ظ – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ שחזור חלקי לגרסה 13858025 - הסרת מידע שנכון לפי ויקיפדיה:כללים_לתעתיק_מערבית + שימוש בתווים לא מקובלים |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
|סופית לא מחוברת=ظ |
|סופית לא מחוברת=ظ |
||
}} |
}} |
||
האות '''טַ'א''' ([[ערבית]]: '''ظاء''') היא ה[[אות]] |
האות '''טַ'א''' (ב[[ערבית]]: '''ظاء''') היא ה[[אות]] השבע-עשרה ב[[אלפבית ערבי|אלפבית הערבי]]. לפניה באה האות [[טא]] ואחריה האות [[ع|עין]]. |
||
בערבית סטנדרטית ט'א מייצגת [[עיצור]] [[עיצורים מכתשיים|מכתשי]] [[עיצורים חוככים|חוכך]] [[עיצורים שורקים|שורק]] [[קוליות העיצורים|קולי]] [[עיצורים מלועלעים|מלועלע]] ([[אלפבית פונטי בינלאומי|IPA]]: {{כ}}/zˤ/ - כעין [[ז|זי"ן]] משולבת עם [[ע|עי"ן]] מזרחית). ט'א היא אחת מחמשת ה[[עיצורים נחציים|עיצורים הנחציים]] (האחרים הם [[ص|צאד]], [[ض| |
בערבית סטנדרטית ט'א מייצגת [[עיצור]] [[עיצורים מכתשיים|מכתשי]] [[עיצורים חוככים|חוכך]] [[עיצורים שורקים|שורק]] [[קוליות העיצורים|קולי]] [[עיצורים מלועלעים|מלועלע]] ([[אלפבית פונטי בינלאומי|IPA]]: {{כ}}/zˤ/ - כעין [[ז|זי"ן]] משולבת עם [[ע|עי"ן]] מזרחית). ט'א היא אחת מחמשת ה[[עיצורים נחציים|עיצורים הנחציים]] (האחרים הם [[ص|צאד]], [[ض|צ'אד]], [[ط|טא]], ו[[ق|קאף]]), והיא הגרסה הנחצית של [[ز]]. הגייה נוספת של ט'א שנחשבת תקינה בערבית סטנדרטית היא [[עיצור שיני, חוכך, קולי]], [[עיצורים מלועלעים|מלועלע]] (/ðˤ/ {{כ}}:[[IPA]] - כעין [[ד|דל"ת]] רפה משולבת עם [[ע|עי"ן]] מזרחית), אז ט'א היא הגרסה הנחצית של [[ذ]]. |
||
ישנן שלוש דרכים לתעתק לעברית את ט'א: כזי"ן |
ישנן שלוש דרכים לתעתק לעברית את ט'א: כדל"ת או כזי"ן על-פי השמיעה, או כ-"ט'" כדי לשמר את הכתב הערבי. בעברית התמזג עיצור זה עם [[צ|צד"י]]. לדוגמה: המילה הערבית ל[[צבי]] - ظَبْي, ט'בי. |
||
ט'א היא האות הערבית הנדירה ביותר. מבין 2,967 ה[[שורש (שפות שמיות)|שורשים]] המשולשים שמנה [[הנס והר]], רק 42 (1.4%) מכילים ט'א. |
ט'א היא האות הערבית הנדירה ביותר. מבין 2,967 ה[[שורש (שפות שמיות)|שורשים]] המשולשים שמנה [[הנס והר]], רק 42 (1.4%) מכילים ט'א. |
||
גרסה מ־17:29, 2 בפברואר 2014
תבנית:אות ערבית האות טַ'א (בערבית: ظاء) היא האות השבע-עשרה באלפבית הערבי. לפניה באה האות טא ואחריה האות עין.
בערבית סטנדרטית ט'א מייצגת עיצור מכתשי חוכך שורק קולי מלועלע (IPA: /zˤ/ - כעין זי"ן משולבת עם עי"ן מזרחית). ט'א היא אחת מחמשת העיצורים הנחציים (האחרים הם צאד, צ'אד, טא, וקאף), והיא הגרסה הנחצית של ز. הגייה נוספת של ט'א שנחשבת תקינה בערבית סטנדרטית היא עיצור שיני, חוכך, קולי, מלועלע (/ðˤ/ :IPA - כעין דל"ת רפה משולבת עם עי"ן מזרחית), אז ט'א היא הגרסה הנחצית של ذ.
ישנן שלוש דרכים לתעתק לעברית את ט'א: כדל"ת או כזי"ן על-פי השמיעה, או כ-"ט'" כדי לשמר את הכתב הערבי. בעברית התמזג עיצור זה עם צד"י. לדוגמה: המילה הערבית לצבי - ظَبْي, ט'בי.
ט'א היא האות הערבית הנדירה ביותר. מבין 2,967 השורשים המשולשים שמנה הנס והר, רק 42 (1.4%) מכילים ט'א.
ט'א היא אחת משש האותיות הערביות שאין להן מקבילה באלפבית הפיניקי (האחרות הן ת'א, ח'א, ד'אל, צ'אד וע'ין). על אף שבאלפביתים פרוטו-שמיים כמו האלפבית הדרום-ערבי מופיעה אות לייצוג פונמה זו, הרי שבאלפבית הפיניקי, המקור הישיר לאלפבית הערבי, הצליל הזה לא היה קיים. לכן עוצבה ט'א כוואריאנט של טא.
בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט דוד'ארז.