מיג-17 – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 36: שורה 36:
|דחף=
|דחף=
|אורך מסלול מינימלי=
|אורך מסלול מינימלי=
|תותחים=[[תותח]] נודלמן 37 מ"מ N-37 עם 40 פגזים, 2 תותחי 23 מ"מ נודלמן-ריכטר NR-23, עם 80 פגזים.
|תותחים=[[תותח]] N-37 נודלמן 37 מ"מ עם 40 פגזים, 2 תותחי NR-23 נודלמן-ריכטר 23 מ"מ, עם 80 פגזים
|טילים=
|טילים=
|פצצות=עד 500 ק"ג של מטען נוסף הנישא על התקנים בכנפיים, הכולל 100 ק"ג או 250 ק"ג של [[פצצה|פצצות]] או מכלי [[דלק]] נתיקים.
|פצצות=עד 500 ק"ג של מטען נוסף הנישא על נקודות נשיאה בכנפיים, הכולל 100 ק"ג או 250 ק"ג [[פצצה|פצצות]] או מכלי [[דלק]] נתיקים
|רקטות=
|רקטות=
|הנעה=מנוע סילון קלימוב VK-1F
|הנעה=מנוע סילון קלימוב VK-1F
|תרשים=
|תרשים=
}}
}}
'''מיג-17''' ([[קוד דיווח נאט"ו]]: "פרסקו" - Fresco) הוא [[מטוס קרב]] [[ברית המועצות|סובייטי]] שנכנס לשירות [[חיל האוויר הסובייטי]] בשנת [[1952]]. המטוס היה בשימוש מבצעי רב ב[[מלחמת וייטנאם]] וב[[מלחמות ישראל]] ב[[מדינות ערב]].
'''מיקויאן מיג-17''' ([[רוסית]]: '''МиГ-17'''; [[קוד דיווח נאט"ו]]: '''Fresco''' - '''פרסקו''') הוא [[מטוס קרב]] [[ברית המועצות|סובייטי]] שנכנס לשירות [[חיל האוויר הסובייטי]] בשנת [[1952]]. המטוס היה בשימוש מבצעי רב ב[[מלחמת וייטנאם]] וב[[מלחמות ישראל]] ב[[מדינות ערב]].


==פיתוח==
==פיתוח==
תכנונו של המיג-17 התבסס על קודמו מבית [[מיג|מיקויאן גורביץ']], ה[[מיג-15]]. החידוש במיג-15 היה [[כנף|הכנף]] המשוכה. כנפי המטוס אינן [[אנך|מאונכות]] לגוף המטוס אלא משוכות לאחור בזווית של 45 עד 42 [[מעלה (זווית)|מעלות]]. עיצוב זה מאפשר למטוס [[מהירות]] מרבית גבוהה יותר.
תכנון המיג-17 התבסס על קודמו מבית [[מיג|מיקויאן-גורביץ']], ה[[מיג-15]]. החידוש במיג-15 היה [[כנף|הכנף]] המשוכה. כנפי המטוס אינן [[אנך|מאונכות]] לגוף המטוס אלא משוכות לאחור בזווית בת 45 עד 42 [[מעלה (זווית)|מעלות]]. עיצוב זה מאפשר למטוס [[מהירות]] מרבית גבוהה יותר.


אב הטיפוס של המיג-17 השתמש באותו [[מנוע סילון]] קלימוב VK-1 כקודמו, ועיצובו הכללי לא שונה משמעותית. ה[[אבטיפוס]] הראשון כונה בשם SI וטס ב-[[14 בינואר]] [[1950]]. אב הטיפוס השני SP-2 היה מטוס יירוט בעל [[מכ"ם]]. למרות התרסקות אב הטיפוס SP-2 ב-[[17 במרץ]] [[1950]], הוכתרו בהצלחה ניסויי אבות הטיפוס הבאים בשנת [[1951]]. ב-[[1 בספטמבר]] [[1951]] המטוס אושר לייצור. על פי ההערכות, הגיע המיג-17 למהירות מרבית גבוהה ב-40-50 [[קמ"ש]] משל קודמו (עם אותו מנוע) והצטיין בכושר תמרון גדול יותר בגובה רב.
[[אב טיפוס|אב הטיפוס]] של המיג-17 השתמש באותו [[מנוע סילון]] קלימוב VK-1 כקודמו, ועיצובו הכללי לא שונה משמעותית. אב הטיפוס הראשון כונה בשם SI וטס ב-[[14 בינואר]] [[1950]]. אב הטיפוס השני SP-2 היה מטוס יירוט בעל [[מכ"ם]]. למרות התרסקות אב הטיפוס SP-2 ב-[[17 במרץ]] [[1950]], הוכתרו בהצלחה ניסויי אבות הטיפוס הבאים בשנת [[1951]]. ב-[[1 בספטמבר]] [[1951]] המטוס אושר לייצור. על-פי ההערכות, הגיע המיג-17 למהירות מרבית גבוהה ב-40-50 [[קילומטר לשעה|קמ"ש]] משל קודמו (עם אותו מנוע) והצטיין בכושר תמרון גדול יותר בגובה רב.


הייצור התעשייתי של המטוס החל [[אוגוסט|באוגוסט]] [[1951]]. במהלך הייצור, המטוס שופר ושונה מספר פעמים. המיג-17 הבסיסי היה [[מטוס קרב]] רב-משימתי לשעות היום, החמוש בשלושה [[תותח]]ים, ונחשב למיירט מטוסי אויב מצוין. המטוס היה יכול לשמש גם כ[[מפציץ]], אך משקל ה[[פצצה|פצצות]] אותו היה יכול לשאת נחשב לקטן יחסית למטוסים אחרים של התקופה, והוא בדרך כלל נשא מיכלי [[דלק]] נתיקים במקום פצצות לשם הגדלת טווחו הקצר.
ייצורו התעשייתי של המטוס החל [[אוגוסט|באוגוסט]] [[1951]]. במהלך הייצור, המטוס שופר ושונה מספר פעמים. המיג-17 הבסיסי היה [[מטוס קרב]] רב-משימתי לשעות היום, החמוש בשלושה [[תותח]]ים, ונחשב למיירט מטוסי אויב מצוין. המטוס היה יכול לשמש גם כ[[מפציץ]], אך מטען ה[[פצצה|פצצות]] אותו יכול היה לשאת נחשב לקטן יחסית למטוסים אחרים בתקופה, והוא בדרך-כלל נשא מכלי [[דלק]] נתיקים במקום פצצות לשם הגדלת טווחו הקצר.


הפיתוח הבא של המטוס היה ה-MiG-17P שיועד לכל סוגי [[מזג אוויר|מזג האוויר]] ונשא [[מכ"ם]] "איזומרוד" בחרטומו. ב[[אביב]] [[1953]] החל ייצור הדגם MiG-17F שיועד לתקיפות יום. בדגם זה הורכב מנוע VK-1F עם [[מבער אחורי]], מה ששיפר את ביצועיו והביא לייצורו בכמויות גדולות. הדגם MiG-17PF צויד במכ"ם ובמבער אחורי. בשנת [[1956]] הוסבו 47 מיגים לדגם MiG-17PM (שמכונה גם PFU), שחומש ב-4 [[טיל אוויר-אוויר|טילי אוויר-אוויר]] [[K-5]] (ב[[נאט"ו]] הם כונו AA-1 "אלקלי"). נבנו גם מעט מטוסי צילום וסיור MiG-17R עם מנועי VK-1F ו VK-5F.
פיתוחו הבא של המטוס היה ה-MiG-17P שיועד לכל סוגי [[מזג אוויר|מזג האוויר]] ונשא [[מכ"ם]] "איזומרוד" בחרטומו. ב[[אביב]] [[1953]] החל ייצור הדגם MiG-17F שיועד לתקיפות יום. בדגם זה הורכב מנוע VK-1F עם [[מבער אחורי]], מה ששיפר את ביצועיו והביא לייצורו בכמויות גדולות. הדגם MiG-17PF צויד במכ"ם ובמבער אחורי. בשנת [[1956]] הוסבו 47 מיגים לדגם MiG-17PM (שמכונה גם PFU), שחומש ב-4 [[טיל אוויר-אוויר|טילי אוויר-אוויר]] [[K-5]] (ב[[נאט"ו]] הם כונו AA-1 "אלקלי"). נבנו גם מעט מטוסי צילום וסיור MiG-17R עם מנועי VK-1F ו-VK-5F.


בסך הכול יוצרו כמה אלפי מטוסי מיג-17 ב[[ברית המועצות]] עד שנת [[1958]].
בסך הכול יוצרו כמה אלפי מטוסי מיג-17 ב[[ברית המועצות]] עד שנת [[1958]].


==ייצור המטוס במדינות אחרות==
==ייצור המטוס במדינות אחרות==
[[תמונה:Lim-5 RB1.jpg|ממוזער|ימין|250px|המטוס Lim-5 שהוא דגם של המיג-17 של [[חיל האוויר הפולני]] ]]
[[תמונה:Lim-5 RB1.jpg|ממוזער|ימין|250px|המטוס Lim-5 שהוא דגם של המיג-17 של [[חיל האוויר הפולני]]]]
בשנת [[1955]] קיבלה [[פולין]] רישיון לייצר מטוסי מיג-17. הדגם MiG-17F יוצר תחת השם Lim-5. ה-Lim-5 הראשון נבנה ב-[[28 בנובמבר]] [[1956]] ו-477 מטוסים כאלו יוצרו עד שנת [[1960]]. נבנו גם מספר מטוסי סיור Lim-5R עם [[מצלמה|מצלמת]] AFA-39. בין השנים [[1959]]-[[1960]] יוצרו 129 מטוסי יירוט MiG-17PF תחת השם Lim-5P. לאחר מכן, החלו הפולנים לפתח גם מפציצים ודגמי סיור.
בשנת [[1955]] קיבלה [[פולין]] רישיון לייצר מטוסי מיג-17. הדגם MiG-17F יוצר תחת השם Lim-5. ה-Lim-5 הראשון נבנה ב-[[28 בנובמבר]] [[1956]] ו-477 מטוסים כאלו יוצרו עד שנת [[1960]]. נבנו גם מספר מטוסי סיור Lim-5R עם [[מצלמה|מצלמת]] AFA-39. בין השנים [[1959]]-[[1960]] יוצרו 129 מטוסי יירוט MiG-17PF תחת השם Lim-5P. לאחר מכן, החלו הפולנים לפתח גם מפציצים ודגמי סיור.


ב[[סין]], המטוס הראשון מדגם MiG-17F הורכב מחלקים סובייטיים בשנת [[1956]], ושנה לאחר מכן החל ייצור עצמאי ב[[שאניאנג]]. הדגם הסיני סומן Shenyang J-5 (לשימוש כללי) או F-5 (שיועד ליצוא; אין קשר למטוס האמריקאי [[F-5 Freedom Fighter]]). החל משנת [[1964]], הסינים יצרו דגם נוסף עם [[מכ"ם]], הדומה לדגם MiG-17PF, שכונה J-5A. הסינים גם פיתחו מטוס אימון דו-מושבי בשם JJ-5 (דגם היצוא הוא FT-5), שהיה מיזוג של הדגם J-5 והדגם JJ-2 (המטוס MiG-15UTI שיוצר ברישיון). הדגם יוצר בין השנים [[1966]]-[[1986]], והיה דגם המיג-17 האחרון שיוצר והיחיד עם שני מושבים. ה[[סובייטי]]ם לא יצרו מיג-17 דו-מושבי, מפני שהם סברו שדגם מטוס האימון הישן יותר MiG-15 מספק.
ב[[סין]], המטוס הראשון מדגם MiG-17F הורכב מחלקים סובייטיים בשנת [[1956]], ושנה לאחר מכן החל ייצור עצמאי ב[[שן-יאנג]]. הדגם הסיני סומן שן-יאנג J-5 (לשימוש כללי) או F-5 (שיועד ליצוא; ללא קשר למטוס האמריקאי [[F-5 פרידום פייטר|F-5]]). החל משנת [[1964]], יצרו הסינים דגם נוסף בעל [[מכ"ם]], הדומה לדגם MiG-17PF, בציון J-5A. הסינים גם פיתחו מטוס אימון דו-מושבי בציון JJ-5 (דגם היצוא הוא FT-5), שהיה מיזוג של הדגמים J-5 ו-JJ-2 (המטוס MiG-15UTI שיוצר ברישיון). הדגם יוצר בין השנים [[1966]]-[[1986]], והיה דגם המיג-17 האחרון שיוצר והיחיד עם שני מושבים. ה[[ברית המועצות|סובייטים]] לא יצרו מיג-17 דו-מושבי, מפני שסברו שדגם מטוס האימון הישן יותר MiG-15 מספק.


==שירות==
==שירות==
המיג-17 היה ל[[מטוס קרב]] נפוץ בכל מדינות [[ברית ורשה]] בסוף [[שנות החמישים]] ובתחילת [[שנות השישים]]. מספר רב של מדינות שהיו תחת ההשפעה [[פוליטיקה|הפוליטית]] של [[ברית המועצות]] קנו את המטוס, בעיקר ב[[אפריקה]] וב[[אסיה]].
המיג-17 היה ל[[מטוס קרב]] נפוץ בכל מדינות [[ברית ורשה]] בסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] ובתחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]]. מספר רב של מדינות שהיו תחת השפעתה [[פוליטיקה|הפוליטית]] של [[ברית המועצות]] רכשו את המטוס, בעיקר ב[[אפריקה]] וב[[אסיה]].


מטוסי המיג-17 לא השתתפו ב[[מלחמת קוריאה]], אך הם זכו לשימוש רב כמטוס הקרב העיקרי של חיל האוויר של צפון [[וייטנאם]] במהלך [[מלחמת וייטנאם]], כאשר הם שיתפו פעולה עם מטוסי [[מיג-21]] שבדרך כלל הוטסו על ידי טייסים [[סובייטי|סובייטים]] או [[סיני|סינים]]. למעשה, הטייסים העדיפו את המיג-17 על פני המיג-21 מפני שהמיג-17 היה בעל כושר תמרון עדיף, אם כי הוא היה איטי יותר. [[חיל האוויר המצרי]] ו[[חיל האוויר הסורי]] הפעילו גם הם מטוסי מיג-17 ב[[מלחמת ששת הימים]] וב[[מלחמת יום כיפור]].
מטוסי המיג-17 לא השתתפו ב[[מלחמת קוריאה]], אך הם זכו לשימוש רב כמטוס הקרב העיקרי של חיל האוויר של צפון [[וייטנאם]] במהלך [[מלחמת וייטנאם]], כאשר הם שיתפו פעולה עם מטוסי [[מיג-21]] שבדרך-כלל הוטסו על-ידי טייסים |סובייטים או סינים. למעשה, הטייסים העדיפו את המיג-17 על פני המיג-21 מפני שהמיג-17 היה בעל כושר תמרון עדיף, אם כי היה איטי יותר. [[חיל האוויר המצרי]] ו[[חיל האוויר הסורי]] הפעילו גם הם מטוסי מיג-17 ב[[מלחמת ששת הימים]] וב[[מלחמת יום הכיפורים]].


===מיג-17 בישראל===
===מיג-17 בישראל===
[[תמונה:Mig17_InIsrael2.jpg|ימין|ממוזער|250px|אחד ממטוסי המיג-17 הסוריים שנחתו בבצת]]
[[תמונה:Mig17_InIsrael2.jpg|ימין|ממוזער|250px|אחד ממטוסי המיג-17 הסוריים שנחתו בבצת]]
ב-[[12 באוגוסט]] [[1968]] חדרו לישראל בטעות צמד מטוסי מיג-17 סוריים. הטייסים, סגן וליד אדהם וסג"מ רדפאן רפאעי, היו בקורס אימון מתקדם וטעו בניווט בשל מפה ישנה. הם נחתו במנחת [[בצת]] בגליל המערבי בחשבם שנחתו ב[[לבנון]], הטייסים הסוריים שוחררו כעבור שנתיים בעסקת [[חילופי שבויים (ישראל)|חילופי שבויים]].
ב-[[12 באוגוסט]] [[1968]] חדרו לישראל בטעות צמד מטוסי מיג-17 סוריים. הטייסים, סגן וליד אדהם וסג"מ רדפאן רפאעי, היו בקורס אימון מתקדם וטעו בניווט בשל מפה ישנה. הם נחתו במנחת [[בצת]] בגליל המערבי בחשבם שנחתו ב[[לבנון]], ושוחררו כעבור שנתיים בעסקת [[שבויי צה"ל|חילופי שבויים]].


המטוסים נבדקו באופן מעמיק על ידי [[חיל האוויר הישראלי]] ונתגלו כמקבילים ל[[סופר מיסטר]] הצרפתי שהיה בשירות חיל האוויר הישראלי באותה עת. [[דני שפירא]], טייס הניסוי של חיל האוויר, סיפר: "המיג-17 היה מטוס בעל כושר תמרון מדהים, הוא ביצע תמרונים בצורה הרבה יותר טובה מכל מטוס שהיה אז ברשותנו, כולל ה[[מיראז' 3|מיראז']]. אבל כל זה היה נכון עד למהירות של 350 קשר. מעל מהירות זאת, התחילו ההגאים להיות קשים, ומעל 600 קשר כמעט שלא ניתן היה להזיז אותם".
המטוסים נבדקו באופן מעמיק על-ידי [[חיל האוויר הישראלי]] ונתגלו כמקבילים ל[[דאסו סופר מיסטר|סופר מיסטר]] הצרפתי שהיה בשירות חיל האוויר הישראלי באותה העת. [[דני שפירא]], טייס הניסוי של חיל האוויר, סיפר: "המיג-17 היה מטוס בעל כושר תמרון מדהים, הוא ביצע תמרונים בצורה הרבה יותר טובה מכל מטוס שהיה אז ברשותנו, כולל ה[[מיראז' 3|מיראז']]. אך כל זה היה נכון עד למהירות 350 קשר. מעל מהירות זאת, התחילו ההגאים להתקשות, ומעל 600 קשר כמעט שלא ניתן היה להזיז אותם".


הוא יעץ לטייסי חיל האוויר להיכנס לקרב עם מיג-17 רק במהירות של 400 קשר ומעלה, שכן במהירות נמוכה יותר כושר התמרון העדיף של המיג היה מאפשר לו להפילם בקלות.
הוא יעץ לטייסי חיל האוויר להיכנס לקרב עם מיג-17 רק במהירות של 400 קשר ומעלה, שכן במהירות נמוכה יותר כושר התמרון העדיף של המיג היה מאפשר לו להפילם בקלות.


שני המיגים נשלחו ל[[ארצות הברית]] בשנות השישים, אחד מהם הוחזר לישראל ומוצג ב[[מוזיאון חיל האוויר]] ב[[חצרים (בסיס)|חצרים]].
שני המיגים נשלחו ל[[ארצות הברית]] בשנות ה-60, אחד מהם הוחזר לישראל ומוצג ב[[מוזיאון חיל האוויר]] ב[[חצרים (בסיס)|חצרים]].
[[תמונה:MIG-17-hatzerim-1.jpg|שמאל|ממוזער|מיג 17 במוזיאון חיל האוויר]]
[[תמונה:MIG-17-hatzerim-1.jpg|שמאל|ממוזער|מיג 17 במוזיאון חיל האוויר]]


==דגמים שונים==
==דגמים==
* MiG-17 – [[מטוס קרב]] בסיסי עם [[מנוע]] VK-1, מכונה Fresco-A.
*MiG-17 – [[מטוס קרב]] בסיסי עם [[מנוע]] VK-1 ו[[מעצור אוויר|מעצורי צלילה]] צרים בירכתי הגוף. מכונה פרסקו-A.
* MiG-17A – מטוס קרב עם מנוע VK-1A וטווח מוגדל.
*MiG-17A – מטוס קרב עם מנוע VK-1A וטווח מוגדל.
* MiG-17AS – דגם שעבר המרה למטוס יירוט, המסוגל לשאת טילים בלתי מונחים.
*MiG-17AS – דגם שעבר הסבה למטוס יירוט, המסוגל לשאת טילים בלתי-מונחים.
* MiG-17P – מטוס קרב שמיועד לכל סוגי [[מזג אוויר|מזג האוויר]] עם מכ"ם "איזומרוד", מכונה Fresco-B.
*MiG-17P – מטוס קרב לכל [[מזג אוויר]] עם מכ"ם "איזומרוד" ומעצורי צלילה מוגדלים וסמוכים לשפת הזרימה של הכנף. מכונה פרסקו-B.
* MiG-17F – מטוס קרב בסיסי עם מנוע VK-1F ומבער אחורי, מכונה Fresco-C.
*MiG-17F – מטוס קרב בסיסי עם מנוע VK-1F בעל מבער אחורי ומעצורי צלילה מוגדלים בירכתי הגוף. מכונה פרסקו-C.
* MiG-17PF – מטוס קרב המיועד לכל סוגי מזג האוויר בעל מכ"ם "איזומרוד" ומנוע VK-1F-7F, מכונה Fresco-D.
*MiG-17PF – מטוס קרב המיועד לכל סוגי מזג האוויר בעל מכ"ם "איזומרוד" ומנוע VK-1F-7F. מכונה פרסקו-D.
* MiG-17PM (PFU) – מטוס קרב עם מכ"ם וטילי אוויר-אוויר מסוג K-5, מכונה Fresco-E.
*(MiG-17PM(PFU – מטוס קרב עם מכ"ם וטילי אוויר-אוויר מסוג K-5 וללא מבער אחורי. מכונה פרסקו-E.
* MiG-17R - מטוס סיור עם מנוע VK-1F ומצלמה.
*MiG-17R - מטוס סיור עם מנוע VK-1F ומצלמה.


בין דגמי הניסוי היה מטוס תקיפה בשם “aircraft SN" שנוסה בשנת [[1953]], שבו הומר [[כונס אוויר|כונס האוויר]] המרכזי לשניים צידיים, ושני [[תותח]]י 23 מ"מ הותקנו בחרטום חדש בעל יכולת צידוד וירי על מטרות קרקע. הדגם הזה לא [[ייצור|יוצר]].
בין דגמי הניסוי היה מטוס תקיפה בשם "aircraft SN" שנוסה בשנת [[1953]], שבו הומר [[כונס אוויר|כונס האוויר]] המרכזי לשניים צדיים, ושני [[תותח]]י 23 מ"מ הותקנו בחרטום חדש בעל יכולת צידוד וירי על מטרות קרקע. הדגם הזה לא [[ייצור|יוצר]].


כמה מטוסי קרב ששרדו הוסבו למטוסי מטרה הנשלטים ב[[שלט רחוק]].
כמה מטוסי קרב ששרדו הוסבו למטוסי מטרה הנשלטים ב[[שלט רחוק]].


דגמי [[מטוס קרב|מטוסי הקרב]] שיועדו לתקיפות יום (MiG-17, MiG-17F) היו חמושים בשני [[תותח|תותחי]] NR-23 ([[נודלמן-ריכטר]]) 23 מ"מ (80 פגזים לכל אחד) ותותח 37 מ"מ N-37 אחד (40 פגזים), שהותקנו מתחת לכונס האוויר.
דגמי [[מטוס קרב|מטוסי הקרב]] שיועדו לתקיפות יום (MiG-17/F) היו חמושים בשני [[תותח]]י NR-23 ([[נודלמן-ריכטר]]) 23 מ"מ (80 פגזים לכל אחד) ותותח 37 מ"מ N-37 אחד (40 פגזים), שהותקנו מתחת לכונס האוויר.


דגמים עם [[מכ"ם]] (MiG-17P,PF) היו חמושים רק בשלושה תותחי 23 מ"מ (100 פגזים) עקב [[משקל (פיזיקה)|משקל]] המכ"ם. כל הדגמים יכלו לשאת פצצות במשקל 100 [[ק"ג]] על מנשאים מתחת לכנפיים, אבל בדרך כלל הם נשאו מכלי [[דלק]] מסוג 400-I. הדגם MiG-17R היה חמוש בשני תותחי 23 מ"מ. הדגם היחיד שצויד ב[[טיל אוויר-אוויר|טילי אוויר-אוויר]] היה (MiG-17PM PFU), שנשא 4 טילי K-5 ולא היו לו תותחים.
דגמים עם [[מכ"ם]] (MiG-17P/PF) היו חמושים רק בשלושה תותחי 23 מ"מ (100 פגזים) עקב [[משקל (פיזיקה)|משקל]] המכ"ם. כל הדגמים יכלו לשאת פצצות במשקל 100 [[ק"ג]] על מנשאים מתחת לכנפיים, אבל בדרך כלל הם נשאו מכלי [[דלק]] מסוג 400-I. הדגם MiG-17R היה חמוש בשני תותחי 23 מ"מ. הדגם היחיד שצויד ב[[טיל אוויר-אוויר|טילי אוויר-אוויר]] היה (MiG-17PM(PFU, שנשא 4 טילי K-5 וחסר תותחים.


[[דגם|הדגם]] MiG-17P היה מצויד במכ"ם (Izumrud-1 RP-1), הדגם MiG-17PF במכ"ם RP-1 או במכ"ם החדש יותר (Izumrud-5 RP-5). הדגם MiG-17PM גם צויד במכ"ם להנחיית הטילים. לדגמים האחרים לא היו מכ"מים.
[[מערכת מודל|הדגם]] MiG-17P היה מצויד במכ"ם (איזומרוד-1 RP-1), הדגם MiG-17PF במכ"ם RP-1 או במכ"ם החדש יותר (איזומרוד-5 RP-5). הדגם MiG-17PM גם צויד במכ"ם להנחיית הטילים. לדגמים האחרים לא היו מכ"מים.


==מדינות שהפעילו את המטוס==
==מדינות שהפעילו את המטוס==
{{מיזמים|ויקישיתוף= Mikoyan-Gurevich MiG-17|שם ויקישיתוף=MiG-17}}
{{מיזמים|ויקישיתוף= Mikoyan-Gurevich MiG-17|שם ויקישיתוף=MiG-17}}
[[תמונה:Mig-17 operators.PNG|ממוזער|שמאל|250px|אזורי הפעילות של המיג-17]]
[[תמונה:Mig-17 operators.PNG|ממוזער|שמאל|250px|אזורי הפעילות של המיג-17]]
* [[אפגניסטן]], [[אלבניה]], [[אלג'יריה]], [[אנגולה]], [[בנגלדש]], [[בורקינה פאסו]], [[בולגריה]], [[קמבודיה]], [[סין]], [[הרפובליקה של קונגו|קונגו]], [[קובה]], [[צ'כוסלובקיה]], [[מזרח גרמניה]], [[מצרים]], [[אתיופיה]], [[גינאה]], [[גינאה ביסאו]], [[אינדונזיה]], [[עיראק]], [[הונגריה]], [[לוב]], [[מדגסקר]], [[מוזמביק]], [[ניגריה]], [[צפון קוריאה]], [[פקיסטן]], [[פולין]], [[רומניה]], [[סומליה]], [[ברית המועצות]], [[סרי לנקה]], [[סודאן]], [[סוריה]], [[טנזניה]], [[אוגנדה]], [[וייטנאם]], [[תימן]], [[זימבבואה]].
*[[אפגניסטן]], [[אלבניה]], [[אלג'יריה]], [[אנגולה]], [[בנגלדש]], [[בורקינה פאסו]], [[בולגריה]], [[קמבודיה]], [[סין]], [[הרפובליקה של קונגו|קונגו]], [[קובה]], [[צ'כוסלובקיה]], [[מזרח גרמניה]], [[מצרים]], [[אתיופיה]], [[גינאה]], [[גינאה ביסאו]], [[אינדונזיה]], [[עיראק]], [[הונגריה]], [[לוב]], [[מדגסקר]], [[מוזמביק]], [[ניגריה]], [[צפון קוריאה]], [[פקיסטן]], [[פולין]], [[רומניה]], [[סומליה]], [[ברית המועצות]], [[סרי לנקה]], [[סודאן]], [[סוריה]], [[טנזניה]], [[אוגנדה]], [[וייטנאם]], [[תימן]], [[זימבבואה]].


[[קטגוריה:מיג]]
[[קטגוריה:מיג]]

גרסה מ־04:16, 20 באפריל 2014


שגיאות פרמטריות בתבנית:מטוס

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מיג-17
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב
קוד נאט"ו פרסקו - Fresco
ארץ ייצור ברית המועצותברית המועצותברית המועצות
יצרן מיג
טיסת בכורה 14 בינואר 1950
תקופת שירות החל מאוקטובר 1952 – הווה
משתמש ראשי
  • חיל האוויר האפגני
  • חיל האוויר האלג'יראי עריכת הנתון בוויקינתונים
מחיר
המפרט הטכני של המטוס MiG-17F
ממדים 
אורך 11.36 מטר
גובה 3.80 מטר
מוטת כנפיים 9.63 מטר
שטח כנפיים 22.6 מ"ר
משקל ריק 3,930 ק"ג
משקל טעון 5,354 ק"ג
משקל המראה מרבי 6,286 ק"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצועים 
מהירות מרבית 1,144 קמ"ש בגובה 3,000 מטר
קצב נסיקה 65 מטר בשנייה
טווח טיסה מרבי 1,080 ק"מ, 1,670 עם מכל נתיק
סייג רום 16,600 מטר
עומס כנף 237 ק"ג/מ"ר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חימוש 
תותחים תותח N-37 נודלמן 37 מ"מ עם 40 פגזים, 2 תותחי NR-23 נודלמן-ריכטר 23 מ"מ, עם 80 פגזים
פצצות עד 500 ק"ג של מטען נוסף הנישא על נקודות נשיאה בכנפיים, הכולל 100 ק"ג או 250 ק"ג פצצות או מכלי דלק נתיקים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנעה 
מנוע סילון קלימוב VK-1F
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיקויאן מיג-17 (רוסית: МиГ-17; קוד דיווח נאט"ו: Fresco - פרסקו) הוא מטוס קרב סובייטי שנכנס לשירות חיל האוויר הסובייטי בשנת 1952. המטוס היה בשימוש מבצעי רב במלחמת וייטנאם ובמלחמות ישראל במדינות ערב.

פיתוח

תכנון המיג-17 התבסס על קודמו מבית מיקויאן-גורביץ', המיג-15. החידוש במיג-15 היה הכנף המשוכה. כנפי המטוס אינן מאונכות לגוף המטוס אלא משוכות לאחור בזווית בת 45 עד 42 מעלות. עיצוב זה מאפשר למטוס מהירות מרבית גבוהה יותר.

אב הטיפוס של המיג-17 השתמש באותו מנוע סילון קלימוב VK-1 כקודמו, ועיצובו הכללי לא שונה משמעותית. אב הטיפוס הראשון כונה בשם SI וטס ב-14 בינואר 1950. אב הטיפוס השני SP-2 היה מטוס יירוט בעל מכ"ם. למרות התרסקות אב הטיפוס SP-2 ב-17 במרץ 1950, הוכתרו בהצלחה ניסויי אבות הטיפוס הבאים בשנת 1951. ב-1 בספטמבר 1951 המטוס אושר לייצור. על-פי ההערכות, הגיע המיג-17 למהירות מרבית גבוהה ב-40-50 קמ"ש משל קודמו (עם אותו מנוע) והצטיין בכושר תמרון גדול יותר בגובה רב.

ייצורו התעשייתי של המטוס החל באוגוסט 1951. במהלך הייצור, המטוס שופר ושונה מספר פעמים. המיג-17 הבסיסי היה מטוס קרב רב-משימתי לשעות היום, החמוש בשלושה תותחים, ונחשב למיירט מטוסי אויב מצוין. המטוס היה יכול לשמש גם כמפציץ, אך מטען הפצצות אותו יכול היה לשאת נחשב לקטן יחסית למטוסים אחרים בתקופה, והוא בדרך-כלל נשא מכלי דלק נתיקים במקום פצצות לשם הגדלת טווחו הקצר.

פיתוחו הבא של המטוס היה ה-MiG-17P שיועד לכל סוגי מזג האוויר ונשא מכ"ם "איזומרוד" בחרטומו. באביב 1953 החל ייצור הדגם MiG-17F שיועד לתקיפות יום. בדגם זה הורכב מנוע VK-1F עם מבער אחורי, מה ששיפר את ביצועיו והביא לייצורו בכמויות גדולות. הדגם MiG-17PF צויד במכ"ם ובמבער אחורי. בשנת 1956 הוסבו 47 מיגים לדגם MiG-17PM (שמכונה גם PFU), שחומש ב-4 טילי אוויר-אוויר K-5נאט"ו הם כונו AA-1 "אלקלי"). נבנו גם מעט מטוסי צילום וסיור MiG-17R עם מנועי VK-1F ו-VK-5F.

בסך הכול יוצרו כמה אלפי מטוסי מיג-17 בברית המועצות עד שנת 1958.

ייצור המטוס במדינות אחרות

המטוס Lim-5 שהוא דגם של המיג-17 של חיל האוויר הפולני

בשנת 1955 קיבלה פולין רישיון לייצר מטוסי מיג-17. הדגם MiG-17F יוצר תחת השם Lim-5. ה-Lim-5 הראשון נבנה ב-28 בנובמבר 1956 ו-477 מטוסים כאלו יוצרו עד שנת 1960. נבנו גם מספר מטוסי סיור Lim-5R עם מצלמת AFA-39. בין השנים 1959-1960 יוצרו 129 מטוסי יירוט MiG-17PF תחת השם Lim-5P. לאחר מכן, החלו הפולנים לפתח גם מפציצים ודגמי סיור.

בסין, המטוס הראשון מדגם MiG-17F הורכב מחלקים סובייטיים בשנת 1956, ושנה לאחר מכן החל ייצור עצמאי בשן-יאנג. הדגם הסיני סומן שן-יאנג J-5 (לשימוש כללי) או F-5 (שיועד ליצוא; ללא קשר למטוס האמריקאי F-5). החל משנת 1964, יצרו הסינים דגם נוסף בעל מכ"ם, הדומה לדגם MiG-17PF, בציון J-5A. הסינים גם פיתחו מטוס אימון דו-מושבי בציון JJ-5 (דגם היצוא הוא FT-5), שהיה מיזוג של הדגמים J-5 ו-JJ-2 (המטוס MiG-15UTI שיוצר ברישיון). הדגם יוצר בין השנים 1966-1986, והיה דגם המיג-17 האחרון שיוצר והיחיד עם שני מושבים. הסובייטים לא יצרו מיג-17 דו-מושבי, מפני שסברו שדגם מטוס האימון הישן יותר MiG-15 מספק.

שירות

המיג-17 היה למטוס קרב נפוץ בכל מדינות ברית ורשה בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60. מספר רב של מדינות שהיו תחת השפעתה הפוליטית של ברית המועצות רכשו את המטוס, בעיקר באפריקה ובאסיה.

מטוסי המיג-17 לא השתתפו במלחמת קוריאה, אך הם זכו לשימוש רב כמטוס הקרב העיקרי של חיל האוויר של צפון וייטנאם במהלך מלחמת וייטנאם, כאשר הם שיתפו פעולה עם מטוסי מיג-21 שבדרך-כלל הוטסו על-ידי טייסים |סובייטים או סינים. למעשה, הטייסים העדיפו את המיג-17 על פני המיג-21 מפני שהמיג-17 היה בעל כושר תמרון עדיף, אם כי היה איטי יותר. חיל האוויר המצרי וחיל האוויר הסורי הפעילו גם הם מטוסי מיג-17 במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.

מיג-17 בישראל

אחד ממטוסי המיג-17 הסוריים שנחתו בבצת

ב-12 באוגוסט 1968 חדרו לישראל בטעות צמד מטוסי מיג-17 סוריים. הטייסים, סגן וליד אדהם וסג"מ רדפאן רפאעי, היו בקורס אימון מתקדם וטעו בניווט בשל מפה ישנה. הם נחתו במנחת בצת בגליל המערבי בחשבם שנחתו בלבנון, ושוחררו כעבור שנתיים בעסקת חילופי שבויים.

המטוסים נבדקו באופן מעמיק על-ידי חיל האוויר הישראלי ונתגלו כמקבילים לסופר מיסטר הצרפתי שהיה בשירות חיל האוויר הישראלי באותה העת. דני שפירא, טייס הניסוי של חיל האוויר, סיפר: "המיג-17 היה מטוס בעל כושר תמרון מדהים, הוא ביצע תמרונים בצורה הרבה יותר טובה מכל מטוס שהיה אז ברשותנו, כולל המיראז'. אך כל זה היה נכון עד למהירות 350 קשר. מעל מהירות זאת, התחילו ההגאים להתקשות, ומעל 600 קשר כמעט שלא ניתן היה להזיז אותם".

הוא יעץ לטייסי חיל האוויר להיכנס לקרב עם מיג-17 רק במהירות של 400 קשר ומעלה, שכן במהירות נמוכה יותר כושר התמרון העדיף של המיג היה מאפשר לו להפילם בקלות.

שני המיגים נשלחו לארצות הברית בשנות ה-60, אחד מהם הוחזר לישראל ומוצג במוזיאון חיל האוויר בחצרים.

מיג 17 במוזיאון חיל האוויר

דגמים

  • MiG-17 – מטוס קרב בסיסי עם מנוע VK-1 ומעצורי צלילה צרים בירכתי הגוף. מכונה פרסקו-A.
  • MiG-17A – מטוס קרב עם מנוע VK-1A וטווח מוגדל.
  • MiG-17AS – דגם שעבר הסבה למטוס יירוט, המסוגל לשאת טילים בלתי-מונחים.
  • MiG-17P – מטוס קרב לכל מזג אוויר עם מכ"ם "איזומרוד" ומעצורי צלילה מוגדלים וסמוכים לשפת הזרימה של הכנף. מכונה פרסקו-B.
  • MiG-17F – מטוס קרב בסיסי עם מנוע VK-1F בעל מבער אחורי ומעצורי צלילה מוגדלים בירכתי הגוף. מכונה פרסקו-C.
  • MiG-17PF – מטוס קרב המיועד לכל סוגי מזג האוויר בעל מכ"ם "איזומרוד" ומנוע VK-1F-7F. מכונה פרסקו-D.
  • (MiG-17PM(PFU – מטוס קרב עם מכ"ם וטילי אוויר-אוויר מסוג K-5 וללא מבער אחורי. מכונה פרסקו-E.
  • MiG-17R - מטוס סיור עם מנוע VK-1F ומצלמה.

בין דגמי הניסוי היה מטוס תקיפה בשם "aircraft SN" שנוסה בשנת 1953, שבו הומר כונס האוויר המרכזי לשניים צדיים, ושני תותחי 23 מ"מ הותקנו בחרטום חדש בעל יכולת צידוד וירי על מטרות קרקע. הדגם הזה לא יוצר.

כמה מטוסי קרב ששרדו הוסבו למטוסי מטרה הנשלטים בשלט רחוק.

דגמי מטוסי הקרב שיועדו לתקיפות יום (MiG-17/F) היו חמושים בשני תותחי NR-23 (נודלמן-ריכטר) 23 מ"מ (80 פגזים לכל אחד) ותותח 37 מ"מ N-37 אחד (40 פגזים), שהותקנו מתחת לכונס האוויר.

דגמים עם מכ"ם (MiG-17P/PF) היו חמושים רק בשלושה תותחי 23 מ"מ (100 פגזים) עקב משקל המכ"ם. כל הדגמים יכלו לשאת פצצות במשקל 100 ק"ג על מנשאים מתחת לכנפיים, אבל בדרך כלל הם נשאו מכלי דלק מסוג 400-I. הדגם MiG-17R היה חמוש בשני תותחי 23 מ"מ. הדגם היחיד שצויד בטילי אוויר-אוויר היה (MiG-17PM(PFU, שנשא 4 טילי K-5 וחסר תותחים.

הדגם MiG-17P היה מצויד במכ"ם (איזומרוד-1 RP-1), הדגם MiG-17PF במכ"ם RP-1 או במכ"ם החדש יותר (איזומרוד-5 RP-5). הדגם MiG-17PM גם צויד במכ"ם להנחיית הטילים. לדגמים האחרים לא היו מכ"מים.

מדינות שהפעילו את המטוס

אזורי הפעילות של המיג-17