יהדות מערב אפריקה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ שוחזר מעריכות של יהודה שמחה ולדמן (שיחה) לעריכה האחרונה של Ben tetuan
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:SONGHAI empire map-HE.PNG|ממוזער|שמאל|300px|[[אימפריית סונגהאי]] בסביבות [[1500]]]]
[[תמונה:SONGHAI empire map-HE.PNG|ממוזער|שמאל|300px|[[אימפריית סונגהאי]] בסביבות [[1500]]]]
'''יהדות מערב אפריקה''' ([[ערבית יהודית]]: '''אַהְל יַהוּד בִּלַאד אַלסוּדַאן''') הנן הקהילות היהודיות אשר ישבו בעבר ב[[מערב אפריקה]] ומוצאן מה[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], [[צפון אפריקה]], [[ספרד]] ו[[פורטוגל]]. קײם תיעוד היסטורי המתײחס לנוכחות יהודים ב[[גאנה]], [[מאלי]], ו[[אימפריית סונגהאי]], אשר נקראו בפי ה[[ערבים]] בשם "בִּלַאד אלסודאן" (ארץ השחורים).{{ש}}בתקופה מאוחרת יותר הקימו יהודים שמוצאם מספרד, פורטוגל ו[[מרוקו]] קהילות ב[[האימפריה הפורטוגזית|מושבות הפורטוגזיות]] לחופי [[סנגל]] ובאיי [[קייפ ורדה]].
'''יהדות מערב אפריקה''' (ב[[ערבית יהודית]]: '''אַהְל יַהוּד בִּלָאד אַלסוּדָאן''') הינן הקהילות היהודיות אשר ישבו בעבר ב[[מערב אפריקה]] ומוצאן מה[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], [[צפון אפריקה]], [[ספרד]] ו[[פורטוגל]]. קיים תיעוד היסטורי המתייחס לנוכחות יהודים ב[[גאנה]], [[מאלי]], ו[[אימפריית סונגהאי]], אשר נקראו בפי ה[[ערבים]] בשם "בִּלָאד אלסודאן" (ארץ השחורים).{{ש}}בתקופה מאוחרת יותר הקימו יהודים שמוצאם מספרד, פורטוגל ו[[מרוקו]] קהילות ב[[האימפריה הפורטוגזית|מושבות הפורטוגזיות]] לחופי [[סנגל]] ובאיי [[קייפ ורדה]].


לאחר עלײת ה[[אסלאם]] בצפון מערב אפריקה חדלו הקהילות היהודיות להתקײם עקב גירוש, [[הגירה]] או [[התבוללות]]. התבוללות היתה גם מנת חלקן של הקהילות היהודיות במושבות הפורטוגזיות.
לאחר עליית ה[[אסלאם]] בצפון מערב אפריקה חדלו הקהילות היהודיות להתקיים עקב גירוש, [[הגירה]] או [[התבוללות]]. התבוללות הייתה גם מנת חלקן של הקהילות היהודיות במושבות הפורטוגזיות.


==היסטוריה מוקדמת==
== היסטוריה מוקדמת ==
כבר בתקופה הרומאית, נדדו יהודי מרוקו אל תוך היבשת על-מנת סחור עם שבטים [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] נװדים שהתגוררו באזור [[הרי האטלס]]. היהודים והברברים גרו אלו לצד אלו וקשרו ביניהם קשרי מסחר ותרבות, וחלק מן הברברים החלו לנהוג על-פי חוקי ה[[יהדות]]. במהלך הכיבוש ה[[אסלאם|מוסלמי]] של [[צפון אפריקה]] לחמו בהם היהודים, הברברים ושבטים צפון-אפריקאים נוספים תחת פיקודה של המלכה האגדית [[קהינה]].
כבר בתקופה הרומאית, נדדו יהודי מרוקו אל תוך היבשת על מנת סחור עם שבטים [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] נוודים שהתגוררו באזור [[הרי האטלס]]. היהודים והברברים גרו אלו לצד אלו וקשרו ביניהם קשרי מסחר ותרבות, וחלק מן הברברים החלו לנהוג על פי חוקי ה[[יהדות]].
במהלך הכיבוש ה[[אסלאם|מוסלמי]] של [[צפון אפריקה]] לחמו בהם היהודים, הברברים ושבטים צפון אפריקאים נוספים תחת פיקודה של המלכה האגדית [[קהינה]].


במאה ה-10, הפכה המציאות הפוליטית והחברתית את שלטון ה[[ח'ליפה|חליפות]] ה[[עבאסים|עבאסית]] ב[[בגדד]] לעוין כלפי היהודים. כתוצאה מכך עזבו רבים מן הסוחרים היהודים לאזור ה[[מגרב]] ובעיקר לתוניסיה. במשך שלוש המאות הבאות נודעה קבוצה של סוחרים ברחבי [[הים התיכון]] לפי התואר "מגרבי" שהועבר בתוך הקבוצה מאב לבן.
במאה ה-10, הפכה המציאות הפוליטית והחברתית את שלטון ה[[ח'ליפה|חליפות]] ה[[עבאסים|עבאסית]] ב[[בגדד]] לעוין כלפי היהודים. כתוצאה מכך עזבו רבים מן הסוחרים היהודים לאזור ה[[מגרב]] ובעיקר לתוניסיה. במשך שלוש המאות הבאות נודעה קבוצה של סוחרים ברחבי [[הים התיכון]] לפי התואר "מגרבי" שהועבר בתוך הקבוצה מאב לבן.


על פי התיעוד ב"[[תאריך א-סודאן]]"{{הערה|"ההיסטוריה של סודן" - נכתבה בערבית באמצע המאה ה-17 בידי עבד אל-סעדי ומהװה את המקור העיקרי לתולדות [[אימפריית סונגהאי]]}}, מיוחסת הנוכחות היהודית המתועדת הראשונה במערב אפריקה להגעתם של זואה עלימן (שפירושו "הגיע מ[[תימן]]") שליט קוקיה שליד [[ניז'ר (נהר)|נהר ניז'ר]] ואחיו. אגדות מקומיות טוענות שזואה היה בן לקהילות היהודיות שגורשו או נדדו עצמאית מתימן בעקבות תבוסת [[יוסף ד'ו נואס]] מול ה[[חבשים]] במאה ה-6 לספירה. לאחר מות זואה עלימן קמה '''שושלת מלכי זואה מקוקיה''' שמנתה 14 מלכים והתקײמה עד עלײת האסלאם באזור{{הערה|''Tarikh es-Soudan'', Paris, 1900, by Abderrahman ben-Abdall es-Sadi (trad. O. Houdas) pages 5-10}}.
על פי התיעוד ב"[[תאריך א-סודאן]]"<ref>ההיסטוריה של סודן" - נכתבה בערבית באמצע המאה ה-17 בידי עבד אל-סעדי ומהווה את המקור העיקרי לתולדות [[אימפריית סונגהאי]]"</ref>, מיוחסת הנוכחות היהודית המתועדת הראשונה במערב אפריקה להגעתם של זואה עלימן (שפירושו "הגיע מ[[תימן]]") שליט קוקייה שליד [[ניז'ר (נהר)|נהר ניז'ר]] ואחיו. אגדות מקומיות טוענות שזואה היה בן לקהילות היהודיות שגורשו או נדדו עצמאית מתימן בעקבות תבוסתו של [[יוסף ד'ו נואס]] מול ה[[חבשים]] במאה ה-6 לספירה. לאחר מות זואה עלימן קמה '''שושלת מלכי זואה מקוקייה''' שמנתה 14 מלכים והתקיימה עד עליית האסלאם באזור<ref>''Tarikh es-Soudan'', Paris, 1900, by Abderrahman ben-Abdall es-Sadi (trad. O. Houdas) pages 5-10</ref>.


===מסחר והקמת הקהילות===
=== מסחר והקמת הקהילות ===
במאה ה-8 התײשבו ה[[רדהנים]], [[גילדה|גילדת]] סוחרים יהודײם שהיו ידועים במסעותיהם ברחבי העולם ובין השאר בחצײת ה[[סהרה]], ב[[טימבוקטו]] וסביבותיה{{הערה|Greif, Avner. '''Contract Enforceability and Economic Institutions in Early Trade: The Maghribi Traders' Coalition'''. [[American Economic Review]] 82: 128 [[1994]]}}. בנוסף, מתאר כתב היד השלישי של "תאריך אל-פתאש" קהילה בשם "בני ישראיל" שהתקײמה בשנת [[1402]] ב[[טירדירמה]], הייתה בעלת 333 בארות ושלטו בה שבעה נסיכים{{הערה|גַ'בְּרוּט בִּן הַשִם, ת'ואליאמאן בן עבד אל-חאכים, זעור בן סאלאם, עבד אל-לאטיף בן סולימאן, מאליכ בן איוב, פאדיל בן מזאר, שאלב בן יוסף}} כאשר תחת פיקודם צבא של 1,500 לוחמים{{הערה|''Tarikh el-Fettash'', by Mahmoud Kati ben El-Hajj El Motaoukkal Kati, 1657, pages 62-63}}. מקורות אחרים טוענים שקהילות יהודיות אחרות באזור נוצרו בעקבות הגירת יהודים ממרוקו, מצרים ופורטוגל. כאשר סײר מגלה הארצות ה[[סקוטלנד|סקוטי]] [[מונגו פארק]] ב[[מערב אפריקה]] סיפר לו ערבי שפגש ליד [[ואלאטה]] על כך שבטימבוקטו מתגוררים יהודים דוברי ערבית שתפילותיהם זהות לתפילות ה[[מורים]]{{הערה|שם=Hunwick|Hunwick, John O. '''Jews of a Saharan Oasis: Elimination of the Tamantit Community'''. Markus Wiener Publishers, 2006. ISBN 1558763465 עמוד 67}}. חלק מהקהילות אוכלסו על-ידי יהודים [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] כקבוצה של "קאל טאמאשק" הידועים גם כ"ידעו אישאק" אשר נדדו מצפון אפריקה למערבה לצורכי מסחר וכחלק מהבריחה מהפלישות המוסלמיות{{הערה|1=*[http://www.ktav.com/product_info.php?products_id=1023 ''Jews in Places You Never Thought of''], Ktav Publishing, by Karen Primak}}.
במאה השמינית התיישבו ה[[רדהנים]], [[גילדה|גילדת]] סוחרים יהודיים שהיו ידועים במסעותיהם ברחבי העולם ובין השאר בחציית ה[[סהרה]], ב[[טימבוקטו]] וסביבותיה<ref>Greif, Avner. '''Contract Enforceability and Economic Institutions in Early Trade: The Maghribi Traders' Coalition'''. [[American Economic Review]] 82: 128 [[1994]]</ref>. בנוסף, מתאר כתב היד השלישי של "תאריך אל-פתאש" קהילה בשם "בני ישראיל" שהתקיימה בשנת [[1402]] ב[[טירדירמה]], הייתה בעלת 333 בארות ושלטו בה שבעה נסיכים<ref>גַ'בְּרוּט בִּן הַשִם, ת'ואליאמאן בן עבד אל-חאכים, זעור בן סאלאם, עבד אל-לאטיף בן סולימאן, מאליכ בן איוב, פאדיל בן מזאר, שאלב בן יוסף</ref>, כאשר תחת פיקודם צבא של 1,500 לוחמים<ref>''Tarikh el-Fettash'', by Mahmoud Kati ben El-Hajj El Motaoukkal Kati, 1657, pages 62-63</ref>. מקורות אחרים טוענים שקהילות יהודיות אחרות באזור נוצרו בעקבות הגירת יהודים ממרוקו, מצרים ופורטוגל. כאשר סייר מגלה הארצות ה[[סקוטלנד|סקוטי]] [[מונגו פארק]] ב[[מערב אפריקה]] סיפר לו ערבי שפגש ליד [[ואלאטה]] על כך שבטימבוקטו מתגוררים יהודים דוברי ערבית אשר תפילותיהם זהות לתפילות ה[[מורים]]{{הערה|שם=Hunwick|Hunwick, John O. '''Jews of a Saharan Oasis: Elimination of the Tamantit Community'''. Markus Wiener Publishers, 2006. ISBN 1558763465 עמוד 67}}. חלק מהקהילות אוכלסו על ידי יהודים [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] כמו הקבוצה של "קאל טאמאשק" הידועים גם כ"ידעו אישאק" אשר נדדו מצפון אפריקה למערבה לצורכי מסחר וכחלק מהבריחה מהפלישות המוסלמיות<ref>*[http://www.ktav.com/product_info.php?products_id=1023 ''Jews in Places You Never Thought of''], Ktav Publishing, by Karen Primak</ref>.


===התקופה האסלאמית===
=== התקופה האיסלמית ===
במאה ה-14 נמלטו מורים ויהודים רבים מרדיפות הדת בספרד ונדדו ל[[טימבוקטו]] שהיתה באותה עת חלק מאימפרײת סונגהאי. בין המהגרים היתה משפחת קהת שמוצאה מישמעאל יאן קות אל-יהודי מ[[שיידה]], מרוקו. בני משפחה זו הקימו שלושה כפרים הקײמים עד היום ליד טימבוקטו - [[קירשמבה]], [[היומבו]] ו[[קונגוגרה]]. בשנת [[1492]], עלה לשלטון, שעד כה נחשב כסובלני, [[מוחמד אסקיא הראשון]] שדרש מן היהודים להתאסלם או לעזוב מײד. היהדות הפכה לבלתי-חוקית ב[[מאלי]] כפי שהיתה גם בספרד הקתולית באותה שנה. החלטה זאת נתקבלה בעצתו של [[מוחמד אל-מג'ילי]]{{הערה|מלומד מוסלמי אדוק שמוצאו מ[[תלמסאן]] אשר הביא, בעזרת ציטטות מתוך הקוראן, לגירוש היהודים מעיר זו ולהרס בית הכנסת שלהם}}{{הערה|שם=Hunwick}}.
במאה ה-14 נמלטו מורים ויהודים רבים מרדיפות הדת בספרד ונדדו ל[[טימבוקטו]] שהייתה באותה עת חלק מאימפריית סונגהאי. בין המהגרים הייתה משפחת קהת שמוצאה מישמעאל יאן קות אל-יהודי מ[[שיידה]], מרוקו. בני משפחה זו הקימו שלושה כפרים שקיימים עד היום ליד טימבוקטו - [[קירשמבה]], [[היומבו]] ו[[קונגוגרה]]. בשנת [[1492]], עלה לשלטון, שעד כה נחשב כסובלני, [[מוחמד אסקיא הראשון]] שדרש מן היהודים להתאסלם או לעזוב מייד. היהדות הפכה לבלתי חוקית ב[[מאלי]] כפי שהייתה גם בספרד הקתולית באותה שנה. החלטה זאת נתקבלה בעצתו של [[מוחמד אל-מג'ילי]]<ref>מלומד מוסלמי אדוק שמוצאו מ[[תלמסאן]] אשר הביא, בעזרת ציטטות מתוך הקוראן, לגירושם של היהודים מעיר זו ולהרס בית הכנסת שלהם</ref>{{הערה|שם=Hunwick}}.


==היהודים של הסהרה==
== היהודים של הסהרה ==
ניתן היה למצוא יהודים בכפרים הברברים המבוצרים לאורך דרום מרוקו. כך למשל באוטאט של תאפילת התקײם [[מלאח]], רובע יהודי, עם כ-500 יהודים{{הערה|שם=horowitz|Horowitz, Victor J. '''Marokko: Das Wesentlichste Und Interessanteste Über Land Und Leute... (German Edition)'''. Nabu Press, 2012 (Reproduction from 1923). ISBN 127274163X. pages 202, 204-205}}; ב[[פיגואיג]] היה מלאח בן 100 יהודים{{הערה|שם=horowitz}}. דרומית יותר, באזור נאות המדבר של טואט, התקײמה קהילה יהודית גדולה בנװה אלהמדה. בתמנתית, מרחק שבועײם מסע מתאפילאת, היו ככל הנראה בין 6,000 ל-8,000 התושבים צאצאים של יהודים שהתאסלמו{{הערה|שם=horowitz}}. מערבה יותר, בחבל סוס, התגוררו כ-100 יהודים בעיר אוגולמין בת 3,000 התושבים.
ניתן היה למצוא יהודים בכפרים הברברים המבוצרים לאורך דרום מרוקו. כך למשל באוטאט של תאפילת התקיים [[מלאח]], רובע יהודי, עם כ-500 יהודים<ref name=horowitz>Horowitz, Victor J. '''Marokko: Das Wesentlichste Und Interessanteste Über Land Und Leute... (German Edition)'''. Nabu Press, 2012 (Reproduction from 1923). ISBN 127274163X. pages 202, 204-205</ref>; ב[[פיגואיג]] היה מלאח בן 100 יהודים<ref name=horowitz/>. דרומית יותר, באזור נאות המדבר של טואט, התקיימה קהילה גדולה של יהודים בנווה אלהמדה. בתמנתית, מרחק שבועיים מסע מתפילת, היו ככל הנראה בין 6,000 ל-8,000 התושבים צאצאים של יהודים שהתאסלמו<ref name=horowitz/>. מערבה יותר, בחבל סוס, התגוררו כ-100 יהודים בעיר אוגולמין בת 3,000 התושבים.


קרוב לװדאי שהתקײמה [[התבוללות]] יהודים שחיו באזור הסהרה של מרוקו ו[[אלג'יריה]], ויתכן כי חלק מהשבטים הברברים היו יהודײם בעברם. מסורת אחרת, זו שבה החזיקו היהודים באזור, גורסת כי הברברים הם צאצאי ה[[פלשתים]] שגורשו מ[[כנען]]{{הערה|שם=basset|Basset, "Nedromah", page 13}}. בהתאם למסורת זו, בכתבים יהודײם מצפון אפריקה ומ[[ספרד]] ב[[ימי הביניים]], הברברים כונו "פלשתים". מסורת נוספת טוענת שמשה נקבר ב[[תלם סן]] וכי העדויות לכך הן נוכחותם הרבה של היהודים באזור לצד מקומות קדושים למוסלמים הנושאים שמות מקראײם ואגדות יהודיות שמסופרות באזור זה עד היום{{הערה|שם=basset}}. ל. רין טוען כי הברברים של [[אלג'יריה]] הם צאצאים לשבט ישראלי חקלאי{{הערה|"Origines Berbers", page 406 (see "Rev. Arch. de Constantine," 1867, page 102)}}.
קרוב לוודאי שהתקיימה [[התבוללות]] של יהודים שחיו באזור הסהרה של מרוקו ו[[אלג'יריה]], וייתכן כי חלק מהשבטים הברברים היו יהודיים בעברם. מסורת אחרת, זו שבה החזיקו היהודים באזור, גורסת כי הברברים הם צאצאי ה[[פלשתים]] שגורשו מ[[כנען]]<ref name=basset>Basset, "Nedromah", page 13</ref>. בהתאם למסורת זו, בכתבים יהודיים מצפון אפריקה ומ[[ספרד]] ב[[ימי הביניים]], הברברים כונו "פלשתים". מסורת נוספת טוענת שמשה נקבר ב[[תלם סן]] וכי העדויות לכך הן נוכחותם הרבה של היהודים באזור לצד מקומות קדושים למוסלמים הנושאים שמות מקראיים ואגדות יהודיות שמסופרות באזור זה עד היום<ref name=basset/>.
ל. רין טוען כי הברברים של [[אלג'יריה]] הם צאצאים לשבט ישראלי חקלאי<ref>"Origines Berbers", page 406 (see "Rev. Arch. de Constantine," 1867, page 102)</ref>.


===הדגטון והקשר היהודי-ברברי===
=== הדגטון והקשר היהודי-ברברי ===
[[תמונה:Berber Trade with Timbuktu 1300s.jpg|ממוזער|שמאל|300px|Caravan approaching Timbuktu in 1853 (from ''Travels and Discoveries in Northern and Central Africa'' by Prof. Dr. Heinrich Barth, vol. iv, London 1858)]]
[[תמונה:Berber Trade with Timbuktu 1300s.jpg|ממוזער|שמאל|300px|Caravan approaching Timbuktu in 1853 (from ''Travels and Discoveries in Northern and Central Africa'' by Prof. Dr. Heinrich Barth, vol. iv, London 1858)]]
הדגטונים (שמם ככל הנראה נובע מהמלה הערבית תאג'טון שמשמעותה - כופרים) היו שבט נודד ממוצא יהודי שחי בסביבות [[תמנטיט]], בנװה טואט בסהרה המרוקאית. התיעוד הראשון של הדגטון נכתב על-ידי רבי [[מרדכי אבי סרור]] מעכה (מרוקו), שנסע דרך הסהרה לטימבוקטו בשנת [[1857]]{{הערה|Dec., 1895; see "Bulletin de l'Alliance Israèlite" vol. ii. 42, 1880; "La Grand Encyclopedie," xxiii. 254; Meakin, "Land of the Moors", page 17}}. לפי רבי סרור, הדגטון חיו באוהלים ודמו במנהגיהם ובשפתם לשבטי ה[[טוארג]] הברברים שבקרבם חיו אך עמם לא קײמו קשרי נישואין. רבי סרור טוען כי היװצרות השבט החלה בסוף המאה ה-7 כאשר ה[[ח'ליפה]] [[עבד אל-מלכ|עבד אל-מאליכ]] עלה לשלטון וכבש את דרכו עד מרוקו. כאשר הגיע הח'ליפה לתמנטיט הוא ניסה לאסלם את תושבי האזור, וכאשר היהודים התנגדו לכך הוא הגלה אותם למדבר עג'ג', כפי שעשה לטוארג אשר קיבלו את האסלאם באופן חלקי בלבד. לאחר שנותקו משאר הפזורה, איבדו יהודים אלו עם השנים את צביונם היהודי ואת מנהגיהם ואימצו רבים ממנהגי האסלאם.
הדגטונים (שמם ככל הנראה נובע מהמילה הערבית תאג'טון שמשמעותה - כופרים) היו שבט נודד ממוצא יהודי שחי בסביבות [[תמנטיט]], בנווה טואט בסהרה המרוקאית. התיעוד הראשון של הדגטון נכתב על ידי רבי [[מרדכי אבי סרור]] מעכה (מרוקו), שנסע דרך הסהרה לטימבוקטו בשנת [[1857]]<ref>Dec., 1895; see "Bulletin de l'Alliance Israèlite" vol. ii. 42, 1880; "La Grand Encyclopedie," xxiii. 254; Meakin, "Land of the Moors", page 17</ref>. לפי רבי סרור, הדגטון חיו באוהלים ודמו במנהגיהם ובשפתם לשבטי ה[[טוארג]] הברברים שבקרבם חיו אך עמם לא קיימו קשרי נישואין. רבי סרור טוען כי היווצרות השבט החלה בסוף המאה השביעית כאשר ה[[ח'ליפה]] [[עבד אל-מלכ|עבד אל-מאליכ]] עלה לשלטון וכבש את דרכו עד מרוקו. כאשר הגיע הח'ליפה לתמנטיט הוא ניסה לאסלם את תושבי האזור, וכאשר היהודים התנגדו לכך הוא הגלה אותם למדבר עג'ג', כפי שעשה לטוארג אשר קיבלו את האסלאם באופן חלקי בלבד. לאחר שנותקו משאר הפזורה, איבדו יהודים אלו עם השנים את צביונם היהודי ואת מנהגיהם ואימצו רבים ממנהגי האסלאם.


עדויות אחרות מזהות קבוצת "ערבים" שגורשו לעג'ג' שהוזכרו על-ידי ארװין װן בארי{{הערה|"Ghat et les Tuareg de l'Air", page 181}}, שביניהם גרו גם יהודים. ויקטור הורוביץ{{הערה|''Marokko'''. Leipzig 1887, page 58 seq.}} מדבר גם הוא על שבטים ממוצא יהודי שנודדים באופן חפשי במדבר שנטשו את מנהגי היהדות ואימצו את האסלאם. בין שבטים אלו הוא כולל את הדגטון שמונים כמה אלפים ומפוזרים במספר נאות מדבר בסהרה ומגיעים אפילו עד נהר ניז'ר. הדגטון, לטענתו היו בעימות ממושך עם הטוארג. חשוב לצײן שהורוביץ מעולם לא היה באפריקה וניזון משמועות של הקהילה היהודית באירופה.
עדויות אחרות מזהות קבוצת "ערבים" שגורשו לעג'ג' שהוזכרו על ידי ארווין וון בארי<ref>"Ghat et les Tuareg de l'Air", page 181</ref>, שביניהם גרו גם יהודים. ויקטור הורוביץ<ref>'''Marokko'''. Leipzig 1887, page 58 seq.</ref> מדבר גם הוא על שבטים ממוצא יהודי שנודדים באופן חופשי במדבר שנטשו את מנהגי היהדות ואימצו את האסלאם. בין שבטים אלו הוא כולל את הדגטון שמונים כמה אלפים ומפוזרים במספר נאות מדבר בסהרה ומגיעים אפילו עד נהר ניז'ר. הדגטון, לטענתו היו בעימות ממושך עם הטוארג. חשוב לציין שהורוביץ מעולם לא היה באפריקה וניזון משמועות של הקהילה היהודית באירופה.


==אײ כף ורדה וחופי גינאה==
== איי כף ורדה וחופי גינאה ==
{{ערך מורחב|הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות}}
{{ערך מורחב|הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות}}
{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=תרגום של פרק במהדורה האנגלית של ויקיפדיה, שהתגלה כהפרת זכויות יוצרים של [http://www1.umassd.edu/SpecialPrograms/caboverde/jewslobban.html המאמר הזה]}}
{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=תרגום של פרק במהדורה האנגלית של ויקיפדיה, שהתגלה כהפרת זכויות יוצרים של [http://www1.umassd.edu/SpecialPrograms/caboverde/jewslobban.html המאמר הזה]}}
ב[[חצי האי האיברי]] פעלה ה[[רקונקיסטה]] במרץ לשחרור האדמות הקתוליות מידי ה[[מורים]] המוסלמים שהגיעו לראשונה במאה ה-8. יהודים הגיעו לאזור מוקדם יותר, בתקופות ה[[פיניקים|פניקית]] והרומאית. אף-על-פי-כן, יהודים מגרבים היו בני ברית של המורים ותושבים של איבריה במשך מאות שנים. משנת [[1480]] מוצאים היסטוריונים עדויות ל[[האינקוויזיציה הספרדית|אינקויזיציה הספרדית]] ולתהליך ההגליה של יהודים. בשנת [[1492]] הגיעה האינקויזיציה לשיאה, אשר התפשטה במהרה לפורטוגל השכנה שבה הגלו המלכים [[ז'ואו השני, מלך פורטוגל|ז'ואו השני]] ו[[מנואל הראשון, מלך פורטוגל|מנואל הראשון]] אלפי יהודים לאײ [[סאו טומה ופרינסיפה]] ול[[כף ורדה]]. מספר הגולים לאזורים אלו היה כה גדול שהקהילה היהודית בהם נקראה "הפורטוגזים". אלו שלא הוגלו אולצו להתנצר או הוצאו להורג.
ב[[חצי האי האיברי]] פעלה ה[[רקונקיסטה]] במרץ לשחרור האדמות הקתוליות מידי ה[[מורים]] המוסלמים שהגיעו לראשונה במאה ה-8. יהודים הגיעו לאזור מוקדם יותר, בתקופות ה[[פיניקים|פיניקית]] והרומאית. אף על פי כן, יהודים מגרבים היו בני ברית של המורים ותושבים של איבריה במשך מאות שנים.
משנת [[1480]] מוצאים היסטוריונים עדויות ל[[האינקוויזיציה הספרדית|אינקוויזיציה הספרדית]] ולתהליך ההגליה של יהודים. בשנת [[1492]] הגיעה האינקוויזיציה לשיאה, אשר התפשטה במהרה לפורטוגל השכנה שבה הגלו המלכים [[ז'ואו השני, מלך פורטוגל|ז'ואו השני]] ו[[מנואל הראשון, מלך פורטוגל|מנואל הראשון]] אלפי יהודים לאיי [[סאו טומה ופרינסיפה]] ול[[כף ורדה]]. מספר הגולים לאזורים אלו היה כה גדול שהקהילה היהודית בהם נקראה "הפורטוגזים". אלו שלא הוגלו אולצו להתנצר או הוצאו להורג.


למרות חשיבותם ותרומתם של היהודים הפורטוגזים בראשית ימיה של [[האימפריה הפורטוגזית]], במסחר, בימאות וב[[קרטוגרפיה]] של אפריקה, הם עמדו בפני [[פרעות]], [[פוגרום|פוגרומים]] ודיכוי במהלך [[האינקוויזיציה הפורטוגזית]] כאשר הם כונו "מאראנוס" - יהודים מורים או "ז'ודאוס סגרדוס" - יהודים בהחבא. הדבר הביא לאניסה להתנצרות. אל שהתנצרו נקראו "נובוס קריסטאוס" - נוצרים חדשים. רק בשנת [[1768]] הסירה פורטוגל את ההבדלה בין נוצרים "חדשים" ו"ישנים".
למרות חשיבותם ותרומתם של היהודים הפורטוגזים בראשית ימיה של [[האימפריה הפורטוגזית]], במסחר, בימאות וב[[קרטוגרפיה]] של אפריקה, הם עמדו בפני [[פרעות]], [[פוגרום|פוגרומים]] ודיכוי במהלך [[האינקוויזיציה הפורטוגזית]] כאשר הם כונו "מאראנוס" - יהודים מורים או "ז'ודאוס סגרדוס" - יהודים בהחבא. הדבר הביא לאניסה להתנצרות. אל שהתנצרו נקראו "נובוס קריסטאוס" - נוצרים חדשים. רק בשנת [[1768]] הסירה פורטוגל את ההבדלה בין נוצרים "חדשים" ו"ישנים".


על אף מעמדם הנחות ומצבם כגולים ומגורשים, הורשו מספר קטן של אירופים ויהודים לעסוק במסחר, בתנאי שלא התחרו ישירות עם מונופול המסחר של הכתר הפורטוגזי. כך נוצרו שני סוגי סוחרים באיים: הסוחרים שעבדו רשמית עבור השלטון, אשר כונו '''קפיאטוס''' (capitaos) שלא היו יהודים, והסוחרים הלא-תלויים שכונו '''לאנסאדוס''' (lançados - מונח בפורטוגזית ל"מנודים") והיו יהודים או ממוצא יהודי ברובם המכריע.
על אף מעמדם הנחות ומצבם כגולים ומגורשים, הורשו מספר קטן של אירופאים ויהודים לעסוק במסחר, בתנאי שלא התחרו ישירות עם מונופול המסחר של הכתר הפורטוגזי. כך נוצרו שני סוגי סוחרים באיים: הסוחרים שעבדו רשמית עבור השלטון, אשר כונו '''קפיאטוס''' (capitaos) שלא היו יהודים, והסוחרים הלא-תלויים שכונו '''לאנסאדוס''' (lançados - מונח בפורטוגזית ל"מנודים") והיו יהודים או ממוצא יהודי ברובם המכריע.


מתחילת עד אמצע [[המאה ה-17]], הקימו הלאנסאדוס מרכזי סחר לכל אורך החוף ה[[גינאה ביסאו|גינאי]], דרך [[סנגל]], [[גמביה]] ועד לחופי [[גאנה]]. מבסיסם העיקרי אשר באיי כף ורדה הם שימשו כמתווכים בסחר עבדים ובמוצרים כגון עורות, [[שנהב]], [[זהב]], [[גומי]], שעווה ו[[קפה]] בין הסוחרים האפריקניים המקומיים שביבשת לבין הסוחרים הפורטוגזיים ה"רשמיים" שעסקו בסחר טרנס-אטלנטי. עם הזמן, למדו היהודים את השפות האפריקניות המקומיות, התבוללו בקרב האוכלוסייה המקומית ויצרו תרבות [[קריאולים|קריאולית]] באיים ובחוף.
מתחילת עד אמצע [[המאה ה-17]], הקימו הלאנסאדוס מרכזי סחר לכל אורך החוף ה[[גינאה ביסאו|גינאי]], דרך [[סנגל]], [[גמביה]] ועד לחופי [[גאנה]]. מבסיסם העיקרי אשר באיי כף ורדה הם שימשו כמתווכים בסחר עבדים ובמוצרים כגון עורות, [[שנהב]], [[זהב]], [[גומי]], שעווה ו[[קפה]] בין הסוחרים האפריקניים המקומיים שביבשת לבין הסוחרים הפורטוגזיים ה"רשמיים" שעסקו בסחר טרנס-אטלנטי. עם הזמן, למדו היהודים את השפות האפריקניות המקומיות, התבוללו בקרב האוכלוסייה המקומית ויצרו תרבות [[קריאולים|קריאולית]] באיים ובחוף.

גרסה מ־07:40, 6 בינואר 2014

אימפריית סונגהאי בסביבות 1500

יהדות מערב אפריקהערבית יהודית: אַהְל יַהוּד בִּלָאד אַלסוּדָאן) הינן הקהילות היהודיות אשר ישבו בעבר במערב אפריקה ומוצאן מהמזרח התיכון, צפון אפריקה, ספרד ופורטוגל. קיים תיעוד היסטורי המתייחס לנוכחות יהודים בגאנה, מאלי, ואימפריית סונגהאי, אשר נקראו בפי הערבים בשם "בִּלָאד אלסודאן" (ארץ השחורים).
בתקופה מאוחרת יותר הקימו יהודים שמוצאם מספרד, פורטוגל ומרוקו קהילות במושבות הפורטוגזיות לחופי סנגל ובאיי קייפ ורדה.

לאחר עליית האסלאם בצפון מערב אפריקה חדלו הקהילות היהודיות להתקיים עקב גירוש, הגירה או התבוללות. התבוללות הייתה גם מנת חלקן של הקהילות היהודיות במושבות הפורטוגזיות.

היסטוריה מוקדמת

כבר בתקופה הרומאית, נדדו יהודי מרוקו אל תוך היבשת על מנת סחור עם שבטים ברברים נוודים שהתגוררו באזור הרי האטלס. היהודים והברברים גרו אלו לצד אלו וקשרו ביניהם קשרי מסחר ותרבות, וחלק מן הברברים החלו לנהוג על פי חוקי היהדות. במהלך הכיבוש המוסלמי של צפון אפריקה לחמו בהם היהודים, הברברים ושבטים צפון אפריקאים נוספים תחת פיקודה של המלכה האגדית קהינה.

במאה ה-10, הפכה המציאות הפוליטית והחברתית את שלטון החליפות העבאסית בבגדד לעוין כלפי היהודים. כתוצאה מכך עזבו רבים מן הסוחרים היהודים לאזור המגרב ובעיקר לתוניסיה. במשך שלוש המאות הבאות נודעה קבוצה של סוחרים ברחבי הים התיכון לפי התואר "מגרבי" שהועבר בתוך הקבוצה מאב לבן.

על פי התיעוד ב"תאריך א-סודאן"[1], מיוחסת הנוכחות היהודית המתועדת הראשונה במערב אפריקה להגעתם של זואה עלימן (שפירושו "הגיע מתימן") שליט קוקייה שליד נהר ניז'ר ואחיו. אגדות מקומיות טוענות שזואה היה בן לקהילות היהודיות שגורשו או נדדו עצמאית מתימן בעקבות תבוסתו של יוסף ד'ו נואס מול החבשים במאה ה-6 לספירה. לאחר מות זואה עלימן קמה שושלת מלכי זואה מקוקייה שמנתה 14 מלכים והתקיימה עד עליית האסלאם באזור[2].

מסחר והקמת הקהילות

במאה השמינית התיישבו הרדהנים, גילדת סוחרים יהודיים שהיו ידועים במסעותיהם ברחבי העולם ובין השאר בחציית הסהרה, בטימבוקטו וסביבותיה[3]. בנוסף, מתאר כתב היד השלישי של "תאריך אל-פתאש" קהילה בשם "בני ישראיל" שהתקיימה בשנת 1402 בטירדירמה, הייתה בעלת 333 בארות ושלטו בה שבעה נסיכים[4], כאשר תחת פיקודם צבא של 1,500 לוחמים[5]. מקורות אחרים טוענים שקהילות יהודיות אחרות באזור נוצרו בעקבות הגירת יהודים ממרוקו, מצרים ופורטוגל. כאשר סייר מגלה הארצות הסקוטי מונגו פארק במערב אפריקה סיפר לו ערבי שפגש ליד ואלאטה על כך שבטימבוקטו מתגוררים יהודים דוברי ערבית אשר תפילותיהם זהות לתפילות המורים[6]. חלק מהקהילות אוכלסו על ידי יהודים ברברים כמו הקבוצה של "קאל טאמאשק" הידועים גם כ"ידעו אישאק" אשר נדדו מצפון אפריקה למערבה לצורכי מסחר וכחלק מהבריחה מהפלישות המוסלמיות[7].

התקופה האיסלמית

במאה ה-14 נמלטו מורים ויהודים רבים מרדיפות הדת בספרד ונדדו לטימבוקטו שהייתה באותה עת חלק מאימפריית סונגהאי. בין המהגרים הייתה משפחת קהת שמוצאה מישמעאל יאן קות אל-יהודי משיידה, מרוקו. בני משפחה זו הקימו שלושה כפרים שקיימים עד היום ליד טימבוקטו - קירשמבה, היומבו וקונגוגרה. בשנת 1492, עלה לשלטון, שעד כה נחשב כסובלני, מוחמד אסקיא הראשון שדרש מן היהודים להתאסלם או לעזוב מייד. היהדות הפכה לבלתי חוקית במאלי כפי שהייתה גם בספרד הקתולית באותה שנה. החלטה זאת נתקבלה בעצתו של מוחמד אל-מג'ילי[8][6].

היהודים של הסהרה

ניתן היה למצוא יהודים בכפרים הברברים המבוצרים לאורך דרום מרוקו. כך למשל באוטאט של תאפילת התקיים מלאח, רובע יהודי, עם כ-500 יהודים[9]; בפיגואיג היה מלאח בן 100 יהודים[9]. דרומית יותר, באזור נאות המדבר של טואט, התקיימה קהילה גדולה של יהודים בנווה אלהמדה. בתמנתית, מרחק שבועיים מסע מתפילת, היו ככל הנראה בין 6,000 ל-8,000 התושבים צאצאים של יהודים שהתאסלמו[9]. מערבה יותר, בחבל סוס, התגוררו כ-100 יהודים בעיר אוגולמין בת 3,000 התושבים.

קרוב לוודאי שהתקיימה התבוללות של יהודים שחיו באזור הסהרה של מרוקו ואלג'יריה, וייתכן כי חלק מהשבטים הברברים היו יהודיים בעברם. מסורת אחרת, זו שבה החזיקו היהודים באזור, גורסת כי הברברים הם צאצאי הפלשתים שגורשו מכנען[10]. בהתאם למסורת זו, בכתבים יהודיים מצפון אפריקה ומספרד בימי הביניים, הברברים כונו "פלשתים". מסורת נוספת טוענת שמשה נקבר בתלם סן וכי העדויות לכך הן נוכחותם הרבה של היהודים באזור לצד מקומות קדושים למוסלמים הנושאים שמות מקראיים ואגדות יהודיות שמסופרות באזור זה עד היום[10]. ל. רין טוען כי הברברים של אלג'יריה הם צאצאים לשבט ישראלי חקלאי[11].

הדגטון והקשר היהודי-ברברי

Caravan approaching Timbuktu in 1853 (from Travels and Discoveries in Northern and Central Africa by Prof. Dr. Heinrich Barth, vol. iv, London 1858)

הדגטונים (שמם ככל הנראה נובע מהמילה הערבית תאג'טון שמשמעותה - כופרים) היו שבט נודד ממוצא יהודי שחי בסביבות תמנטיט, בנווה טואט בסהרה המרוקאית. התיעוד הראשון של הדגטון נכתב על ידי רבי מרדכי אבי סרור מעכה (מרוקו), שנסע דרך הסהרה לטימבוקטו בשנת 1857[12]. לפי רבי סרור, הדגטון חיו באוהלים ודמו במנהגיהם ובשפתם לשבטי הטוארג הברברים שבקרבם חיו אך עמם לא קיימו קשרי נישואין. רבי סרור טוען כי היווצרות השבט החלה בסוף המאה השביעית כאשר הח'ליפה עבד אל-מאליכ עלה לשלטון וכבש את דרכו עד מרוקו. כאשר הגיע הח'ליפה לתמנטיט הוא ניסה לאסלם את תושבי האזור, וכאשר היהודים התנגדו לכך הוא הגלה אותם למדבר עג'ג', כפי שעשה לטוארג אשר קיבלו את האסלאם באופן חלקי בלבד. לאחר שנותקו משאר הפזורה, איבדו יהודים אלו עם השנים את צביונם היהודי ואת מנהגיהם ואימצו רבים ממנהגי האסלאם.

עדויות אחרות מזהות קבוצת "ערבים" שגורשו לעג'ג' שהוזכרו על ידי ארווין וון בארי[13], שביניהם גרו גם יהודים. ויקטור הורוביץ[14] מדבר גם הוא על שבטים ממוצא יהודי שנודדים באופן חופשי במדבר שנטשו את מנהגי היהדות ואימצו את האסלאם. בין שבטים אלו הוא כולל את הדגטון שמונים כמה אלפים ומפוזרים במספר נאות מדבר בסהרה ומגיעים אפילו עד נהר ניז'ר. הדגטון, לטענתו היו בעימות ממושך עם הטוארג. חשוב לציין שהורוביץ מעולם לא היה באפריקה וניזון משמועות של הקהילה היהודית באירופה.

איי כף ורדה וחופי גינאה

ערך מורחב – הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות


שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

בחצי האי האיברי פעלה הרקונקיסטה במרץ לשחרור האדמות הקתוליות מידי המורים המוסלמים שהגיעו לראשונה במאה ה-8. יהודים הגיעו לאזור מוקדם יותר, בתקופות הפיניקית והרומאית. אף על פי כן, יהודים מגרבים היו בני ברית של המורים ותושבים של איבריה במשך מאות שנים. משנת 1480 מוצאים היסטוריונים עדויות לאינקוויזיציה הספרדית ולתהליך ההגליה של יהודים. בשנת 1492 הגיעה האינקוויזיציה לשיאה, אשר התפשטה במהרה לפורטוגל השכנה שבה הגלו המלכים ז'ואו השני ומנואל הראשון אלפי יהודים לאיי סאו טומה ופרינסיפה ולכף ורדה. מספר הגולים לאזורים אלו היה כה גדול שהקהילה היהודית בהם נקראה "הפורטוגזים". אלו שלא הוגלו אולצו להתנצר או הוצאו להורג.

למרות חשיבותם ותרומתם של היהודים הפורטוגזים בראשית ימיה של האימפריה הפורטוגזית, במסחר, בימאות ובקרטוגרפיה של אפריקה, הם עמדו בפני פרעות, פוגרומים ודיכוי במהלך האינקוויזיציה הפורטוגזית כאשר הם כונו "מאראנוס" - יהודים מורים או "ז'ודאוס סגרדוס" - יהודים בהחבא. הדבר הביא לאניסה להתנצרות. אל שהתנצרו נקראו "נובוס קריסטאוס" - נוצרים חדשים. רק בשנת 1768 הסירה פורטוגל את ההבדלה בין נוצרים "חדשים" ו"ישנים".

על אף מעמדם הנחות ומצבם כגולים ומגורשים, הורשו מספר קטן של אירופאים ויהודים לעסוק במסחר, בתנאי שלא התחרו ישירות עם מונופול המסחר של הכתר הפורטוגזי. כך נוצרו שני סוגי סוחרים באיים: הסוחרים שעבדו רשמית עבור השלטון, אשר כונו קפיאטוס (capitaos) שלא היו יהודים, והסוחרים הלא-תלויים שכונו לאנסאדוס (lançados - מונח בפורטוגזית ל"מנודים") והיו יהודים או ממוצא יהודי ברובם המכריע.

מתחילת עד אמצע המאה ה-17, הקימו הלאנסאדוס מרכזי סחר לכל אורך החוף הגינאי, דרך סנגל, גמביה ועד לחופי גאנה. מבסיסם העיקרי אשר באיי כף ורדה הם שימשו כמתווכים בסחר עבדים ובמוצרים כגון עורות, שנהב, זהב, גומי, שעווה וקפה בין הסוחרים האפריקניים המקומיים שביבשת לבין הסוחרים הפורטוגזיים ה"רשמיים" שעסקו בסחר טרנס-אטלנטי. עם הזמן, למדו היהודים את השפות האפריקניות המקומיות, התבוללו בקרב האוכלוסייה המקומית ויצרו תרבות קריאולית באיים ובחוף.

נוכחות הסוחרים היהודים ממוצא פורטוגזי הצטמצמה עם התגברות הנוכחות הצרפתית בסנגל והבריטית בגמביה ובגאנה, לאזור החוף של גינאה הפורטוגזית (כיום גינאה ביסאו) וכף ורדה. קהילות הלאנסאדוס נעלמו בסוף המאה ה-18 עקב נישואי תערובת, אך צאצאיהם עודם מהווים גורם משפיע על כלכלת האזור.

בתחילת המאה ה-19, החלו יהודים להתיישב באי סנטו אנתאו, וזכר למושבם נותר בשמו של הכפר 'סינאגוגה' (בית כנסת בפורטוגזית) הממוקם בחוף הצפוני בין ריברה גרנדה לג'נלה. כמו כן, קיים עדיין בית העלמין היהודי בעיירה פונטה דה סול. שמות המשפחה כהן ווענון נפוצים בסנטו אנתאו.

יהודים אחרים, כמו משפחת בן אוליאל, נדדו לאי בואה ויסטה וסחרו במלח, עורות ועבדים. שמות משפחה יהודים נפוצים באיים וביניהם ניתן למצוא את השמות אודעי, בנרוס, בן דוד, כהן, דגמה, וצרויה.

בשנות החמישים של המאה ה-19 הגיעו לאיים, ובמיוחד לבואה ויסטה ומאיו, יהודים ממרוקו שסחרו בעורות[15].

רבי מרדכי אבי סרור והקהילה היהודית האחרונה בטימבוקטו

רבי מרדכי אבי סרור, רבה האחרון של טימבוקטו. סביבות 1870-1880

רבי מרדכי אבי סרור ואחיו יצחק, הגיעו ממרוקו ב-1859 על מנת להפוך לסוחרים בטימבוקטו. בזמן תחילת פעילותם, היה המסחר הישיר בין צפון אפריקה למרכזה נתון בלעדית בידי סוחרים מוסלמים. לא מוסלמים נמנעו מעיסוק במסחר היות שהמוסלמים היו נחושים לחסום כל חדירה לעיסוק משגשג זה.

ביתו של סרור ששימש גם כבית כנסת בטימבוקטו. סביבות 1870-1880

סרור הצליח, בעזרת הידע שלו בחוקי הקוראן להשיג מעמד של בן חסות (ד'ימי) תחת הגנת השליט המקומי, אמיר ממוצא פולאני, שהרשה לו להתיישב בטימבוקטו ולעסוק במסחר על אף התנגדותם של הסוחרים המוסלמים. סרור הצליח להקים רשת מסחר בין טימבוקטו לאסואירה שבמרוקו ומשם לגנואה וונציה. ההצלחה בעסקים הביאה יהודים נוספים ממשפחתו של סרור לטימבוקטו, שהקימו בית כנסת וקיימו מניין, אך הפסדים כלכליים שנגרמו כתוצאה מאיבוד חלק משיירות המסחר הביאו לנטישת טימבוקטו תוך שנים מעטות[16][17].

רשומות ערביות בטימבוקטו

רשומות של ההיסטוריה היהודית של מאלי ניתן למצוא בספריית קאטי אנדאלוסי. בבעלותו של ישמעאל דיאדיה האידרה, היסטוריון מטימבוקטו, טקסטים ערביים ויהודיים מקרב הרשומות ההיסטוריות של העיר[18]. דיאדיה חקר את עברו וגילה כי משפחתו ממוצא יהודי מרוקאי, משפחת אבאנה. כאשר חקר את זקני הכפרים שבהם חיה משפחתו הוא גילה שהידע על המקורות היהודיים של משפחתו היה קיים אך הוסתר מחשש לרדיפות.

לאחרונה חשף האידרה את ספרייתו האישית של מחמוד קאטי הראשון, שהועברה לצאצאיו מדור לדור, שהוסיפו להרחיבה לפחות עד המאה ה-17. כיום נמצאת הספרייה בבעלותם של שני ענפים של שבט הקאטי בקירשמבה. כ-1,700 מתוך 2,000 הכתבים של הספרייה נבחנו על ידי עבדול קאדר האידרה, המומחה לטקסים ערביים בטימבוקטו[19]. מסמכי המסחר מתייחסים לשלוש משפחות במיוחד: משפחת קהת (קאטי) שהגיעה מדרום מרוקו והמירה את דתה עם שאר הקהילה בשנת 1492; משפחת כהן, צאצאיו של הסוחר המרוקאי אל-חאג' עבד אל-סלאם אל כוהין, שהגיע לטימבוקטו במאה ה-18; ומשפחת אבאנה שהגיעה במחצית הראשונה של המאה ה-19[17].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ההיסטוריה של סודן" - נכתבה בערבית באמצע המאה ה-17 בידי עבד אל-סעדי ומהווה את המקור העיקרי לתולדות אימפריית סונגהאי"
  2. ^ Tarikh es-Soudan, Paris, 1900, by Abderrahman ben-Abdall es-Sadi (trad. O. Houdas) pages 5-10
  3. ^ Greif, Avner. Contract Enforceability and Economic Institutions in Early Trade: The Maghribi Traders' Coalition. American Economic Review 82: 128 1994
  4. ^ גַ'בְּרוּט בִּן הַשִם, ת'ואליאמאן בן עבד אל-חאכים, זעור בן סאלאם, עבד אל-לאטיף בן סולימאן, מאליכ בן איוב, פאדיל בן מזאר, שאלב בן יוסף
  5. ^ Tarikh el-Fettash, by Mahmoud Kati ben El-Hajj El Motaoukkal Kati, 1657, pages 62-63
  6. ^ 1 2 Hunwick, John O. Jews of a Saharan Oasis: Elimination of the Tamantit Community. Markus Wiener Publishers, 2006. ISBN 1558763465 עמוד 67
  7. ^ *Jews in Places You Never Thought of, Ktav Publishing, by Karen Primak
  8. ^ מלומד מוסלמי אדוק שמוצאו מתלמסאן אשר הביא, בעזרת ציטטות מתוך הקוראן, לגירושם של היהודים מעיר זו ולהרס בית הכנסת שלהם
  9. ^ 1 2 3 Horowitz, Victor J. Marokko: Das Wesentlichste Und Interessanteste Über Land Und Leute... (German Edition). Nabu Press, 2012 (Reproduction from 1923). ISBN 127274163X. pages 202, 204-205
  10. ^ 1 2 Basset, "Nedromah", page 13
  11. ^ "Origines Berbers", page 406 (see "Rev. Arch. de Constantine," 1867, page 102)
  12. ^ Dec., 1895; see "Bulletin de l'Alliance Israèlite" vol. ii. 42, 1880; "La Grand Encyclopedie," xxiii. 254; Meakin, "Land of the Moors", page 17
  13. ^ "Ghat et les Tuareg de l'Air", page 181
  14. ^ Marokko. Leipzig 1887, page 58 seq.
  15. ^ Lobban, Richard. Jews in Cape Verde and on the Guinea Coast. Paper presented at the University of Massachusetts-Dartmouth, February 11 1996
  16. ^ Boum, Aomar. Abisrur, Mordechai. Brill Online: Encyclopedia of Jews in the Islamic World
  17. ^ 1 2 Gold, Rick. The Jews of Timbuktu. Washington Jewish Week, December 30, 1999
  18. ^ Primack, Karen. The Renewal of Jewish Identity in Timbuktu
  19. ^ Goolam, NMI. The Timbuktu Manuscripts - Rediscovering A Written Source of African Law In The Era Of The African Renaissance