בסיס רמון

שגיאות פרמטריות בתבנית:שדה תעופה
פרמטרים ריקים [ שם מקורי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ כתובית סמל, מיקום, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

בסיס חיל האוויר רמון - כנף 25

נתוני השדה
קוד IATA ‏-‏ קוד ICAO ‏LLRM‏
סוג השדה	צבאי
תקופת הפעילות	1981–הווה (כ־43 שנים)
מפעיל	חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה	מצפה רמון
קואורדינטות	30°46′29″N 34°40′04″E
גובה מעל פני הים	648 מטר (2,126 רגל)
מסלולי טיסה
כיוון מגנטי אורך סוג מסלול רגל מטר 07R/25L 9,876 3,010 אספלט 07L/25R 8,858 2,700 אספלט
(למפת צפון הנגב מוגדלת)   רמון (למפת צפון הנגב רגילה)   רמון (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום רמון (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום רמון

בסיס חיל-האוויר רמון (בשמו הרשמי: כנף 25) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי אשר שוכן ברמת מטרד, על-יד מצפה רמון.

היסטוריה

בסיס רמון הוא אחד משני בסיסי חיל האוויר אשר הוקמו על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית (US Army Corps of Engineers) בעקבות פינוי בסיסי חיל האוויר בסיני, בהתאם להסכמי קמפ דייוויד. בסיס רמון נועד להחליף את בסיס איתם, בעוד שבסיס עובדה נועד להחליף את בסיס עציון ומשכך תכנונם היה דומה לזה של הבסיסים שהוחזרו בסיני. כוח חלוץ של הכוח האמריקני לבניית הבסיסים החל להגיע לישראל כבר בנובמבר 1978. מטה פרויקט בניית שדות התעופה שכן בבית יבמ ואילו מנהלי הבנייה וצוות המהנדסים שוכנו במלון פלאס בתל אביב.

שני הבסיסים נבנו על פי תוכניות כמעט זהות. בכל בסיס נבנו עשר מערכות של דירים תת-קרקעיים, בכל מערכת שישה דירים למטוסים. בהתאם לדרישתו של מפקד חיל האוויר, האלוף עמוס לפידות, חלקים נרחבים מתכנון הבסיס, כולל תכנון הדירים התת-קרקעיים, נעשה על ידי אדריכלים ומתכננים ישראלים. עוד בטרם החלה הבנייה דרשה ישראל שינויים שונים בתוכניות הבנייה. כך למשל, שונו מסלולי הטיסה באופן שיאפשר פינוי מהיר של המסלולים. בסופו של התכנון, מתוך 105 מרכיבים מבניים של כל בסיס, 70 היו זהים לבסיסי חיל האוויר בסיני, איתם ועציון. על תאום בניית הבסיסים מטעם משרד הביטחון הופקד תת-אלוף משה ברטוב, נווט חיל האוויר.

בדיקות תנאי הקרקע במקום המיועד לבסיס החלו באביב 1979. על אף שקווי המתאר של מבני הבסיסים ומסלולי התעופה היו זהים, הרכב הקרקע היה שונה באופן משמעותי בשני המיקומים, דבר שחייב התאמות ושיטות בנייה שונות. ברמון שכבת הקרקע העליונה היא בעיקרה לס בצפיפות בינונית. לאחר מעבר כלי רכב ושבירת קרום הלס, הפכה הקרקע לאבקה שהתעופפה לכל עבר. שכבת הסלע ברמון הייתה קרובה לפני הקרקע, לעתים רק בעומק 2 מטרים, ובמקומות מסוימים אף בלטה מעל לפני הקרקע. כדי שלא יהיה צורך לחצוב את מסלולי הטיסה בסלע, שונה מעט כיוון המסלולים והוא אינו זהה לבסיס עובדה.

בשטח המיועד לבסיסים נערך סקר ארכאולוגי בטרם תחילת הבנייה וכן היה צורך במבצע נרחב לפינוי נפלים מן השטח. אתר בסיס רמון שימש לאורך שנים שדה מטווחים לחיל התותחנים. תחילה לקח על עצמו משרד הביטחון את משימת פינוי הנפלים, אולם משהסתבר גודל המשימה ומורכבותה, הובא ציוד לגילוי מתכות מארצות הברית. צפיפות המתכות שהתגלתה בשטח הייתה גדולה מאד, לעתים עד 100 חתיכות מתכת בשטח של כ-150 מ"ר, דבר שעיכב את תחילת העבודות. בנובמבר 1979 הושלמה רוב עבודת חשיפת הנפלים, אולם צוות קטן של חיל הנדסה נותר בשטח לאורך כל עבודות הבניה. למרות מאמצי הגילוי, בחודש דצמבר התפוצץ נפל קטן בסמוך לקבוצת עובדים בהפסקת צהריים בבסיס רמון ושלושה מהם נפצעו מרסיסים. אף בעת חפירת דירים תת-קרקעיים התגלו פצצות נפל נוספות, חלקן התפוצצו בעת שהוזזו על ידי כלי העבודה.

רוב הפועלים שעבדו בבניית שדות התעופה היו עובדים זרים מתאילנד, פורטוגל והפיליפינים. ברמון היו אלה בעיקר עובדים פורטוגזים. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שהובאו למדינה עובדים זרים באופן נרחב ומאורגן, עובדה שעוררה התנגדות רבה בהסתדרות העובדים ואף בקרב תושבי דימונה וירוחם, לשם נהגו פועלים מאתר רמון להגיע בזמנם החופשי.

השלמת שדות התעופה והפיכתם למבצעיים הייתה תנאי שהציבה ישראל לפינוי חצי האי סיני. בגלל לוח הזמנים הדוחק, בניית הבסיסים התקדמה עוד בטרם הושלמו כל תוכניות הבנייה, ללא סדר הגיוני מקובל בתחום הנדסת בניין. הפועלים הזרים בבסיסים עבדו בשבוע עבודה של 60 שעות, 10 שעות עבודה ביום, שישה ימים בשבוע. בשיא תקופת הבניה, בשנת 1981, עבדו בכל אחד מאתרי הבסיסים למעלה מ-2,500 פועלים. בחודש מאי 1980 פרצה שביתה באתר הבנייה בבסיס רמון על רקע טענות העובדים על תנאי עבודתם. בעקבות השביתה פוטרו באופן מיידי למעלה מ-300 עובדים פורטוגזים, כרבע מכוח העבודה במקום, והוטסו למחרת השביתה בחזרה לביתם. במקומם הובאו מפורטוגל עובדים אחרים. בניית הדירים התת-קרקעיים בשדות התעופה הושלמה בקיץ 1980.

מסלול טיסה ראשון בבסיס הושלם בטקס חגיגי בחודש יוני 1981 וצוין בנחיתת מטוס מיראז' שהוטס על ידי האלוף דוד עברי. בחודש יולי 1981 החלו להיכנס ראשוני משפחות הטייסים למגורי המשפחות בבסיס רמון. ב-25 באוקטובר 1981 הועברה לבסיס רמון רביעיית מטוסי פנטום, שהיו למטוסים הראשונים המוצבים במקום. זמן קצר אחר כך הועברה לבסיס טייסת שלמה. ב-17 במאי 1982 הועברו הבסיסים באופן רשמי לידי צה"ל במעמד שר הביטחון אריאל שרון, אולם הבנייה במקום נמשכה עד חודש יולי. סך עלות הפרויקט הייתה 1.05 מיליארד דולר, סכום שחרג רק בכ-30 מיליון דולר מן התקציב המקורי של הפרויקט. עלות בניית בסיס רמון הייתה כמחצית מסכום זה.

ב-19 בפברואר 2004 נחתו בבסיס שני מטוסי ה–F-16I ("סופה") הראשונים של חיל–האוויר, ונקלטו בטייסת 253. בכך הפכה 253 לטייסת ה"סופה" הראשונה של חיל האוויר.

ב-29 בדצמבר 2004 נפתחה מחדש בבסיס טייסת 119 כטייסת F-16I ("סופה").

ב-9 ביולי 2008 נפתחה מחדש בבסיס טייסת 201 כטייסת F-16I ("סופה").

ב-10 בנובמבר 2010 התרסק מטוס מסוג סופה (F-16I) של טייסת 119 במהלך אימון מעל מכתש רמון. כתוצאה מההתרסקות נהרגו הטייס והנווט, שניהם בדרגת רב סרן. זוהי ההתרסקות הראשונה בחיל האוויר הישראלי של מטוס מסוג זה.

הבסיס

בבסיס ישנם שני מסלולי המראה מקבילים שמהם מתבצעות הנחיתות וההמראות.

בסיס רמון ובסיס עובדה דומים מאד האחד לשני. ההבדל הבולט בין הבסיסים הוא שרמון שוכן בשטח הררי ועובדה במישור.

בבסיס מוצבות כיום שלוש טייסות F-16I ("סופה"):

• טייסת 253 ("הנגב")
• טייסת 119 ("העטלף")
• טייסת 201 ("האחת")

בנוסף, מוצבות בבסיס 2 טייסות המפעילות את מסוק הקרב AH-64 אפאצ'י:

• טייסת 190 ("טייסת מגע הקסם")
• טייסת 113 ("טייסת הצרעה") המפעילה את הדגם המתקדם יותר של אותו מסוק, ה-AH-64D אפאצ'י לונגבאו ("שרף").

שיכון המשפחות של הבסיס נחשב באופן רשמי ליישוב ששמו מחנה טלי.

מתקן חוס"ן 342

מתקן חוס"ן 342 הוא מתקן חינוך, ספורט ונופש של חיל האוויר הממוקם בבסיס רמון. הוא כפוף למחלקת ההדרכה בלהק אוויר ומארח מדי שנה‬ ‫כ-14,000 חיילים מכל יחידות החיל לפעילויות ספורט וחינוך בתנאי נופש.‬ שם‬ המתקן הוא ראשי תיבות של "חינוך וספורט בנגב".

המתקן שוכן במבנים שהוקמו בראשית שנות השמונים עבור העובדים שהקימו את הבסיס. לאחר סיום עבודתם הוחלט להסב את תשתיות המתקן לאתר ספורט וחינוך‬ של חיל האויר.

מפקדי הבסיס

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שם	תקופת כהונה	הערות
אל"ם יהודה קורן
אל"ם גיורא רום		לימים נספח צה"ל בארצות הברית וקנדה
אל"ם אביאם סלע
בנימין צינקר (צין)	1986 - 1990
עמירם אליסף
עופר לפידות
אל"ם חיים גופן	1993 - 1995
אל"ם אבי מאור
אל"ם שלמה שש
אל"ם אמיר אשל	1999 - 2001	לימים מפקד חיל האוויר
אל"ם נמרוד שפר	2001 - 2004	לימים ראש אג"ת
אל"ם אבישי לוי	2004 - 2007	לימים ראש להק המודיעין
אל"ם זיו לוי	2007 - 2010
אל"ם טל קלמן	2010 - 2012
אל"ם אורי (זיפו) זייפרט	2012 - 2014
אל"ם פלג ניאגו	2014 -

קישורים חיצוניים

• בסיס רמון, באתר חיל האוויר הישראלי
• בסיס חיל-האוויר רמון, באתר Global Security
• אתר ותיקי טייסת 253, האתר של מקימי הטייסת בבסיס רמון.
• אלעזר בן לולו, ‏ברמון עושים הכל סביב השעון, באתר חיל האוויר הישראלי
• קישור למצגת תדמית של מתקן חוס"ן

לקריאה נוספת

• Frank N. Schubert, Building Air Bases in the Negev: The U.S. Army Corps of Engineers in Israel, 1979-1982. Office of History Corps of Engineers and Center of Military History. United States Army, Washington D.C., 1992.