הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה המאוחרת – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה}} |
{{בעבודה}} |
||
[[תמונה:Marius Glyptothek Munich 319.jpg|שמאל|250px|ממוזער|[[פסל (יצירה)|פסל]] של [[גאיוס מריוס]]]] |
[[תמונה:Marius Glyptothek Munich 319.jpg|שמאל|250px|ממוזער|[[פסל (יצירה)|פסל]] של [[גאיוס מריוס]] - יוזם הרפורמה]] |
||
אחת מנקודות המפנה החשובות ביותר בהתפתחות הצבא הרומי |
'''הרפורמה המריאנית''' היא אחת מנקודות המפנה החשובות ביותר בהתפתחות [[הצבא הרומי]]. יוזם הרפורמה הוא [[גאיוס מריוס]] שעל שמו קרויה הרפורמה. מריוס, שהיה בין הבולטים במנהיגה הצבאיים והפוליטיים של רומא, ערך שינוי יסודי ביחס בין צבא לחברה ברומא העתיקה בסוף [[המאה ה-2 לפנה"ס]]. בנוסף, הוא ארגן מחדש את מבנה הצבא, שינה את שיטת האימונים הישנה ושיפר את החימוש באופן משמעותי. |
||
הרפורמות המריאניות החזיקו מעמד כ-80 שנים (107 לפנה"ס - 27 לפנה"ס) ללא שינויים גדולים עד הרפורמיות שערך [[אוגוסטוס]] במבנה הצבא הרומי. הרפורמה של אוגוסטוס לא שינתה באופן יסודי את מבנה הצבא הרומי והמבנה שהגה מריוס המשיך לתפקד עם שינויים מסוימים עד סוף תקופת הפרינפיקט ו[[משבר המאה ה-3]]. |
|||
| ⚫ | |||
==רקע - הצבא הרומי לפני הרפורמות== |
|||
| ⚫ | |||
השינוי הראשון שביצע מריוס, בשנת 107, היה גיוסם לצבא של אלו שנקראו "הנספרים לפי ראשים" (capitae censi), המעמד הנמוך ביותר של ה[[פלבס]], שהיה חסר אמצעים כלכליים. במרוצת השנים חרגו הרומאים יותר ויותר מעיקרון של [[חוקת סרוויוס]] שלפיה מגייסים לצבא רק את העשירים, ועד זמנו של מריוס הופחת כבר רף הרכוש שמתחתיו לא מגייסים לצבא מ-11,000 איסרים ל-1,500 איסרים. מריוס התיר את לכל [[אזרחות|אזרח]] רומאי שנולד חופשי להתקבל לצבא תמורת תשלום הולם. |
השינוי הראשון שביצע מריוס, בשנת 107, היה גיוסם לצבא של אלו שנקראו "הנספרים לפי ראשים" (capitae censi), המעמד הנמוך ביותר של ה[[פלבס]], שהיה חסר אמצעים כלכליים. במרוצת השנים חרגו הרומאים יותר ויותר מעיקרון של [[חוקת סרוויוס]] שלפיה מגייסים לצבא רק את העשירים, ועד זמנו של מריוס הופחת כבר רף הרכוש שמתחתיו לא מגייסים לצבא מ-11,000 איסרים ל-1,500 איסרים. מריוס התיר את לכל [[אזרחות|אזרח]] רומאי שנולד חופשי להתקבל לצבא תמורת תשלום הולם. |
||
| שורה 13: | שורה 17: | ||
הלגיון המריאני היה מורכב מ-10 קוהורטות(סדר גודל של גדוד - 480 - 600 לוחמים), כל אחת בת שש קנטוריות (סדר גודל של פלוגה - 80 - 100 לוחמים){{הערה|לפירוט אודות מספרי הלוחמים בלגיון ראו בהרחבה P. A. Brunt, Italian Manpower 225 BC - 29 AD, Oxford university press, 1971, pp 687 - 693}} סביר להניח שלגיון ממוצע כלל כ-5,000 לוחמים{{הערה|Nic Fields p 11}} ולעתים ירדו כוחו לכדי 4,000 חיילים בגלל האבדות בקרבות. כל קנטוריה חולקה ל- 10 יחידות בנות 8 חיילים כל אחת (שנקראו conteburnia). כל קנטוריה נלחמה, צעדה וחנתה כיחידה אחת. הקנטוריה נשאה את כל החימוש שהייתה זקוקה לו, ואוכל שהספיק לה ל-15 ימים. הציוד הרב שנשאו החיילים הוליד כינוי שדבק בהם - "הפרדות המריאניות" (muli mariani). הציוד הרב שנשאו החיילים הקטין מאוד את הצורך בבהמות משא ובשיירות אספקה, והצבא כולו הפך לנייד יותר. |
הלגיון המריאני היה מורכב מ-10 קוהורטות(סדר גודל של גדוד - 480 - 600 לוחמים), כל אחת בת שש קנטוריות (סדר גודל של פלוגה - 80 - 100 לוחמים){{הערה|לפירוט אודות מספרי הלוחמים בלגיון ראו בהרחבה P. A. Brunt, Italian Manpower 225 BC - 29 AD, Oxford university press, 1971, pp 687 - 693}} סביר להניח שלגיון ממוצע כלל כ-5,000 לוחמים{{הערה|Nic Fields p 11}} ולעתים ירדו כוחו לכדי 4,000 חיילים בגלל האבדות בקרבות. כל קנטוריה חולקה ל- 10 יחידות בנות 8 חיילים כל אחת (שנקראו conteburnia). כל קנטוריה נלחמה, צעדה וחנתה כיחידה אחת. הקנטוריה נשאה את כל החימוש שהייתה זקוקה לו, ואוכל שהספיק לה ל-15 ימים. הציוד הרב שנשאו החיילים הוליד כינוי שדבק בהם - "הפרדות המריאניות" (muli mariani). הציוד הרב שנשאו החיילים הקטין מאוד את הצורך בבהמות משא ובשיירות אספקה, והצבא כולו הפך לנייד יותר. |
||
== |
==סמל הלגיון== |
||
[[קובץ:Roman aquila.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הנשר הרומי]] - סמלו הקבוע של הלגיון|ממוזער]] |
|||
מריוס גם הפך את סמלו של הלגיון לנשר כסף (aquila). |
מריוס גם הפך את סמלו של הלגיון לנשר כסף (aquila). |
||
גרסה מ־10:27, 6 בדצמבר 2013
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
הרפורמה המריאנית היא אחת מנקודות המפנה החשובות ביותר בהתפתחות הצבא הרומי. יוזם הרפורמה הוא גאיוס מריוס שעל שמו קרויה הרפורמה. מריוס, שהיה בין הבולטים במנהיגה הצבאיים והפוליטיים של רומא, ערך שינוי יסודי ביחס בין צבא לחברה ברומא העתיקה בסוף המאה ה-2 לפנה"ס. בנוסף, הוא ארגן מחדש את מבנה הצבא, שינה את שיטת האימונים הישנה ושיפר את החימוש באופן משמעותי.
הרפורמות המריאניות החזיקו מעמד כ-80 שנים (107 לפנה"ס - 27 לפנה"ס) ללא שינויים גדולים עד הרפורמיות שערך אוגוסטוס במבנה הצבא הרומי. הרפורמה של אוגוסטוס לא שינתה באופן יסודי את מבנה הצבא הרומי והמבנה שהגה מריוס המשיך לתפקד עם שינויים מסוימים עד סוף תקופת הפרינפיקט ומשבר המאה ה-3.
רקע - הצבא הרומי לפני הרפורמות
הרפורמות
השינוי הראשון שביצע מריוס, בשנת 107, היה גיוסם לצבא של אלו שנקראו "הנספרים לפי ראשים" (capitae censi), המעמד הנמוך ביותר של הפלבס, שהיה חסר אמצעים כלכליים. במרוצת השנים חרגו הרומאים יותר ויותר מעיקרון של חוקת סרוויוס שלפיה מגייסים לצבא רק את העשירים, ועד זמנו של מריוס הופחת כבר רף הרכוש שמתחתיו לא מגייסים לצבא מ-11,000 איסרים ל-1,500 איסרים. מריוס התיר את לכל אזרח רומאי שנולד חופשי להתקבל לצבא תמורת תשלום הולם.
מכיוון שאזרחים ללא רכוש לא היו מסוגלים לממן לעצמם ציוד וחימוש, מריוס הנהיג שיטה שבה המדינה נתנה לחייל את ציודו ואילו הוא פרע את חובו למדינה בתשלומים נמוכים במהלך השירות. הוא הציע להמונים חסרי הרכוש תעסוקה כחיילים מקצועיים והזדמנות לשפר את מעמדם החברתי ולהרוויח רכוש מהשלל שיבזזו במלחמה. בהיעדר הזדמנויות תעסוקה טובות אחרות, ההמונים נהרו לצבא והתגייסו לתקופה של 25 שנים.
כאשר עמד לרשותו צבא מקצועי, אשר האנשים בו משרתים לזמן ארוך, שינה מריוס את שיטות האימון, והכניס אחידות באימון ובחימוש לרוחב כל הצבא הרומי. מריוס אימץ את שיטת האימון של הקונסול משנת 105, פובליוס רוטיליוס רופוס, שהתבססה על שיטות האימון של בתי הספר לגלאדיאטורים[1]. כמו כן, כל הליגיונרים חומשו מעתה באופן אחיד בחרב, בכידון ההטלה פילום (pilum) ובמגן מלבני סקוטום (scutum). שיפורים בכידון גרמו לכך שהאויבים לא יוכלו להשתמש בו לאחר שהוטל עליהם. בעיתות שלום הצבא התאמן בצורה יסודית במקום להתפזר איש לביתו, ואף עסק בפעולות תשתית אזרחיות, כגון חפירת תעלות, סלילת דרכים ותחזוקתן ועוד.
חלוקה ליחידות משנה
הלגיון המריאני היה מורכב מ-10 קוהורטות(סדר גודל של גדוד - 480 - 600 לוחמים), כל אחת בת שש קנטוריות (סדר גודל של פלוגה - 80 - 100 לוחמים)[2] סביר להניח שלגיון ממוצע כלל כ-5,000 לוחמים[3] ולעתים ירדו כוחו לכדי 4,000 חיילים בגלל האבדות בקרבות. כל קנטוריה חולקה ל- 10 יחידות בנות 8 חיילים כל אחת (שנקראו conteburnia). כל קנטוריה נלחמה, צעדה וחנתה כיחידה אחת. הקנטוריה נשאה את כל החימוש שהייתה זקוקה לו, ואוכל שהספיק לה ל-15 ימים. הציוד הרב שנשאו החיילים הוליד כינוי שדבק בהם - "הפרדות המריאניות" (muli mariani). הציוד הרב שנשאו החיילים הקטין מאוד את הצורך בבהמות משא ובשיירות אספקה, והצבא כולו הפך לנייד יותר.
סמל הלגיון
מריוס גם הפך את סמלו של הלגיון לנשר כסף (aquila).
לבסוף, מריוס נתן אזרחות רומית לכל האזרחים של בעלות הברית האיטלקיות, לאחר השלמה של תקופת השירות בצבא.
ההשפעה של הרפורמות
מומסן מתאר תהליך זה בצורה הטובה ביותר בספרו דברי ימי רומא:
- "ביתו היחיד של זה (החייל ממעמד הפלבס)-המחנה; מדעו היחידי - המלחמה; תקוותו היחידה- המצביא".
התוצאה הבסיסית ביותר של הרפורמות הייתה שיפור משמעותי ביכולתה הצבאית של רומא. מריוס הצליח להפוך את הצבא הרומי ממיליציה של איכרים הנקראים לקרב בשעת הצורך, לצבא מאומן, חזק ומנוסה. לצבא המריאני כמעט ולא הייתה תחרות בעולם העתיק. צבא מהדגם המריאני שירת גם את האימפריה הרומית בתחילת דרכה.
תוצאה נוספת של הרפורמות הייתה שליטה קלה יותר באזורים הכבושים, מכיוון שכעת ליגיונרים רומאים שסיימו את תקופת שירותם התנחלו באדמות הכבושות. התנחלות זו סייעה לרומא להטמיע בתוכה את האזורים הכבושים, ולקרב את העמים הנכבשים לתרבות ולרוח הרומאית.
השפעה נוספת של הרפורמות הייתה הסטה של נאמנות הצבא. לעומת הצבא הקודם, שהיה מורכב מאזרחים חופשיים, שראו בצבא תקופת ביניים קצרה בחייהם, ושרתו בצבא מתוך תחושת חובה לרפובליקה, הצבא החדש הורכב מאנשים שמבחינתם הצבא היה חזות הכל. הצבא היה המושיע שלהם מחיי הדלות והעוני, לחיים של ביזה, מסעות כיבושים ולבסוף חלקת אדמה משלהם. הנאמנות של החיילים עברה מן הרפובליקה, אל המפקדים והמצביאים. שינוי זה בנאמנות הצבא היה אחד הגורמים המכריעים להתפוררותה של הרפובליקה והפיכתה לקיסרות.