טלילה לוי בן-זכאי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: תוכנ\1ת
שורה 10: שורה 10:


לאחר [[מלחמת סיני]] נקלע התיאטרון למשבר וחבריו נקראו לחפש מקור פרנסה חלופי. בן-זכאי נענתה
לאחר [[מלחמת סיני]] נקלע התיאטרון למשבר וחבריו נקראו לחפש מקור פרנסה חלופי. בן-זכאי נענתה
להצעת [[גלי צה"ל]] להצטרף לצוות העורכים בתחנה, לתכניות כמו: "כרטיס כניסה", "דואר צבאי 1005 – תוכנית כבקשתך לקטעים נדירים", "הערב" – תוכנית ראיונות ראשונה ב[[שידור חי]] לצדו של משה בן אפרים, ובהמשך [[ישעיהו בן-פורת]], [[דן פתיר]], [[שמואל שגב]] ואחרים, "מקום טוב באמצע" עם [[יצחק בן-נר]], "רוליטה", "האדם השלישי", "בשעה זו" ועוד.
להצעת [[גלי צה"ל]] להצטרף לצוות העורכים בתחנה, לתוכניות כמו: "כרטיס כניסה", "דואר צבאי 1005 – תוכנית כבקשתך לקטעים נדירים", "הערב" – תוכנית ראיונות ראשונה ב[[שידור חי]] לצדו של משה בן אפרים, ובהמשך [[ישעיהו בן-פורת]], [[דן פתיר]], [[שמואל שגב]] ואחרים, "מקום טוב באמצע" עם [[יצחק בן-נר]], "רוליטה", "האדם השלישי", "בשעה זו" ועוד.


ב-1962 הוזמנה לקבל על עצמה את מדור התרבות של העיתון "[[מעריב]]", ונשארה בעיתון עד [[פרישה לגמלאות|צאתה לגמלאות]]. במסגרת עבודתה ב"מעריב" הגישה במשך מספר שנים מדי שבת בבוקר על בימת התיאטרון הקאמרי את "שבתרבות", לצדו של [[אבי בטלהיים]].
ב-1962 הוזמנה לקבל על עצמה את מדור התרבות של העיתון "[[מעריב]]", ונשארה בעיתון עד [[פרישה לגמלאות|צאתה לגמלאות]]. במסגרת עבודתה ב"מעריב" הגישה במשך מספר שנים מדי שבת בבוקר על בימת התיאטרון הקאמרי את "שבתרבות", לצדו של [[אבי בטלהיים]].

גרסה מ־16:41, 1 בינואר 2014

טלילה לוי בן זכאי, 2009

טלילה לוי בן-זכאי (נולדה ב-3 בדצמבר 1930) היא שחקנית תיאטרון, עיתונאית ותסריטאית ישראלית.

ביוגרפיה

טלילה בן-זכאי נולדה בירושלים, בת לשרה לבית טנצמן ויוחנן בן-זכאי לבית גלוברמן מסטולין שברוסיה הלבנה. גרה במעונות עובדים א' ולמדה בגימנסיה העברית רחביה בירושלים ובסמינר "אשכולי" לגננות. במקביל הייתה חברה בתנועת הצופים. בגיל 16 גויסה ל"הגנה" והוצבה בקורס קשר. יום לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה נשלחה לפתוח את תחנת הקשר בשכונת ימין משה, נוכח העיר העתיקה.

בנובמבר 1948 שוחררה מצה"ל כדי להשלים לימודיה בסמינר לוינסקי, בשל הצורך הלאומי בעובדי הוראה עם בוא גל העלייה הגדול. לאחר 3 שנות הוראה עברה לעבוד במחלקת הצופן של משרד החוץ, ובמקביל הצטרפה לתיאטרון זירה בניהולו של מיכאל (מיקו) אלמז, תיאטרון חובבים אוונגרדי. ב"זירה" שיחקה, בין השאר, בהצגות "נער השעשועים של העולם המערבי", "המעגל המרובע" ו"בדלתיים סגורות" של ז'אן פול סארטר. ב-1953 הוזמנה להופיע בתיאטרון "האהל" בהצגות כמו "העיר הזאת", "הדגן הוא ירוק", "מתחת לגשר", "דרך הטבק" ועוד. בן-זכאי למדה משחק אצל פאני לוביץ', פיתוח קול אצל לולה שנצר, והתקבלה לביה"ס של התיאטרון הקאמרי.

ב-26 בדצמבר 1954 נישאה בן-זכאי לשחקן אורי לוי. לזוג נולדה בת אחת. ב-1955 עברה ביחד עם לוי לתיאטרון הקאמרי והשתתפה בהצגות "ירמה", "אגדות לוד", "תק על תק" ועוד.

לאחר מלחמת סיני נקלע התיאטרון למשבר וחבריו נקראו לחפש מקור פרנסה חלופי. בן-זכאי נענתה להצעת גלי צה"ל להצטרף לצוות העורכים בתחנה, לתוכניות כמו: "כרטיס כניסה", "דואר צבאי 1005 – תוכנית כבקשתך לקטעים נדירים", "הערב" – תוכנית ראיונות ראשונה בשידור חי לצדו של משה בן אפרים, ובהמשך ישעיהו בן-פורת, דן פתיר, שמואל שגב ואחרים, "מקום טוב באמצע" עם יצחק בן-נר, "רוליטה", "האדם השלישי", "בשעה זו" ועוד.

ב-1962 הוזמנה לקבל על עצמה את מדור התרבות של העיתון "מעריב", ונשארה בעיתון עד צאתה לגמלאות. במסגרת עבודתה ב"מעריב" הגישה במשך מספר שנים מדי שבת בבוקר על בימת התיאטרון הקאמרי את "שבתרבות", לצדו של אבי בטלהיים.

בן-זכאי פרסמה שני ספרים: האחד לנוער – "אחרי הצלצול השלישי" – עם איורים של זאב, והאחר לתינוקות – "יומומן" לתיעוד שנת החיים הראשונה.

בן-זכאי כתבה תסריטים לקולנוע ("השכונה שלנו", "התרוממות") ולטלוויזיה ("אליק בליק בום" לילדים, והדרמות: "דודי ורעי" ו"מקרה גבול"), וכן תסכיתים לרדיו.

משנת 1996 בן-זכאי היא חברה פעילה בעמותת ליל"ך – לחיות ולמות כבוד, ובמסגרת התנדבותה בעמותה היא מרכזת את הוצאת הבטאון :"חיים בכבוד" היוצא לאור פעמיים בשנה.

קישורים חיצוניים