משה גליקין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־17:38, 29 באפריל 2014

משה גְליקין (19 בנובמבר 1874 – יולי 1973) היה מייסד חוות מגדל, חבר הוועד הלאומי באסיפת הנבחרים הראשונה, ציר לקונגרסים הציוניים, ממייסדי שכונת הדר הכרמל בחיפה ואזרח כבוד שלה.

קורות חיים

גליקין נולד לשרה ושלמה גליקין בעיר מוסקבה שברוסיה, הרביעי מבין שבעה ילדים. ב-1889 התוודע לציונות בעקבות הספדו של יעקב מזא"ה על רבה של העיר בויסק. הוא החל ללמוד על תנועות ציוניות כבני ציון, חיבת ציון וביל"ו. ב-1892 הגשים את חלומו ועלה לארץ ישראל. בארץ, אחרי שהות קצרה במושבה ראשון לציון, קבע את מקום מושבו בעין זיתים, שם עבד על אדמת אגודת האלף ממינסק. עד מהרה הפך למוכתר המקום. בסופי השבוע למד צרפתית כדי להכין עצמו ללימודים גבוהים בצרפת.

ב-1894 חזר לרוסיה על מנת להתגייס, על פי החוק, לצבא. הוא קיבל תעודת שחרור והחל לעבוד בקאזאן בחברת נפט בקאזאן (1894–1899). שם היה פעיל בתנועת סטודנטים ציונית. ב-1899 נסע ללמוד בגרמניה. אחרי שהות קצרה בקתן (Köthen) שבאנהלט עבר ללייפציג והתחיל ללמוד מדעי המדינה בבית הספר למסחר שליד האוניברסיטה המקומית. באפריל 1900 היה ממייסדי הפרקציה הדמוקרטית^[1], שהייתה מושפעת מאחד העם ודגלה בהרחבת התנועה הציונית והפיכתה לתנועה עממית ודמוקרטית. כחלק מפעילות פוליטית זאת השתתף בקונגרסים הציונים החמישי והשישי ("קונגרס אוגנדה"). בסוף 1903 נענה לקריאתו של מוצקין, חזר לרוסיה והחל לעבוד במִנהלת העיתון היידי "פריינד" (כמנהל בית הדפוס) ובעיתון היהודי בשפה הרוסית "ראזסוויט" (כעורך ראשי).

ב-1907 נפגע בתאונת דרכים, ובפיצויים שקיבל שב לארץ ישראל. ב-1909 נרכשו אדמות חוות מגדל, וגליקין הוזמן לייסד ולנהל את החווה. גליקין ביקש פועלים לעבודה מהסתדרות החורש (מוסד שנבחר על ידי הפועלים החקלאיים, שהיה כמו המרכז החקלאי בראשיתו). הסתדרות החורש שלחה כ-15 פועלים ופועלות, ובסוף השנה כבר היו למעלה מ-60 פועלת ופועל. תחת ניהולו המתה החווה פועלים, בהם א. ד. גורדון ויוסף טרומפלדור עם הקומונה שבראשה עמד.

כתוצאה מנפילתה של ניל"י נאסר גליקין כמו רבים מבני היישוב העברי, אך מעמדו הקנה לו זכויות יתר גם בעת כלאו בדמשק.

בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 בנה את ביתו בחיפה. הבית נבנה בשכונת "הטכניקום" (רחוב אחד העם 5 של ימינו) לצד בתיהם של אסתר ואפרים קראוזה ושמואל פבזנר. תכנון הבית נעשה על ידי הנס סובלזון^[2]. הבית, עם המגדל המחודד^[3], שימש כפנסיון "וילה מגדל" (על שם החווה שניהל) בניהול אשתו, לובה. הפנסיון כלל 18 חדרים וכיאה לצמחונותו של גליקין היה טבעוני. בסוף שנות הארבעים שכנה בבניין מפקדה של ההגנה.

בזמן מלחמת העולם השנייה שהה בשווייץ, שם נפגש, לעתים, עם בנו, תבנית:נזכור, ששירת בצבא הבריטי. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לחיפה, ותודי, איש האצ"ל, נהרג במלחמת העצמאות. לובה ומשה גליקין היו הורים לעוד שלושה ילדים: רעיה, אמנון וזהרה.

ב-1973, זמן קצר לפני מותו, הוכתר כיקיר חיפה. אלמנתו לובה נפטרה כשנה וחצי אחריו.^[4]

לקריאה נוספת

אריה שנטל, משה גליקין - קטעים מזכורנותיו וקווים לדמותו, הוצרת חמו"ל, 1977 חיפה.

קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "משה גליקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 479
ג. שרוני, חווג'ה גליקין ממגדל, מעריב, 3 באוקטובר 1969
מת משה גליקין, דבר, 3 ביולי 1973

אהרן אבן-חן, מלך "בקעת גינוסר", מעריב, 13 ביולי 1973

הערות שוליים

^ על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.
^ סובלזון (1890–1961), שעלה לארץ ב-1926, היה אדריכל שתכנן מספר בתים בחיפה (אמירה קהת, תיירת בעירי: סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל, העמותה לתולדות חיפה, 2013, עמ' 153).
^ ראו להשוואה את בית נתנזון ברחוב ירושלים.
^ מתה לובה גליקין, דבר, 22 בדצמבר 1974.

[1] על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.

[2] סובלזון (1890–1961), שעלה לארץ ב-1926, היה אדריכל שתכנן מספר בתים בחיפה (אמירה קהת, תיירת בעירי: סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל, העמותה לתולדות חיפה, 2013, עמ' 153).

[3] ראו להשוואה את בית נתנזון ברחוב ירושלים.

[4] מתה לובה גליקין, דבר, 22 בדצמבר 1974.

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
 גליקין נולד לשרה ושלמה גליקין בעיר [[מוסקבה]] שב[[האימפריה הרוסית|רוסיה]], הרביעי מבין שבעה ילדים. ב-[[1889]] התוודע ל[[ציונות]] בעקבות הספדו של [[יעקב מזא"ה]] על רבה של העיר [[בויסק]]. הוא החל ללמוד על תנועות ציוניות כבני ציון, [[חיבת ציון]] ו[[ביל"ו]]. ב-[[1892]] הגשים את חלומו ו[[העלייה הראשונה|עלה לארץ ישראל]]. בארץ, אחרי שהות קצרה ב[[מושבה]] [[ראשון לציון]], קבע את מקום מושבו ב[[עין זיתים]], שם עבד על אדמת [[אגודת האלף]] מ[[מינסק]]. עד מהרה הפך ל[[מוכתר]] המקום. בסופי השבוע למד [[צרפתית]] כדי להכין עצמו ללימודים גבוהים ב[[צרפת]].
-ב-[[1894]] חזר לרוסיה על מנת להתגייס, על פי החוק, ל[[צבא האימפריה הרוסית|צבא]]. הוא קיבל תעודת שחרור והחל לעבוד ב[[קאזאן]] בחברת נפט ב[[קאזאן]] (1894–[[1899]]). שם היה פעיל בתנועת סטודנטים ציונית. ב-1899 נסע ללמוד ב[[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]]. אחרי שהות קצרה ב[[קתן]] (Köthen) ב[[סקסוניה-אנהלט|אנהלט]] עבר ל[[לייפציג]] והתחיל ללמוד [[מדעי המדינה]] בבית הספר למסחר שליד [[אוניברסיטת לייפציג|האוניברסיטה המקומית]]. באפריל 1900 היה ממייסדי [[הפרקציה הדמוקרטית]]{{הערה|על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.}}, שהייתה מושפעת מ[[אחד העם]] ודגלה בהרחבת התנועה הציונית והפיכתה לתנועה עממית ודמוקרטית. כחלק מפעילות פוליטית זאת השתתף בקונגרסים הציונים [[הקונגרס הציוני העולמי החמישי|החמישי]] ו[[הקונגרס הציוני העולמי השישי|השישי ("קונגרס אוגנדה")]]. בסוף [[1903]] נענה לקריאתו של [[ליאו מוצקין|מוצקין]], חזר לרוסיה והחל לעבוד במִנהלת העיתון היידי "[[פריינד]]" (כמנהל בית הדפוס) ובעיתון היהודי בשפה הרוסית "[[ראזסוויט]]" (כעורך ראשי).
+ב-[[1894]] חזר לרוסיה על מנת להתגייס, על פי החוק, ל[[צבא האימפריה הרוסית|צבא]]. הוא קיבל תעודת שחרור והחל לעבוד ב[[קאזאן]] בחברת נפט ב[[קאזאן]] (1894–[[1899]]). שם היה פעיל בתנועת סטודנטים ציונית. ב-1899 נסע ללמוד ב[[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]]. אחרי שהות קצרה ב[[קתן]] (Köthen) שב[[סקסוניה-אנהלט|אנהלט]] עבר ל[[לייפציג]] והתחיל ללמוד [[מדעי המדינה]] בבית הספר למסחר שליד [[אוניברסיטת לייפציג|האוניברסיטה המקומית]]. באפריל 1900 היה ממייסדי [[הפרקציה הדמוקרטית]]{{הערה|על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.}}, שהייתה מושפעת מ[[אחד העם]] ודגלה בהרחבת התנועה הציונית והפיכתה לתנועה עממית ודמוקרטית. כחלק מפעילות פוליטית זאת השתתף בקונגרסים הציונים [[הקונגרס הציוני העולמי החמישי|החמישי]] ו[[הקונגרס הציוני העולמי השישי|השישי ("קונגרס אוגנדה")]]. בסוף [[1903]] נענה לקריאתו של [[ליאו מוצקין|מוצקין]], חזר לרוסיה והחל לעבוד במִנהלת העיתון היידי "[[פריינד]]" (כמנהל בית הדפוס) ובעיתון היהודי בשפה הרוסית "[[ראזסוויט]]" (כעורך ראשי).
 ב-[[1907]] נפגע בתאונת דרכים, ובפיצויים שקיבל שב לארץ ישראל. ב-[[1909]] נרכשו אדמות [[חוות מגדל]], וגליקין הוזמן לייסד ולנהל את החווה. גליקין ביקש פועלים לעבודה מ[[הסתדרות החורש]] (מוסד שנבחר על ידי הפועלים החקלאיים, שהיה כמו [[המרכז החקלאי]] בראשיתו). הסתדרות החורש שלחה כ-15 פועלים ופועלות, ובסוף השנה כבר היו למעלה מ-60 פועלת ופועל. תחת ניהולו המתה החווה פועלים, בהם [[א. ד. גורדון]] ו[[יוסף טרומפלדור]] עם ה[[קומונה]] שבראשה עמד.