הומור בתי שימוש – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Addbot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q2284331
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:Q2284331
שורה 30: שורה 30:
[[קטגוריה:הומור]]
[[קטגוריה:הומור]]
[[קטגוריה:בתי שימוש]]
[[קטגוריה:בתי שימוש]]

[[en:Toilet humour]]

גרסה מ־02:46, 30 בינואר 2014

אסלה

הומור בתי שימוש, או הומור ביבים, הוא סוג של הומור העוסק בפעילויות גופניות המיוחסות לבתי שימוש. התייחסות פומבית לפעילויות כאלו נחשבת לטאבו בתרבויות רבות. הז'אנר מצטלב לעתים עם ז'אנר ההומור הסקסואלי, בעיקר בגלל טבעם של חלקי הגוף המעורבים בשני הז'אנרים, הממלאים תפקידים שונים, וכן על רקע פטישיזם סקסואלי המיוחס לפונקציות גופניות שונות. הז'אנר כולל בין השאר בדיחות העוסקות בפעוטות או בקשישים שאינם מסוגלים לשלוט בפעולות השלפוחית או המעיים שלהם, ובדיחות על רקע צניעות, העוסקות בבני אדם עירומים או הלבושים בבגדיהם התחתונים בלבד. בדיחות המציגות "ודג'יז" (מתיחת תחתוניו של הקורבן עד לגרימת כאב רב) נופלות גם הן תחת קטגוריה זו.

בקולנוע ובטלוויזיה

בישראל

  • סדרת סרטי המתיחות בבימויו של יהודה ברקן כללה מתיחות רבות שכללו נפיחות והתעטשויות לכאורה ועירום מופגן.
  • מספר סרטי בורקס ישראליים עשו שימוש בהומור בתי שימוש, בין השאר בסצנת נפילתו של יודל'ה (צחי נוי) לתוך ביב שופכין לאחר שרצפת בית השימוש הצה"לי נשברה תחת כובד משקלו במהלך מסדר חשוב ("ספיחס", 1982).
  • שיר מחאה סאטירי בשם "שיר החרא" מאת להקת הפונדקאים מושמע על בסיס שבועי (בימי א') במשך תקופה ארוכה במסגרת תוכנית הרדיו של נתן זהבי, "זהבי עצבני".
  • סרטי אסקימו לימון. בהם היה מספר רב של סצנות בתי שימוש.

גרפיטי בבתי שימוש ציבוריים

בבתי שימוש ציבוריים נכתב לעתים גרפיטי, שברוח המקום מבוסס על הומור בתי שימוש. בפרט נפוץ גרפיטי כזה בבתי שימוש צבאיים. דוגמאות:

  • חייל יקר חייל חביב השתן ישר ולא מסביב!
  • אמרו לנו שבג'וליס יהיה בית זונות רק לא ידענו שאנחנו הזונות.
  • מיליון זבובים לא טועים - ביסל"ש זה חרא של מקום!

קישורים חיצוניים