דגניה א' – הבדלי גרסאות
| שורה 31: | שורה 31: | ||
בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] המשיכו אנשי דגניה לעבד את הקרקעות ואף מכרו מוצרים חקלאיים ומזון ליחידות הצבא העות'מאני. |
בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] המשיכו אנשי דגניה לעבד את הקרקעות ואף מכרו מוצרים חקלאיים ומזון ליחידות הצבא העות'מאני. |
||
=== בשנים 1918 עד 1948 === |
=== בשנים 1918 עד 1948 === |
||
הקבוצה בדגניה א' הייתה לסמל ולמופת אצל אנשי [[העלייה השלישית]]. בשנות ה-20 של המאה ה-20 היו חברי דגניה מראשי המארגנים של "חבר הקבוצות", ואחר כך "[[חבר הקבוצות והקיבוצים]]", |
הקבוצה בדגניה א' הייתה לסמל ולמופת אצל אנשי [[העלייה השלישית]]. בשנות ה-20 של המאה ה-20 היו חברי דגניה מראשי המארגנים של "חבר הקבוצות", ואחר כך "[[חבר הקבוצות והקיבוצים]]", אחד האירגונים ב{{ה|תנועה הקיבוצית}}, שתמך במפלגת "הפועל הצעיר"; ואחר כך, לאחר איחודה עם "[[אחדות העבודה]]" והקמת מפלגת [[מפא"י]], תמך במפלגה החדשה. |
||
ב[[מאורעות תרצ"ו]] בשנים [[1936]]{{כ}}-[[1939]] היה בדגניה א' [[בסיס צבאי|בסיס]] [[פו"ש|לפלוגות השדה]] |
ב[[מאורעות תרצ"ו]] בשנים [[1936]]{{כ}}-[[1939]] היה בדגניה א' [[בסיס צבאי|בסיס]] [[פו"ש|לפלוגות השדה]]. ובשנים שבטרם [[מלחמת העצמאות]], היה ביישוב בסיס של ה[[פלמ"ח]]. |
||
====הקרב במלחמת העצמאות==== |
====הקרב במלחמת העצמאות==== |
||
גרסה מ־23:28, 1 במאי 2014
 דגניה ב' במרכז, דגניה א' בצד שמאל למעלה
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | עמק הירדן |
| גובה ממוצע[1] | -200 מטר |
| תאריך ייסוד | 1910 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 525 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 0.2% בשנה |
(למפת עמק בית שאן רגילה)   דגניה א' | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
6 מתוך 10 |
| http://www.degania.org.il/ | |
דגניה א', היא קבוצת התיישבות הנמצאת בקצהו הדרומי של ים כנרת, כעשרה ק"מ מדרום לטבריה, בתחום המועצה האזורית עמק הירדן.
בהיותה הקבוצה הראשונה ואב הטיפוס לדגם ההתיישבות הנקרא כיום קיבוץ, נודעה דגניה כ"אם הקבוצות" ומאוחר יותר כ"אם הקבוצות והקיבוצים". מקור השם דגניה הוא בחמשת מיני הדגנים הגדלים בישראל.
היסטוריה
מהקמתו עד 1914
דגניה א' (או דגניה, כפי שנקראה עד להקמת דגניה ב' בשנת 1920) נוסדה בשנת 1910 על אדמות הכפר אום ג'וני (שטח הכפר הנזכר במשנה ככפר גון או אגין, נכלל ב-3,000 דונם ממזרח לנהר הירדן שנרכשו על ידי קק"ל בשנת 1904) על ידי קבוצה שנקראה "הקומונה החדרתית"[3].
הקומונה החדרתית הייתה הקבוצה השנייה שעיבדה את קרקעות אום ג'וני. קדמה לה "קבוצת הכיבוש" שהגיעה למקום בשנת 1909 בסיוע "המשרד הארצישראלי". קבוצה זו קיבלה על עצמה לנהל את המקום ללא ניהול של פקידי המשרד לתקופת ניסיון של שנה אחת. ב-1909 נתגלה סכסוך בין מנהל חוות כנרת מטעם המשרד הארצישראלי, האגרונום ברמן, לבין הפועלים, וקבוצה של פועלים החליטה לקחת פסק זמן ולהשתלם בעבודת החקלאות בחדרה. ב־28 באוקטובר 1910, לאחר שחתמו על הסכם חדש עם הד"ר ארתור רופין מנהל המשרד הארצישראלי, חצו אנשי "הקומונה החדרתית" (שתי בחורות ועשרה בחורים), חלקם אנשי "הקומונה הרומנאית" (על שם העיר רומני שבאוקראינה), בהנהגתו של יוסף בוסל את הירדן בדרכם ליישב ולעבד מחדש את אדמות אום ג'וני.
ב-4 ביוני 1912 הקבוצה עברה מאום ג'וני לנקודת הקבע באב-אלתום - שער הנהר, מוצא הירדן מהכנרת - שם היא נמצאת עד היום. בשנת 1913 עבדה בדגניה קבוצת חברי ההסתדרות המצומצמת, בוגרי המחזור הראשון של הגימנסיה הרצליה. בין חברי הקבוצה אליהו גולומב שהיה לימים ראש ארגון ההגנה ומשה כרמי[4] ממעצבי החינוך המשותף. ב-22 בנובמבר 1913, התנדב משה ברסקי להביא תרופות לשמואל דיין, שהיה חולה. בדרכו חזרה ממלחמיה הותקף על ידי קבוצת שודדים שביקשו ליטול את פרדתו, והוא הניס את הפרדה לחצר דגניה. במאבק עם השודדים הספיק לפגוע באחד מהם בטרם מת מפצעיו.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה המשיכו אנשי דגניה לעבד את הקרקעות ואף מכרו מוצרים חקלאיים ומזון ליחידות הצבא העות'מאני.
בשנים 1918 עד 1948
הקבוצה בדגניה א' הייתה לסמל ולמופת אצל אנשי העלייה השלישית. בשנות ה-20 של המאה ה-20 היו חברי דגניה מראשי המארגנים של "חבר הקבוצות", ואחר כך "חבר הקבוצות והקיבוצים", אחד האירגונים בתנועה הקיבוצית, שתמך במפלגת "הפועל הצעיר"; ואחר כך, לאחר איחודה עם "אחדות העבודה" והקמת מפלגת מפא"י, תמך במפלגה החדשה.
במאורעות תרצ"ו בשנים 1936-1939 היה בדגניה א' בסיס לפלוגות השדה. ובשנים שבטרם מלחמת העצמאות, היה ביישוב בסיס של הפלמ"ח.
הקרב במלחמת העצמאות
ערך מורחב – קרב עמק הירדן
במלחמת העצמאות הצליחו מגיני דגניה א' ודגניה ב' לבלום את הצבא הסורי, שפלש לעמק הירדן. טנק סורי שהגיע לפתחה של דגניה נפגע ונעצר בידי מגיני המקום ונמצא שם עד היום. רבים סברו במשך שנים מספר כי הטנק נפגע והושבת באמצעות בקבוק תבערה דמוי בקבוק "מולטוב". אולם בדיקה שנערכה על ידי חיל החימוש בשנת 1991 העלתה כי הטנק נפגע והושבת כתוצאה מ"חדירה בליסטית אחת בצריח, אחת בצריחון המפקד, ורסס היקפי מתחת לאזור הפגיעה... נגרמו ממטען חלול... ממדי הרסס ההיקפי, צורתו ועובי השריון הנחדר, מתאימים לפצצת מטול פיא"ט".(נשק אנטי טנקי שהופעל על ידי לוחמי חטיבת גולני שהוחשו כתגבורת לחזית עמק הירדן).[5] וכך, במכתב מיום 17 ביולי 2006, מאת מחלקת היסטוריה, ענף חקר קרבות, אל שלמה אנשל, האיש שפגע בטנק הסורי בפגז של פיא"ט, נכתב, בין השאר, כי:
טנק שחדר למשק נפגע בפגז "פיאט" והושמד באמצעות "בקבוק מולוטוב".
(במילים אלו נשמרו הן התיאור המקובל כי הטנק הושמד על ידי בקבוק מולוטוב, והן העובדה ההיסטורית כי הטנק נפגע קודם לכן מפגז פיא"ט).
מ-1948 עד ראשית המאה ה-21
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
בשנת תשמ"א 1981, זכתה קבוצת דגניה א' בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה בהיותה מופת לחלוציות חברתית-אנושית.
כמו קיבוצים רבים, דגניה א' עוברת תהליך של הפרטה. בסוף פברואר 2007 הסתיים פרק משמעותי בהיסטוריה של הקבוצה, כאשר בהצבעה בקרב חברי הקיבוץ, הוחלט כמעט בפה אחד להחליף את השיטה השיתופית בשיטה דיפרנציאלית. בשנת 2013 היה תהליך ההפרטה בהתהוות.
כלכלה
תנאי האקלים והקרקע בסביבות הישוב כוללים; שפע מים (ליד הכנרת), לחות וטמפרטורה גבוהה (יחסית לשאר אזורי הארץ). על כן, התבססה דגניה א' על גידולי שלחין, בריכות דגים ורפתות בקר. כיום, עיקר כלכלתו מתבססת על מפעל "טול-גל" ליהלומי תעשייה ואין בו בריכות דגים.
יעקב פלמוני, חבר הקיבוץ, הקים בדגניה א' מוזיאון בשם: "בית גורדון לטבע ולחקלאות ולידע בקעת כנרות", או בקיצור "בית גורדון", על שמו של א"ד גורדון, הוגה הדעות והמנהיג הציוני הנערץ שחי ועבד בדגניה בערוב ימיו, ואף נטמן בבית הקברות שלה, בו טמונים גם ארתור רופין ואוטו ורבורג.
בט"ו בשבט תש"ח (1948) ניטע בדגניה א' עץ ברוש לכבוד המדינה שבדרך. עץ זה נקרא עד היום עץ המדינה. במקום נטמנה מגילה שנכתבה על ידי יעקב פלמוני. העץ מרשים ומתנשא לגובה. לידו לוח הנצחה עליו כתובה המגילה.
ראו גם
- יוסף בוסל מאנשי העלייה השנייה
- חצר ראשונים בדגניה
- דגניה ב', דגניה ג'
- יעקב פלמוני מאנשי העלייה השלישית
לקריאה נוספת
- מוקי צור, לא בעבים מעל: מאה ראשונה לדגניה, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד וירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, תש"ע-2010.
- אביגיל פז-ישעיהו, תנאים של שותפות : קבוצה, קומונה ארצית וקיבוץ, 1926-1910, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2012.
קישורים חיצוניים
- הנרי ניר, איש ודגניה לו, קתדרה 29, ספטמבר 1983, עמ' 78-63.
- מרגלית שילה, דגניה – דגם ראשון להתיישבות שיתופית על קרקע הלאום, קתדרה 39, אפריל 1986, עמ' 98-87; יומן העבודה הראשון של 'הקומונה החדרתית' בדגניה, קתדרה 39, אפריל 1986, עמ' 101-99
- הקרב על דגניה, מכתב מראש ענף חקר קרבות, מחלקת היסטוריה בצה"ל
- דגניה א' באתר הרשות לפיתוח הגליל
- יום בדגניה, סרט מאתר ארכיון שפילברג
- דגניה א', אתר היישוב
- יוסף ברץ, על אום-ג'וני, הפועל הצעיר, 4 בדצמבר 1925
- בראשית המאה ה-21
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית דודו דיין, רגע של נוסטלגיה: ביקור בדגניה - אֵם כל הקיבוצים, באתר ynet, 20 בספטמבר 2011- "אם הקיבוצים" בדרך להפרטה
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים דניאל בן סימון, מזכיר הקיבוץ הוא מעתה יו"ר ההנהלה, באתר הארץ- ניב שטנדל, "הקרב האחרון על דגניה": פרפורי הגסיסה של הקיבוץ, nrg, 18/4/2009
גלריית תמונות
|
.JPG)
| ||||||||||||||
הערות שוליים
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ הקומונה החדרתית נקראה גם קבוצת רומני כשם העיירה ברוסיה שבה נולדו כמה מהם, ראו "דגניה" בלקסיקון הקיבוץ, יד טבנקין, 1998
- ^ משה כרמי במאגר המידע אדם בגליל
- ^ ראו: מיכאל מס, איך באמת נפגע הטנק של דגניה?, השריון, גיליון 7, 2000, עמ' 61-60.