דה-סטליניזציה

דה-סטליניזציה- (ברוסית:Десталинизация) תהליך שהיה מתרחש בברית המועצות בתקופת שלטונו של ניקיטה כרושצ'וב במהלכו בוטלו סממני פולחן אישיות של יוסף סטלין ומספר צווים ממשלתיים שהיו בבסיס משטרו של סטלין. התהליך הביא גם לדמוקרטיזציה מסוימת של החיים בברית המועצות המכונה "ההפשרה של כרושצ'וב".

רקע

כבר בשנת 1953 מייד עם פטירת יוסף סטלין החלו סממנים של שינויים שלטוניים והפסקת מדיניות דיכוי פוליטי רחב. הסממנים הראשונים היו בשחרור אסירי גולג, תחילת זיכוי חלק מהאסירים, ביטול משפט הרופאים ועוד.

בפברואר 1956 התקיימה הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בה ניקיטה כרושצ'וב נאם את הנאום הסודי. בנאום זה הוא האשים את סטלין במדיניות דיכוי וסימן שנת 1934 כשנת התחלת הדיכוי. בהתאם לכך, חיסול מעמד הקולאקים ומשפטים של תחילת שנות ה-30 לא נכללו ברשימת פשעי המשטר של סטלין. כרושצ'וב ניסה בכל הכוח לבדל את עצמו ממדיניות קודמו ולכן העברת מידע היה סלקטיבי. מדיניות זו הגיעה לשיאה בשנת 1961 כאשר גופת סטלין הוצא מהמאוזוליאום של לנין ושמה של העיר סטלינגרד שונתה לוולגוגרד.

ראוי לציין שעובדי המנגנון המפלגתי ופקידי ממשל בכירים היו מעוניינים להספקת מדיניות של סטלין, לפיה הם היו בסכנה מתמדת לכליאה או אף להוצאה להורג במעמד הדחתם מהתפקיד ואף בהיותם בגמלאות.

בשנת 1964 עם סיום שלטונו של כרושצ'וב התהליך הופסק. עד לתחילת הפרסטרויקה לא היה אזכור רשמי לטרור הסטליניסטי אך גם מדיניות הדיכוי הרחב לא חזרה.

יישום דה-סטליניזציה

שחרור אסירי גולג וטיהור שמם

עוד בשנת 1953 בתקופה שלברנטי בריה היה בראש המערכת של שרותי הביטחון החל שחרור הדרגתי של אסירי גולאג. בהתאם לצו חנינה מ-27 במרץ 1953 שוחררו כחצי (כ-1.2 מיליון) אסירים, בעיקר אסירים שתקופת מאסר הייתה 5 שנים או פחות. אומנם בין המשוחררים כמעט ולא היו אסירים פוליטיים. בתקופת 1954-1956 שוחררו כ-300 אלף אסירים פוליטיים ומספר אסירים פוליטיים הצטמצם לכ-114 אלף. בתחילת 1956 מספר האסירים לראשונה היה פחות ממיליון אסירים.

במקביל לשחרור האסירים החלו לעבוד וועדות לזיכוי הנאשמים. אלפי אסירים זוכו לאחר מותם.

מספר עובדים בכירים של נ.ק.וו.ד הואשמו בהפרות משמעת, ניהול לא תקין של חקירות ואף פעילות נגד המדינה. חלקם הואשמו ואף הוצאו להורג, חלקם הוצאו לגמלאות.

שינוי שמות

בתקופת שלטונו של סטלין מקומות רבים נקראו על שמו. להלן מספר דוגמאות של ערים שהוחזר להם את השם המקורי:

• Oraşul Stalin, 1950–1960 - ברשוב, רומניה
• Stalin, 1949–1956 - וארנה, בולגריה
• Stalinabad, 1929–1961 - דושנבה, טג'יקיסטן
• Stalingrad, 1925–1961 - וולגוגרד, רוסיה
• Staliniri, 1934–1961 - צחינבלי, גאורגיה
• Stalino, 1924–1961 - דונצק, אוקראינה
• Stalinogród, 1953–1956 - קטוביץ, פולין
• Stalinsk, 1932–1961 - נובוקוזנצק, רוסיה

במקביל פורקו פסלים של סטלין שהיו מוצבים בכיכרות הערים, שם של מפעלים ורחובות רבות שונה. המנון ברית המועצות שמילותיו כללו אזכור של סטלין החל להתבצע ללא מילים והושמעה מנגינה בלבד. מוזיאונים של סטלין שהיו רבים ברחבי ברית המועצות נסגרו ונותר רק מוזיאון בעיר גורי בה הוא נולד.

דה-סטניליזציה כיום

בתקופת נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב היה ניסיון לחדש את התהליך. מספר פקידים בכירים דיברו על הצורך ב"דה-סטליניזציה של התודעה הציבורית". כמו כן דיברו על הצורך באישור תוכנית כלל ארצית להנצחת קורבנות הטרור של סטלין.

לצד דעות אלו היו גם דעות אחרות. לפיהם יש אומנם לקדם את תוכנית ההנצחה אך תוכנית זו עלולה לפלג את הציבור ולא להביא לפיוס חברתי. בהתאם לסקר שבוצע, כ-24% מהנשאלים ציינו שמשפחתם סבלה מדיכוי בתקופת שלטונו של סטלין. לעומת זאת, עם בשנת 2007 רק 15% מהנשאלים ציינו שמדיניות של סטלין הייתה חיובית למדינה, אז באפריל 2011 לעמדה זו הצטרפו כבר 26% מהנשאלים.

קישורים חיצוניים

• תוצאות סקר על היחס של החברה הרוסית ליוסף סטלין ופעילותו