אהוד ברק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־12:05, 12 במרץ 2014

תבנית:ח"כ אהוד ברק (במקור: ברוג; נולד ב-12 בפברואר 1942) הוא ראש הממשלה העשירי של מדינת ישראל והרמטכ"ל ה-14 של צה"ל. כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה ומפלגת העצמאות ושימש כשר בממשלות ישראל.

במהלך כהונתו כראש ממשלה נסוג צה"ל מדרום לבנון ופרצה האינתיפאדה השנייה.

במהלך כהונתו כשר הביטחון תקף חיל האוויר את הכור הסורי, והוצאו לפועל מבצע חורף חם, מבצע עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן.

ביוגרפיה

ברק גדל והתחנך בקיבוץ משמר השרון, הבכור מבין ארבעת ילדיהם של אסתר (לבית גודין) וישראל ברוג^[1]. אחיו של ברק, אבינועם ברוג, הוא בעליו והמנכ"ל של המכון למחקרי שווקים "Market Watch"^[2].

במהלך שירותו הצבאי, הכיר את אשתו נאוה לבית כהן, הם התחתנו ונולדו להם שלוש בנות. באוגוסט 2003 התגרשו נאוה ואהוד ברק. ברק התגורר במשך שנים רבות בכוכב יאיר, ולאחר גירושיו עבר להתגורר בדירת פאר במגדלי אקירוב בתל אביב. בעקבות ביקורת ציבורית על הפאר שבו התגורר, מכר דירה זו.

ב-27 ביולי 2007 נישא ברק לנילי פריאל^[3]. במרץ 2011 הוגש כתב אישום כנגד פריאל, באשמת העסקת עובדת זרה במשק ביתם.

ברק הוא בעל תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה מההאוניברסיטה העברית בירושלים (סיים לימודיו ב-1968) ותואר שני, משנת 1978, בניתוח מערכות מאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. בנוסף, הוא בוגר קורס קומנדו שנערך בצרפת.

שירותו הצבאי

תבנית:חייל

ב-8 בנובמבר 1959 התגייס לצה"ל והחל את שירותו בגדוד 9 של החרמ"ש^[4]. לאחר מספר חודשי שירות אותר על ידי אברהם ארנן שצירפו לסיירת מטכ"ל המתגבשת. ברק עבר ביחידה מסלול הכשרה כלוחם. לאחר כשנה היה ברק לראשון בסיירת שיצא לקורס קציני חי"ר^[5]. את הקורס סיים בהצטיינות ואת הדרגות קיבל מסגן הרמטכ"ל דאז, יצחק רבין^[6]. באמצע שנות ה-60 השתחרר מצה"ל אחרי שהשלים את הבגרויות במהלך השירות, לימודיו באוניברסיטה נקטעו כשהתגייס לשירות הצבאי במלחמת ששת הימים, לחם עם חטיבה 7 וחטיבה 60 בגזרת סיני ואחר כך ברמת הגולן. לאחר המלחמה השלים את לימודיו ועבד במכון ויצמן. גויס על ידי עוזי יאירי חזרה לשירות קבע בסיירת מטכ"ל, עבר קורס מפקדי פלוגות, הסבה לשריון ושימש כמפקד פלוגת טנקים בגזרת תעלת סואץ לקראת סוף מלחמת ההתשה^[7].

בשנים 1971–1973 פיקד על סיירת מטכ"ל, ובעקבות זאת נאלץ לעברת את שם משפחתו לברק. כמפקד הסיירת פיקד על כוחות היחידה במבצע ההשתלטות על מטוס סבנה במאי 1972, והיה מהלוחמים שהגיעו למטוס בסרבלים לבנים במסווה של טכנאים; לימים תשמש אותו תמונתו על כנף המטוס בתעמולת הבחירות. ביוני 1972 פיקד על מבצע ארגז במהלכו חטפו לוחמי היחידה קציני צבא סוריים למטרת מיקוח. באפריל 1973, השתתף ב"מבצע אביב נעורים", חיסול מנהיגי הטרור הפלסטיני בלב ביירות^[8], במהלכו התחפש לאישה^[9].

במהלך שירותו, הוענקו לברק מספר רב של עיטורים: הוא קיבל את עיטור המופת וכן ארבע פעמים את צל"ש הרמטכ"ל^[10]^[11]. עיטור המופת הוענק לו ב-1973 במקום אחד הצל"שים שקיבל על חלקו בהובלת המבצעים "חלוץ" ו"שרקרק" בשטח מצרים ב-1963 וב-1964^[12]. את הצל"ש הראשון קיבל על הנהגת חוליה של סיירת מטכ"ל במהלך פעילות איסוף מודיעין בסוריה^[13], נסיבות קבלת שאר העיטורים הן חסויות. הוא חולק עם נחמיה כהן ואמיתי חסון את התואר (הלא רשמי) "החייל המעוטר ביותר בצה"ל" ^[14]. בנוסף, עוטר ברק בהיותו רמטכ"ל באות לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת מפקד^[15].

במלחמת יום הכיפורים שב ברק מלימודיו בארצות הברית ופיקד על גדוד טנקים מאולתר (גדוד 100), שבין השאר חילץ את גדוד הצנחנים 890 בפיקודו של איציק מרדכי בקרבות החווה הסינית^[16]. לאחר המלחמה פיקד על קורס מפקדי טנקים ועל חטיבה 401, מונה לראש מחלקת מחקר באגף המודיעין, ב-1975 מונה לעוזר ראש אמ"ן למבצעים, תפקיד שבמסגרתו היה ממתכנני מבצע אנטבה. עם שובו מלימודיו בארצות הברית ב-1979, קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד עוצבת עמוד האש - אוגדת מילואים משוריינת ואחר כך למפקד עוצבת סיני. במקביל כיהן כמפקד קורס מג"דים.

בתחילת 1982 קודם לדרגת אלוף ומונה לראש אגף התכנון בצה"ל. במלחמת לבנון היה סגנו של מפקד הגיס המזרחי, אביגדור בן גל. בשנת 1983 מונה לראש אגף המודיעין, והיה מעורב בין היתר בתכנון מבצע רגל עץ^[17]. לאחר מכן, בינואר 1986 מונה לאלוף פיקוד המרכז. בזמן כהונתו כאלוף פיקוד המרכז היה ברק אחראי על הקמת יחידה מיוחדת ללוחמה בטרור בשטחי יהודה ושומרון - יחידת דובדבן. בשנים 1987–1991 שימש בתפקיד סגן הרמטכ"ל. בתפקידו זה היה ברק מעורב בתכנון מבצע הצגת תכלית. ברק אף הצטרף לכוחות אשר הפליגו לתוניס ופיקד על המבצע מתוך חפ"ק שמוקם באחת הספינות^[18]. לקראת סוף כהונתו פרצה מלחמת המפרץ. אף שצה"ל לא התערב בלחימה, היה עליו להתמודד עם התקפות טילי הסקאד העיראקיים על העורף האזרחי, ולתכנן את המענה המבצעי של צה"ל. אף שברק המליץ לדרג המדיני לבצע את תוכנית התקיפה של צה"ל בעיראק קיבל ראש הממשלה יצחק שמיר את המלצת הרמטכ"ל דן שומרון שלא לבצע^[19].

כרמטכ"ל

ב-1 באפריל 1991 הועלה לדרגת רב-אלוף ומונה לרמטכ"ל ה-14 של צה"ל, תפקיד שמילא עד 1 בינואר 1995, עת פרש מצה"ל. כרמטכ"ל היה אחראי ליישום הסדרי הביטחון וליציאת כוחות צה"ל מעזה ומיריחו במסגרת מימוש הסכם אוסלו א'. כרמטכ"ל מילא תפקיד מכריע‏‏ בהחלטה על ההתנקשות במזכ"ל חזבאללה^[20], עבאס מוסאווי^[21].

בזמן כהונתו אירע אסון צאלים ב' ב-5 בנובמבר 1992, שבו נהרגו חמישה חיילים ועוד שישה נפצעו באימון לקראת מבצע שנועד לחסל את נשיא עיראק סדאם חוסיין. ברק וקציני מטכ"ל נוספים, שבאו לצפות באימון, נכחו באזור. לאחר פרישתו מצה"ל ולפני תחילת הקריירה הפוליטית, התפרסם ב"ידיעות אחרונות" תחקיר בו נטען כי ברק נטש את המקום לפני הגשת עזרה לפצועים. הפרשה העיבה על כניסתו לחיים הפוליטיים, וברק נלחם על שמו הטוב בריאיון סוער עם ניסים משעל שבו העיד על עצמו כי ראה לאויביו את "הלבן של העיניים". יריביו הפוליטיים ניסו להדביק לו את ההאשמה בהפקרת פצועים וצחי הנגבי כינה אותו בנאום בכנסת "אהוד ברח". ב-15 במרץ 1999 פורסם דו"ח מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, שקיבל את טענות ברק וניקה אותו מכל אשמה ("הרמטכ"ל נשאר במקום 45 דקות לפחות אחרי האסון").

בשנת 1993 פיקד על מבצע דין וחשבון^[22], מבצע צבאי בדרום לבנון כנגד ארגון חזבאללה. בשנת 1994 הורה על תכנון וביצוע מבצע עוקץ ארסי^[23], במהלכו ביצעה סיירת מטכ"ל, בפיקוד סא"ל דורון אביטל, בליל 21 במאי 1994, פשיטה וחטפה את דיראני מביתו שבכפר קסר נבא, שבעמק הבקאע בדרום לבנון^[24]. ב-14 באוקטובר אותה שנה, לאחר שהתקבל מידע על מקום הימצאו של החייל החטוף נחשון וקסמן, אישר ראש הממשלה רבין בהמלצת ברק את פעולת ההשתלטות של סיירת מטכ"ל בפיקודו של שחר ארגמן על הבית בכפר ביר נבאללה שבו הוחזק החטוף. כוח הסיירת נכשל בניסיון החילוץ של החייל, ובפעולה נהרג וקסמן וכן קצין היחידה ניר פורז ונפצעו מספר לוחמים בהם ארגמן עצמו, שנפגע מרסיסים בידו. לאחר כישלון הפעולה התייצב רבין אל מול התקשורת ולקח אחריות מלאה על האירוע ותוצאותיו^[25]. בשנה זו לקח גם חלק בגיבוש הצדדים הצבאיים של הסכם השלום עם ירדן, והיה גם שליחו של רבין לשיחות עם סוריה ולבנון באותה שנה.

דרכו הפוליטית

לאחר פרישתו של ברק מצה"ל הוא פנה לעסקים פרטיים, אך כבר ביולי 1995 מינה אותו ראש הממשלה יצחק רבין לשר הפנים בממשלתו. אחת הפעולות שהספיק לעשות כשר פנים היא ההחלטה על הענקת אזרחות ישראלית ליונתן פולארד. לאחר רצח רבין בנובמבר 1995 מונה לשר החוץ בממשלתו של שמעון פרס.

בשנת 1996 נבחר ברק לכנסת ה-14 מטעם מפלגת העבודה, ומונה מטעמה לחבר בוועדת החוץ והביטחון. ביוני 1997 נבחר בבחירות המקדימות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה כשהוא גובר על יוסי ביילין, שלמה בן עמי ואפרים סנה.

בספטמבר 1997 התנצל בשם מפלגת העבודה בפני עדות המזרח על הטעויות שנעשו בעבר לטענתו בתהליך קליטתם בישראל.

במרץ 1998 אמר בראיון לעיתונאי גדעון לוי ש"אם הייתי פלסטיני בגיל המתאים, הייתי נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני הסרוב", אך גם הוסיף שלדעתו "פעולות ארגוני הטרור הפלסטיני, הפוגעות בנשים וילדים הן חמורות, נבזיות ושפלות". ברק הותקף על אמירה זו על ידי יריביו הפוליטיים, במיוחד במהלך מסע הבחירות לראשות הממשלה.

כראש ממשלת ישראל

במאי 1999 התמודד ברק בבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה בראש תנועת ישראל אחת שהורכבה ממפלגת העבודה, ממפלגת גשר, וממפלגת מימד. ברק זכה בבחירות לראשות הממשלה ברוב של 56% מול בנימין נתניהו. ישראל אחת זכתה ב-26 מושבים בכנסת והייתה המפלגה הגדולה ביותר בכנסת ה-15, אולם לגוש השמאל-מרכז לא היה רוב. בליל הבחירות נשא ברק את נאום "זהו שחר של יום חדש" המפורסם, שכתב משה גאון, לקול קריאות הקהל "רק לא ש"ס". ב-6 ביולי 1999 הושבעה הממשלה, ה-28 במספר, שהציג ברק בכנסת. בקואליציה שהרכיב ברק היו חברות ישראל אחת, ש"ס, מרצ, המפד"ל, יהדות התורה וישראל בעלייה. בנוסף לתפקיד ראש הממשלה, החזיק ברק גם בתיק הביטחון. שר האוצר היה אברהם בייגה שוחט ושר החוץ דוד לוי. כמנכ"ל משרד ראש הממשלה מינה ברק את יוסי קוצ'יק וכמנהל לשכת ראש הממשלה מינה ברק את חיים מנדל שקד.

ניצחונו בבחירות היה כרוך ב"פרשת העמותות", כאשר במהלך הבחירות הקימו תומכי ברק עמותות אחדות, חלקן פיקטיביות, ודרכן מימנו את הקמפיין האישי שלו, תוך ניצול מה שהוא כינה, בעקבות אליקים רובינשטיין, "הלקונה בחוק". מבקר המדינה קנס את מפלגת העבודה בקנסות כבדים בגין עבירות על חוק מימון מפלגות. ברק נחקר באזהרה, אולם בשלב מוקדם הוחלט שלא להעמידו לדין. רבים מאנשיו של ברק שנחשדו בפרשה, בהם בלט מזכיר הממשלה יצחק הרצוג, שמרו על זכות השתיקה. לבסוף החליטה פרקליטות המדינה שלא להעמיד איש לדין, בשל קושי לגבש כתבי אישום.

מיד לאחר הבחירות הצליח ברק להקים ממשלה רחבה יחסית עם מפלגות רבות: מפלגת המרכז, יהדות התורה, מרצ, ש"ס, ישראל בעליה והמפד"ל. אולם עד מהרה התגלו קשיים ניכרים בקואליציה, ב-5 בספטמבר 1999 פרשה יהדות התורה מהקואליציה וזאת בשל פרשת העברת המשחן, חלק מטורבינה של חברת החשמל, בשבת. בעיה משמעותית יותר החלה במרץ 2000, כאשר הקואליציה התפוררה למעשה, תוך שרבים מחבריה הפורמליים מצביעים בניגוד למשמעת הקואליציונית.

שר התחבורה וסגן ראש הממשלה יצחק מרדכי הסתבך בתחילת 2000 בפרשה של עבירות מיניות, ונאלץ לפרוש בסוף מאי 2000, דבר שהאיץ את התפוררות מפלגת המרכז, אחת מהשותפות הבכירות בקואליציה. בנוסף על כך שורה של סכסוכים חמורים בנוגע לסמכויות המוענקות לסגן שר החינוך מש"ס, משולם נהרי, על ידי יוסי שריד הביאו לפרישה של מרצ בסוף יוני, לאחר שברק נטה לטובת ש"ס.

לקראת סוף כהונת ממשלתו, לאחר שפרשה ש"ס מן הקואליציה, ניסה ברק להוביל מהלך שכינה "מהפכה אזרחית", שהוא יישום חלקי של הפרדת הדת מהמדינה^[26], אולם לאור התנגדות שותפיו ממפלגת מימד ומישראל בעליה ולאחר שראה שאין בידו את הכוח הפוליטי להעביר מהלך שכזה, נקברה התוכנית.

במהלך כהונתו הוקמה ועדת טל שבעקבות פעולתה חוקק, בתקופת ממשלתו של אריאל שרון, "חוק טל" שעוסק בהסדרת הגיוס והפטור משירות צבאי של בני ישיבות. נושא גיוס בני הישיבות היה מרכזי במסע הבחירות של ברק.

שגשוג ענף ההיי טק בעולם ובישראל ("הבועה") גררו צמיחה כלכלית מהירה בישראל, תוך יציאה מהמיתון שישראל הייתה מצויה בו מאז ספטמבר 1997. גם חגיגות שנת 2000 סייעו לכלכלה, תוך שהן גורמות לצליינים רבים להגיע לישראל. שנת 2000 הייתה שנת התיירות הטובה ביותר עד אז במדינת ישראל, וביקרו בה כ-2.5 מיליון תיירים.

ניסיון ליישוב הסכסוך הישראלי-ערבי

סוריה

ב-3 בינואר 2000 החלה ועידת שפרדסטאון שבה התקיימו שיחות מרתוניות בין ישראל לסוריה בשפרדסטאון שבמערב וירג'יניה. ברק הוביל את המשלחת הישראלית, ושר החוץ הסורי, פארוק א-שרע, הוביל את המשלחת הסורית. הוועידה התקיימה בחסות אמריקאית, ונכחו בה נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ושרת החוץ מדליין אולברייט. השיחות הגיעו למבוי סתום, וב-11 בינואר הופסקו עם כוונה לחדשן במועד אחר. למרות התקוות, השיחות לא חודשו לאחר שפרדסטאון. אף צד לא דיווח רשמית מה קרה בשיחות, אך העיתונות דיווחה שאף על פי שברק הסכים לחזור לגבול הבינלאומי המנדטורי, אשר משאיר בידי ישראל את כל הכנרת והירדן, כולל רצועה של עשרה מטרים ממזרח לכנרת (במפלס המרבי) ו-50 מטרים ממזרח לירדן, סירבה לכך סוריה ודרשה את חזרת ישראל לגבולות שקדמו למלחמת ששת הימים (קווי 4 ביוני) שכללו אזורים שסוריה השתלטה עליהם בתחילת שנות ה-50, ממערב לקו הגבול הבינלאומי בינה ובין ישראל, באזור חמת גדר, אלמגור והחוף המזרחי של הכנרת, ומאפשרים גישה וזכויות סוריות על הכנרת ועל נהר הירדן.

לאחר מותו של נשיא סוריה חאפז אל-אסד ב-10 ביוני 2000, עלה בנו בשאר לשלטון. ההערכה בעקבות חילופי ההנהגה בסוריה הייתה כי האפשרות להשיג שלום עם סוריה נדחתה לתקופה בלתי מוגבלת, מפני שבשאר אל-אסד היה צריך לבסס את מעמדו כנשיא ולכן לא יכול היה להגיע לפשרות בשיחות עם ישראל.

לבנון

חלק מרכזי ממסע הבחירות של ברק היה הבטחה שבתום שנה לכהונתו כראש ממשלה, יוציא את צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, תוך הנחה שהפתרון למשבר הביטחוני יוכל לבוא רק על ידי הסכם שלום עם סוריה. אף שהשיחות עם סוריה עלו על שרטון, כאמור לעיל, החליט ברק לקחת את הסיכון שבהוצאת צה"ל מלבנון ללא הסכם.

על-סמך ההבטחה לסגת מלבנון שנה לאחר הקמת ממשלתו, הציפיות היו שהנסיגה תתקיים ב-6 ביולי 2000. בסופו של דבר, התבצעה הנסיגה ב-24 במאי, שישה שבועות לפני המועד הצפוי. הסיבה העיקרית להקדמת מועד הנסיגה הייתה התפוררותו של צבא דרום לבנון. כחלק מהשיחות עם סוריה עמד ברק על כך שצד"ל ישולב בצבא לבנון לאחר נסיגת ישראל מלבנון. מכיוון שהשיחות עם סוריה נכשלו, הייתה תחושה בצד"ל שהארגון לא יוכל לשרוד לאחר הנסיגה. עם התקרבות מועד הנסיגה, מרבית חיילי צד"ל עזבו את עמדותיהם. חלקם העדיפו לברוח לישראל מאשר לסכן את גורלם בלבנון, וחלקם בחרו להישאר בלבנון ולתת לממשלת לבנון למצות איתם את הדין.

פלסטינים

ברק לוחץ את ידו של יאסר ערפאת בתיווכו של ביל קלינטון, 1999

ביולי 2000 יצא ברק למשא ומתן מרתוני עם יושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת בקמפ דייוויד, בחסות נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון. יציאתו של ברק לקמפ דייוויד מוטטה למעשה את הקואליציה, כאשר המפד"ל, ש"ס וישראל בעליה פרשו ממנה ואילו בקואליציה נותרו רק ישראל אחת, שגשר פרשה ממנה לאחר השיחות, ומפלגת המרכז שהייתה בתהליכי התפוררות מתקדמים.

במהלך המשא ומתן בקמפ דייוויד הסכים ברק לכונן את המדינה הפלסטינית על שטח של יותר מ-90% משטחי רצועת עזה ויהודה והשומרון, ואף לוותר על ריבונות ישראל בשכונות הערביות שבמזרח ירושלים. כמו כן הציע ברק לפלסטינים ריבונות דתית בהר הבית ו"מסדרון בטוח" מהשכונות הערביות אליו. מסיבות שונות, לא עלה המשא ומתן יפה. ברק האשים את יאסר ערפאת בטרפוד המשא ומתן ואמר שבקמפ דייוויד "הסיר את המסכה מעל פרצופו של ערפאת". ברק האשים את ערפאת בסירוב לבצע כל ויתור או להעלות הצעה נגדית להצעות שהעלו ברק וקלינטון. בגרסתו של ברק תמכו גם הנשיא קלינטון והנסיך הסעודי בנדר.

הקדמת הבחירות

לאחר ובשל כישלון השיחות בקמפ-דייוויד, יזם ערפאת את האינתיפאדה השנייה^[27]^[28]^[29]^[30]. במקביל פרצו אירועי אוקטובר 2000, שורת הפגנות אלימות ביישובים הערבים. במרוצת דיכוי ההפגנות, נהרגו במחוז הצפוני 13 אזרחים ערבים מאש המשטרה. אזרח יהודי אחד נהרג אף הוא באירועים, בכביש החוף ליד חדרה, כתוצאה מיידוי אבנים. בעקבות האירועים הקשים, הודח מפקד המחוז הצפוני במשטרה אליק רון והוקמה ועדת אור.

לנוכח הרוב שהסתמן בכנסת להקדמת הבחירות והעובדה, שלמעשה, מן הקואליציה הרחבה, שהקים אהוד ברק בראשית שלטונו, לא נותר כמעט דבר, הודיע ברק ב-10 בדצמבר על התפטרותו מראשות הממשלה ועל עריכת בחירות מיוחדות לראשות הממשלה עד סוף הקדנציה של הכנסת. בינואר 2001 יזם את ועידת טאבה שנועדה להשיג שלום עם הפלסטינים וזכתה לביקורת רבה של הימין שהציג אותה כתעלול בחירות. הבחירות נערכו ב-6 בפברואר כאשר מולו התמודד אריאל שרון. רוב האזרחים הערבים החרימו את הבחירות וברק נחל תבוסה רבתי - הוא זכה רק ב-37.4% מהקולות. משך כהונתו של אהוד ברק כראש ממשלה היה הקצר ביותר מבין כל ראשי הממשלה בישראל - שנה ו-245 ימים. לאחר ההפסד בבחירות האישיות, התפטר ברק כיו"ר מפלגת העבודה וח"כ, ועזב את החיים הפוליטיים.

ברק בעסקים

לאחר שהתפטר, פנה ברק לעולם העסקי, וחבר לאילי הון ואנשי עסקים בולטים בישראל ובעולם. הוא ערך הרצאות בתשלום ברחבי ארצות הברית ושימש מקדם מכירות, יועץ ושותף במספר חברות, בהן בעלות אופי ביטחוני כחברה לפיתוח שרוולי הצלה ממגדלים. הוא היה שותף בקרן ההשקעות SCP וכיהן כנשיא חברת גילת סאטקום שעוסקת בתקשורת לווינים. בין החברות עמן היה קשור הייתה חברת המחשוב EDS וחברות הקשורות לעופר גלזר שמטרתן לנצל פצלי שמן בירדן ובנגב^[31]. עם שובו לפעילות פוליטית, העביר את עסקיו לבעלות בנותיו. מבקר המדינה ציין ב-2011 כי ההליך ההעברה לקה בפגמים ושפעולות ברק לא עלו בקנה אחד עם הנורמות המצופות משר^[32].

חזרה לראשות המפלגה ולממשלה

למרות ענייניו העסקיים הרבים לא זנח ברק לגמרי את הוויתו הפוליטית: הוא חבר להיסטוריון בני מוריס ויחד הם ענו (בצורת ראיון) למאמר של רוברט מאלי וחוסיין אגא שהאשים את ברק בכישלון שיחות קמפ-דייוויד^[33].

ברק נקרא להעיד בוועדת אור, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000. במסקנות הביניים הוועדה "הזהירה" אותו בשישה סעיפים ולבסוף קבעה שהוא אחראי רק בשניים מהם, שנגעו להתייחסות כללית למצב לפני אירועי אוקטובר 2000 ולאי-מתן הוראה למתן את תגובת המשטרה. הוועדה מצאה שאיננו אחראי כלל לליקויים בארבעת הסעיפים האחרים. בסופו של דבר, בשל היותו נבחר ציבור לא התקבלו נגד ברק המלצות אישיות.

ב-5 בנובמבר 2004 הודיע ברק על שובו לחיים הפוליטיים ועל כוונתו להתמודד שוב על הנהגת מפלגת העבודה. לאחר בעיות עם מפקד העבודה ולאחר שנוכח כי אין לו סיכוי רב להיבחר לראשות העבודה קרא ברק ב-2 בספטמבר 2005 לכל המתמודדים להתייצב מאחורי שמעון פרס. אף שקריאתו לא נענתה, הודיע ברק על פרישתו מהמרוץ לראשות המפלגה ב-11 בספטמבר. בדצמבר של אותה שנה קיבל "תואר לשם כבוד" מטעם המכללה האקדמית נתניה^[34].

ב-2006, במהלך הרכבת הממשלה ה-31, עלתה האפשרות ששרי מפלגת העבודה ייבחרו על ידי מרכז המפלגה. ברק הודיע אז, כי יתמודד על כל תפקיד שר אפשרי. לפי ההערכות שנשמעו באותה תקופה, סיכויו להיבחר לתפקיד שר היו גבוהים, אך לבסוף, נבחרו השרים על ידי יו"ר המפלגה, עמיר פרץ, ולא על ידי המרכז, וברק נשאר מחוץ לממשלה.

ב-7 בינואר 2007 הודיע ברק על כוונתו להתמודד בבחירות לראשות מפלגת העבודה. בבחירות אלה נבחר ברק ליו"ר מפלגת העבודה, לאחר שניצח בסיבוב שני את עמי אילון, ברוב של 51.3% מקולות הבוחרים וזאת לאחר שהתחייב לפרוש מן הממשלה, מיד לאחר פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה, אם אהוד אולמרט לא יקדים אותו ויתפטר מתפקידו^[35].

לאחר מכן הוזמן על ידי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, להחליף את עמיר פרץ ולכהן כשר הביטחון. הוא הושבע כשר ביטחון וכסגן ראש הממשלה ב-18 ביוני 2007 על רקע עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה^[36].

כשר הביטחון

ב-3 בפברואר, לאחר פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד, הודיע ברק כי לא יפרוש מהממשלה בשל האתגרים בפניהם ניצבת ישראל, כאשר הוא התייחס ספציפית לרצועת עזה, לבנון וחזבאללה ואמר כי הוא "נשאר בממשלה כדי לתקן את הליקויים" כפי שהתבטאו בדו"ח הסופי ובשיקום צה"ל והדרג המדיני. עוד אמר כי "דו"ח וינוגרד הוא דו"ח קשה, ויש ממנו גם השלכות וגם מסקנות לא פשוטות במישור האישי והערכי. בכוונתי לחזור ולהתמודד עם מסקנות אלה בבוא העת ולקבוע מועד לבחירות"^[37]. ברק כיהן כשר הביטחון בעת תקיפת הכור הגרעיני בסוריה, מבצע חורף חם, מבצע עופרת יצוקה, ומבצע עמוד ענן.

בבחירות לכנסת השמונה עשרה שנערכו בפברואר 2009, נחלה מפלגת העבודה בראשות ברק תבוסה בקלפי. מ-19 מנדטים ירדה ל-13 מנדטים, ובפעם הראשונה למקום הרביעי (אחרי קדימה, הליכוד וישראל ביתנו). ברק הצהיר כי גזר דינו של הבוחר קבע שעל מפלגת העבודה להישאר באופוזיציה, אך החל להיפגש עם המיועד לראשות הממשלה, בנימין נתניהו, הגיע עמו להסכמות על הצטרפות של מפלגת העבודה לממשלתו, והתמנה לשר הביטחון בממשלת ישראל השלושים ושתיים.

בשנת 2009 פרסם מבקר המדינה, מיכאל לינדנשטראוס, דו"ח שהצביע על כשלים ארגוניים חמורים במשלחת מערכת הביטחון לסלון האווירי בפריז ביוני אותה שנה. המשלחת נדרשה לשלם הוצאות גבוהות, ובכלל זה סוויטה בה השתכן שר הביטחון, אהוד ברק, במלון אינטרקונטיננטל בעלות של 2,500 יורו ללילה.^[38]

בין ברק לרמטכ"ל גבי אשכנזי שררה מערכת יחסים עכורה, שלימים תיאר אותה המבקר מיכה לינדנשטראוס כ"אווירת מלחמה"^[39]. בתחילת אפריל 2010 הודיע ברק כי לא יאריך את כהונתו של אשכנזי בשנה נוספת. מערכת יחסים עכורה זו הגיעה לשיא כאשר לאחר פרישת אשכנזי האשים אותו ברק בלקיחת שוחד, בסיוע במתן שוחד ובעבירות נוספות.^[40] ב-6 בינואר 2013 פרסם מבקר המדינה, יוסף שפירא, את הדו"ח הסופי שלו בפרשת "מסמך הרפז", ובו ביקורת על התנהלותם של גבי אשכנזי וברק.

ב-5 בספטמבר 2010 המליץ ברק למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל והממשלה אישרה את המלצתו, אך בעקבות עתירה לבג"ץ נגד המינוי נאלץ ברק לבטל את המינוי.

ב-17 בינואר 2011 ברק, יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים, התפלגו ממפלגת העבודה והקימו סיעה חדשה בשם "העצמאות". ^[41] ^[42]

סוגיה מרכזית שבה עסק ברק בכהונה זו היא סוגיית תקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. הוא ציין כי: "על הגרעין האיראני מתנהל דיון ציבורי מזה שנים בישראל, ישנם אינסוף ראיונות ודיונים ציבוריים, אנחנו לא מסתירים את מחשבותינו. עם זאת, יש סוגיות מבצעיות שלא דנים בהן באופן ציבורי, כי אז לא ניתן יהיה לבצע אותן".^[43] לדעת ברק, איראן גרעינית מסוכנת יותר מאשר תקיפה באיראן אך הערכות פרשנים לגבי עמדתו שונות מאד זו מזו^[44].

ב-26 בנובמבר 2012 הודיע ברק על פרישתו מהחיים הפוליטיים בשנית ועל כך שלא יתמודד בבחירות לכנסת התשע עשרה.^[45] כעבור 3 ימים, ב-29 בנובמבר, ביקר ברק בפנטגון. במהלך הביקור העניק לו מזכיר ההגנה לאון פנטה את מדליית מחלקת ההגנה לשירות ציבורי מצטיין^[46].

בעקבות פרישתו החליטה סיעת העצמאות לא להתמודד בבחירות לכנסת התשע עשרה שנערכו ב-22 בינואר 2013, וכהונתו של ברק פגה עם השבעת ממשלת ישראל השלושים ושלוש ב-18 במרץ וכניסתו לתפקיד של משה יעלון.

אחרי פרישתו מהפוליטיקה

כחודשיים לאחר פרישתו הודיעה נציגות בנק יוליוס בר השווייצרי בישראל כי שכרה את ברק לתפקיד יועץ מיוחד.^[47] בינואר 2014 מונה כדירקטור בחברת CIFC האמריקאית הנסחרת בנאסד"ק.^[48]

לקריאה נוספת

חנן קריסטל ואילן כפיר, הצל"ש השישי, בחירות 99, כתר, מסת"ב 9650708553
רביב דרוקר, חרקירי - אהוד ברק במבחן התוצאה, משכל, 2002, מסת"ב 9655112152 (לקריאת 2 הפרקים הראשונים ברשת)
רן אדליסט, אהוד ברק - מלחמתו בשדים, אור יהודה: זמורה, 2003
בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד", קוראים, 1998
בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013
דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011
משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000
עמוס הראל ואבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", הוצאת ידיעות ספרים, 2004
עפר שלח ורביב דרוקר, "בומרנג", הוצאת כתר, 2005
גלעד שר, "במרחק נגיעה", ידיעות ספרים, 2001.

קישורים חיצוניים

שילה הטיס רולף, אהוד ברק, מתוך "הלקסיקון הפוליטי של מדינת ישראל", 1998
תבנית:חבר כנסת
תבנית:כנסת פתוחה
אהוד ברק, באתר של משרד ראש הממשלה
תבנית:וידאופדיה
תבנית:אנציקלופדיה ynet
אהוד ברק - מהילדות במשמר השרון עד לראשות הממשלה, באתר ynet, 7.1.2001
תבנית:עיטור המופת
יוסף ולטר, יש ברק, מעריב, 24 בינואר 1986, המשך
תבנית:TheMarker1
גידי וייץ ואורי בלאו, אהוד ברק בע"מ, באתר הארץ, 24.5.2007
גידי וייץ, זה לא אני, זה אתם, באתר הארץ, 1.5.2009
עמוס רגב וחמי שלו, "דה-לגיטימציה, זו הבעיה שלנו", באתר ישראל היום, 15.10.2010
גידי וייץ, אהוד ברק פשוט לא מבין למה אתם שונאים אותו. ראיון עם חידה, באתר הארץ, 6.5.2011
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אהוד ברק, קינה על חבר: הרמטכ"ל אהוד ברק סופד לאלוף נחמיה תמרי, באתר nrg‏, 9.5.2011
שגיאות פרמטריות בתבנית:וואלה!
פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים אמיר בוחבוט‏, מיוחד: שר הביטחון אהוד ברק מספר על מבצע "סבנה", באתר וואלה!‏, 11 במאי 2012.
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אחיי גיבורי התהילה: פרויקט זיכרון מיוחד, באתר nrg‏, 20 באפריל 2012.
שלמה צזנה ויואב לימור, החלטות הנוגעות לגורלנו - לא נעביר גם לטובה שבידידותינו, באתר ישראל היום, 25 בספטמבר 2012
‫תבנית:TheMarker1‬
אורי בלאו, עמי גינזבורג, חשיפה - העסקים הביטחוניים של אהוד ברק, באתר הארץ, 7 במרץ 2013

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

^ עופר אדרת, מתה אסתר ברוג, אמו של אהוד ברק, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2013
^ נעמה תורן, אבינועם ברוג לא מחשבן: עיתונאים לא מבינים בסקרים, מכוני מחקר לא אמינים, באתר "אייס", 28 ביוני 2013
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ליאורה גולדנברג-שטרן, קבלו את החתן והכלה, באתר nrg‏, 29 ביולי 2007
^ מתן חצרוני, ‏מיוחד ליום העצמאות: ברק מספר על גיוסו לצה"ל, באתר ‏מאקו‏, 26 באפריל 2012
^ בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד",קוראים, 1998; עמ' 47
^ ‏משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000; עמ' 55-56‏
^ מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, 2007; עמ' 279
^ עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ג 2012; עמ' 30
^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000; עמ' 54-63
^ עיטור המופת לסג"ם אהוד ברק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח-אדם
^ צל"ש הרמטכ"ל לסא"ל אהוד ברק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח-אדם
^ ‏עפר דרורי, מבצע "חלוץ" ומבצע "שרקרק", באתר הגבורה‏
^ אהוד ברק, באתר הגבורה
^ המונח אינו מדויק: צל"ש הרמטכ"ל ניתן על "מעשה הצטיינות שאינו מגיע בדרגתו לדרגת עיטור". לפיכך, לברק (וגם לכהן וחסון) רק עיטור אחד, הוא עיטור המופת (השלישי בחשיבותו בסולם העיטורים). שלושה עשר חיילים זכו בשני עיטורים: המעוטרים שבהם יכולים להיחשב אמנון ליפקין-שחק ועובד לדיז'נסקי, שעוטרו פעמיים בעיטור העוז, השני בחשיבותו, או לחלופין אביגדור קהלני ושלמה ניצני, שעוטרו בעיטור הגבורה, העיטור הראשון בחשיבותו, ובעיטור המופת; ארבעה עוטרו הן בעיטור העוז והן בעיטור המופת, ושישה עוטרו פעמיים בעיטור המופת (שניים מתוכם עוטרו גם בצל"ש רמטכ"ל). איש לא עוטר פעמיים בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר. לפרטים ראו: עופר דרורי, גיבורי ישראל מרובי העיטורים – צדק היסטורי, באתר הגבורה
^ צילום של ברק בעת הענקת המדליה בתאריך 14 בינואר 1993 בפנטגון על פי פקודות צה"ל עיטורים זרים אינם נענדים על מדי צה"ל.
^ מלחמת יום הכיפורים – מילון מונחים ואירועים
^ בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד", קוראים, 1998; עמ' 188
^ אילנה דיין, גלעד טוקטלי ואמיר תיבון, ‏לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו-ג'יהאד, באתר ‏מאקו‏, 27 במאי 2013‬.
^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998; עמ' 105
^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012; עמ' 298-299
^ רונן ברגמן, מכירת חיסול, מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", 4 בספטמבר 2009
^ בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013, עמ' 381
^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998; עמ' 13-17
^ מוסטפא דיראני, שהיה בעבר מבכירי ארגון "אמל" בלבנון, נחטף והובא לישראל, דובר צה"ל, ‏ 21.05.1994.‏
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 5, 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית חטיפת נחשון וקסמן, באתר ynet
^ ‫ המהפכה הרזה של ברק: מפלגת העבודה תתבקש לאשר רפורמה "מרוככת", באתר וואלה!‏, 21 בספטמבר 2000‬
^ מתוך דברי עימאד אל פלוג'י, שר פלסטיני: "מי שחושב שהאינתיפאדה פרצה בגלל ביקורו הנתעב של שרון במסגד אל-אקצה טועה... האינתיפאדה תוכננה מראש". ד"ר קנת לוין, אהוד ברק והתמוטטות פנטזיית אוסלו, News1. שר ברש"פ: האינתיפאדה תוכננה כששב ערפאת מקמפ-דיוויד באתר המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון.
^ Pa Minister: Intifada Was Planned From The Day Arafat Returned From Camp David, UJC
^ עדות נוספת לאחריות הישירה של ערפאת לפרוץ האינתיפאדה השנייה ב"בלוג הפורום האסטרטגי" באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
^ סוהא ערפאת מודה: בעלי תיכנן את אינתיפאדת אל-אקצא, באתר nana10‏, 28 בדצמבר 2012
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית גידי וייץ ואורי בלאו, אהוד ברק בע"מ, באתר הארץ, 23 במאי 2007
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית נועם שרביט, פעולותיו של ברק לא עלו בקנה אחד עם נורמות שמצופות משר, באתר nrg‏, 17 במאי 2011
^ בני מוריס‏, Camp David and After: An Exchange (An Interview with Ehud Barak)‏, באתר The New-York Review of Books‏, 13 ביוני 2002
^ רשימת מקבלי תוארי כבוד במכללה האקדמית נתניה באתר המכללה
^ על אולמרט להתפטר עד פרסום הדוח הסופי, באתר nrg‏, 6 ביוני 2007
^ ברק הושבע לשר ביטחון, באתר nrg‏, 19 ביוני 2007
^ ברק נשאר בתפקיד בשל "האתגרים למדינה": אני נשאר כדי לתקן את הליקויים, באתר גלובס, 3 בפברואר 2008
^ תומר זרחין, עלות הסוויטה של הביטחון אהוד ברק בסלון האווירי בפאריס: 2,500 אירו ללילה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2009
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אביעד גליקמן ואטילה שומפלבי, הטיוטה: אווירת מלחמה בין לשכת ברק לאשכנזי, באתר ynet, 4 במרץ 2012
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אחיקם משה דוד, אהוד ברק מאשים: גבי אשכנזי לקח שוחד, באתר nrg‏, 6 במאי 2012
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית חשיפה: אהוד ברק מתפלג ומקים סיעה, באתר ynet, 17 בינואר 2011
^ אהוד ברק פורש ממפלגת מהעבודה, באתר הארץ, 17 בינואר 2011
^ ברק: לא מסתירים את מחשבותינו על איראן, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2011
^ שוקי בלס, אהוד ברק - לא סחבק, מיסיונר או משיח השמאל, לאטמה, 26 ביולי 2012
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יובל קרני, אהוד ברק הודיע: פורש מהחיים הפוליטיים, באתר ynet, 26 בנובמבר 2012
^ "Photo of the Day: Nov. 30, 2012 (Panetta, Barak Hug it Out Edition)". Blogs.defensenews.com. 2012-11-30. נבדק ב-9 באפריל 2013. {{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב: |accessdate= (עזרה)
^ תבנית:TheMarker1
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ערן סוקול, הג'וב החדש של אהוד ברק: דירקטור בחברת CIFC האמריקאית, באתר כלכליסט, 30 בינואר 2014

|}

תבנית:Link GA

[1] עופר אדרת, מתה אסתר ברוג, אמו של אהוד ברק, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2013

[2] נעמה תורן, אבינועם ברוג לא מחשבן: עיתונאים לא מבינים בסקרים, מכוני מחקר לא אמינים, באתר "אייס", 28 ביוני 2013

[3] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ליאורה גולדנברג-שטרן, קבלו את החתן והכלה, באתר nrg‏, 29 ביולי 2007

[4] מתן חצרוני, ‏מיוחד ליום העצמאות: ברק מספר על גיוסו לצה"ל, באתר ‏מאקו‏, 26 באפריל 2012

[5] בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד",קוראים, 1998; עמ' 47

[6] ‏משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000; עמ' 55-56‏

[7] מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, 2007; עמ' 279

[8] עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ג 2012; עמ' 30

[9] משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000; עמ' 54-63

[10] עיטור המופת לסג"ם אהוד ברק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח-אדם

[11] צל"ש הרמטכ"ל לסא"ל אהוד ברק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח-אדם

[12] ‏עפר דרורי, מבצע "חלוץ" ומבצע "שרקרק", באתר הגבורה‏

[13] אהוד ברק, באתר הגבורה

[14] המונח אינו מדויק: צל"ש הרמטכ"ל ניתן על "מעשה הצטיינות שאינו מגיע בדרגתו לדרגת עיטור". לפיכך, לברק (וגם לכהן וחסון) רק עיטור אחד, הוא עיטור המופת (השלישי בחשיבותו בסולם העיטורים). שלושה עשר חיילים זכו בשני עיטורים: המעוטרים שבהם יכולים להיחשב אמנון ליפקין-שחק ועובד לדיז'נסקי, שעוטרו פעמיים בעיטור העוז, השני בחשיבותו, או לחלופין אביגדור קהלני ושלמה ניצני, שעוטרו בעיטור הגבורה, העיטור הראשון בחשיבותו, ובעיטור המופת; ארבעה עוטרו הן בעיטור העוז והן בעיטור המופת, ושישה עוטרו פעמיים בעיטור המופת (שניים מתוכם עוטרו גם בצל"ש רמטכ"ל). איש לא עוטר פעמיים בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר. לפרטים ראו: עופר דרורי, גיבורי ישראל מרובי העיטורים – צדק היסטורי, באתר הגבורה

[15] צילום של ברק בעת הענקת המדליה בתאריך 14 בינואר 1993 בפנטגון על פי פקודות צה"ל עיטורים זרים אינם נענדים על מדי צה"ל.

[16] מלחמת יום הכיפורים – מילון מונחים ואירועים

[17] בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד", קוראים, 1998; עמ' 188

[18] אילנה דיין, גלעד טוקטלי ואמיר תיבון, ‏לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו-ג'יהאד, באתר ‏מאקו‏, 27 במאי 2013‬.

[19] אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998; עמ' 105

[20] יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012; עמ' 298-299

[21] רונן ברגמן, מכירת חיסול, מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", 4 בספטמבר 2009

[22] בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013, עמ' 381

[23] אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998; עמ' 13-17

[24] מוסטפא דיראני, שהיה בעבר מבכירי ארגון "אמל" בלבנון, נחטף והובא לישראל, דובר צה"ל, ‏ 21.05.1994.‏

[25] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 5, 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית חטיפת נחשון וקסמן, באתר ynet

[26] ‫ המהפכה הרזה של ברק: מפלגת העבודה תתבקש לאשר רפורמה "מרוככת", באתר וואלה!‏, 21 בספטמבר 2000‬

[27] מתוך דברי עימאד אל פלוג'י, שר פלסטיני: "מי שחושב שהאינתיפאדה פרצה בגלל ביקורו הנתעב של שרון במסגד אל-אקצה טועה... האינתיפאדה תוכננה מראש". ד"ר קנת לוין, אהוד ברק והתמוטטות פנטזיית אוסלו, News1. שר ברש"פ: האינתיפאדה תוכננה כששב ערפאת מקמפ-דיוויד באתר המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון.

[28] Pa Minister: Intifada Was Planned From The Day Arafat Returned From Camp David, UJC

[29] עדות נוספת לאחריות הישירה של ערפאת לפרוץ האינתיפאדה השנייה ב"בלוג הפורום האסטרטגי" באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

[30] סוהא ערפאת מודה: בעלי תיכנן את אינתיפאדת אל-אקצא, באתר nana10‏, 28 בדצמבר 2012

[31] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית גידי וייץ ואורי בלאו, אהוד ברק בע"מ, באתר הארץ, 23 במאי 2007

[32] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית נועם שרביט, פעולותיו של ברק לא עלו בקנה אחד עם נורמות שמצופות משר, באתר nrg‏, 17 במאי 2011

[33] בני מוריס‏, Camp David and After: An Exchange (An Interview with Ehud Barak)‏, באתר The New-York Review of Books‏, 13 ביוני 2002

[34] רשימת מקבלי תוארי כבוד במכללה האקדמית נתניה באתר המכללה

[35] על אולמרט להתפטר עד פרסום הדוח הסופי, באתר nrg‏, 6 ביוני 2007

[36] ברק הושבע לשר ביטחון, באתר nrg‏, 19 ביוני 2007

[37] ברק נשאר בתפקיד בשל "האתגרים למדינה": אני נשאר כדי לתקן את הליקויים, באתר גלובס, 3 בפברואר 2008

[38] תומר זרחין, עלות הסוויטה של הביטחון אהוד ברק בסלון האווירי בפאריס: 2,500 אירו ללילה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2009

[39] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אביעד גליקמן ואטילה שומפלבי, הטיוטה: אווירת מלחמה בין לשכת ברק לאשכנזי, באתר ynet, 4 במרץ 2012

[40] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אחיקם משה דוד, אהוד ברק מאשים: גבי אשכנזי לקח שוחד, באתר nrg‏, 6 במאי 2012

[41] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית חשיפה: אהוד ברק מתפלג ומקים סיעה, באתר ynet, 17 בינואר 2011

[42] אהוד ברק פורש ממפלגת מהעבודה, באתר הארץ, 17 בינואר 2011

[43] ברק: לא מסתירים את מחשבותינו על איראן, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2011

[44] שוקי בלס, אהוד ברק - לא סחבק, מיסיונר או משיח השמאל, לאטמה, 26 ביולי 2012

[45] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יובל קרני, אהוד ברק הודיע: פורש מהחיים הפוליטיים, באתר ynet, 26 בנובמבר 2012

[46] "Photo of the Day: Nov. 30, 2012 (Panetta, Barak Hug it Out Edition)". Blogs.defensenews.com. 2012-11-30. נבדק ב-9 באפריל 2013. {{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב: |accessdate= (עזרה)

[47] תבנית:TheMarker1

[48] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ערן סוקול, הג'וב החדש של אהוד ברק: דירקטור בחברת CIFC האמריקאית, באתר כלכליסט, 30 בינואר 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 ==ביוגרפיה==
-ברק גדל וגדל וגדל וגדל למה שהוא היום,והתחנך בקיבוץ [[משמר השרון]], הבכור מבין ארבעת ילדיהם של אסתר (לבית גודין) וישראל ברוג{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|מתה אסתר ברוג, אמו של אהוד ברק|1.2095829|12 באוגוסט 2013}}}}. אחיו של ברק, אבינועם ברוג, הוא בעליו וה[[מנכ"ל]] של ה[[מכון מחקר|מכון למחקרי שווקים]] "Market Watch"{{הערה|נעמה תורן, [http://www.ice.co.il/article/view/363303 אבינועם ברוג לא מחשבן: עיתונאים לא מבינים בסקרים, מכוני מחקר לא אמינים], באתר "[[אייס (אתר אינטרנט)|אייס]]", 28 ביוני 2013}}.
+ברק גדל והתחנך בקיבוץ [[משמר השרון]], הבכור מבין ארבעת ילדיהם של אסתר (לבית גודין) וישראל ברוג{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|מתה אסתר ברוג, אמו של אהוד ברק|1.2095829|12 באוגוסט 2013}}}}. אחיו של ברק, אבינועם ברוג, הוא בעליו וה[[מנכ"ל]] של ה[[מכון מחקר|מכון למחקרי שווקים]] "Market Watch"{{הערה|נעמה תורן, [http://www.ice.co.il/article/view/363303 אבינועם ברוג לא מחשבן: עיתונאים לא מבינים בסקרים, מכוני מחקר לא אמינים], באתר "[[אייס (אתר אינטרנט)|אייס]]", 28 ביוני 2013}}.
 במהלך [[שירות בצה"ל|שירותו הצבאי]], הכיר את אשתו נאוה לבית כהן, הם התחתנו ונולדו להם שלוש בנות. באוגוסט [[2003]] [[גירושים|התגרשו]] נאוה ואהוד ברק. ברק התגורר במשך שנים רבות ב[[כוכב יאיר]], ולאחר גירושיו עבר להתגורר בדירת פאר ב[[מגדלי אקירוב]] ב[[תל אביב]]. בעקבות ביקורת ציבורית על הפאר שבו התגורר, מכר דירה זו.
@@ שורה 49: / שורה 49: @@
 }}
 [[תמונה:Chief of the General Staff Ehud Barak.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רב אלוף אהוד ברק מצדיע במהלך ביקור ב{{ה|פנטגון}}.<br> [[14 בינואר]] [[1993]]]]
-ב-[[8 בנובמבר]] [[1959]] עבר ברית מילה ללא הרדמה ויצא לו דם מהקטן שלו ל[[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] והחל את שירותו בגדוד 9 של ה[[חרמ"ש]]<ref>{{mako|מתן חצרוני|מיוחד ליום העצמאות: ברק מספר על גיוסו לצה"ל|7f7436030cbe631018|news-military/security|26 באפריל 2012}}</ref>. לאחר מספר חודשי שירות אותר על ידי [[אברהם ארנן]] שצירפו ל[[סיירת מטכ"ל]] המתגבשת. ברק עבר ביחידה מסלול הכשרה כ[[לוחם]]. לאחר כשנה היה ברק לראשון בסיירת שיצא ל[[קורס קציני חי"ר]]<ref>[[בן כספית]] ו[[אילן כפיר]], "'''אהוד ברק: חייל מספר אחד'''",[[הוצאת קוראים|קוראים]], [[1998]]; עמ' 47</ref>. את הקורס סיים בהצטיינות ואת הדרגות קיבל מ[[סגן הרמטכ"ל]] דאז, [[יצחק רבין]]<ref>‏[[משה זונדר]], "'''סיירת מטכ"ל'''", [[כתר ספרים]], [[2000]]; עמ' 55-56‏</ref>. באמצע [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] השתחרר מצה"ל אחרי שהשלים את ה[[תעודת בגרות|בגרויות]] במהלך השירות, לימודיו באוניברסיטה נקטעו כשהתגייס לשירות הצבאי ב[[מלחמת ששת הימים]], לחם עם [[חטיבה 7]] ו[[חטיבה 60]] בגזרת [[סיני]] ואחר כך ב[[רמת הגולן]]. לאחר המלחמה השלים את לימודיו ועבד ב[[מכון ויצמן]]. גויס על ידי [[עוזי יאירי]] חזרה לשירות קבע בסיירת מטכ"ל, עבר קורס מפקדי פלוגות, הסבה לשריון ושימש כ[[מפקד פלוגה|מפקד פלוגת]] [[טנק]]ים בגזרת [[תעלת סואץ]] לקראת סוף [[מלחמת ההתשה]]<ref>[[מעוזיה סגל]], '''עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית''', הוצאת מודן, [[2007]]; עמ' 279</ref>.
+ב-[[8 בנובמבר]] [[1959]] התגייס ל[[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] והחל את שירותו בגדוד 9 של ה[[חרמ"ש]]<ref>{{mako|מתן חצרוני|מיוחד ליום העצמאות: ברק מספר על גיוסו לצה"ל|7f7436030cbe631018|news-military/security|26 באפריל 2012}}</ref>. לאחר מספר חודשי שירות אותר על ידי [[אברהם ארנן]] שצירפו ל[[סיירת מטכ"ל]] המתגבשת. ברק עבר ביחידה מסלול הכשרה כ[[לוחם]]. לאחר כשנה היה ברק לראשון בסיירת שיצא ל[[קורס קציני חי"ר]]<ref>[[בן כספית]] ו[[אילן כפיר]], "'''אהוד ברק: חייל מספר אחד'''",[[הוצאת קוראים|קוראים]], [[1998]]; עמ' 47</ref>. את הקורס סיים בהצטיינות ואת הדרגות קיבל מ[[סגן הרמטכ"ל]] דאז, [[יצחק רבין]]<ref>‏[[משה זונדר]], "'''סיירת מטכ"ל'''", [[כתר ספרים]], [[2000]]; עמ' 55-56‏</ref>. באמצע [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] השתחרר מצה"ל אחרי שהשלים את ה[[תעודת בגרות|בגרויות]] במהלך השירות, לימודיו באוניברסיטה נקטעו כשהתגייס לשירות הצבאי ב[[מלחמת ששת הימים]], לחם עם [[חטיבה 7]] ו[[חטיבה 60]] בגזרת [[סיני]] ואחר כך ב[[רמת הגולן]]. לאחר המלחמה השלים את לימודיו ועבד ב[[מכון ויצמן]]. גויס על ידי [[עוזי יאירי]] חזרה לשירות קבע בסיירת מטכ"ל, עבר קורס מפקדי פלוגות, הסבה לשריון ושימש כ[[מפקד פלוגה|מפקד פלוגת]] [[טנק]]ים בגזרת [[תעלת סואץ]] לקראת סוף [[מלחמת ההתשה]]<ref>[[מעוזיה סגל]], '''עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית''', הוצאת מודן, [[2007]]; עמ' 279</ref>.
-בשנים 1971–1973 פיקד על סיירת מטכ"ל בתור הרב הראשי למטכ<nowiki>''</nowiki>ל , ובעקבות זאת נאלץ לעבור ניתוח להורדת האשך השמאלי. לאחר ניתוח זה ברק מכר את אשכו בebay בכ53476$ והפך לשיח סעודי זיין על  [[עברות|לעברת]] את שם משפחתו לברק. כמפקד הסיירת פיקד על כוחות היחידה במבצע [[חטיפת מטוס סבנה#פעולת ההשתלטות|ההשתלטות על מטוס סבנה]] במאי [[1972]], והיה מהלוחמים שהגיעו למטוס בסרבלים לבנים במסווה של [[טכנאי]]ם; לימים תשמש אותו תמונתו על כנף המטוס בתעמולת הבחירות. ביוני 1972 פיקד על [[מבצע ארגז]] במהלכו חטפו לוחמי היחידה קציני צבא סוריים למטרת מיקוח. באפריל [[1973]], השתתף ב"[[מבצע אביב נעורים]]", חיסול מנהיגי הטרור הפלסטיני בלב [[ביירות]]<ref>[[עמרי אסנהיים]], '''צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל''', אור יהודה: [[כנרת זמורה-ביתן דביר|כנרת, זמורה-ביתן]], תשע"ג [[2012]]; עמ' 30</ref>, במהלכו התחפש לאישה<ref>משה זונדר, "'''סיירת מטכ"ל'''", [[כתר ספרים]], [[2000]]; עמ' 54-63</ref>.
+בשנים 1971–1973 פיקד על סיירת מטכ"ל, ובעקבות זאת נאלץ [[עברות|לעברת]] את שם משפחתו לברק. כמפקד הסיירת פיקד על כוחות היחידה במבצע [[חטיפת מטוס סבנה#פעולת ההשתלטות|ההשתלטות על מטוס סבנה]] במאי [[1972]], והיה מהלוחמים שהגיעו למטוס בסרבלים לבנים במסווה של [[טכנאי]]ם; לימים תשמש אותו תמונתו על כנף המטוס בתעמולת הבחירות. ביוני 1972 פיקד על [[מבצע ארגז]] במהלכו חטפו לוחמי היחידה קציני צבא סוריים למטרת מיקוח. באפריל [[1973]], השתתף ב"[[מבצע אביב נעורים]]", חיסול מנהיגי הטרור הפלסטיני בלב [[ביירות]]<ref>[[עמרי אסנהיים]], '''צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל''', אור יהודה: [[כנרת זמורה-ביתן דביר|כנרת, זמורה-ביתן]], תשע"ג [[2012]]; עמ' 30</ref>, במהלכו התחפש לאישה<ref>משה זונדר, "'''סיירת מטכ"ל'''", [[כתר ספרים]], [[2000]]; עמ' 54-63</ref>.
 במהלך שירותו, הוענקו לברק מספר רב של עיטורים: הוא קיבל את [[עיטור המופת]] וכן ארבע פעמים את [[עיטורי צה"ל#צל"ש הרמטכ"ל|צל"ש הרמטכ"ל]]{{הערה|1=[http://www.aka.idf.il/iturim/asp/displayallsoldiers.asp?catid=25670&pagenum=10 עיטור המופת לסג"ם אהוד ברק], באתר [http://www.aka.idf.il/iturim/asp/default.asp "בעוז רוחם"] של אגף כוח-אדם}}{{הערה|1=[http://www.aka.idf.il/iturim/asp/displayOneSoldier.asp?docId=28755 צל"ש הרמטכ"ל לסא"ל אהוד ברק], באתר [http://www.aka.idf.il/iturim/asp/default.asp "בעוז רוחם"] של אגף כוח-אדם}}. עיטור המופת הוענק לו ב-[[1973]] במקום אחד הצל"שים שקיבל על חלקו בהובלת המבצעים "חלוץ" ו"שרקרק" בשטח [[מצרים]] ב-[[1963]] וב-[[1964]]<ref>‏עפר דרורי, {{אתר הגבורה|343185|מבצע "חלוץ" ומבצע "שרקרק"}}‏</ref>. את הצל"ש הראשון קיבל על הנהגת חוליה של סיירת מטכ"ל במהלך פעילות איסוף [[מודיעין צבאי|מודיעין]] ב[[סוריה]]{{הערה|{{אתר הגבורה|4229}}}}, נסיבות קבלת שאר העיטורים הן חסויות. הוא חולק עם [[נחמיה כהן]] ו[[אמיתי חסון]] את התואר (הלא רשמי) "החייל המעוטר ביותר בצה"ל" <ref>המונח אינו מדויק: צל"ש הרמטכ"ל ניתן על "מעשה הצטיינות שאינו מגיע בדרגתו לדרגת עיטור". לפיכך, לברק (וגם לכהן וחסון) רק עיטור אחד, הוא עיטור המופת (השלישי בחשיבותו בסולם העיטורים). שלושה עשר חיילים זכו בשני עיטורים: המעוטרים שבהם יכולים להיחשב [[אמנון ליפקין-שחק]] ו[[עובד לדיז'נסקי]], שעוטרו פעמיים בעיטור העוז, השני בחשיבותו, או לחלופין [[אביגדור קהלני]] ו[[שלמה ניצני]], שעוטרו ב[[עיטור הגבורה]], העיטור הראשון בחשיבותו, ובעיטור המופת; ארבעה עוטרו הן בעיטור העוז והן בעיטור המופת, ושישה עוטרו פעמיים בעיטור המופת (שניים מתוכם עוטרו גם בצל"ש רמטכ"ל). איש לא עוטר פעמיים בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר. לפרטים ראו: עופר דרורי, [http://www.global-report.com/drori/a342512-גיבורי-ישראל-מרובי-העיטורים-צדק-היסטורי גיבורי ישראל מרובי העיטורים – צדק היסטורי], באתר הגבורה</ref>. בנוסף, עוטר ברק בהיותו רמטכ"ל ב[[אות לגיון ההצטיינות]] של [[ארצות הברית]] בדרגת מפקד<ref>[http://www.dodmedia.osd.mil/DVIC_View/Still_Details.cfm?SDAN=DDSC0725582&JPGPath=/Assets/Still/2007/DoD/DD-SC-07-25582.JPG צילום של ברק בעת הענקת המדליה] בתאריך [[14 בינואר]] [[1993]] ב{{ה|פנטגון}} על פי פקודות צה"ל עיטורים זרים אינם נענדים על [[מדי צה"ל]].</ref>.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אהוד ברק
דיווחים בוויקיחדשות: תגית:אהוד ברק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אהוד ברק