אג'תהאד – הבדלי גרסאות
מ ←מוג'תהיד: תיקון קישור |
ניקוד |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''אג'תהאד''' (ב[[ערבית]]: '''اجتهاد''', מילולית: חריצות), הוא מונח [[אסלאם|אסלאמי]] המתייחס לגזירת הלכות חדשות בידי חכמי הלכה בסוגיות לגביהן לא קיימת הכרעה ברורה בספרות ההלכתית הקיימת. האג'תהאד עושה שימוש ב"[[אצול אל-פקה]]", מקורות חוק שמשמשים מקור לגזירת הלכה: [[הקוראן]], ה[[סונה]], [[אג'מאע]] (קונצנזוס) ו[[קיאס]] (אנלוגיה). במאות הראשונות לאסלאם התנהל מאבק בין גורמים שתמכו בהכללת הדעה האישית ([[ראי (אסלאם)|רַאְי]]) כמקור הלכתי לגיטימי (ע"י [[עקל]]- שכל) לבין גורמים שגרסו כי רק [[חדית'|הידע המועבר מפי הנביא וחבריו]], ודברי האל החיים שבקוראן, ראויים לשמש כמקור לגזירת הלכות (כ[[נקל]] - ידע מועבר). במחנה הראשון נמנו בעיקר בני האסכולה ה[[מועתזילה|מועתזלית]] ומנגד התייצבו בני האסכולה ה[[ט'אהרים (אסכולה)|ט'אהרית]] וה[[חנבלים|חנבלית]]. המאבק בין הגישות הגיע לשיאו בזמן [[מיחנה|האינקוויזיציה]] של ה[[ח'ליף]] ה[[בית עבאס|עבאסי]] [[אל-מאמון]] (בין [[814]]-[[833]]) בשאלת נבראותו של הקוראן, והוכרע לבסוף לזכותם של המצדדים בידע המועבר. <br /> |
'''אג'תהאד''' (ב[[ערבית]]: '''اجتهاد''', מילולית: חריצות), הוא מונח [[אסלאם|אסלאמי]] המתייחס לגזירת הלכות חדשות בידי חכמי הלכה בסוגיות לגביהן לא קיימת הכרעה ברורה בספרות ההלכתית הקיימת. האג'תהאד עושה שימוש ב"[[אצול אל-פקה|אֻצוּל אל-פִקְה]]", מקורות חוק שמשמשים מקור לגזירת הלכה: [[הקוראן]], ה[[סונה]], [[אג'מאע]] (קונצנזוס) ו[[קיאס]] (אנלוגיה). במאות הראשונות לאסלאם התנהל מאבק בין גורמים שתמכו בהכללת הדעה האישית ([[ראי (אסלאם)|רַאְי]]) כמקור הלכתי לגיטימי (ע"י [[עקל]]- שכל) לבין גורמים שגרסו כי רק [[חדית'|הידע המועבר מפי הנביא וחבריו]], ודברי האל החיים שבקוראן, ראויים לשמש כמקור לגזירת הלכות (כ[[נקל]] - ידע מועבר). במחנה הראשון נמנו בעיקר בני האסכולה ה[[מועתזילה|מועתזלית]] ומנגד התייצבו בני האסכולה ה[[ט'אהרים (אסכולה)|ט'אהרית]] וה[[חנבלים|חנבלית]]. המאבק בין הגישות הגיע לשיאו בזמן [[מיחנה|האינקוויזיציה]] של ה[[ח'ליף]] ה[[בית עבאס|עבאסי]] [[אל-מאמון]] (בין [[814]]-[[833]]) בשאלת נבראותו של הקוראן, והוכרע לבסוף לזכותם של המצדדים בידע המועבר. <br /> |
||
המונח אג'תהאד משמש גם לציון פסיקה הלכתית חדשה בסוגיה קיימת בשל כורח המתעורר משינויים במצב החברתי, תרבותי, פוליטי וכלכלי. דוגמאות בולטות: השימוש בכלי תחבורה ואמצעי תקשורת מודרניים שלא היו קיימים בימי הנביא, היחס לשתיית קפה ועישון, ותכנון משפחה בשל הגידול הדמוגרפי שאינו בר-קיימא בעולם האסלאמי בעשורים האחרונים.<br /> |
המונח אג'תהאד משמש גם לציון פסיקה הלכתית חדשה בסוגיה קיימת בשל כורח המתעורר משינויים במצב החברתי, תרבותי, פוליטי וכלכלי. דוגמאות בולטות: השימוש בכלי תחבורה ואמצעי תקשורת מודרניים שלא היו קיימים בימי הנביא, היחס לשתיית קפה ועישון, ותכנון משפחה בשל הגידול הדמוגרפי שאינו בר-קיימא בעולם האסלאמי בעשורים האחרונים.<br /> |
||
גרסה מ־08:48, 31 במאי 2014
אג'תהאד (בערבית: اجتهاد, מילולית: חריצות), הוא מונח אסלאמי המתייחס לגזירת הלכות חדשות בידי חכמי הלכה בסוגיות לגביהן לא קיימת הכרעה ברורה בספרות ההלכתית הקיימת. האג'תהאד עושה שימוש ב"אֻצוּל אל-פִקְה", מקורות חוק שמשמשים מקור לגזירת הלכה: הקוראן, הסונה, אג'מאע (קונצנזוס) וקיאס (אנלוגיה). במאות הראשונות לאסלאם התנהל מאבק בין גורמים שתמכו בהכללת הדעה האישית (רַאְי) כמקור הלכתי לגיטימי (ע"י עקל- שכל) לבין גורמים שגרסו כי רק הידע המועבר מפי הנביא וחבריו, ודברי האל החיים שבקוראן, ראויים לשמש כמקור לגזירת הלכות (כנקל - ידע מועבר). במחנה הראשון נמנו בעיקר בני האסכולה המועתזלית ומנגד התייצבו בני האסכולה הט'אהרית והחנבלית. המאבק בין הגישות הגיע לשיאו בזמן האינקוויזיציה של הח'ליף העבאסי אל-מאמון (בין 814-833) בשאלת נבראותו של הקוראן, והוכרע לבסוף לזכותם של המצדדים בידע המועבר.
המונח אג'תהאד משמש גם לציון פסיקה הלכתית חדשה בסוגיה קיימת בשל כורח המתעורר משינויים במצב החברתי, תרבותי, פוליטי וכלכלי. דוגמאות בולטות: השימוש בכלי תחבורה ואמצעי תקשורת מודרניים שלא היו קיימים בימי הנביא, היחס לשתיית קפה ועישון, ותכנון משפחה בשל הגידול הדמוגרפי שאינו בר-קיימא בעולם האסלאמי בעשורים האחרונים.
מוג'תהיד
המוג'תהיד- הוא חכם הלכה שזוכה להכרה כבעל בקיאות הלכתית ומצוינות שכלתנית המאפשרת לו לגזור הלכות חדשות או לשנות הלכות קיימות. בשיעה למוג'תהד סמכות הלכתית רבה בהיותו נאאב אמאם, ממלא מקומו של האמאם הנעלם העתיד לשוב ולהתגלות. בסונה למוג'תהד הייתה סמכות מעטה יחסית למן המאה ה-11 לספירה ועד לדורות האחרונים, בשל ההסכמה כי "שערי האג'תהאד נסגרו". הוגה הדעות המוסלמי שנחשב למוג'תהיד האחרון המקובל על כלל זרמי האורתודוקסיה הסונית הוא אלגזאלי. בשלהי המאה ה-19 החלו להשמע קריאות לרפורמה באסלאם, ובכלל זה גם לפתיחתם של "שערים" אלו כדרך להחיות את האסלאם ולעוררו מן הקיפאון המחשבתי שאחז בו 'מאז ימי השתלטות העמים הזרים' עליו. דוגלי גישה זו, ובהם ג'מאל א-דין אל-אפגאני, מוחמד עבדה ורשיד רידא הניחו את היסודות האינטלקטואליים לעלייתם הן של זרמי החילון והן של זרמים שמרניים-סלפיים במחשבה האסלאמית המודרנית. עבודתם של אל-אפגאני, עבדה ורידא הניחה במישרין את היסודות התאולוגיים והאידאולוגיים לצמיחתה של תנועת האחים המוסלמים במצרים בשנות העשרים של המאה העשרים בראשות חסן אל-בנא ואחרים. תנועת החמאס מהווה את הפלג הארץ-ישראלי של תנועה זו.