מצוות עשה

מִצְווֹת עֲשֵׂה היא הגדרה למכלול המצוות בתורה שציוויין הוא בקום ועשה (=אקטיבי). אדם שעבר על מצוות עשה אינו לוקה. מניין מצוות העשה מתוך תרי"ג (613) המצוות הוא רמ"ח (248).

רקע

תרי"ג מצוות התורה מתחלקות לשני סוגים, האחד צווי לעשות את המצוּ‏וה לעשות, והשני צווי להימנע מלעשות את המצווה שלא לעשות. מוני המצוות (הרמב"ם, הסמ"ג ודומיהם) חילקו על פי המקובל בידינו את המצוות לשני סוגים אלו כשרמ"ח צווים שייכים לסוג הראשון ונקראים מצוות עשה, ושס"ה צווים משתייכים לסוג השני ונקראים מצוות לא תעשה.

דוגמאות למצוות עשה:

• מילה - המצווה היא לעשות מעשה ולמול את הילד.
• אכילת מצה - המצווה היא לעשות מעשה ולאכול מצה.

קיימות מצוות עשה, שהשלכותיהן יוצרות גם איסור שלא לעשות מעשה, לדוגמה, שמירת השבת היא (בין היתר) מצוות עשה "שמור את יום השבת" (דברים ה, יב), למרות זאת ההשלכות שלה הן לא לחלל את השבת.

ענישה

מצוות עשה, בשונה ממצוות לא תעשה, לא גוררות עונש גשמי אחריהן (מלקות), והתמורה היחידה שמקבלים עליהן הוא בשכר ועונש שמימי. עם זאת קיימות מספר מצוות עשה בודדות שהענישה עליהן היא עונש כרת, על אף שעונש זה חמור מעונש מלקות, לדוגמה:ברית מילה ואכילת קרבן פסח.

עם כל זה, מצוות עשה שנכתבה יחד עם לאו, לוקין עליה מצד הלאו שכתוב בה, אם הלאו אינו לאו הניתק לעשה.

כמו כן ישנן מצוות בודדות שאי קיומן כרוך בעונש חמור, כמו קרבן פסח וכן ברית מילה שהמבטלן במזיד נידון בכרת.

ראוי להוסיף, כי למרות שאין עונש לאחר' ביטול המצווה, קיימת כפיה לפני אי קיום המצווה כדי שיעשנה. בלשון התלמוד: כופין אותו עד שתצא נפשו.

מאפיינים הלכתיים

• על מצוות עשה, אדם מחויב לבזבז רק עד חומש מממונו, לעומת מצוות לא תעשה, בהן על האדם לתת כל ממונו ובלבד שלא יעבור על המצווה.
• קיום מצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה, אם אי אפשר לקיים שניהם, כך למשל מותר ללבוש טלית העשויה צמר שציציותיה עשויות פשתן למרות שעוברים בכך על לאו של שעטנז, כיוון שמקיימים בזה מצוות ציצית.

מצוות עשה שהזמן גרמן

ערך מורחב – מצוות עשה שהזמן גרמן

סוג מסוים של מצוות עשה נקרא מצוות עשה שהזמן גרמן (שתלויות בזמן), ונשים פטורות מעשייתן כגון: נטילת לולב, ישיבה בסוכה, ודומיהן. על אף שנשים פטורות ממצוות אלו, הן מורשות לקיים את המצווה (ולדעת השו"ע וכן מנהג הספרדים, אינן מורשות לברך עליהן, לדעת הרמ"א וכן מנהג האשכנזים, הן אף מברכות), והן מקבלות שכר על עשייתן. יש מצוות עשה שהזמן גרמן שגם נשים חייבות בהן, כיוון שריבתה התורה בפירוש גם את חיוב הנשים. כגון אכילת מצה שחז"ל דרשו שציווי זה נאמר על כל מי שנאסר עליו לאכול חמץ וחמץ נאסר גם על נשים משום שגם הן היו בגזרת שעבוד מצרים או משום ש"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל".

רשימת ציווי עשה

א מצוה ראשונה ממצוות עשה, לידע שיש שם אלוה, שנאמר "אנוכי ה' אלוהיך" (<a>שמות כ,ב</a>; <a>דברים ה,ו</a>). ב לייחדו, שנאמר "ה' אלוהינו, ה' אחד" (<a>דברים ו,ד</a>). ג לאוהבו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (<a>דברים ו,ה</a>; <a>דברים יא,א</a>). ד ליראה ממנו, שנאמר "את ה' אלוהיך תירא" (<a>דברים ו,יג</a>; <a>דברים י,כ</a>). ה להתפלל לו, שנאמר "ועבדתם, את ה' אלוהיכם" (<a>שמות כג,כה</a>); עבודה זו תפילה. ו לדובקה בו, שנאמר "ובו תדבק" (<a>דברים י,כ</a>). ז להישבע בשמו, שנאמר "ובשמו, תישבע" (<a>דברים ו,יג</a>; <a>דברים י,כ</a>). ח להידמות בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר "והלכת, בדרכיו" (<a>דברים כח,ט</a>). ט לקדש שמו, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל" (<a>ויקרא כב,לב</a>). י לקרות קרית שמע פעמיים בכל יום, שנאמר "ודיברת בם . . . ובשוכבך ובקומך" (<a>דברים ו,ז</a>). יא ללמוד תורה וללמדה, שנאמר "ושיננתם לבניך" (<a>דברים ו,ז</a>). יב לקשור תפילין בראש, שנאמר "והיו לטוטפות, בין עיניך" (<a>דברים ו,ח</a>). יג לקשור תפילין ביד, שנאמר "וקשרתם לאות, על ידך" (<a>דברים ו,ח</a>). יד לעשות ציצית, שנאמר "ועשו להם ציצית" (<a>במדבר טו,לח</a>). טו לקבוע מזוזה, שנאמר "וכתבתם על מזוזות" (<a>דברים ו,ט</a>; <a>דברים יא,כ</a>). טז להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית, שנאמר "הקהל את העם" (<a>דברים לא,יב</a>). יז לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו, שנאמר "כתבו לכם את השירה הזאת" (<a>דברים לא,יט</a>). יח לכתוב המלך ספר תורה לעצמו, יתר על האחד של כל אדם, עד שיהיה לו שתי תורות, שנאמר "וכתב לו את משנה התורה הזאת" (<a>דברים יז,יח</a>). יט לברך אחר המזון, שנאמר "ואכלת, ושבעת--ובירכת" (<a>דברים ח,י</a>). כ לבנות בית הבחירה, שנאמר "ועשו לי, מקדש" (<a>שמות כה,ח</a>). כא ליראה מבית זה, שנאמר "ומקדשי תיראו" (<a>ויקרא יט,ל</a>; <a>ויקרא כו,ב</a>). כב לשמור בית זה תמיד, שנאמר "ואתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות" (<a>במדבר יח,ב</a>). כג להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר "ועבד הלוי הוא" (<a>במדבר יח,כג</a>). כד לקדש הכוהן ידיו ורגליו בשעת העבודה, שנאמר "ורחצו אהרון ובניו . . ." (<a>שמות ל,יט</a>). כה לערוך נרות במקדש, שנאמר "יערוך אותו אהרון ובניו" (<a>שמות כז,כא</a>). כו לברך הכוהנים את ישראל, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל" (<a>במדבר ו,כג</a>). כז להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת, שנאמר "ונתת על השולחן לחם פנים" (<a>שמות כה,ל</a>). כח להקטיר קטורת פעמיים ביום, שנאמר "והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים" (<a>שמות ל,ז</a>). כט לערוך אש במזבח העולה תמיד, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח" (<a>ויקרא ו,ו</a>). ל להרים הדשן מעל המזבח בכל יום, שנאמר "והרים את הדשן" (<a>ויקרא ו,ג</a>). לא לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר "וישלחו מן המחנה, כל צרוע וכל זב" (<a>במדבר ה,ב</a>). לב לחלוק כבוד לזרעו של אהרון ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר "וקידשתו" (<a>ויקרא כא,ח</a>). לג להיות הכוהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר "ועשית בגדי קודש" (<a>שמות כח,ב</a>). לד לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר "בכתף יישאו" (<a>במדבר ז,ט</a>). לה למשוח כוהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר "שמן משחת קודש יהיה זה" (<a>שמות ל,לא</a>). לו להיות הכוהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר "וכי יבוא הלוי . . . לבד ממכריו, על האבות" (<a>דברים יח,ו-ח</a>). לז להיות הכוהנים מיטמאין לקרוביהם ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל על מתיהן, שנאמר "לה, ייטמא" (<a>ויקרא כא,ג</a>). לח להיות כוהן גדול נושא בתולה, שנאמר "והוא, אישה בבתוליה ייקח" (<a>ויקרא כא,יג</a>). לט להקריב תמידין בכל יום, שנאמר "שניים ליום, עולה תמיד" (<a>במדבר כח,ג</a>). מ להקריב כוהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר "זה קרבן אהרון ובניו" (<a>ויקרא ו,יג</a>). מא להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר "וביום, השבת--שני כבשים" (<a>במדבר כח,ט</a>). מב להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר "ובראשי, חודשיכם" (<a>במדבר כח,יא</a>). מג להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר "שבעת ימים, תקריבו אישה לה'" (<a>ויקרא כג,לו</a>). מד להקריב מנחת העומר ממוחרת ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר "והבאתם את עומר" (<a>ויקרא כג,י</a>). מה להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר "וביום הביכורים . . . והקרבתם עולה" (<a>במדבר כח,כו-כז</a>). מו להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבין בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה . . . והקרבתם על הלחם" (<a>ויקרא כג,יז-יח</a>). מז להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר "ובחודש השביעי באחד לחודש . . . ועשיתם עולה" (<a>במדבר כט,א-ב</a>). מח להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר "ובעשור לחודש השביעי . . ." (<a>במדבר כט,ז</a>).

ראו גם

• מצוות לא תעשה

קישורים חיצוניים

• רמ"ח מצוות עשה מתוך ספר המצוות לרמב"ם