ויקטור צוי

שגיאות פרמטריות בתבנית:מוזיקאי
פרמטרים ריקים [ חברה בלהקה, חברות ההרכב, מקור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ סיווג ] חסרים
פרמטרים [ שנות פעילות, חבר בלהקה, רקע ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ויקטור צוי
Виктор Робертович Цой

צוי ב1986
לידה	21 ביוני 1962 לנינגרד, ברית המועצות
פטירה	15 באוגוסט 1990 (בגיל 28) כביש במרכז לטביה
מקום קבורה	בית הקברות בוגוסלובסקואה
מוקד פעילות	ברית המועצות
תקופת הפעילות	1978–1990 (כ־12 שנים)
מקום לימודים	St. Petersburg art school by Rerikh N.K.
עיסוק	משורר, מלחין, זמר, שחקן, צייר
סוגה	רוק, פאנק רוק, פוסט-פאנק (Punk), גל חדש, אינדי רוק
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	רוסית
כלי נגינה	גיטרה
חברת תקליטים	AnTrop, מלודיה
בן או בת זוג	Marianna Tsoi Natalya Razlogova
צאצאים	Aleksandr Tsoi
מספר צאצאים	1
פרופיל ב-IMDb

ויקטור רוברטוביץ' צוי (ברוסית: Виктор Робертович Цой;‏ 21 ביוני 1962, לנינגרד, ברית המועצות - 15 באוגוסט 1990, טוקומס, לטביה, ברית המועצות) היה מוזיקאי רוק סובייטי, מקים וסולן להקת קינו (Кино).

הוא נחשב לאחד מחלוצי הרוק הרוסי, ויש לו, גם מספר עשורים לאחר מותו, מעריצים רבים. מעטים הם נגני המוזיקה הרוסית אשר היו כה פופולריים או שהייתה להם השפעה רבה יותר על הז'אנר אותו הם מנגנים מאשר ויקטור צוי ולהקת הרוק שלו, קינו. צוי תרם שפע של יצירות מוזיקליות ואומנותיות לז'אנר זה, ואף הוציא עשרה אלבומים. הוא נהרג בתאונת דרכים ב-15 אוגוסט 1990 בגיל 28.

אודותיו

ויקטור צוי נולד לאב קוריאני ואמא רוסייה ב-21 ביוני 1962 בלנינגרד, שבברית המועצות. אמו של צוי, ולנטינה וסילבנה, הייתה מורה, ואביו, רוברט מקסימוביץ', היה מהנדס. הוא החל לכתוב שירים בגיל 17. השירים המוקדמים שלו התייחסו לנושאים כמו החיים ברחובות לנינגרד, אהבה וחברים. במהלך תקופה זו, הרוק היה מחתרתי ומוגבל בעיקר בלנינגרד. השלטון הסובייטי נתן מענקים לאמני פופ, סיפק להם דיור, אולפני הקלטה וכל דבר אחר אשר היו זקוקים לו כדי להצליח. אבל לא כך היה עם אמני הרוק. לכן להקות רוק קיבלו מימון קטן אם בכלל, הם לא קיבלו חשיפה בתקשורת ממשלתית ותמיד הרוק הייתה "מוזיקה שמקשיבים לה נרקומנים ובריונים". בשנת 1974, למד ויקטור באקדמיה אומנותית על שם סרוב, אך גורש בגיל 18, לכאורה בשל ציונים גרועים, על אף שהוא כבר אז היה מעורב מאוד בסצנת הרוק ואולי היה זה הגורם לסילוקו. בשלב זה צוי החל לבצע את השירים שהוא כתב במסיבות. באחת ההופעות האלה הוא נחשף בפני בוריס גרבשיקוב, חבר להקת הרוק "אקווריום". בוריס לקח את צוי תחת חסותו ועזר לו להקים להקה משלו. זה סימן את תחילת הקריירה של צוי כמוזיקאי והפיכתו לאגדת רוק.

תחילתה של להקת קינו

מועדון הרוק של לנינגרד היה אחד המקומות הציבוריים המעטים שבהם הורשו לאמנים לנגן מוזיקת רוק. זאת הייתה שנת 1982, בה עלה ויקטור צוי להופעת בכורה. הוא הופיע כאומן סולו הנתמך על ידי שני חברי להקת אקווריום. הליריקה החדשנית והעמוקה שלו יחד עם המוזיקה הרשימו את הקהל. צוי רצה להתנסות עם מילים ומוזיקה כדי ליצור משהו טרי שאיש לא שמע מעולם. צוי הצליח במטרתו. זמן קצר לאחר ההופעה הוא גייס מוזיקאים אחרים והם יצרו יחד את "קינו", (ברוסית "קולנוע"). הם הקליטו קלטת דמו בדירתו של צוי. הקלטת הזו התפשטה מהר סביב לנינגרד, ולאחר מכן בכל רחבי הארץ על ידי חובבי רוק. קינו החלה לצבור קהל מעריצים.

האלבום הראשון

בשנת 1982, קינו הוציאו לאור את האלבום הראשון שלהם שנקרא "45". האלבום הזה הראה לראשונה את שאיפתו של צוי לעסוק בנושאים פוליטיים במוזיקה שלו. לא משהו שאמנים רבים אחרים היו מוכנים לעשות. שירו "חשמלית" (ברוסית: Электричка / Elektrichka) דן באדם התקוע ברכבת הפרברים שהובילה אותו למקום שהוא לא רוצה להגיע אליו, זה היה ברור שמדובר במטפורה על החיים בברית המועצות. על הלהקה נאסר להופיע עם השיר הזה בהופעות חיות. בכל מקרה, המסר הפוליטי של השיר עשה אותו לפופולרי בקרב בני הנוער של התנועה נגד הממסד, והם התחילו לראות בויקטור צוי ולהקתו קינו כאלילים שלהם.

בשנת 1982, נפגשו צוי ומריאנה, ובשנת 1985 הם נשאו. היא הייתה מקור של תמיכה ומשפחה עבור צוי. מריאנה ילדה את בנם אלכסנדר (סשה) ב -5 באוגוסט 1985.

קינו הציגה השקפות פוליטיות נוספות בקונצרט השני של מועדון רוק לנינגרד. הלהקה זכתה בתחרות עם שיר אנטי מלחמה "אני מכריז על ביתי... [כאזור ללא גרעין]" (ברוסית: Я объявляю свой дом ... безъядерной зоной). השיר זכה לפופולריות על רקע מלחמת אפגניסטן המתמשכת שבה נהרגו אלפי סוביטים צעירים.

תקופת גורבצ'וב

קינו עדיין לא משתלבת במיינסטרים בשל היעדר תמיכה ממשלתית, אבל זה השתנה עם הגעתו של מיכאיל גורבצ'וב בשנת 1985. הרפורמות הכלכליות והחברתיות שלו, במיוחד הגלסנוסט והפרסטרויקה, החלו לחשוף את הבעיות החברתיות והכלכליות של ברית המועצות והתאפשרו דיונים פתוחים עליהם במדיה. הגלסנוסט שיחרר את ההגבלות על התקשורת והתאפשר לכתוב על להקות רוק ולהראות אותם בטלוויזיה. בשנת 1986 ברוח האווירה הפתוחה והאווירה הציבורית פרסם צוי שיר שכותרתו "[אני רוצה] שינויים!" (ברוסית: !Перемен! / Peremen). בזמן שמוזיקאים אחרים שרו על פרחים ונעליים, צוי שר "הלבבות שלנו דורשים שינויים!" וקרא לדור הצעיר לדרוש שינויים בתוך המערכת הנוכחית. שמה של קינו התפשט בכל רחבי האומה הסובייטית.

בול רוסי המוקדש לויקטור צוי, 1999

עלייתו לתהילה

1987 הייתה שנת הפריצה של קינו. שחרורו של האלבום השביעי של הלהקה "סוג דם" (ברוסית: Группа крови / Gruppa Krovi) והצלחתו המסחררת הובילה לתופעת "הקינומניה". האווירה הפוליטית הפתוחה תחת גלוסנוט אפשרה לצוי ליצור את האלבום הכי פוליטי שלו עד אז. כמו כן, התאפשרה לו הזדמנות להקליט צלילים של מוזיקה שאף אחד אחר לא ניגן בתקופתו. רוב השירים כוונו לנוער של ברית המועצות בקריאה להשתלט ולעורר שינויים בתוך האומה. חלק מהשירים התייחסו לבעיות החברתיות ולשיתוק של החברה. הצלילים והמילים בשיריו גרמו לצוי להיות גיבור בעיניהם של הנוער הסוביטי, וגרמו לקינו להיות להקת הרוק הפופולרית ביותר אי פעם. המעריצים מרפובליקות סוביטיות שונות תרגמו את שיריו של צוי מרוסית לשפות האם שלהם. במהלך השנים הקרובות צוי הופיע במספר סרטים מצליחים וגם נסע לארצות הברית לקדם את סרטיו בפסטיבלים של קולנוע. מספר אלבומים נוספים שוחררו ושוב בעיקר עם נושאים ומסרים פוליטיים, מה שגרם לתדלוק נוסף בפופולריות של הלהקה. למרות שצוי היה כוכב ענק הוא עדיין חיי חיים יחסית רגילים. הוא המשיך בתפקידו הישן בחדר הדוודים של בניין דירות, עובדה שהפתיעה רבים. צוי אמר שהוא נהנה לעבוד וגם היה זקוק לכסף לתמוך בלהקה, כי הם עדיין לא קיבלו תמיכה ממשלתית והאלבומים שלהם הועתקו והועברו ברחבי הארץ באמצעות ה"סמיזדאט" ללא תשלום. זה אפילו גרם לצוי ליותר פופולריות בקרב העם מפני שהם יכלו להזדהות איתו. שעתה היפה של קינו הגיע בשנת 1990 באצטדיון האולימפי לוז'ניקי במוסקבה. 62,000 מעריצים מלאו את האצטדיון כדי לחגוג את ההצלחה של להקת הרוק המצליחה ביותר בברית המועצות.

מותו בתאונת דרכים

ב-15 באוגוסט 1990 ויקטור נהרג בתאונת דרכים. התאונה התרחשה בקילומטר ה-35 בכביש סלוקה-טאלסי, ליד טוקומס, לטביה, כמה עשרות קילומטרים מן העיר ריגה. לפי הגרסה הרשמית ויקטור נרדם על ההגה, סטה לנתיב הנגדי והתנגש באוטובוס.

חומת צוי במוסקבה

השפעה תרבותית

השפעתה של להקת קינו על המוזיקה של החברה הסובייטית הייתה ענקית. הלהקה הציגה צלילים ומילים ששום אומנים סובייטים אחרים לא היו מסוגלים או מוכנים להציג. קינו פתחה דלתות עבור להקות רוק רוסיות מודרניות. זה מוצג כיום במקומות רבים ברחבי רוסיה, החל מגרפיטי על גדרות של סנט פטרסבורג ועד לקיר שלם שמוקדש לויקטור צוי ברחוב ארבט המפורסם במוסקבה.

למרות שויקטור כבר איננו, הוא עדיין חיי במוחם וליבם של אנשים רבים. לאחרונה הופיע שירו "סוג דם" במשחק הפופולארי Grand Theft Auto IV המושמע בתחנת הרדיו הפקטיבית ולדיווסטוק FM במשחק.