות זניח לעומת הר הזיתים.

לא ברור מה מקורו או משמעותו של השם סמבוסקי, והוצעו לכך רעיונות שונים. בין השאר ישנה סברה שהשם ניתן לו בשל צורתו הגאוגרפית של בית הקברות, המזכירה את המאכל סמבוסק.

היסטוריה

ר' גדליה מסימיאטיץ בספרו 'שאלו שלום ירושלים', כתב על ביקורו בירושלים בשנת ה'תס"א (1700): "שני בתי קברות המתוקנים בירושלים, אחד ישן מימים קדמונים והוא רחוק מירושלים מצד דרומו ועוד בית קברות חדש במזרח של ירושלים על הר הזיתים בשיפוע ההר. בבית הקברות הישן אין ניכר שום קבר ושמה כמה מערות, אבל בבית הקברות החדש אין שום מערה." בדרומה של ירושלים, לא נמצא בית קברות יהודי שיש בו מערות מלבד בית הקברות סמבוסקי. המעניין בתיאורו של ר' גדליה הוא ציון העובדה שבית הקברות 'מצד דרומו' הינו 'ישן מימים קדמונים'. ממקור זה וממקורות נוספים ניתן ללמוד כי בית הקברות קיים לפחות מן המאה ה-17.

בית הקברות במאות ה-19-20

תמונה כללית של בית הקברות סמבוסקי משנת 1855, מבט מדרום מערב. בית הקברות נמצא מעט מתחת למרכז התמונה, ונראות בו נקודות לבנות, שהן המצבות. ברקע נראית העיר העתיקה.

החל מהמאה ה-19 ישנן עדויות מפורשות המתייחסות לבית הקברות סמבוסקי. בית הקברות מצוין גם במפות, בתחריטים ובצילומי ירושלים הראשונים. בראשית שנות השבעים של המאה ה-19 החלה להתפתח בהדרגה שכונה קטנה של ערבים בין בית הקברות סמבוסקי ובריכת השילוח. בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל ידע המקום הרס ועזובה. במיוחד לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) החל הרס שיטתי של מצבות ושימוש באבני מצבות לבניית גדרות ובתים של תושבי האזור. הנהלת ועד העדה הספרדית ניסתה מדי מספר שנים לגייס משאבים ולטפל באופן יסודי בבית העלמין, אך הדבר לא הסתייע ומתוכניות רבות נעשה רק מעט.

בשנת 1938 הופיעה בעיתון הארץ הידיעה הבאה: "...בחלקה המכונה "סאמבוסקי", הרשו לעצמם השכנים לבנות בית ממש בתוך בית העלמין, לאחר שסלקו בלי כל היסוס מאות מצבות, שכיסו את המקום. עם זה אנו רואים שעצמות מתים מתגלגלות כדומן, ופה ושם מתבלטות שלדים במורד ההר, מכיוון שהגדרות אשר שמרו על המצבות נהרסו או שנגרפו בהמשך העתים על ידי הגשמים העזים."

הרישום המאוחר ביותר בפנקס הקברים של ועד העדה הספרדית מראה שהקבורה האחרונה בסמבוסקי נערכה בכ"ב בכסלו תש"ו (27 בנובמבר 1945).

בית הקברות לאחר 1948

מצבה משולבת בגדר במחנה הלגיון הירדני בהר ציון.

לאחר קום המדינה היה בית הקברות סמבוסקי בשטח ירדן. צפונית לבית הקברות נבנה מחנה צבאי ירדני אשר שימש כמפקדת פלוגת התעסוקה של הקו העירוני. בין מבני המחנה היו 15-20 אוהלים שבסיסיהם נבנו מ-200 עד 300 מצבות שנלקחו מבתי הקברות היהודים, וכן גדרות הבנויות מחלקי מצבות; ייתכן שחלק מהם נלקח מבית הקברות סמבוסקי הסמוך למקום.

למרות המחסור בקרקעות, נמנעו תושבי האזור מלפלוש ולבנות על שטח בית הקברות סמבוסקי, עד 1967. דווקא כשעבר השטח לשליטה ישראלית, לאחר מלחמת ששת הימים, החלה תופעה של פלישות ובניה בלתי חוקית בפאתי בית הקברות. כיום ניצבים בשטח בית הקברות מספר מבנים בלתי חוקיים, משחטת רכב ומוסך, וחלקים ממנו יושרו באמצעות כלים כבדים. במהלך פעולות אלה נהרסו קברים רבים ונותצו עשרות מצבות. מצבות אחרות שימשו כאבני בנייה ומדרגות בבתים בשטח בית הקברות.

בשנת 2003 טושטשו רוב שרידי הקברים ועשרות מצבות נגנבו או נותצו; מאות טונות של פסולת בניין ואשפה נזרקו בשטח, בעיקר בחלק הדרום-מזרחי של בית הקברות. תושבי השכונה פילסו לעצמם רחבות חנייה למכוניות על מקומם של קברים קדומים. בשטח בית הקברות ניתן לזהות כיום רק כעשר מצבות או חלקי מצבות.

גורמים שונים ניסו במהלך השנים לשמר ולשקם את המקום. הנושא נידון בוועדות שונות ואף עלה לדיון בממשלה, אך גם המעט שנעשה לשם שימור המקום, נהרס תוך זמן קצר על ידי התושבים הגרים במקום.

מצבה בבית העלמין סמבוסקי. צולמה במסגרת יום לאיתור, תיעוד וניקוי מצבות בסמבוסקי, נובמבר 2006. הכיתוב על המצבה: "מק (מקום קבורת) אליעזר בן שלום מצפת".

אחד הפעילים ביותר בעניין שיקום בית הקברות היה דורון הרצוג (1957-2010), מורה דרך וחוקר ירושלים אשר חקר את תולדות בית הקברות. הרצוג כתב ספר אודות בית הקברות שיצא לאור בעריכת דר' איל מירון ב-2011.

בשנת תש"ע (2010) נעשתה עבודה של פענוח רשימות הקבורים בסמבוסקי, ומתוכנן גם ניסיון לזהות בשטח את מיקומם של הקברים, כחלק מעבודות לפיתוח ושימור המקום שמבצעים הרשות לפיתוח ירושלים ועמותת אלע"ד.

אחד מחסידי הרב ישראל דב אודסר מברסלב הקים עמותה בשם "העמותה לשיקום בית העלמין סמבוסקי בהר ציון" במטרה להעלות את עצמות רבי נחמן מברסלב לקבורה בירושלים בבית הקברות סמבוסקי ולשקם את בית הקברות בהתאם. לטענת העמותה הם קיבלו רישיון מממשלת ישראל לשם כך.

הקבורים בבית הקברות

בבית הקברות סמבוסקי נקברו בעיקר עניי ירושלים מכל העדות אשר לא יכלו לרכוש חלקות קבר בחייהם על הר הזיתים, או גלמודים שהחברא קדישא הספרדית קברה אותם כ"חסד של אמת" ללא תשלום. עם זאת, ידוע גם על אנשים שבחרו מראש להיקבר בבית הקברות סמבוסקי, ואשר קנו חלקות קבר במקום. בנוסף, נקברו במקום גם מתאבדים, מומרים וחולי רוח.

בניגוד למצבות הגדולות והכבדות שניתן למצוא בחלק מקברי הר הזיתים, המצבות של עניי ירושלים היו פשוטות ביותר, וחלקן נראות כאבנים אשר נאספו בשדה. את החלק במצבה בו נחקק שם הנפטר סיתתו והחליקו כך שניתן יהיה לקרוא את הכתוב. שאר פני המצבה לעומת זאת נשארו 'טבעיים' ולא מהוקצעים. מורגש שנחקק רק המינימום הנדרש על מנת לצמצם בהוצאות. החריטה של האותיות ברוב המצבות נעשתה בצורה פשוטה ביותר: חקיקת האותיות שטוחה וכמעט ללא עומק. המצבות היו פרוצות לנזקי הטבע והזמן, ובמעט המצבות שעדיין קיימות בשטח, קשה כיום לקרוא את הכיתוב.

מספר הקבורים בבית הקברות

פוטנציאל הקבורה בסמבוסקי מגיע ללמעלה מ-7,000 מקומות קבורה, אך קשה להעריך כמה נקברו בו בפועל. בשנים 1972-1973 נעשה סקר על ידי משרד הדתות באמצעות חברת האדריכלים 'עפרוני-שיינברג', בו נרשמו 137 מצבות ומקומן סומן על גבי מפה. במסגרת סקר עצמאי נוסף ומחקר מתמשך שערך דורון הרצוג, נאספו שמות נוספים של נקברים בבית הקברות, ועד כה ידועים שמותיהם של כ-1,600 נפטרים.

מערות הגניזה בבית הקברות

מערות הגניזה בבית הקברות סמבוסקי שימשו כמקום הגניזה המרכזי של העדה הספרדית בירושלים ל'שמות-קודש'. בעתונות המאה ה-19 ובכתבי זיכרונות מתוארות תהלוכות גניזה מפוארות לבית העלמין סמבוסקי. התהלוכות יצאו מארבעת בתי הכנסת הספרדיים אשר ברובע היהודי ועברו דרך שער ציון עד בית הקברות סמבוסקי.

פתח אחת ממערות הגניזה, ומסביב הזנחה ולכלוך, 1995.

כך מתאר פנחס גרייבסקי את תהלוכת הגניזה:

היום ההוא שחל פעם בשבע שנים חג הוא לישראל בירושלים. ביום מועד יסגרו בו את רוב החנויות ובתי העבודה, והעיר עליזה ושמחה... ואחרי אשר מוכרים את הפתיחה של הארון אשר בו הושמו ספרי התורה שבלו ואת הספרים הנתונים כדי כרס מועטפים במעטפות יקרות ומפוארות, בכסף, בציצים ופרחים, תחת חופת משי, מתחילה התהלוכה. שרי עיר וסריסי החכם באשי סולים להם המסילה בין ההמון הרב. לצדי החופה הולכים שני אנשים נושאי נרות שעווה גדולים כקומת איש ועליהם כתוב "כי נר מצווה ותורה אור". אחריהם נוהרים אנשים למאות, נושאי שקי "השמות", תלמידי הת"ת עם מוריהם ונרות שעווה בידיהם הולכים ומזמרים שירי קודש. יוצאים דרך שער ציון, עוברים ברינה את עמק יהושפט אל המערה הגדולה אשר בקצה שדה הקברות העתיק "סמבוסקי" ושם יגנזום עד דור אחרון.

— גרייבסקי, 1993 (מהדורת צילום), חוברת ט' עמ' 12.

בשנת 1924 ערך ד"ר יהודה לייב מאגנס מן האוניברסיטה העברית סקר ממצאים במערות הגניזה בבית הקברות סמבוסקי.

בקיץ 1943 נפלו מספר אבנים מן הכותל המערבי, והן נגנזו במערות הגניזה בסמבוסקי, מפאת הקדושה שיוחסה להן.

חומות ירושלים בשטח בית הקברות

בשנים 1894-1896 נעשה סקר ארכאולוגי לאורך חומות ירושלים, על ידי הארכאולוג האמריקאי פרדריק בליס ועוזרו האדריכל הבריטי ארצ'יבלד קמפכיל דיקי. בליס ודיקי חפרו מטעם הקרן לחקר ישראל באזור הר ציון, וגילו מערכת של שערים וחומה אשר ירדה מהר ציון, מחצר בית הספר 'גובאט' לבית הקברות הפרוטסטנטי, ומשם דרך בית הקברות סמבוסקי עד עיר דוד, ומעיר דוד צפונה לכיוון חומת העופל. בליס ודיקי חפרו מנהרות מתחת לבית הקברות סמבוסקי, וכך הגיעו לחשיפת תוואי החומה. הם החלו בחפירת המנהרות סמוך לתוואי גדר בית הקברות וכך נכנסו פנימה מתחת לקברים ולא חפרו בתוך בית הקברות, כנראה גם מתוך כבוד לקדושת המקום.

ב-18 בפברואר 2007 החלה רשות הטבע והגנים, במימון ובסיוע עמותת אלעד ובניהול הארכאולוג יחיאל זלינגר מרשות העתיקות, לחפור ולחשוף מחדש את שרידי החומה העתיקה. מסיכום החפירות כפי שנתפרסמו עד כה, עולה כי בתוואי החומות ישנן שלוש תקופות. החומה המאוחרת היא מן התקופה הביזנטית, ונבנתה על יד הקיסרית אאודוקיה, בת המאה ה-5. באותו תוואי התגלו ביצורים וחומות מימי החשמונאים המאופיינים בסיתות חשמונאי. חומה זו בנויה על חומה שהיא חלק מן 'החומה הראשונה' של ימי הבית השני.

צמחיה בבית הקברות

בימי פריחת החצבים לקראת הסתיו, מכסה מרבד של חצבים את כל שטח בית הקברות, ותוחם את גבולותיו. לעומת זאת, מחוץ לבית הקברות ישנם מעט חצבים. תופעה זו היא תוצאה של המנהג לשתול חצבים כסימון לגבולות חלקה, או כסימון של קבר, בהיעדר יכולת כלכלית להציב מצבה. יתרונו של החצב הוא בכך שהוא נשאר במקומו לשנים רבות ומהווה בכך תחליף למצבה. ושבצליו הרעילים ירחיקו בעלי חיים מלפגוע בקבר.

קישורים חיצוניים

• יחיאל זלינגר (עורך), דוח מטעם רשות העתיקות על החפירות במורדות הר ציון
• יחיאל זלינגר, מאמר על תולדות וחדשות חפירות באזור החומות המקיפות את הר ציון
• ‫
  שגיאות פרמטריות בתבנית:וואלה!
  פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית נדב שרגאי‏, ללא כבוד אחרון, באתר וואלה!‏, 17 בפברואר 2012‬
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
  פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אלי מנדלבאום, צפו: סמבוסקי - בית הקברות האבוד בירושלים, באתר ynet, 23 באפריל 2012

ביבליוגרפיה

• דורון הרצוג. סמבוסקי - סיפורו של בית העלמין היהודי בהר ציון. ירושלים 2011.
• יחיאל זלינגר. 'החומות המקיפות את הר ציון', אייל מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 3, דברי הכנס התשיעי אלול תשס"ח. ירושלים 2008.
• אברהם יערי. אגרות ארץ ישראל. רמת גן 1971.
• יורם צפריר ושמואל ספראי. ספר ירושלים - התקופה הרומית והביזאנטית. ירושלים 1999.
• זלמן שזר. רבי גדליה מסימיאטיץ (קונטרס). ירושלים תשכ"ג.