פלוגת מכבי נתניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־10:24, 11 בפברואר 2014

פלוגת מכבי - קומונה בנתניה

רקע היסטורי

באפריל 1935 התקיימה המכביה השנייה. מכבייה זו והמכביה הראשונה שהתקיימה בשנת 1932 כונו "מכביות העלייה", שכן רבים מהמשתתפים בהן עלו בחסותן לארץ ונשארו בה לאחר תום התחרויות באופן בלתי לגאלי, ובכך עקפו את שלטונות המנדט הבריטי שהטילו הגבלות שונות על היקף ממדי העלייה. בין מאות המשתתפים שהגיעו ממדינות מזרח אירופה ומרכזה – היו גם חברי אגודת מכבי מרומניה, ספורטאים וספורטאיות, שבהגיעם לארץ בשנת 1935 התגוררו בנתניה. קבוצת אנשים מתוכם בחרו להתגורר בנתניה במסגרת קומונה שנקראה "פלוגת מכבי". מקצתם, עלו כשנה-שנתיים קודם לכן, דוגמת יפה סגל, שהגיעה למכבייה הראשונה בשנת 1932 מהעיירה ליפקאן ברומניה, נשארה בארץ באופן בלתי לגאלי והצטרפה לאחר מכן לחברי אגודת מכבי נתניה שלקחו חלק במכבייה השנייה ונישאה לאריה דורפמן, שהשתתף במכבייה זו בנבחרת אגודת מכבי נתניה. חברי האגודה, אף ארגנו קבוצת כדורגל שהשתתפה במשחקי המכבייה, שחלקם נערכו במגרש שהוכשר למטרה זו בדרום המושבה נתניה.

חברי הקומונה "פלוגת מכבי", רווקים וזוגות נשואים שאחד ולעיתים אף שני בני הזוג, השתתפו במשחקי המכבייה, בחרו להתגורר בנתניה, שבאותה עת קידם בה עובד בן עמי ראש המושבה מאז 1933, את המגמה להפיכתה מישוב חקלאי לישוב בעל צביון עירוני. ואכן, במחצית השנייה של שנות השלושים, נוסדו בנתניה מפעלים ובתי חרושת בתחומים הקשורים בבניה כגון מרצפות, מוזאיקה, מסגרות ונגרות אך גם בתחומים אחרים כגון: דפוס, רהיטים, קרח, גזוז, מפעל "עליון" לעיבוד עורות ומפעל "פרימזון" לשימורי ירקות. בתקופה זו גם התפתח ענף התיירות שהביא לבניית בתי מלון, מסעדות ומקומות בילוי.

בהתאם למגמה ליישב בעיר גם תושבים שאינם חקלאים, יושבו חברי הקומונה על שטח מצומצם שלא כלל שטחים לעיבוד חקלאי ואת פרנסתם מצאו כפועלים שכירים, בענפים שונים במושבה. על השטח המצומצם הוקמו צריפים בהם התגוררו חברי הקומונה.

"החברה לפיתוח חוף נתניה" הייתה חברת בת של חברת "הנוטע" – החברה הכלכלית מיסודה של אגודת "בני בנימין". בראש חברת "הנוטע" עמדו עובד בן עמי, גד מכנס וברוך רם. בשנת 1932 החכירה ממשלת המנדט לחברת "הנוטע" את רצועת החולות למטרת פיתוח נתניה. בשנת 1933 יזמו ראשי "הנוטע" את הקמת "החברה לפיתוח חוף נתניה" שמכרה והחכירה מגרשים באזורים המיועדים לפיתוח, ולמעשה ביצעה את מגמת מנהלי "הנוטע" להפיכת נתניה ליישוב בעל אופי עירוני.

בשנת 1940 שונה מעמדה של נתניה ממעמד של מושבה, שהוענק לה על ידי הבריטים בשנת 1932, למעמד של"מועצת עיר" (township). השינוי חל תודות לגידול באוכלוסיית נתניה שהסתכמה באותה עת בכ־5,000 איש, ותודות לשגשוג בכלכלתה – שהתבססה על תיירות ותעשיה – ועשה אותה למרכז העירוני של ישובי הסביבה. השינוי התאפשר גם תודות לקשרים הטובים עם נציגי המנדט הבריטי של עובד בן עמי, שמעתה הוגדר תפקידו כ"ראש מועצת העיר".

מאפייני הקומונה "פלוגת מכבי"

חברי הקומונה, התגוררו כאמור בצריפים, שנבנו ברצף וללא רווחים כ"קרונות רכבת" והוקמו על שטח מצומצם, בשטח בצורת האות ח. שטח זה מצוי היום ברחוב שמואל הנציב (מספרי בתים 56-46), והוא נמסר לחברי הקומונה להתיישבות על ידי "החברה לפיתוח חוף נתניה". כל צריף כלל חדר מלבני אחד שמידותיו כ־3X4 מטר. השירותים, המטבח וחדר האוכל היו משותפים. לפרנסתם עבדו חברי הקומונה כפועלים שכירים בעבודות שונות: בפרדסים, בבנין, בסלילת כבישים, בייבוש ביצות, או כפועלים שהועסקו על ידי חברת החשמל. גם הנשים, בנוסף לעבודתן במטבח המשותף, עבדו במסגרות שונות והן הועסקו כפועלות בסלילת כבישים, בפרדסים, במפעל "עליון" לעיבוד עורות, במפעל "פרימזון" לשימורי ירקות, במפעל לייצור כובעים, במטבחי מסעדות ובמשק בית.

חברי הקומונה "פלוגת מכבי", שהיו גורם משמעותי בנוף התרבותי של המושבה נתניה, הקפידו לקיים מסדר מדי יום שישי, לקראתו לבשו בגדי חג לבנים, התלבושת בה הופיעו במכבייה, ובמהלכו הניפו דגל (דגל אגודת מכבי או דגל התנועה הציונית).

חבר הקומונה יקיר קלייטמן, יזם הקמתה של תזמורת כלי מיתר, בה השתתפו חברי הקומונה אך גם נגנים נוספים מאגודת מכבי נתניה. התזמורת שהקים בנתניה הייתה מעין המשך לתזמורת מכבי שייסד בטיגינה (בנדר) שברומניה, העיר ממנה עלו לארץ רבים מחברי אגודת מכבי נתניה. קלייטמן אף ניצח על התזמורת שכללה כלי מיתר מגוונים: מנדולינות, מנדוצ'לו, מנדולה, בללייקות, קונטראבס, באס ואף תופים. הנגנים היו גברים להוציא אישה אחת, שרה קצנלבוגן שניגנה על מנדולינה. הקונצרט הראשון של תזמורת המייתרים נערך בפברואר 1938 בחסות סגן נציב המחוז י.ה. פולוק. עובד בן עמי ראש מועצת נתניה, שהוקיר את פעילות חברי הקומונה "פלוגת מכבי", בנה בשנת 1941, במיוחד עבור חברי אגודת מכבי, מבנה שבו יכלו להיפגש ובו אף התאמנה תזמורת כלי המיתר. המבנה הוקם דרומית למיקום מתחם הקומונה (היום רחוב סמילנסקי).

חברי אגודת מכבי נהגו לקיים אימוני ספורט על חוף ימה של נתניה ובמגרש מאולתר (מיקומו כנראה היה בפינת רח' שמואל הנציב וששת הימים). לימים הקימו את אגודת מכבי הצעיר בנתניה במסגרתה אורגנו קבוצות ספורט לילדים ולנוער.

חברי הקומונה "פלוגת מכבי"

חברי הקומונה מנו כעשרים איש, זוגות נשואים ורווקים, וכן ארבעה ילדים – עליזה קלייטמן "הבת הבכורה" ילידת יולי 1935, נתן דורפמן ואבי בן אברהם ילידי 1936, ואדיבה שרמן, הילדה האחרונה שנולדה במסגרת הקומונה "פלוגת מכבי", ילידת 1941.

בשנת 1940 נפטר מדלקת התוספתן חבר הקומונה חיים בן דורי־בנדרסקי, שאף הוא הגיע לארץ מהעיר טיגינה (בנדר) ברומניה, למשחקי המכבייה השנייה שהתקיימה ב־1935, וכמו מרבית חבריו נשאר בארץ בתום המשחקים, באופן בלתי לגאלי. במודעת האבל שפרסמו בעיתון "הבוקר" ב־11 בספטמבר 1940, מרבית הנזכרים במודעה הם חברי הקומונה, מקצתם הם חברי אגודת מכבי נתניה שלא היו חלק מהקומונה. המודעה מופנית לאלמנתו, חברתם לורה בן דורי־בנדרסקי ובה נזכרים החברים הבאים: יהושע בן אברהם ומשפחתו, אשר ברז'נסקי, אריה דורפמן, צבי הררי, מלך חיימוביץ, יקיר קלייטמן, גיטה דורפמן, שמואל דיטשל, דורה בנדר, בן ציון רזניק ומשפחתו, אברהם רזניק, אליהו רוטנשטין, ש. פרוינד, אריה שרמן, יצחק סברדליק, אברהם רוזנפלד ומשפחתו, מתתיהו רוזנשטין, ה.קנר.

אחרית דבר – פירוק הקומונה

בשלהי שנת 1938 החלו חברי הקומונה "פלוגת מכבי", שלא פרשו עד אז ממנה ושהחליטו לרכוש את המגרש עליו עמד צריפם, בהליך רכישת המגרשים מ"החברה לפיתוח חוף נתניה". בשנת 1942 בקירוב, התפרקה הקומונה – הצריפים פורקו ועל השטח הוקמו בתיהם של המשפחות שרכשו מגרשים ובחרו להתגורר במקום: משפחות בן אברהם, ברז'נסקי, דורפמן, הררי ושרמן. חיים ולורה בן דורי־בנדרסקי, נמנו אף הם עם הרוכשים מגרש, אך פטירתו הטראגית של חיים בשנת 1940, קטעה את תוכניותיהם לבנות בית במקום. בשנת 1941 עברה לורה קורס עזרה ראשונה במסגרת ארגון "ההגנה" ובשנת 1942 התגייסה לחיל הנשים הבריטי ה־ ATS והוצבה ככוח עזר רפואי בבית חולים שדה בג'ניפה שבמצרים. השכר שקיבלה במסגרת שרותה בצבא הבריטי אפשר לה לעמוד בהתחייבויות הכספיות בגין רכישת המגרש בנתניה. ב-1943 בתום שנת שרות שבה לנתניה ונישאה ליוסף גרשובסקי־גורי ששרת במשטרת המנדט ושבאותה עת היה מפקח משטרת בית ליד.

חברי הקומונה שהמשיכו להתגורר בנתניה, נהגו להיפגש כל יום שישי או שבת ולחגוג ביחד את החגים. הם אף שמרו על קשרי חברות אמיצים עם חבריהם שהתפזרו ברחבי הארץ, דוגמת לורה, אותה נהגו לבקר במשטרות עפולה, טבריה וצפת, בהן התגוררה עם בעלה קצין המשטרה יוסף גרשובסקי־גורי ובנותיהם נורית, עפרה ומיכל.

לקריאה נוספת

ארכיון נתניה, ניצה וולטש, 2000, לשמור על הקיים ולבנות את החרב
נתניה עיר גנים על שפת הים תיכון - 1934, ארכיון עיריית נתניה
שמואלי, אבשלום וברור, משה, 1982, ספר נתניה, הוצאת עם עובד
שר-אל דוידוביץ, 1992, נתניה סיפורה של עיר, הוצאת מוטיב - דביר כצמן.

קישורים חיצוניים

נסיון

נסיון

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 באפריל 1935 התקיימה [[המכביה השנייה]]. מכבייה זו ו[[המכביה הראשונה]] שהתקיימה בשנת 1932 כונו "מכביות העלייה", שכן רבים מהמשתתפים בהן עלו בחסותן לארץ ונשארו בה לאחר תום התחרויות באופן בלתי לגאלי, ובכך עקפו את שלטונות [[המנדט הבריטי]] שהטילו הגבלות שונות על היקף ממדי ה[[עלייה]].
 בין מאות המשתתפים שהגיעו ממדינות מזרח אירופה ומרכזה – היו גם חברי אגודת [[מכבי]] מ[[רומניה]], ספורטאים וספורטאיות, שבהגיעם לארץ בשנת 1935 התגוררו בנתניה. קבוצת אנשים מתוכם בחרו להתגורר בנתניה במסגרת קומונה שנקראה "פלוגת מכבי". מקצתם, עלו כשנה-שנתיים קודם לכן, דוגמת יפה סגל, שהגיעה למכבייה הראשונה בשנת 1932 מהעיירה ליפקאן ברומניה, נשארה בארץ באופן בלתי לגאלי והצטרפה לאחר מכן לחברי אגודת מכבי נתניה שלקחו חלק במכבייה השנייה ונישאה לאריה דורפמן, שהשתתף במכבייה זו בנבחרת אגודת מכבי נתניה. חברי האגודה, אף ארגנו קבוצת [[כדורגל]] שהשתתפה במשחקי המכבייה, שחלקם נערכו במגרש שהוכשר למטרה זו בדרום המושבה נתניה.
+[[קובץ:המכביה_השנייה_1935נתניה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המכבייה השנייה 1935: נתניה. חיים בן דורי-בנדרסקי (עומד משמאל) עם חבריו מאגודת מכבי נתניה בנבחרת הכדורגל.]]
-המכביה_השנייה_1935נתניה.jpg
 חברי הקומונה "פלוגת מכבי", רווקים וזוגות נשואים שאחד ולעיתים אף שני בני הזוג, השתתפו במשחקי המכבייה, בחרו להתגורר בנתניה, שבאותה עת קידם בה [[עובד בן עמי]] ראש המושבה מאז 1933, את המגמה להפיכתה מישוב חקלאי לישוב בעל צביון עירוני. ואכן, במחצית השנייה של שנות השלושים, נוסדו בנתניה מפעלים ובתי חרושת בתחומים הקשורים בבניה כגון מרצפות, מוזאיקה, מסגרות ונגרות אך גם בתחומים אחרים כגון: דפוס, רהיטים, קרח, גזוז, מפעל "[[עליון]]" לעיבוד עורות ומפעל "[[פרימזון]]" לשימורי ירקות. בתקופה זו גם התפתח ענף התיירות שהביא לבניית בתי מלון, מסעדות ומקומות בילוי.