ג'יימס מדיסון

תבנית:מנהיג1 ג'יימס מדיסון (אנגלית: James Madison‏; 16 במרץ 1751 - 28 ביוני 1836) נשיאה הרביעי של ארצות הברית וממנסחיה הבולטים של חוקת ארצות הברית.

שנותיו המוקדמות

דמותו של מדיסון על שטר 5000$ (לא פעיל משנת 1934)

מדיסון נולד במחוז המלך ג'ורג' בווירג'יניה. הוריו, קולונל ג'יימס מדיסון ואלינור רוז קונוואי, היו בעלי מטע טבק משגשג במחוז אורנג' בווירג'יניה, שם בילה את ילדותו.

ב-1769 התחיל ללמוד באוניברסיטת פרינסטון (שנקראה אז "קולג' ניו ג'רזי"), וסיים את לימודיו, שהיו אמורים להימשך 4 שנים, בשנתיים, אך הצליח להתיש את עצמו בתהליך. לאחר שחזר לבריאותו למד מחשבה מדינית ואת השפה העברית.

ב-1776 התמנה לעוזרו של תומאס ג'פרסון. בתפקידו זה הפך לדמות משמעותית בפוליטיקה של מדינת וירג'יניה, עזר לנסח את הצהרת חופש הדת של המדינה, ותמך במסירת הטריטוריות הצפון מערביות שלה (שכוללות את מרבית שטחן של אוהיו, קנטאקי, וטנסי של היום) לידי קונגרס המושבות.

פעילותו הפוליטית ותרומתו לחוקה

בשנות ה-80 פעל בהצלחה להקמתה של ועדה לניסוח חוקה לארצות הברית. מדיסון בלט בפעילותו בוועדה זו, שהתכנסה בפילדלפיה ב-1787, עד כדי כך שהוא נחשב בעיני רבים ל"אבי החוקה" האמריקנית. מדיסון קרא לממשל מרכזי חזק, בעל שני בתי מחוקקים. כשעלה נושא ייצוגן של המדינות השונות, היה מהתומכים הבולטים בייצוג לפי גודל האוכלוסייה.

כתביו על הוועידה הן התיעוד הטוב ביותר שהשתמר לגבי הלך החשיבה בה. כדי לתמוך באישור החוקה על ידי מדינת ניו יורק, כתב יחדיו עם אלכסנדר המילטון וג'ון ג'יי את מסמכי הפדרליסט, סדרת מאמרי פרשנות והסברים על החוקה החדשה.

מדיסון כתב שלושים משמונים המאמרים המרכיבים את הפדרליסט. הפסקה המפורסמת ביותר שכתב מופיעה במאמר ה-51:

"אם בני אדם היו מלאכים, שום חוקה לא הייתה נחוצה. אם מלאכים היו מושלים, שום פיקוח חיצוני או פנימי על הממשל לא היה דרוש. ביצירת ממשלה שמנהלת בני אדם על ידי בני אדם, כאן מצוי הקושי הגדול. עליך תחילה ליצור ממשלה שתוכל לשלוט בנשלטים, ובאותו הזמן לדאוג שתשלוט בעצמה".

לאחר אישור החוקה, מדיסון היה לחבר בית הנבחרים מטעם מדינת וירג'יניה. היה זה הוא שהציע בהצלחה את עשרת התיקונים הראשונים לחוקה, הידועים בשם מגילת הזכויות, בהתבסס על עבודתו המוקדמת של ג'ורג' מייסון. המאפיין העיקרי של כהונתו של מדיסון בקונגרס היה רצונו להגביל את כוחה של הממשלה הפדרלית למען סמכויותיהן של המדינות הנפרדות.

כאשר הוא ושאר תומכיו של ג'פרסון התנגדו לרצונה של הממשלה להקים בנק מרכזי הדבר הוביל ליצירתן של שתי המפלגות הראשונות בארצות הברית: הפדרליסטים, שתמכו בהמילטון והאמינו בממשל מרכזי חזק, והדמוקרטים-רפובליקנים, שתמכו בג'פרסון, והאמינו בממשל מרכזי מוגבל.

ב-1797 עזב את הקונגרס, וב-1801 היה למזכיר המדינה בקבינט של הנשיא.

נשיאותו

ב-1808 רץ לנשיאות וזכה ברוב גדול, במידה רבה בזכות ניסיונו הדיפלומטי, שהיה נחוץ מכיוון שהן בריטניה והן צרפת היו על סף מלחמה עם ארצות הברית. כל ארץ חסמה את נמליה של רעותה, ובכך נמנע מארצות הברית לסחור עם מי מהן. ב-1810 העביר הקונגרס חוק ולפיו ינותקו היחסים עם כל מדינה שלא תסיר את המצור. צרפת הסירה אותו, אך בריטניה סירבה.

מלחמת 1812 שפרצה כתוצאה מכך, לא הייתה הצלחה מסחררת לאמריקאים. הבריטים זכו בניצחון אחר ניצחון, כולל כיבוש זמני של הבירה וושינגטון, שאילץ את מדיסון לעזבה ואף שריפת הבית הלבן. האגדה מספרת, שכאשר הגיעו הבריטים לבית הלבן, הם מצאו את ארוחת הערב של הנשיא ערוכה על השולחן, ועדיין חמה. בנוסף, הבריטים חימשו את האינדיאנים במערב, ובמיוחד את שבט השוני בהנהגתו של טקומסה. ואולם למרות ניצחונותיהם, הבריטים לא היו נלהבים במיוחד מהמלחמה, שכן לא היה להם דבר להרוויח. גם בארצות הברית המירמור גבר, ובניו אינגלנד נשמעו קולות שדרשו פרישה מהאיחוד אם המלחמה לא תסתיים. לבסוף נחתם הסכם שלום ב-1814, ואולם אחד מהקרבות הגדולים של המלחמה, קרב ניו אורלינס שהיה ניצחון מוחץ לאמריקאים בהנהגתו של גנרל אנדרו ג'קסון נערך לאחר מכן, מכיוון שהחדשות על ההסכם לא הגיעו לארצות הברית בזמן.

לאחר הנשיאות

לאחר שתי קדנציות כנשיא, עזב מדיסון את המשרה בשנת 1817, ופרש לחוותו בוירג'יניה. הוא היה לזמן קצר הרקטור של אוניברסיטת וירג'יניה, אך העביר את מרבית זמנו באחוזתו. הוא היה נשיאה הראשון של אגודת הקולוניזציה האמריקאית, ששילמה עבור נסיעתם של עבדים משוחררים לליבריה במערב אפריקה, בניסיון להקל במשהו את מחירה המוסרי של העבדות.

מדיסון נפטר ב-1836. הוא הוריש אלפיים דולר לאגודת הקולוניזציה האמריקאית, אך את עבדיו בחר שלא לשחרר והורישם לאשתו.

דיוקנו של מדיסון הופיע על שטר ה-5000 דולר. לשטר היו 20 גרסאות שונות בשנים שבהן היה הליך מטבע חוקי בארצות הברית (1861 - 1946), ותמונתו התנוססה על כולם מלבד שלושה.

קישורים חיצוניים

• ג'יימס מדיסון באתר הבית הלבן