אלכסנדר מקלין (רופא) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 18: שורה 18:
לאחר מסע מפרך והרה-סכנות הצליחו שלוש הסירות להגיע בשלום אל [[אי הפיל]]. שקלטון יצא עם עוד חמישה אנשים להזעיק עזרה מ[[ג'ורג'יה הדרומית]] ויתר 22 אנשי המשלחת נשארו באי הפיל, בתנאים קשים של קור, רטיבות ורעב. ידיהם של שני הרופאים, מקלין ו[[ג'יימס מק אילרוי|מק אילרוי]], היו מלאות בטיפול בחולים, ללא חומרים מתאימים, כך שעקירת שן התבצעה ללא הרדמה וכאשר הוחלט בחודש יוני, כשההצלה לא נראתה באופק, על קטיעת בהונותיו נגועות הנמק של [[פירס בלקבורו|בלקבורו]], התבצע הניתוח בתנאי שדה, כשמקלין ממונה על ההרדמה ומקאילרוי מבצע את הקיטוע בעזרת [[פרנק ויילד]].{{הערה|היקוקס, עמ' 146}}
לאחר מסע מפרך והרה-סכנות הצליחו שלוש הסירות להגיע בשלום אל [[אי הפיל]]. שקלטון יצא עם עוד חמישה אנשים להזעיק עזרה מ[[ג'ורג'יה הדרומית]] ויתר 22 אנשי המשלחת נשארו באי הפיל, בתנאים קשים של קור, רטיבות ורעב. ידיהם של שני הרופאים, מקלין ו[[ג'יימס מק אילרוי|מק אילרוי]], היו מלאות בטיפול בחולים, ללא חומרים מתאימים, כך שעקירת שן התבצעה ללא הרדמה וכאשר הוחלט בחודש יוני, כשההצלה לא נראתה באופק, על קטיעת בהונותיו נגועות הנמק של [[פירס בלקבורו|בלקבורו]], התבצע הניתוח בתנאי שדה, כשמקלין ממונה על ההרדמה ומקאילרוי מבצע את הקיטוע בעזרת [[פרנק ויילד]].{{הערה|היקוקס, עמ' 146}}


ספינת החילוץ, "ילכו" ה[[צילה|צ'יליאנית]], הגיעה לבסוף אל אי הפיל ב-30 באוגוסט 1916. למראה הספינה הקרבה, פרצו כל האנשים אל החוף, הדליקו משואה מאולתרת ומקלין הניף מעיל ברברי על גבי משוט, אך המעיל נתקע בחצי התורן ולבו של שקלטון, הצופה במשקפת מעל הספינה, נחמץ בקרבו למחשבה, שמי מאנשיו אבד. הוא מנה אותם אחד אחד בבואם ואז הריע: "כולם כאן! כולם ניצלו!"{{הערה|היקוקס, עמ' 174}}
ספינת החילוץ, "ילכו" ה[[צילה|צ'יליאנית]], הגיעה לבסוף אל אי הפיל ב-30 באוגוסט 1916. למראה הספינה הקרבה, פרצו כל האנשים אל החוף, הדליקו משואה מאולתרת ומקלין הניף מעיל בֶּרְבֶּרי על גבי משוט, אך המעיל נתקע בחצי התורן ולבו של שקלטון, הצופה במשקפת מעל הספינה, נחמץ בקרבו למחשבה, שמי מאנשיו אבד. הוא מנה אותם אחד אחד בבואם ואז הריע: "כולם כאן! כולם ניצלו!"{{הערה|היקוקס, עמ' 174}}


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
שורה 31: שורה 31:


</div>
</div>


==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}


{{מיון רגיל:מקלין, אלכסנדר}}
{{מיון רגיל:מקלין, אלכסנדר}}

גרסה מ־19:20, 1 במאי 2014

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
אלכסנדר מקלין

אלכסנדר הפְּבֶּרְן מקליןאנגלית: Alexander Hepburne Macklin1889 - 21 במרץ 1967) היה רופא בריטי שהיה אחד משני הרופאים במשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית של ארנסט שקלטון בשנים 1917-1914. בשנת 1922 הצטרף למשלחת האחרונה של שקלטון, משלחת שקלטון-רווט, באונייה "קווסט".

חייו

נעורים ולימודים

אלכסנדר מקלין נולד בהודו, שם עבד אביו כרופא. כשהמשפחה חזרה לאנגליה פתח ד"ר מקלין מרפאה באיי סילי, שם היה מקלין הצעיר לשייט נלהב ומומחה. הוא יצא ללמוד בקולג' של פלימות' והמשיך באוניברסיטת לונדון. אחרי תקופת עבודה קצרה כמלח, המשיך את לימודיו באוניברסיטת ויקטוריה במנצ'סטר, שם הוסמך לרפואה.

המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית

ערך מורחב – המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית

זמן קצר לאחר קבלת התואר פנה בבקשה להצטרף למשלחתו של שקלטון. כיון שלא קיבל מענה למכתבו, התייצב במשרדו של שקלטון, שאץ-רץ לדרכו והורה לו להמתין לו עד שובו. כששב לאחר שעות, מצא את מקלין מחכה בסבלנות. כשנשאל למה הוא רוצה להצטרף למשלחת, אמר "אינני יודע. אני פשוט רוצה", והתקבל.[1] נוסף לחובותיו כרופא מונה לטפל בכלבי האונייה ולנהוג בצוות כלבי מזחלת. שישה מחברי המשלחת בהם מקלין, קיבלו כל אחד צוות כלבים לאמן. המלאכה לא הייתה קלה, כלבי המזחלות הגדולים והכבדים נטו לעתים לתוקפנות, אך האנשים השתלטו על המשימה.[2]

אוניית המשלחת, אנדיורנס, נלכדה בקרח ים דחוס, שסגר עליה מכל עבר ואיים למחוץ אותה בלחצו. ביום השלישי לכליאה בקרח, בעוד האנשים עמלים יומם ולילה לשאוב את המים ולנסות ליישר את כלי השייט, הופיעה לפתע משלחת של שמונה פינגווינים קיסריים והתייצבה מול האוניה הנאבקת על חייה. הפינגווינים הרימו את ראשיהם והשמיעו קריאת קינה, שאיש מחברי המשלחת לא שמע כמותה מעולם. מקלין הבחין, שלא רק מקלויד, השטוף באמונות תפלות, אלא גם שקלטון עצמו נחרד.[3]

למחרת, בשעת אחר הצהריים של 27 באוקטובר 1915, החליט שקלטון להתפנות מן ה"אנדיורנס", שאפסה תקווה לחלצה. שקלטון ואנשיו נאלצו לחנות על מצוף קרח. מקלין וצוות הכלבים שלו עסקו בעבודת חילוץ ציוד ומצרכי מזון מן הספינה הלכודה והביאו כלבי ים שניצודו לשמש מזון לאנשי המשלחת. המצוף שעליו הקימו את מה שכינו "מחנה הסבלנות", בהמתנה ממושכת להופעת נתיב מים פתוחים שיאפשר להם להיחלץ ממנו, הלך והתבקע ושקלטון נאלץ להוביל את אנשיו ממצוף אחד לאחר , עד שלבסוף נבקע לפניהם נתיב, שבו יכלו להפליג בשלוש סירות הצלה אל אחד משני יעדים אפשריים. עם הזמן היה הכרח לירות בכל כלבי המזחלות, אך הצוות של מקלין היה האחרון להמתה.

לאחר מסע מפרך והרה-סכנות הצליחו שלוש הסירות להגיע בשלום אל אי הפיל. שקלטון יצא עם עוד חמישה אנשים להזעיק עזרה מג'ורג'יה הדרומית ויתר 22 אנשי המשלחת נשארו באי הפיל, בתנאים קשים של קור, רטיבות ורעב. ידיהם של שני הרופאים, מקלין ומק אילרוי, היו מלאות בטיפול בחולים, ללא חומרים מתאימים, כך שעקירת שן התבצעה ללא הרדמה וכאשר הוחלט בחודש יוני, כשההצלה לא נראתה באופק, על קטיעת בהונותיו נגועות הנמק של בלקבורו, התבצע הניתוח בתנאי שדה, כשמקלין ממונה על ההרדמה ומקאילרוי מבצע את הקיטוע בעזרת פרנק ויילד.[4]

ספינת החילוץ, "ילכו" הצ'יליאנית, הגיעה לבסוף אל אי הפיל ב-30 באוגוסט 1916. למראה הספינה הקרבה, פרצו כל האנשים אל החוף, הדליקו משואה מאולתרת ומקלין הניף מעיל בֶּרְבֶּרי על גבי משוט, אך המעיל נתקע בחצי התורן ולבו של שקלטון, הצופה במשקפת מעל הספינה, נחמץ בקרבו למחשבה, שמי מאנשיו אבד. הוא מנה אותם אחד אחד בבואם ואז הריע: "כולם כאן! כולם ניצלו!"[5]

לקריאה נוספת

  • "Endurance Obituaries: Dr. Alexander Hepburne Macklin". HMS Endurance Tracking Project. 2005. נבדק ב-20 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה) (הקישור אינו פעיל)
  • "Antarctic Explorers: Ernest Shackleton". South Pole.com. אורכב מ-המקור ב-8 בינואר 2007. נבדק ב-20 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |deadurl= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  • Paul Ward (2001). "Dr. Alexander Hepburne Macklin". Cool Antarctica. נבדק ב-20 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  • Sir Ernest Shackleton (1999) [1919]. South. Great Britain: Penguin Books. ISBN 0-14-028886-4.
  • Dr. David McLean (1994). "The Malleson Memorial Lecture: Giants in our genesis". נבדק ב-20 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)


הערות שוליים

  1. ^ קים היקוקס, "שקלטון, האתגר האנטארקטי", עמ' 49-50
  2. ^ היקוקס, עמ' 90
  3. ^ היקוקס, עמ' 101
  4. ^ היקוקס, עמ' 146
  5. ^ היקוקס, עמ' 174