טיפול קבוצתי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תמונה
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:Grouptherapy.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טיפול קבוצתי]]
[[קובץ:Grouptherapy.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טיפול קבוצתי בדיבור]]
[[קובץ:טיפול באמנות עבודה משותפת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טיפול קבוצתי באמנות]]

'''טיפול קבוצתי''' או '''פסיכותרפיה קבוצתית''' הוא שיטת [[פסיכותרפיה|טיפול]] בה מטפל אחד או יותר מטפלים ב[[קבוצה חברתית|קבוצה]] קטנה של מטופלים יחד, כ[[קבוצה מונחית]].
'''טיפול קבוצתי''' או '''פסיכותרפיה קבוצתית''' הוא שיטת [[פסיכותרפיה|טיפול]] בה מטפל אחד או יותר מטפלים ב[[קבוצה חברתית|קבוצה]] קטנה של מטופלים יחד, כ[[קבוצה מונחית]].



גרסה מ־11:38, 31 ביולי 2014

קובץ:Grouptherapy.jpg
טיפול קבוצתי בדיבור
טיפול קבוצתי באמנות

טיפול קבוצתי או פסיכותרפיה קבוצתית הוא שיטת טיפול בה מטפל אחד או יותר מטפלים בקבוצה קטנה של מטופלים יחד, כקבוצה מונחית.

המונח מתייחס לכל סוג טיפול נפשי המועבר במסגרת קבוצתית, בין אם הוא נעשה בתפיסה קוגניטיבית התנהגותית, פסיכודינמית או אחרת. הטיפול הקבוצתי יכול להתקיים במסגרת קבוצתית של טיפול באמנויות, פסיכודרמה ועוד.

במובן הרחב של המונח טיפול קבוצתי, הוא משמש לתיאור כל תהליך עזרה שמתקיים בקבוצה, כולל קבוצת תמיכה, קבוצות אימון לרכישת מיומנויות שונות (למשל קבוצה ללמידת יכולות הרפיה או ניהול כעסים), וקבוצות פסיכו-חינוכיות בתחומים שונים. בתהליכים קבוצתיים של טיפול פסיכודינמי קבוצתי נעשה שימוש בהקשר הקבוצתי ובתהליכים הקבוצתיים המתרחשים בחדר הטיפולים, כאמצעי ליצירת שינוי אצל המטופלים, זאת באמצעות בחינת היחסים הבינאישיים שנוצרים בין חברי הקבוצה, ועבודה על פיתוחם.

קבוצה טיפולית טיפוסית נפגשת לרוב פעם-פעמיים בשבוע, וכוללת 7-15 משתתפים קבועים וכ-1-3 מנחים. המנחים הם לרוב בעלי הכשרה במקצועות טיפוליים (פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי או מטפל באמנויות), שעברו הכשרה גם בהנחיית קבוצות. טיפול קבוצתי מתאים לילדים ומבוגרים כאחד, הן לסובלים מהפרעות נפשיות והן לאנשים החשים רווחה נפשית. מטרת הקבוצה עשויה להיות ספציפית (למשל קבוצה להתמודדות עם הפרעות חרדה), או רחבה ופחות מוגדרת (למשל גדילה אישית, היכרות מעמיקה יותר של המטופל עם עצמו ושיפור במאפייניו האישיותיים, או שיפור מיומנויות בינאישיות).

הגורמים הטיפוליים של יאלום

ארווין יאלום, פסיכיאטר ותיאורטיקן בתחום הטיפול הקבוצתי, מגדיר בספרו "טיפול קבוצתי: תאוריה ומעשה" גורמים טיפוליים הפועלים בכל תהליך של טיפול קבוצתי:

  • אוניברסליות – הכרה בכך שהחוויות והרגשות משותפות לכל חברי קבוצה, וכן כי פעמים רבות אלו עניינים אוניברסליים. מסייעת להסרת תחושת הבידוד של חברי הקבוצה, לאימות החוויות שלהם, ולהעלאת ההערכה העצמית.
  • אלטרואיזם – קבוצה היא מקום בו החברים יכולים לעזור אחד לשני, והחוויה של נתינה לאחר יכולה להעלות את ההערכה העצמית, ולעזור בפיתוח דרכי התמודדות אדפטיביות ופיתוח הכישורים הבינאישיים.
  • הפכת תקווה – בקבוצה מעורבת, עם משתתפים בשלבי התפתחות או התאוששות שונים, חברי הקבוצה יכולים לקבל השראה ועידוד ממשתתף שהצליח להתגבר על הבעיות עמן הם עדיין נאבקים.
  • הקניית מידע – אמנם זה אינו בדיוק חלק מהתהליך הטיפולי, אך לעתים קרובות משתתפים מדווחים שהיה מאוד מועיל ללמוד מידע עובדתי מחברי הקבוצה. לדוגמה, על טיפול אפקטיביים, או על שירותים בהם הם השתמשו.
  • חזרה מתקנת על החוויה המשפחתית המרכזית – לעתים קרובות משתתפים מזהים באופן לא מודע את המטפל הקבוצתי וחברי קבוצה אחרים עם הוריהם ואחיהם, בתהליך שהוא צורה של העברה, ספציפית לפסיכותרפיה קבוצתית. הפרשנויות של המטפל יכולות לעזור לחברי הקבוצה להשיג הבנה של השפעת חוויות ילדות על האישיות שלהם, מה שיכול לסייע להם, ללמוד להימנע באופן לא מודע מדפוסים אינטראקטיביים חוזרים מהעבר אשר אינם מסייעים, ואף מפריעים, במערכות היחסים בהווה.
  • פיתוח טכניקות חברתיות – הגדרת הקבוצה מספקת לחברים בה סביבה בטוחה ותומכת ללקיחת סיכונים על ידי הרחבת רפרטואר ההתנהגויות הבין אישיות ושיפור המיומנויות החברתיות.
  • התנהגות חקיינית – דרך אחת בה חברי קבוצה יכולים לפתח כישורים חברתיים היא באמצעות התבוננות וחיקוי המטפל או חברי קבוצה אחרים. לדוגמא, שיתוף ברגשות אישיים, הבעת אמפטיה, ותמיכה באחרים.
  • לכידות – עלתה הצעה שזה הגורם הטיפולי העיקרי, ממנו כל האחרים נובעים. בני אדם הם עדר חיות, עם צורך אינסטינקטיבי להשתייך לקבוצות, והתפתחות אישית יכולה להתרחש רק בהקשר הבין אישי. בקבוצה מלוכדת כל החברים מרגישים תחושת שייכות, קבלה ואימות אישי.
  • גורמים קיומיים – למידה שעל האדם לקחת אחריות על החיים שלו, ואת ההשלכות של ההחלטותיו.
  • קתרזיס – חוויית ההקלה ממצוקה רגשית דרך ביטוי הרגש בצורה חופשיה ונטולת עכבות. כשחברי הקבוצה מספרים את הסיפור שלהם לקהל תומך, הם יכולים לחוש הקלה מתחושות אשמה ובושה כרוניות.
  • למידה בין אישית – ישנה עליה ברמת המודעות העצמית כתוצאה מהאינטראקציה עם חברי הקבוצה, שנותנים משוב על התנהגותו של העמית ועל ההשפעה שלו על אחרים.
  • הבנה עצמית – גורם זה חופף ללמידה בין אישית, אך מתייחס להשגת תובנות עמוקות יותר לגבי מקור בעיותיו של המשתתף, וכן של המניעים הלא מודעים העומדים בבסיס התנהגותו.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ארווין יאלום ומולין לשץ', טיפול קבוצתי: תאוריה ומעשה, הוצאת כנרת בשיתוף מאגנס, 2007.
  • ג'וסט דרוסט וסידני ביילי, עבודה קבוצתית טיפולית עם ילדים, הוצאת אח, 2004.

קישורים חיצוניים


ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.