עמוס עוז

עמוס עוז, סופר ישראלי. מגדולי הכותבים בעברית בימינו.

קובץ:עמוס עוז.gif

עמוס עוז

תולדות חייו

עמוס עוז נולד בירושלים ב־1939 בשם עמוס קלוזנר למשפחת משכילים רוויוזניסטים ידועה. דודו, יוסף קלוזנר, היה מועמד תנועת החרות לנשיאות מול חיים וייצמן וראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. אביו שהיה דוקטור עבד בארכיון הלאומי, אימו התאבדה כשהיה בן 12 שנים בלבד. את שנות הגן העביר אצל המשוררת הידועה זלדה. למרות שמשפחתו והוא היו רחוקים מהדת ובזו לאי-הרציונליות שלה למד בביה"ס העממי הדתי "תחכמוני" מכיוון שהאלטרנטיבה הייתה לימודים בבית החינוך לילדי עובדים בעל הרוח סוציאליסטית שהיה שייך לתנועת העבודה, אליו התנגדה משפחתו נחרצות מסיבות ערכיות-פוליטיות. את לימודיו התיכוניים עשה בגימנסיה העברית "רחביה". בגיל 15 עזב את הבית והצטרף לקיבוץ חולדה, שם אומץ על ידי משפחת חולדאי (בנם הבכור רון מכהן כראש עיריית תל אביב כיום) וחי חיי קיבוץ מלאים. מספר שנים לאחר הולדת בנו הצעיר עזב את הקיבוץ מפעט מחלת הקצרת בה לקה בנו, לעיר ערד.

את שירותו הצבאי עשה עוז בנח"ל, ולאחר מכן למד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית.

פרט לכמה פירסומים קטנים בעלון הקיבוץ ובעיתון "דבר" לא פירסם דבר עד גיל 22, בו החל לפרסם סיפורים. קובץ סיפוריו הראשון "ארצות התן" פורסם בשנת 1965. הרומן הראשון שלו "מקום אחר" יצא לאור בשנת 1966 מאז לא הפסיק לכתוב ופרסם בממוצע ספר לשנה מטעם הוצאת "עם עובד" של ההסתדרות.

עוז עזב את הוצאת "עם עובד" למרות שיוכה הפוליטי, ועבר להוצאת "כתר" מכיוון ששם קיבל חוזה ייחודי המעניק לו שכר חודשי קבוע ללא קשר לתדירות פרסומיו.

עוז מרבה לפרסם מאמרים פובליציסטים רבים בנושאי פוליטיקה, ספרות ושלום. בין השאר פירסם ב"ידיעות אחרונות", "דבר", "הארץ" וב"ניו יורק טיימס". הוגדר על ידי אישי ימין רבים כ"דובר הרהוט ביותר של השמאל הציוני".

מעורבות חברתית-ציבורית, זווית פוליטית

עמוס עוז הוא בין אישי הרוח המובילים והנחשבים בישראל והדבר גם מתבטא בתחום הציבורי בו הוא נוהג להתבטא בקביעות, אם כי לא באותה כמות בה נהג באמצע שנות ה-90 אז זכה לכיסוי עיתוני לאחר כל אמירה.

עמדותיו של עוז הן יוניות מובהקות בתחום המדיני וסוציאל-דמוקרטיות בתחום הכלכלי-חברתי. הוא התנגד אל מפעל ההתנחלויות מיומו הראשון והיה בין המברכים הראשיים על הסכמי אוסלו והידברות עם אש"ף. בנאומיו ומאמריו מרבה עוז לתקוף את השמאל הלא-ציוני, "עד כדי התבטלות עצמית" כלשונו, ומדגיש את היותו ציוני בכל עת.

מספר ציטוטים המבטאים היטב את עמדותיו: "...צריך להבין שכל הזמן הזה מתנהלות כאן, משני הצדדים, שתי מלחמות, שמנהלים אותן אנשים: יש מלחמה של העם הפלסטיני, שרוצה להיות עם חופשי בארצו, וזו בעיקרה מלחמה צודקת שכל אדם הגון צריך לתמוך בה, גם אם הוא סולד מהאמצעים שהם נוקטים במלחמה הזו. ויש מלחמה שנייה, לאומנית, איסלאמית, שמיועדת לקחת מהעם היהודי את זכותו להגדרה עצמית, וזו מלחמה שבה ישראל צודקת לחלוטין, וגם בה צריך כל אדם הגון לתמוך."

"...הבעיה הכי גדולה שלנו היא היעדר הסולידריות החברתית. מתפתח כאן אגואיזם גס ובוטה, שאפילו לא מתבייש בעצמו. לפני 20 שנה ילדה מבית-שאן אמרה בטלוויזיה: 'אני רעבה', ואמות הספים רעדו. נכון, חלק מזה היה מס שפתיים, אבל היה לפחות מס שפתיים. היום, גם אם היא תמות מרעב בשידור חי, לא יקרה כלום, חוץ מרייטינג גבוה וקופירייטרים שישתמשו בזה לצורכיהם. מי שחשב פעם בתמימות שהקטר של היזמים והעשירים ימשוך אחריו רכבת ארוכה שבה יתקדמו גם הקרונות האחוריים - טעה. זה לא קורה. הקטרים רצים, והקרונות האחוריים נשארים מאחור, על מסילות מחלידות."

עוז היה מזוהה במשך שנים רבות עם מפלגת העבודה והיה מקורב למנהיגה שמעון פרס, אך בשנות ה-90 הסיר את תמיכתו מן העבודה והלך שמאלה אל מרצ, שם ניהל קשרים טובים וקרובים עם מנהיגתה שולמית אלוני. בשנים האחרונות הגדיר את מפלגת העבודה כמפלגה ש"בעיני כבר כמעט לא קיימת" . בבחירות לכנסת ה-16 שהתנהלו בשנת 2003 הופיע עוז בתשדירי הבחירות של מרצ וקרא לציבור הרחב להצביע לה.

יצירתו

עמוס עוז הוא אחד הסופרים שחוקרי ספרות עוסקים בחקר יצירותיו בצורה יסודית. באוניברסיטת בן גוריון בנגב אף הוקם ארכיון עליו ועל יצירתו.

עמוס עוז נחשב מזה שנים לאחד המועמדים הרציניים לקבל את פרס נובל לספרות.

קיבל את פרס ישראל בקטגוריה ספרות בתשנ"ח.

ביצירותיו נוטה עמוס עוז לתאר גיבורים באור ריאלי עם נטייה קלה לאירוניה. עיסוקו בנושא הקיבוץ בכתביו מלווה בנימה בקורתית כלשהי.

הרומן "מיכאל שלי" שיצא לאור בשנת 1968 תורגם לכשלושים שפות ונחשב בין מאה הרומנים הטובים של המאה ה-20.

הספר מתאר סיפור אהבתה ונישואיה של נערה על רקע ירושלים של שנות החמישים. הוא מצליח לחדור לתוך מיסתרי עולמה של הנערה הירושלמית, ועוקב אחר הסיוטים אשר הולכים ומשתלטים עליה. תוך כדי כך הקורא מתוודע לאווירה הכללית של ירושלים שכונותיה וסמטאותיה. בספר זה מתעלה עוז לרמת יכולת סיפור מושלמת, עם עין של פסיכולוג שחודר לנפשו של גיבורו.

פרטים אישיים

עוז התחתן עם בת הקיבוץ נילי, שהייתה ביתו של הספרן הקיבוצי, אותה הוא מגדיר כקוראת האולטימטיבית ואב לשלושה.

בין ספריו החשובים

• ארצות התן (קובץ סיפורים)
• מקום אחר (רומן)
• מיכאל שלי, רומן על רקע של ירושלים.
• עד מוות
• לגעת במים לגעת ברוח
• הר העצה הרעה (קובץ נובלות)
• סומכי (ספור לילדים)
• באור התכלת העזה
• מנוחה נכונה (רומן)
• פה ושם בארץ ישראל התרשמויות ממסע אישי שערך בארץ.
• קופסה שחורה (רומן מכתבים)
• ממורדות הלבנון
• פנתר במרתף (רומן)
• לדעת אישה (רומן)
• סיפור על אהבה וחושך (אוטוביוגרפיה)

ספריו של עמוס עוז תורגמו לשפות רבות בינהן: אנגלית, צרפתית, גרמנית,ערבית, פינית, סינית, פולנית ועוד.