דוד לסקוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־09:00, 26 באפריל 2014

תבנית:חייל דוד לסקוב (19 בספטמבר 1903 - 3 בפברואר 1989) היה איש צבא וממציא ישראלי, חתן שלושה פרסי ביטחון ישראל, בין השאר על פיתוח "גשר הגלילים". לסקוב היה סגן קצין הנדסה ראשי בצה"ל, והחייל המבוגר ביותר בעולם.

ביוגרפיה

דוד לסקוב נולד לחנה ויהודה באומסק שבסיביר, אז חלק מהאימפריה הרוסית. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים עבר לעיר טומסק ולמד שם רפואה במשך שנתיים, אך סולק מהאוניברסיטה בגין פעילותו בתנועה הציונית. משם עבר ללנינגרד והחל בלימודי אדריכלות. בעת לימודיו היה פעיל בארגון מכבי ובתנועת החלוץ. במסגרת פעילותו בשליחות מכבי הכיר את רעייתו לעתיד, צפורה. השניים החליטו לברוח מרוסיה וניסו לראשונה ב-1927 לחצות את נהר אמור לסין, אך נתפסו ונאסרו לחודשיים. לאחר שריצו עונש הצליחו לעבור את הגבול לסין והגיעו לעיר חרבין, שבה עבד בבניין והיה ממקימי תנועת השומר הצעיר בעיר.‏‏^[1] בשנת 1928, לאחר שידידים מהארץ ארגנו להם סרטיפיקטים, עלה הזוג לארץ ישראל ולסקוב החל לעבוד כפועל בבנימינה. במקביל, הוא השלים את לימודי האדריכלות בטכניון. עם תום לימודיו פתח בחיפה משרד אדריכלות ועסק בתכנון מבנים בחיפה ובקריות.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, התנדב לסקוב לצבא הבריטי. עם קום המדינה והקמת צה"ל, השתתף לסקוב בקרבות מלחמת העצמאות בגליל ובנגב. לאחר תום המלחמה, שירת בחיל ההנדסה הישראלי ובפיתוח אמצעי לחימה. לאורך השנים, הוא השתתף בייבוש החולה, שירת כקצין ההנדסה של חטיבת גולני, של פיקוד הדרום ושל פיקוד הצפון, וכן כראש ענף שדה בחיל ההנדסה, ומשנת 1957 כסגן קצין הנדסה ראשי. הוא קיבל מהרמטכ"ל דאז, יצחק רבין, דרגת אלוף משנה, מחוץ לתקן, כיוון שבחיל ההנדסה דרגה זו הייתה שמורה רק למפקד החיל. לאחר מלחמת יום כיפור, הרמטכ"ל מוטה גור העניק לו דרגת תת-אלוף.

לסקוב עסק בכל שנות שירותו בפיתוח אמצעי לחימה אולם ראה את עצמו קודם כל כמהנדס ובונה. הוא חשב כל העת על פתרונות הנדסיים והיה אהוב על חייליו. לסקוב הורשה להקים את יחידת הפיתוח של חיל ההנדסה (יחידת יפת"ח), שנקראה בימיה הראשונים "חוליית לסקוב". לאחר שהיה ברור כי פיקוד צבאי פחות מאתגר עבורו. את המהנדסים שגייס ליחידתו היה מדריך אישית לאחר שביקש מהם לשכוח את כל אשר למדו באוניברסיטאות... לסקוב תכנן פרויקטים לפי דרישות מבצעיות של יחידות צבאיות (כולל סיירת מטכ"ל). בין הפרויקטים המורשים לפרסום, ניתן למצוא את גשר הגלילים, שפיתח יחד עם ישראל טל. בנוסף תכנן את שכבת הפיצוץ להגנה על מוצבים, את "מטען לסקוב", את "אור יקרות", את רקטת "זאב" (שאחת מהן הרגה את הרמטכ"ל המצרי במלחמת ההתשה), את כדורי הגומי. בגין המצאותיו ופעילותו לפיתוח ההנדסה הקרבית, הוענקו ללסקוב שלושה פרסי ביטחון ישראל (בשנים 1964^[2], 1973 ו-1984), וכן ציון לשבח מטעם ועדת פרס ביטחון ישראל (בשנת 1972). כמו כן הוא יקיר העיר חיפה, והוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון.

בשירותו בצה"ל, המשיך עד ליום פטירתו, בגיל 85, והוא הוכתר על ידי ספר השיאים של גינס כחייל המבוגר ביותר בעולם.

דוד לסקוב נטמן בבית הקברות שדה יהושע והותיר אחריו את רעייתו, צפורה לסקוב, חברת הכנסת השלישית. שני ילדיהם הם פרופסור ראובן לסקוב, רופא ובעל עיטור המופת, והשופטת יהודית צור, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים.

על שמו של דוד לסקוב נקרא רחוב "הממציא" בשכונת הר חומה שבירושלים. כמו כן נקרא גן ציבורי בשכונת רמת גולדה בחיפה לזכרו ולזכר רעייתו - "גן צפורה ודוד".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ ‏שומר תמיד: שומרים בסין‏
^ חמשה אזרחים וסא"ל ד. לסקוב זכו בפרס הבטחון לתשכ"ד, דבר, 26 באפריל 1964

[1] ‏שומר תמיד: שומרים בסין‏

[2] חמשה אזרחים וסא"ל ד. לסקוב זכו בפרס הבטחון לתשכ"ד, דבר, 26 באפריל 1964

[1]

[2]

@@ שורה 22: / שורה 22: @@
 [[קובץ:ירבוע.jpg|ממוזער|שמאל|לסקוב עם מטען "ירבוע"]]
 דוד לסקוב נולד לחנה ויהודה ב[[אומסק]] שב[[סיביר]], אז חלק מה{{ה|אימפריה הרוסית}}.
-לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים עבר לעיר [[טומסק]] ולמד שם [[רפואה]] במשך שנתיים, אך סולק מהאוניברסיטה בגין פעילותו ב[[התנועה הציונית|תנועה הציונית]]. משם עבר [[לנינגרד]] והחל בלימודי [[אדריכלות]]. בעת לימודיו היה פעיל בארגון [[מכבי (ספורט)|מכבי]] ובתנועת [[החלוץ]]. במסגרת פעילותו בשליחות מכבי הכיר את רעייתו לעתיד, [[צפורה לסקוב|צפורה]].
+לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים עבר לעיר [[טומסק]] ולמד שם [[רפואה]] במשך שנתיים, אך סולק מהאוניברסיטה בגין פעילותו ב[[התנועה הציונית|תנועה הציונית]]. משם עבר ל[[לנינגרד]] והחל בלימודי [[אדריכלות]]. בעת לימודיו היה פעיל בארגון [[מכבי (ספורט)|מכבי]] ובתנועת [[החלוץ]]. במסגרת פעילותו בשליחות מכבי הכיר את רעייתו לעתיד, [[צפורה לסקוב|צפורה]].
 השניים החליטו לברוח מרוסיה וניסו לראשונה ב-[[1927]] לחצות את נהר [[אמור (נהר)|אמור]] ל[[סין]], אך נתפסו ונאסרו לחודשיים. לאחר שריצו עונש הצליחו לעבור את הגבול לסין והגיעו לעיר [[חרבין]], שבה עבד בבניין והיה ממקימי תנועת [[השומר הצעיר]] בעיר.‏‏<ref>‏[http://www.kibbutz.org.il/itonut/dafyarok/080828_shomer_tamid.htm?nojump=1 שומר תמיד: שומרים בסין]‏</ref> בשנת [[1928]], לאחר שידידים מהארץ ארגנו להם [[סרטיפיקט]]ים, עלה הזוג ל[[ארץ ישראל]] ולסקוב החל לעבוד כפועל ב[[בנימינה]]. במקביל, הוא השלים את לימודי ה[[אדריכלות]] ב[[הטכניון|טכניון]]. עם תום לימודיו פתח בחיפה משרד אדריכלות ועסק בתכנון מבנים בחיפה ובקריות.