האקציה הגדולה

האקציה הגדולה (בגרמנית Großaktion Warschau, "האקציה הגדולה בורשה") היה מבצע סודי של הנאצים שהחל ב-22 ביולי 1942 ומטרתו הייתה השמדה המונית של היהודים בגטו ורשה.

המבצע היה חלק ממבצע ריינהרד שבראשו עמד אודילו גלובוצניק והיה אירוע מרכזי בשואת יהודי פולין. היהודים הוכו והובלו לאומשלגפלץ ("כיכר השילוח") בגטו. משם הם נלקחו ברכבות מסע למחנה ההשמדה טרבלינקה. המשלוחים הגדולים ביותר של היהודים מורשה למחנה המוות התרחשו בתשעה באב (23 ביולי) וביום כיפור של אותה השנה (21 בספטמבר).

היסטוריה

גטו ורשה היה הגטו היהודי הגדול ביותר במלחמת העולם השנייה, מעל 400,000 יהודים נדחסו בו בשטח של 3.4 קילומטרים רבועים או 7.2 איש בממוצע לחדר. הכוחות הנאצים ביצעו את מרבית הגירושים ההמוניים של יושבי הגטו, מאזור של הגטו שחובר למסילת רכבת (בגרמנית אומשלגפלץ, "תחנת שילוח") בין התאריכים 23 ביולי עד 21 בספטמבר 1942. "המבצע הגדול" (Grossaktion) נוהל על ידי מפקד האס אס והמשטרה פרדיננד פון סמרן פרנקנג, מושל מחוז ורשה מאז 1941. הוא הודח מתפקידו על ידי היינריך הימלר ב-17 באפריל 1943, ואת מקומו מילא יורגן שטרופ. פרנקנג הודח מתפקידו מאחר ונכשל במתקפתו על המחתרת בגטו.

נקודת המפנה בחיי הגטו אירעה ב-18 באפריל 1942 ולוותה בגל חדש של הוצאות המוניות להורג על ידי אנשי האס אס.

"עד לאותו יום, לא משנה עד כמה החיים היו קשים, יושבי הגטו הרגישו שחיי היומיום שלהם, יסודות הקיום שלהם, נתלו על משהו יציב ועמיד...ב-18 באפריל הבסיס עצמו של חיי הגטו נע מתחת לרגליהם של האנשים...כעת כולם כבר הבינו שהגטו עתיד להיחרב, אך איש עדיין לא הבין שכל יושבי הגטו נידונו למוות" - מארק אדלמן.

גירושים

ב-22 ביולי 1942, שטרומבנפיהרר הרמן האפל כינס ישיבה עם היודנרט (המועצה היהודית של הגטו), והודיע לעומד בראשה אדם צ'רניאקוב על "היישוב מחדש במזרח". צ'רניאקוב התאבד למחרת לאחר שהבין את משמעות התוכנית ואת מקומו תפס מרק ליכטנבאום. אוכלוסיית הגטו לא ידעה את האמת ורק לקראת שלהי שנת 1942 הם הבינו שהגירושים, שנוהלו על ידי המשטרה היהודית בגטו, היו למעשה משלוחים למחנה המוות טרבלינקה ולא הגלייה לצורך יישוב מחדש של שטחים במזרח.

במהלך חודשיים בקיץ של שנת 1942, בין 254,000 ל-265,000 אסירי הגטו, גברים נשים וטף, נשלחו לטרבלינקה וחוסלו במחנה (לפי הערכות גסות יותר מספר הקורבנות עומד על יותר מ-300,000 נפש). מספר הנרצחים במבצע מבין יושבי הגטו גדול פי חמש לערך ממספר הנרצחים בעת ולאחר חיסול הגטו באביב של השנה הבאה, כ-50,000 איש במספר. לא המרד בגטו ורשה הוא זה שהוביל להרג כמעט מוחלט של האוכלוסייה שבו, אלא הגירושים והרציחות שבוצעו בימי האקציה הגדולה.

במשך שמונה שבועות משלוחי היהודים ברכבות לטרבלינקה נמשכו ללא הפסקה: 100 איש בקרון מסע לבהמות, בין 5,000 עד 6,000 איש בכל יום ויום ובכללם חולים ויתומים. ד"ר יאנוש קורצ'ק היה על אחד מרכבות אלו באוגוסט 1942. ניתנה לו האפשרות להינצל מהמוות בעזרת חברים פולנים ומעריצים, אך הוא בחר להצטרף לילדי בית היתומים שניהל בדרכם האחרונה. עם הגעתם לטרבלינקה, הקורבנות העירומים הוצעדו לאחד מתוך עשרה תאים שהוסבו כמקלחות, ונחנקו למוות בקבוצות של 200 איש בעזרת גז רעיל (ציקלון בה הוכנס לאושוויץ זמן קצר לאחר מכן). בספטמבר 1942, תאי גז חדשים נבנו, ובהם יכלו לחסל 3,000 איש בשעתיים. לאזרחים הפולנים לא ניתנה הרשות להתקרב לשטח המחנה.

"לא היה ניתן לשנות את סופו הטרגי של הגטו, אך ייתכן שהדרך אליו הייתה שונה תחת מנהיג חזק יותר. אין מקום של ספק שאם המרד בגטו ורשה היה מתרחש בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1942, כשעוד היו בו 300,000 יהודים, הגרמנים היו משלמים מחיר גבוה יותר" - דיויד לנדאו.

רבים מהיהודים שנותרו בגטו החליטו להילחם, ורבים מהם קיבלו סיוע מהמחתרת הפולנית. הארגון היהודי הלוחם נוסד באוקטובר 1942 ופעל לחיזוק ההתנגדות כנגד גירושים עתידיים. בראש הארגון עמד מרדכי אנילביץ' והוא רק בן 24. בתקופה זו, ארמייה קריובה (מחתרת "צבא המולדת" הפולנית) החלה להבריח נשקים, תחמושת ומצרכים לגטו עבור המרד העתידי.

פרדיננד פון סמרן פרנקנג הועמד למשפט צבאי על ידי היינריך הימלר ב-24 באפריל 1943, בגין חוסר יכולתו למנוע ולבלום את המרד, הוא נשלח לקרואטיה ושם נרצח על ידי פרטיזנים ביערות. ליורגן שטרופ הוענק עיטור צלב הברזל מדרגה ראשונה על ידי המפקד העליון של הוורמכט, וילהלם קייטל, עבור "משלחת הרצח" שלו, ולאחר המלחמה הוא נשפט על ידי האמריקאים ונידון למוות. גזר הדין לא יצא אל הפועל; הוא נמסר לרשויות בפולין על מנת לעמוד למשפט חוזר. נגזר עליו פעם נוספת עונש מוות בפולין והוא הוצא להורג ב-8 בספטמבר 1951 בגין פשעי המלחמה שביצע.

טבלת האירועים

טבלת אירועי האקציה הגדולה
22 ביולי 1942	הגרמנים יחד עם שומרים אוקראינים ולטבים במדי אס אס מקיפים את חומות הגטו
23 ביולי 1942	אדם צ'רניאקוב מתאבד, לאחד שמספרים לו שצפוי גירוש יומי של 6,000 איש
23 ביולי 1942	השמדה המונית של יהודים בגז מתחילה במחנה המוות טרבלינקה
6 באוגוסט 1942	15,000 יהודים מגורשים מהגטו לטרבלינקה לאחר שהגרמנים "מקצצים" בהקצבת האוכל. אנשים נעמדים בתורים במשך מספר ימים על מנת להשיג לחם. כמות כפולה של רכבות אינן מצליחות לאסוף את כולם.
27-13 באוגוסט 1942	במשך 15 ימים 53,750 יהודים מגורשים לטרבלינקה
7-6 בספטמבר 1942	יותר מ-1,000 יהודים נרצחים על ידי הנאצים ברחובות הגטו
21-6 בספטמבר 1942	בשבועיים האחרונים של המבצע 48,000 יהודים נשלחים למותם
21 בספטמבר 1942	הטרנספורט האחרון הנשלח לטרבלינקה מורשה יוצא ועליו 2,196 קורבנות. המשלוח כולל את אנשי המשטרה היהודית שהיו מעורבים בגירושים הקודמים ובבני משפחתם.
30 בספטמבר 1942	יהודים שנשארו כלואים בגטו מתחילים לבנות בונקרים מבוצרים על מנת להגן על עצמם