האסכולה הדויטרונומיסטית

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ההשקפה הדויטרונמיסטית (חוק המלך) היא ההשקפה המיוחסת בקרב החוקרים מאסכולת ביקורת המקרא למערך של אמונות ודעות שהושפעו מ"המקור הדויטרונומיסטי" (ספר דברים) הקרוי גם "משנה תורה". מקור המילה בשמו של ספר דברים בתרגום השבעים ליוונית (Δευτερονόμιον) וללטינית - הוולגטה (Deuteronomium).

המקור הדויטרונומיסטי (ס"ד)

עיקרו של ספר דברים הוא נאומו של משה בו הוא סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל והחוקים שקיבל. במידה רבה חוזר ספר דברים על פרטים רבים שתוארו כבר ביתר ספרי התורה אלא שהוא עושה זאת בסגנון ייחודי, בשינויי פרטים ובמתן דגש על עניינים כסוגיית ריכוז הפולחן "בָ‏מַקוֹ‏‏‏ם אָ‏שֶ‏ר יִבְחַ‏ר ה'‏" ואיסור על הקרבת קרבנות מחוץ למשכן או בית המקדש, אשר הובא בספר ויקרא, פרק י"ז בסגנון אחר. את ספר דברים זיהו חוקרי המקרא עם הספר שנמצא בבית המקדש בימי יאשיהו ולאורו התנהלה הרפורמה הפולחנית משנת 622 לפנה"ס ואילך.

כיום, חוקרי ביקורת המקרא נוטים להקדים את כתיבת ספר דברים לתקופת חזקיהו, כיוון שהרפורמה הדתית שהוביל כוללת גם את ריכוז הפולחן בדומה לרפורמה של יאשיהו, וכן גם בספרות הנבואה מאותה התקופה כבר מופיעים מוטיבים דויטרונומיסטיים מובהקים. החוקרים חלוקים ביניהם בשאלת היקפה של אסכולה זו ויש אף הסוברים כי ייתכן ומדובר באדם בודד ("הדויטרונומיסט").

צמיחחתם של אסכולות לאור מציאת ספר דברים

חוקרים מאוחרים יותר הבחינו בכך שהשקפות של ספר דברים שהן ייחודיות לפי האסכולה הדויטרונומיסטית ונוסחאות אופייניות שלו מופיעות לאורך כל ספרי נביאים ראשונים ובייחוד בספר מלכים. השקפה זו איננה באה לידי ביטוי בגוף הסיפורים אלא דווקא בכותרות, בסיכומים ובפסוקים מקשרים.

צמחיתה של השקפת ס"ד

האסכולה התפתחה במהלך המאה השביעית לפנה"ס ומיוצגת בפרק דברים י"ז, פסוקים 14-20. חוק המלך סווג בין ההיסטוריוגראפיה האפרתית ובין ההיסטוריוגראפיה המשנה תורתית ולכן היא קיבלה את המלוכה עם הסתייגות. היא טענה כי "אקט" המלוכה שלעצמו היא פעולת חיקוי של הגויים. מצד שני, טענו אנשי האסכולה כי מאחר שה' ייחד כבר בעבר קבוצות כמו למשל את בני ישראל, הכהנים והלווים, כך הוא ייחד את המלך.

צמיחתה של השקפת משנה תורתית

חוקרים כגון מרטין נוט ואחרים הסיקו על קיומה של אסכולה נוספת, "משנה-תורתית" שצמחה בהשפעת של התפיסה הדויטרונומיסטית. מרתין נוט הניח כי קובצי "משנה תורתית" מתחילים מספר דברים פרק א' ועד מלכים ב' פרק כ"ה, בחיבור המספר את תולדות ישראל מהר חורב עד גלות בבל. לדעתו החיבור נכתב בידי מחבר יחיד. האסכולה פעלה במאה השביעית לפנה"ס, משנת 622 לפנה"ס ושגשגה בתקופת גלות בבל ושיבת ציון במהלך המאה החמישית והשישית לפנה"ס. עקרונותיה ואמונותיה באים לידי ביטוי לאורך ספרי נביאים ראשונים.

תלמידיו הגרמנים פיתחו את התאוריה והסיקו כי יש מספר עורכים משניים: היסטורי, נבואי ונימיסטי (=תורני). חוקרים אמריקנים הבחינו בין העורכים על פי מועד פעילותם, לפני או אחרי הגלות. באופן כזה התפתח ההבחנה בין פרקי "חוק המלך" ל"משנה תורתית". לנות קדם חוקר בשם ברני אשר כתב כי קיים מקור נוסף, "אלוהיסטי מאוחר" (=האסכולה האפרתית) המופיע בין ספר יהושע כד' לספר שמואל א פרק י"ב, למעט ספר שופטים פרק א, א-ג, יא (על סמך היעדרם מהתרגום השביעים) ושופטים י"ז-כ"א. האסכולה האפרתית היא מסורת שהתקיימה במהלך המאה השמינית לפנה"ס בידי ממלכת הצפון שנחרבה בשנת 722 לפנה"ס. היא מאופיינת בנרטיבים, בעיקר על גיבורי שבט אפרים אך גם משבט מנשה. אנשי הצפון היו אנטי-מונארכיים והאמינו כי ה' הוא המלך היחיד. היא הציגה מקורות עתיקים כמשל יותם ומשפט המלך כנגד המלוכה ותקפה בעריכתה את המלוכה בטענה שמלוכת בשר-דם פוגעת במלכות ה'. בנוסף הם לא הכירו או הודו בריכוז הפולחני כפי שהוצג בספר שנמצא בידי יאשיהו.

מאפיינים כללים של האסכולה משנה תורתית

1. ריכוז פולחני - יש ריכוז פולחני בירושלים. המאחרים במשנה התורתית הניחו כי הפולחן הריכוזי הונהג מימי שלמה בהם היה "מנוחה ונחלה". המקדימים במשנה התורתית סברו כי הפולחן הונג מהקמת אוהל מועד בשילה והכחישו את שאר מרכזי הפולחן הקיימים.
2. המלוכה היא דבר ה' - האסכולה המשנה תורתית האמינה בבית דוד. בניית המקדש היה אירוע מכונן אשר אותו לא הספיק דוד לבצע שהתקשר להבטחת נצחיות בית דוד. לכן האסכולה גינתה את מעשי הצפון על ידי תיאור האנרכיה בה, ”בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.” (שופטים כא כה)
3. פועל יוצא של המלוכה היה נקיטת פעולה אקטיבית בשעת המלחמה. המלכים ריכזו את העם כנגד האויב ולכן ישנם תיאורים על קרבות כנגד אויבים, למשל: ”וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ, לְהוֹשֵׁעַ בֶּן-אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן-אָחָז, מֶלֶךְ יְהוּדָה... וְהָיָה ה' עִמּוֹ, בְּכֹל אֲשֶׁר-יֵצֵא יַשְׂכִּיל; וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ-אַשּׁוּר, וְלֹא עֲבָדוֹ.” (מלכים ב פרק יח, 1,7). כאשר המנהיג לא פעל בשם ה', המלחמות נכשלו. מאפיין זה מנוגד לאסכולה אפרתית שם בני ישראל נוקטים בקווייטיזם.
4. דין הכנענים היה לכליה בהתאם לחוק החרם
5. איקונוקלאזם למשל במלכים א' פרק י"ב מסופר על הריסת העגלים בידי ירבעם.
6. חשיבות קיום ושמירה על המצוות

ראו גם

1. האסכולה האפרתית (ידועה גם בשם "אלוהיסטי המאוחרת")
2. משנה תורתית

מקורות שניונים

1. אלכסנדר רופא, ההיסטוגרפיה בשלהי תקופת המלוכה: החיבורת האפרתי כנגד החיבור המשנה תורתי, מתוך בית מקרא ל"ח (תשנ"ג)