משה גליקין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־23:36, 28 באפריל 2014

משה גליקין (19 בנובמבר 1874 - יולי 1973) היה מייסד חוות מגדל, חבר הוועד הלאומי באסיפת הנבחרים הראשונה, ציר לקונגרסים הציוניים, ממיסדי שכונת הדר הכרמל בחיפה ואזרח כבוד שלה.

קורות חיים

גליקין נולד לשרה ושלמה גליקין במוסקבה במשפחה בת שבעה ילדים (הוא היה הרביעי). ב-1889 התוודע לציונות בעקבות הספדו של יעקב מזא"ה על רבה של העיר בויסק. הוא החל ללמוד על תנועות ציוניות כבני ציון, חיבת ציון וביל"ו. ב-1892 הגשים את חלומו ועלה לארץ ישראל. בארץ, אחרי שהות קצרה בראשון לציון, קבע את מקום מושבו בעין זיתים שם עבד על אדמת אגודת האלף ממינסק. עד מהרה הפך למוכתר המקום. בסופי השבוע למד צרפתית כדי להכין עצמו ללימודים גבוהים בצרפת.

ב-1894 חזר לרוסיה על מנת להתגייס, על פי החוק, לצבא. הוא קיבל תעודת שחרור והחל לעבוד, בין 1894 ל-1899, בקאזאן בחברת נפט. שם היה פעיל בתנועת סטודנטים ציונית. ב-1899 היגר לגרמניה על מנת ללמוד. אחרי שהות קצרה בקייטן עבר ללייפציג והתחיל ללמוד מדעי המדינה בביה"ס למסחר ליד האוניברסיטה המקומית. באפריל 1900 היה ממייסדי הפרקציה הדמוקרטית^[1] שהייתה מושפעת מאחד העם ודגלה בהרחבת התנועה הציונית והפיכתה לתנועה עממית ודמוקרטית. כחלק מפעילות פוליטית זאת השתתף בקונגרסים החמישי והשישי ("קונגרס אוגנדה"). בסוף 1903 נענה לקריאתו של מוצקין וחזר לרוסיה והחל לעבוד במינהלת העיתון היידי "פריינד" (כמנהל בית הדפוס) ובראזסוויט (כעורך ראשי).

ב-1907 נפגע מתאונת דרכים ובפיצויים שקיבל שב לארץ ישראל. ב-1909 נרכשו אדמות חוות מגדל וגליקין הוזמן לייסד ולנהל את החווה. גליקין ביקש מהסתדרות החורש (מוסד אשר נבחר על ידי הפועלים החקלאיים שהיה כמו המרכז החקלאי בראשיתו) פועלים לעבודה. הסתדרות החורש שלחה כ-15 פועלים ופועלות ובסוף השנה כבר היו למעלה מ- 60 פועלת ופועל. תחת ניהולו המתה החווה פועלים ביניהם: א. ד. גורדון ויוסף טרומפלדור עם הקומונה שבראשה עמד.

כתוצאה מנפילתה של ניל"י נאסר כמו רבים מבני היישוב העברי אך מעמדו הקנה לו זכויות יתר גם בעת כלאו בדמשק.

בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 בנה את ביתו בחיפה. הבית נבנה בשכונת "הטכניקום" (רחוב אחד העם 5 של ימינו) לצד בתיהם של אסתר ואפרים קראוזה ושמואל פבזנר. תכנון הבית נעשה על ידי הנס סובלזון^[2]. סובלזון היה אדריכל שתכנן מספר בתים בחיפה^[3]. הבית, עם המגדל המחודד^[4], שימש כפנסיון "וילה מגדל" (על שם החווה אותה ניהל) בניהול אשתו, לובה. כיאות לצמחנותו של גליקין היה הפנסיון טבעוני וכלל 18 חדרים.

בזמן מלחמת העולם השנייה שהה בשוויץ שם נפגש, לעתים, עם בנו, תבנית:נזכור, ששירת בצבא הבריטי. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לחיפה ותודי, איש האצ"ל, נהרג במלחמת העצמאות.

ב-1973, זמן קצר לפני מותו, הוכתר כיקיר העיר חיפה. ללובה ולו נולדו ארבעה ילדים (רעיה, אמנון, זהרה ותיאודור).

קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "משה גליקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 479
ג. שרוני, חווג'ה גליקין ממגדל, מעריב, 3 באוקטובר 1969

לקריאה נוספת

אריה שנטל, משה גליקין - קטעים מזכורנותיו וקווים לדמותו, הוצרת חמו"ל, 1977 חיפה.

הערות שוליים

^ על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.
^ 1890–1961 עלה 1926.
^ אמריה קהת, תיירת בעירי - סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל, העמותה לתולדות חיפה, 2013, עמ' 153
^ ראו להשוואה את בית נתנזון ברחוב ירושלים.

[1] על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.

[2] 1890–1961 עלה 1926.

[3] אמריה קהת, תיירת בעירי - סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל, העמותה לתולדות חיפה, 2013, עמ' 153

[4] ראו להשוואה את בית נתנזון ברחוב ירושלים.

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{אין תמונה|גבר}}
-'''משה גליקין''' ([[19 בנובמבר]] [[1874]] - יולי [[1973]]) היה מייסד [[חוות מגדל]], חבר [[הוועד הלאומי]] ב[[אסיפת הנבחרים]] הראשונה, ציר ל[[הקונגרס הציוני|קונגרסים הציוניים, ממיסדי שכונת [[הדר הכרמל]] ב[[חיפה]] ואזרח כבוד שלה.
+'''משה גליקין''' ([[19 בנובמבר]] [[1874]] - יולי [[1973]]) היה מייסד [[חוות מגדל]], חבר [[הוועד הלאומי]] ב[[אסיפת הנבחרים]] הראשונה, ציר ל[[הקונגרס הציוני|קונגרסים הציוניים]], ממיסדי שכונת [[הדר הכרמל]] ב[[חיפה]] ואזרח כבוד שלה.
 ==קורות חיים==
 גליקין נולד לשרה ושלמה גליקין ב[[מוסקבה]] במשפחה בת שבעה ילדים (הוא היה הרביעי). ב-[[1889]] התוודע ל[[ציונות]] בעקבות הספדו של [[יעקב מזא"ה]] על רבה של העיר בויסק. הוא החל ללמוד על תנועות ציוניות כבני ציון, [[חיבת ציון]] ו[[ביל"ו]]. ב-[[1892]] הגשים את חלומו ו[[העלייה הראשונה|עלה]] ל[[ארץ ישראל]]. בארץ, אחרי שהות קצרה ב[[ראשון לציון]], קבע את מקום מושבו ב[[עין זיתים]] שם עבד על אדמת [[אגודת האלף]] מ[[מינסק]]. עד מהרה הפך למוכתר המקום. בסופי השבוע למד [[צרפתית]] כדי להכין עצמו ללימודים גבוהים ב[[צרפת]].
-ב-[[1894]] חזר לרוסיה על מנת להתגייס, על פי החוק, לצבא. הוא קיבל תעודת שחרור והחל לעבוד, בין [[1894]] ל-[[1899]], ב[[קאזאן]] בחברת נפט. שם היה פעיל בתנועת סטודנטים ציונית. ב-1899 היגר לגרמניה על מנת ללמוד. אחרי שהות קצרה בקייטן עבר ל[[לייפציג]] והתחיל ללמוד [[מדעי המדינה]] בביה"ס למסחר ליד אוניברסיטה המקומית. באפריל 1900 היה ממייסדי [[הפרקציה הדמוקרטית]]{{הערה|על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.}} שהייתה מושפעת מ[[אחד העם]] ודגלה בהרחבת התנועה הציונית והפיכתה לתנועה עממית ודמוקרטית. כחלק מפעילות פוליטית זאת השתתף בקונגרסים החמישי והשישי ("קונגרס אוגנדה"). בסוף [[1903]] נענה לקריאתו של מוצקין וחזר לרוסיה והחל לעבוד במינהלת העיתון היידי "פריינד" (כמנהל בית הדפוס) וב"רזסווייט" (כעורך ראשי).
+ב-[[1894]] חזר לרוסיה על מנת להתגייס, על פי החוק, לצבא. הוא קיבל תעודת שחרור והחל לעבוד, בין [[1894]] ל-[[1899]], ב[[קאזאן]] בחברת נפט. שם היה פעיל בתנועת סטודנטים ציונית. ב-1899 היגר לגרמניה על מנת ללמוד. אחרי שהות קצרה בקייטן עבר ל[[לייפציג]] והתחיל ללמוד [[מדעי המדינה]] בביה"ס למסחר ליד האוניברסיטה המקומית. באפריל 1900 היה ממייסדי [[הפרקציה הדמוקרטית]]{{הערה|על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.}} שהייתה מושפעת מ[[אחד העם]] ודגלה בהרחבת התנועה הציונית והפיכתה לתנועה עממית ודמוקרטית. כחלק מפעילות פוליטית זאת השתתף בקונגרסים החמישי והשישי ("קונגרס אוגנדה"). בסוף [[1903]] נענה לקריאתו של [[מוצקין]] וחזר לרוסיה והחל לעבוד במינהלת העיתון היידי "פריינד" (כמנהל בית הדפוס) וב[[ראזסוויט]] (כעורך ראשי).
 ב-[[1907]] נפגע מתאונת דרכים ובפיצויים שקיבל שב לארץ ישראל. ב-[[1909]] נרכשו אדמות חוות מגדל וגליקין הוזמן לייסד ולנהל את החווה. גליקין ביקש מ[[הסתדרות החורש]] (מוסד אשר נבחר על ידי הפועלים החקלאיים שהיה כמו המרכז החקלאי בראשיתו) פועלים לעבודה. הסתדרות החורש שלחה כ-15 פועלים ופועלות ובסוף השנה כבר היו למעלה מ- 60 פועלת ופועל. תחת ניהולו המתה החווה פועלים ביניהם: [[א. ד. גורדון]] ו[[יוסף טרומפלדור]] עם הקומונה שבראשה עמד.