מסגד – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: הדף en:Mosque הוא ערך מומלץ לשעבר
שורה 67: שורה 67:
* [http://meast.wikia.com/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 מיסט,] הרעיון הדתי באסלאם, דת האסלאם, תולדות הערבים והאסלאם.
* [http://meast.wikia.com/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 מיסט,] הרעיון הדתי באסלאם, דת האסלאם, תולדות הערבים והאסלאם.
* [http://www.akdn.org/agency/aktc_akaa.html פרס אגא חאן לאדריכלות]
* [http://www.akdn.org/agency/aktc_akaa.html פרס אגא חאן לאדריכלות]
{{Link FA|en}}{{Link FA|es}}{{Link FA|fr}}
{{Link FA|es}}{{Link FA|fr}}
* [http://www.dzamije.info List of Bosnian mosques with pictures]
* [http://www.dzamije.info List of Bosnian mosques with pictures]



גרסה מ־04:07, 22 בדצמבר 2013

מסגד (ערבית: مسجد, תעתיק מדויק: מַסְגִ’ד (גַאמַע בערבית מצרית) - מקום לסגידה ולפולחן) הוא בית תפילה של מאמינים מוסלמים.

המסגד הראשון היה ביתו של הנביא מוחמד במדינה, עיר מצפון למכה אליה עברו חסידיו של מוחמד בשנת 622. שחזור ביתו של מוחמד מגלה חצר גדולה שהכילה בית קטן יחסית. לפי המסורת המוסלמית, לאחר שמאמינים רבים התלוננו על החום הגדול באמצע היום, מוחמד דאג לשתילת שורה של עצי דקל בצד אחד של החצר וגג של ענפי דקל נוצר בין שורת העצים והקיר החיצוני, מה שייצר אזור תפילה מוצל. מוחמד עצמו עמד בקצה אחד של המעבר המקומר הזה כדי להטיף את משנתו.

במסגד המוסלמים מתפללים בציבור ושומעים דרשות ביום שישי – היום הקדוש למוסלמים. בשעת התפילה פונים המתפללים לכיוון העיר מֶכָּה, העיר הקדושה ביותר לאסלאם. המסגד משמש גם לצרכים קהילתיים שונים.

לרוב המסגדים כיפה וצריח הקרוי "מינָרֶט". במסגד אין בדרך-כלל רהיטים, ואין בו ציורים או פסלים בגלל האיסור של הדת המוסלמית לתאר דמויות. עם זאת, רהיט שיש ברוב המסגדים הוא המנבר, דוכן הדרשות. קירות המסגד מעוטרים על-פי רוב בקישוטים גאומטריים ובכתובות בערבית.

שלושת המסגדים הקדושים ביותר לאסלאם נמצאים – לפי סדר קדושתם – בערים מכה, אל-מדינה וירושלים.

חלקים אופייניים של המסגד ותפקידם

מסגד באסואן שבמצרים
מינרט המסגד של מדינת סבח בעיר קוטה קינבאלו במלזיה המערבית.

מוסלמים מחויבים, על פי חמשת עמודי האסלאם, להתפלל חמש פעמים ביום: בבוקר, בצהריים, אחר הצהריים, בשקיעה ובערב. מואזין קורא למאמינים לתפילה מהמינרט, סוג של מגדל הבולט מעל המסגד (בערבית: "מנרה").

כיוון שהתפילה האסלאמית מצריכה היטהרות טקסית לפניה, במסגדים יש מזרקות או אמצעים אחרים לרחצה בכניסה או בחצר. במסגדים רבים תפקיד זה מורחב לבניין נפרד במרכז החצר.

כניסה למסגד מאזור ההיטהרות - החצר או הפרוזדור - מובילה לחדר פתוח נטול ריהוט. האדריכלות של אולם התפילה היא בדרך כלל אחידה - יער של עמודים או גריד, מלא בכיפות מכסה על החלל. החלק המודגש לעין הוא הקיר שמול הכניסה - קיר הקיבלה. קיר הקיבלה אמור להיות, במסגד שנבנה בכיוון הנכון, בקו ניצב לקו המוביל למכה (בערבית: "مكة المكرمة "). המאמינים כורעים בשורות המקבילות לקיר הקיבלה וכך הם מסודרים בשורה זה לצד זה כשפניהם מול מכה. בקיר הקיבלה, בדרך כלל במרכזו, נמצא המיחראב, גומחה או שקע המציין שזהו קיר הקיבלה. המיחראב ריק גם הוא מרהיטים, בניגוד לאכסדרות הנמצאות בדרך כלל סביב המזבח בכנסיות נוצריות. אם יש גם מינבר מוגבה - דוכן לדרשות יום שישי, הוא נמצא לצד המיחראב. צורות רבות של מסגדים התפתחו באזורים שונים של העולם המוסלמי. באופן כללי ניתן לסווג את המסגדים לשלושה סוגים:

  • מסגד היפוסטילי: מבנה עמודים. הוא מעוצב לפי ביתו של מוחמד במדינה: מבנה מלבני עם חצר ואולם תפילה מקורה. נפוץ בסוריה ובעיראק. חלק ממסגדים אלה הם מסוג T, כאשר קיר הקיבלה והקו הנמשך ממנו אל הכניסה מאונכים זה לזה והם מודגשים, למשל בהגבהת התקרה מעליהם.
  • מסגד ארבעת האיוואנים: דומה למבנה היפוסטילי, בתוספת של ארבעה איוואנים. אלה הם חדרים הבנויים משלושה קירות, כאשר הקיר הרביעי פונה לחצר המרכזית. ישנו איוואן במרכז כל צלע של היקף החצר, ומעליו יש קשת גבוהה. סוג זה התפתח בתקופה הסלג'וקית והוא נפוץ בעיקר באיראן ובאנטוליה.
  • מסגד עות'מאני: אולם התפילה מקורה בכיפה מונומנטלית. ישנן בדרך כלל כיפות קטנות נוספות. המינרטים גבוהים ומחודדים.

דוגמאות למסגדים הראויים לציון הם המסגדים המוקדמים של בית עבאס (כמו המסגד בסמארא הידוע במינרט הסיבובי, מאה 9), מסגדים בצורת האות T (מסגד אבו דולאף בסמארא והמסגד העבאסי בתוניס, שניהם מן המאה ה-9), מסגדים עם ארבעה איוואנים (באיספהאן, מאה 10) והמסגדים בעלי כיפה מרכזית באנטוליה (סולימאניה באיסטנבול וסלימיה באדירנה, שניהם מהמאה ה-16).

בשל האיסור על פיגורטיביות באסלאם (שיש החולקים עליו) רוב העיטורים במסגד אינם כוללים דמויות, אלא צמחים, מבנים וטקסטים דתיים בקליגרפיה. הטכניקות כוללות פסיפס, סיתות באבן, שיש וקרמיקה.

עושר הנפט של המאה ה-20 יצר גל של בניית מסגדים תוך שימוש בעיצובים של ארכיטקטים לא מוסלמים מודרניים. הגל גם קידם את הקריירה של ארכיטקטים מוסלמיים חשובים. פרס אגא חאן לאדריכלות, המוענק מאז שנת 1977, ניתן גם לאדריכלים השומרים על טכניקות מוסלמיות מסורתיות וגם לאדריכלים חדשניים.

כללים ומנהגים

קיימים מספר כללים הכרוכים בניהול הפולחן הדתי במסגד ואשר מטרתם לאפשר למאמין להתמקד בעבודת האל. בעוד מספר מוגבל של כללים, כך למשל חליצת הנעליים בפתח המסגד, הם אוניברסליים, קיימים מנהגים רבים המקבלים ביטוי שונה ונאכפים במידת הקפדה משתנה בין מסגד אחד לאחר.

האימאם

ערך מורחב – אימאם

מינוי של אימאם המנהל את סדרי התפילה במסגד הוא דבר רצוי, אולם אינו מתחייב על פי הלכות הדת. האימאם חייב להיות אדם חופשי והגון ובעל סמכות בענייני הדת. במסגדים הנבנים ומתוחזקים בתקציבי מדינה האימאם ממונה על ידי השלטון, בעוד שבמסגדים פרטיים מינויו של האימאם נעשה על ידי חברי הקהילה, בדרך כלל בהצבעת הרוב. על פי האסכולה החנפית באסלאם לאדם שבנה את המסגד קיימת חזקה על תפקיד האימאם, אולם השקפה זו אינה משותפת לזרמים אחרים באסלאם. ניהול התפילה מתחלק לשלוש קטגוריות, בהתאם לסוג התפילה: חמש התפילות היומיות, תפילת יום שישי, או תפילת רשות. על פי האסכולה החנפית והאסכולה המאלכית קיימת חובה למנות אימאם לתפילת יום שישי, שאחרת לא ניתן לשאת תפילה. לעומתן, האסכולה השאפעית והאסכולה החנבלית קובעות כי מינוי אימאם אינו הכרחי וניתן לקיים תפילה במסגד כל עוד מדובר בתפילת ציבור. יש הקובעים כי אף עבד יכול לשמש אימאם בתפילת יום שישי במסגד, קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם קטין יכול לשמש כבעל תפילה. האימאם המנהל את תפילת יום שישי, עשוי אף לנהל את חמש התפילות בימי החול. קיים קונצנזוס בין הפוסקים המוסלמים כי את תפקיד האימאם יכול למלא רק גבר. יחד עם זאת, יש ונשים מנהלות תפילה בפני קהל המורכב על טהרת נשים.

טהרה

לכל המסגדים קיימים כללי טהרה (ערבית: طهارة‎) כחלק הכרחי מטקס התפילה. לפני תחילת התפילה חייב המאמין להכין עצמו ברחצה טקסית הנקראת וֻדוּאְ (ערבית: وُضوء). אולם, אף מי שנכנס למסגד שלא לצורכי תפילה, חייב לציית לכללי טהרה מסוימים. כך, אסורה נעילת נעליים באולם התפילה אשר רצפתו מכוסה בשטיחים. בחלק מן המסגדים קיימת חובת חליצת נעליים בכל שטח המסגד, גם באותם חלקים מן המבנה שלא נועדו לתפילה. כל המבקרים במסגד חייבים להיות נקיים. לא רצוי אף לבוא למסגד לאחר אכילת מאכלים מדיפי ריח עז (כגון שום).

לבוש

אחת ממצוות האסלאם היא לבוש צנוע. בחלק מן המסגדים קיימת הקפדה כי חובת הלבוש הצנוע תחול לא רק על המתפללים, אלא על כל המבקר במסגד, גברים ונשים גם יחד. גברים המבקרים במסגד מתלבשים בבגדים נקיים ורפויים, שאינם צמודים לגוף. אף נשים המבקרות במסגד מתלבשות בבגדים רפויים, חולצות ששרווליהן ארוכים, מכנסיים ארוכים וכיסוי ראש, כגון חג'אב. מאמינים מוסלמים רבים ברחבי העולם נוהגים להתלבש לתפילה בבגדים מזרח תיכוניים מסורתיים לדת האסלאם.

גלריה

קישורים חיצוניים

תבנית:Link FAתבנית:Link FA

תבנית:Link FA תבנית:Link FA

תבנית:Link FA תבנית:Link FA תבנית:Link FA תבנית:Link GA