המקלל

סקילת בן אשה הישראלית המקלל

בן אשה הישראלית (או בן הישראלית) הוא דמות מקראית הנזכרת בספר ויקרא בפרשת אמור. בלשון המקרא הוא מכונה בשם המקלל ואילו בחז"ל ובספרות הרבנית הוא מכונה המגדף. הוא אינו מזוהה בשמו המפורש, והתנ"ך מוסר רק את מוצאו כבנם של אישה ישראלית ואיש מצרי.

סיפור המעשה

בספר ויקרא מופיע סיפור אודות בן הישראלית וריבו עם איש ישראלי (היינו איש ישראלי מצד אביו וגם מצד אמו), ולסופו של הריב קילל את שם המפורש:

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְהוָה. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. וְנֹקֵב שֵׁם יְהוָה מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת. וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ. כא וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת. מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה."

— ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוקים י'–כ"ג

רקע האירוע

במדרש מופיע כי אותו איש מצרי שראה משה מכה עברי ” וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל” (שמות ב יא) היה בעצם אביו של בן הישראלית, ולפי המובא במדרש כי משה הרגו בשם המפורש ובעת הריב על החנייה שאלוהו היכן אביך? וקראוהו בשם ממזר ואמרו לו שאביך המצרי נהרג בשם המפורש - וזה בעצם גרם שקילל וגידף בן הישראלית את אותו שם המפורש. בחזקוני הובא כי באותו זמן שנהרג אביו הייתה שלמית מעוברת ממנו.

עת האירוע

על רקע ריבו למקום חנייה במחנה יש לתמוה למה לא יצא לריב על מקום חנייתו קודם לכן, שהרי סיפור הגידוף הייתה בתחנת מדבר סיני כבר אחרי מתן תורה והקמת המשכן, ואכן החזקוני שואל למה יצא לריב רק עכשיו כשעדיין לא ניתן פרשת הדגלים, ותירץ כי היו שומרים סדר חנייה כפי שהיה מקובל להם מיעקב אבינו. ויש מקדימים את עת האירוע לאותה תקופה של המקושש שהיה עוד לפני מתן תורה.

בפרשנות המקרא

ברש"י מובא שאמו של בן הישראלית - שלמית בת דברי ממטה דן - הייתה אשה זונה שנהגה לפטפט עם כל אחד, וכן הובא במדרש שאביו המצרי חמד את אמו והטריד את נריה (שהיה בן בנו של דן בן יעקב) בעלה - ולגירסא אחרת הרגוהו באותו לילה - לצאת לעבודת פרך בלילה ולקח ההזדמנות לבעול את שלמית.

מהיכן יצא

על ביטוי הכתוב "ויצא בן אשה הישראלית" יש תמיהה שיצא אבל לא כתוב מהיכן יצא; דעה המקובלת היא שיצא מחוייב מבית דינו של משה אחר דיון אודות זה שנטע את אהלו בתוך מחנה דן וסירבו בני השבט לתת לו חנייה שם - וכיוון שיצא מחוייב עמד וגדף את השם. בספרא מובא דעתו של רבי ברכיה שיצא מפרשה הקודמת כלומר שלגלג על המצווה של לחם הפנים ואמר "דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום שמא פת צוננת של תשעה ימים"? ובעל הש"ך על התורה פירש שמתוך מריבה העצומה שהייתה בעניינו עם בן הישראלי, יצא מידת האפיקורסות שהייתה טמון בו בדעתו עד שקילל את השם בגלוי.

מעמדו במצרים

על הפסוק ”והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ..וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם” (שמות ט ז) יש שפירשו, שלפני מתן תורה דינם של ישראל היה כבני נח שהשתייכותם לעם נקבעת לפי האב וממילא בהמתו של בן אשה הישראלית/בן המצרי מתה במכת דבר. ולכן טעה פרעה, שדברי משה אינם מדוייקים אחר שלא נתקיים הביטוי "והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים" ואילו "לא מת עד אחד" אבל אותה בהמה אחת של אותו בן איש מצרי ההוא אכן מתה (כלומר שהייתה מקרה של עד ולא עד בכלל), ולכן הכביד פרעה את לבו ומיאן לשלוח את עבדיו בני ישראל, וטעה בזה כי לא נחשב בן הישראלית אלא כמצרי ולא כישראלי. לפי פירוש אחר, הייתה מחלוקת בשאלה האם ההשתייכות לעם ישראל נקבעה לפי האם רק ממתן תורה או כבר מימי אברהם, ועל כך יצא בן הישראלית, שלא ראה עצמו חייב בגיור, בדין ודברים.

כשרותו לבוא בקהל

יש שהביאו ראיה ממעשה בן הישראלית שמי שאמו יהודיה ואביו גוי נחשב כממזר וכן נאמר בתוספתא ”כותי ועבד שבאו על בת ישראל והולידה בן, הולד ממזר” (תוספתא קידושין ד יב) וכן בתלמוד הביא דעה דומה בשם רבי יהודה הנשיא, וכן דעתם של רבי יוחנן, וגם ריש לקיש אבל להלכה מותר לו לבוא בקהל, אלא שלפי חלק מהפוסקים לכהן אסור לישא בת שכזו. השולחן ערוך פוסק שהיא 'פגומה לכהונה' ולמעשה נוהגים להימנע מנישואים כאלו לכתחילה.

לקריאה נוספת

• זאב ויסמן, עם ומלך במשפט המקראי פרק חמישי: מקומו של העם בביצוע גזרי דין מוות, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1991, ע"מ 183-175.

קישורים חיצוניים

• לשאלת "מיהו יהודי?" "בן אשה ישראלית" או "בן איש מצרי"? | מחבר: פרופסור מיכאל קרונאלדי אתר דעת.