מלחמת אוסטריה–סרדיניה – הבדלי גרסאות

גרסה מ־09:49, 3 בנובמבר 2013

תבנית:מלחמה מלחמה אסטריה-סרדיניה (גם מלחמת העצמאות האיטלקית השנייה, מלחמת פרנקו-אוסטריאן או מלחמת אוסטרו-פיידמונטס, הידועה גם כמערכת איטליה), נערכה בין צרפת של נפוליאון השלישי וממלכת סרדיניה נגד האימפריה האוסטרית בשנת 1859. בעקבות תהליך האיחוד האיטלקי, מלחמה זו מוכרת גם כמלחמת העצמאות השנייה.

רקע

שליטי פיימונטה שנחלו תבוסה כנגד אוסטריה במלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה הבינו כי רק בעזרת בעלי ברית יצליחו לנצח.

מסקנה זו הובילה את קמילו בנסו די קאבור לכינון יחסים עם מעצמות אירופאיות אחרות, באמצעות השתתפות חלקית במלחמת קרים.

בועידת השלום בפריז, ניסה קאבור למשוך תשומת לב לאיחודה של איטליה. קאבור מצא כי הבריטים והצרפתים בעד, אך לחלוטין אינם מעוניינים לפעול כנגד רצונות אוסטריה, מאחר שצעדים לכיוון עצמאות איטלקית יאיימו על טרטוריה אוסטרית בלומברדיה וונטיה. שיחות בין נפוליאון השלישי וקאבור לאחר ועידת השלום סימנו את נפוליאון כמועמד לסייע לאיטליה.

ב-14 בינואר 1858, ניסה פליצ'ה אורסיני האיטלקי לרצוח את נפוליאון השלישי. ניסיון רצח זה הביא אהדה רבה למאמץ האיחוד האיטלקי, והשפיע עמוקות על נפוליאון עצמו, אשר הפך נחוש לעזור לפיימונטה נגד אוסטריה בפעולות ההפיכה שממשלות איטליה יאפשרו בעתיד.

הקיסר נפוליאון השלישי וקמילו בנסו די קאבור, ראש ממשלת ממלכת סרדיניה, חתמו על הסכם ברית כנגד אוסטריה: צרפת תסייע לסרדיניה במלחמה כנגד אוסטריה אם תוקף, וסרדיניה לעביר לצרפת את ניס וסבויה בתמורה.

ברית סודית זו שירתה את שתי המדינות: סייעה לשליטי פיימונטה באיחוד חצי האי האפניני תחת בית סבויה, והחלישה את אוסטריה, יריבתה המושבעת של האימפרייה הצרפתית תחת שלטונו של נפוליאון השלישי.

קאבור, אשר הותנה בקבלת סיוע מצרפת בתקיפה אוסטרית, הסית את וינה בעזרת סדרת תמרונים צבאיים בקרבת הגבול. אוסטריה פרסמה אולטימטום ב-23 באפריל 1859, בו דרשה את פירוק צבא סרדיניה. עקב סירובה של סרדיניה, הוכרזה מלחמה ב-29 באפריל, אשר גררה את צרפת לעימות.

כוחות

צבא צרפת במערכת האיטלקית מנה כ-130,000 חיילים, 2,000 פרשים ו-312 רובאים, כמחצית הצבא.

הצבא פעל תחת פיקודו של נפוליאון השלישי, מחולק לחמישה חילות: הגיס הראשון, הובל על ידי אשיל ברגו ד'הילר, הגיס השני, הובל על ידי פאטריק דה מקמהון (דוכס מגנטה), הגיס השלישי הובל על ידי פרנסואה סרטין קנרובר, הגיס הרביעי הובל על ידי אדולף ניל, והחיל הגיס הובל על ידי הנסיך נפוליאון ז'וזף שארל פול בונפרט. המשמר המלכותי הובל על ידי אוגוסט רגנאו דה סיינט-ז'אן ד'אנגל.

צבא סרדיניה מנה כ-70,000 חיילים, 4,000 פרשים ו-90 רובאים. הצבא חולק לחמש דיוויזיות, תחת פיקודו של קסטרלברוגו, מנפרדו פנטי, ג'יובני דורנדו, אנריקו סיילדיני ודומניקו סוצ'יארי. שתי דיוויזיות מתנדבים הרכיבו את, ציידי האלפים וציידי האפנינים. המפקד העליון היה ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה, אשר נעזר באלפונסו פררו לה מרמורה.

צבא אוסטריה מנה כ-220,000 חיילים, 824 רובאים ו-22,000 פרשים. תחת פיקודו של פילד מרשל פרנק גולאי.

המבצעים

בפתיחת המלחמה, לא היו כוחות צרפתיים באיטליה, כך שמרשל פרנסואה סרטין קנרובר התקדם לפיידמונט בשימוש הגדול הראשון ברכבות.

הכוחות האוסטרים הציגו השגים רבים כנגד צבא סרדיניה החלש עוד לפני הגעתם של הכוחות הצרפתיים לפיימונט.

בכל אופן, הרוזן גולאי, מפקד הכוחות האוסטריים בלומברדיה, בחר לתקוף מאזור נהר טיצ'ינו בכיוון מסוים כדי לחצות אותו. לרוע מזלו, גשם כבד החל לרדת בזמן הצליחה של הנהר, דבר שאפשר לפיידמונטס להציף את שדות האורז שלהם מבעוד מועד ולעקב בכך את התקדמות הכוחות.

האוסטרים תחת פיקודו של גולאי הגיעו לורצ'לי, כדי לאיים על טורינו, בעוד שכוחות צרפתים-סרדינים נעו כדי לחזק את אלסנדריה וגשרי נהר פו מסביב לקזאלה מונפראטו גרמו להם לסגת.

ב-14 במאי, נפוליאון השלישי הגיע לאלסנדריה, כדי לקחת את הפיקוד.

המפגש ההתחלתי של המלחמה היה במונטבלו ב-20 במאי, קרב בין כוחות אוסטריים תחת פיקודו של סטדיון מול דיוויזיה בודדת של החיל הראשון של הצרפתים תחת פיקודו של אלי פרדריק פוריי. הכוחות האוסטריים היו פי שלושה, אבל פוריי זכה בקרב, והכניס את גולאי למגננה.

בתחילת יוני, גולאי הגיע עו כוחותיו למרכז מסמוך לרכבת של מג'נטה ותפס עמדות הגנה מזרחית לנהר. נפוליאון השלישי תקף את ישירות את אזור טיצ'ינו עם חלק מהכוח, כאשר יתר הכוח איגף את הכוחות האוסטריים.

התוכנית עבדה, וגרמה לגולאי לסגת רחוק מאוד אל מצודות במזרח לומברדיה, שם שוחרר מתפקידו.

מחליפו של גולאי היה פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה בכבודו ובעצמו, אשר אירגן את הכוחות האוסטריים בקו הגנה על השטח האוסרי שמאחרי נהר מיניצ'יו.

השתתפותו של הקיסר בקרב סולפרינו הייתה הראשונה והאחרונה. צבא של צרפת ופיידמונט כבשו את מילאנו והתקדמו באיטיות מזרחה כדי לסיים את הקרב כנגד אוסטריה בטרם פרוסיה תתערב.

האוסטרים גילו כי הכוחות הצרפתיים נעצרו בברשה, החליטו לנסות להפתיע אותם על ידי מעבר להתקפה. הכוחות הצרפתיים עברו למגננה, אך אף צד לא ידע באמת היכן יריבו נמצא.

בנדק יחד עם הגיס השמיני הופרדו מהכוח הראשי, אשר הגן על פוזולנגו. הצעד נחל הצלחה, אם כי יתר הצבא האוסטרי נסוג ברגע שפרצה הסערה הגדולה, ונטש מספר ערים לצבא הצרפתי.

עוד באותו הזמן, בחלקו הצפוני של לומברדיה, מתנדבי ציידי האלפים של ג'וזפה גריבלדי הביסו את האוסטריים בקרב ורזה ובקרב סן-פרמו, אשר מסיומם התפרסו 3,000 חיילים על האיים של לוסיאנו וצ'רסו בדלמטיה.

השלום

הפחד למעורבות גרמניה הובילה את נפוליאון לחפש אחר דרך לצאת מהמלחמה, באמצעות חתימה על הפסקת אש עם אוסטריה בוילפרנקה די ורונה. רוב ממלכת לומברדיה, עם עיר בירתה מילאנו (מלבד מנטובה ולגנגו והשטח סביבן) עברה לידי צרפת, אשר מיידית הסיגה את כוחותיה מהן לסרדיניה. השליטים במרכז איטליה, אשר גורשו עקב ההפיכה, הורשו לשוב.

ההסכם אשר נעשה על ידי נפוליאון, מאחרי גבם של בעלי הברית הסרדינים, הוביל לזעם רב בסרדיניה – קאבור בעצמו התפטר כאות מחאה. בכל אופן, הסכם וילפרנקה הוחלף בנובמבר בהסכם ציריך.

מדינות מרכז איטליה נכבשו על ידי הפידמונטסים, אשר לא שיתפו פעולה בהשבת השליטים הקודמים, והצרפתים לא שיתפו פעולה באכיפת הסכם הפסקת האש. האוסטריים נותרו מתוסכלים והצרפתים נכשלו לבצע את שנחתם בהסכם.

בשנה שלאחר מכן, 1860, בעזרת אישור בריטי וצרפתי, דוכס פרמה, דוכס מודנה, הדוכס הגדול של טוסקנה ושטחי האפיפיור – סופחו לממלכת סרדיניה, וצרפת קיבלה את ניס וסבויה כפי שסוכם.

מהלך זה הוביל למשלחת בראשות גריבלדי לסיציליה, אשר השלימה את איחוד איטליה.

ציר הזמן 1859

26 במאי, ציידי האלפים של ג'וזפה גריבלדי התעמתו עם כוחות אוסטריים תחת פיקודו של מרשל לוטננט קרל ברון אורבן בקרב ורזה;
20 במאי, חיל רגלים צרפתי ופרשים סרדינים הביסו את צבא אוסטריה, אשר נסוגו, ליד קרב מונטבלו;
27 במאי, "ציידי האלפים" הביסו את אורבן בקרב סן פרמו, ונכנסו לקומו.
30 במאי, סרדינים הביסו את צבא אוסטריה בקרב פלסטרו;
4 ביוני, בקרב מגנטה, הצרפתים הביסו את האוסטריים;
21 ביוני/24 ביוני, בקרב סולפרינו, סרדינים וצרפתים הביסו את הכוחות האוסטריים ואת פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה. הקרב הטיל רושם רב על ז'אן אנרי דינן אשר ייסד את הצלב האדום;
11 ביולי, פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, התמודד עם הפיכה בהונגריה, פגש את נפוליאון השלישי בוילפרנקה די ורונה, בה חתמו על הפסקת האש.

ראו גם

לקריאה נוספת

פייר מילזה, קלוד דיבו, איחודן של איטליה ושל גרמניה (1871-1858), בתוך: פייר וידאל-נאקה (עורך), תולדות העולם, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1989, עמ' 229-228.