הורם סולטאן – הבדלי גרסאות
| שורה 59: | שורה 59: | ||
בהרמון הייתה הורם סולטאן יריבתה של מאהידווראן סולטאן, שפחתו של סולימאן ואימו של שחזאדה מוסטפא, בנו הבכור של סולימאן. הורם ילדה את בנה הראשון מהמט בשנת 1521 (שמת בשנת 1543), ובהמשך ארבעה בנים נוספים, ובכך פגעה במעמדה של מאהידווראן, שהייתה אם לשחזאדה אחד. היריבות בין שתיהן דוכאה על ידי עיישה חפסה סולטאן, אמו של סולימאן, אך לאחר מותה ב-1534, פרץ ריב גלוי בין שתי הנשים, בו ידה של מאהידווראן הייתה על העליונה. הדבר הכעיס את סולימאן, והוא שלח את מאהידווראן לחיות עם בנה, שחזאדה מוסטפא, בבירת המחוז, מניסה. |
בהרמון הייתה הורם סולטאן יריבתה של מאהידווראן סולטאן, שפחתו של סולימאן ואימו של שחזאדה מוסטפא, בנו הבכור של סולימאן. הורם ילדה את בנה הראשון מהמט בשנת 1521 (שמת בשנת 1543), ובהמשך ארבעה בנים נוספים, ובכך פגעה במעמדה של מאהידווראן, שהייתה אם לשחזאדה אחד. היריבות בין שתיהן דוכאה על ידי עיישה חפסה סולטאן, אמו של סולימאן, אך לאחר מותה ב-1534, פרץ ריב גלוי בין שתי הנשים, בו ידה של מאהידווראן הייתה על העליונה. הדבר הכעיס את סולימאן, והוא שלח את מאהידווראן לחיות עם בנה, שחזאדה מוסטפא, בבירת המחוז, מניסה. |
||
לקראת סוף שלטונו הארוך של סולימאן, היריבות בין בניו הפכה לגלויה. בנוסף, הורם סולטאן והווזיר הגדול רוסטם פאשה (חתנה של הורם), הסיטו את סולימאן נגד בנו מוסטפא. במהלך המאבק נגד [[האימפריה הספווית|פרס הספווית]] בשנת 1553, הורה סולימאן להוציא להורג את מוסטפא, בשל חשש למרד. לאחר מותו של מוסטפא, מאהידווראן איבדה את מעמדה בהרמון (כאמו של יורש העצר) ועברה לגור ב[[בורסה (עיר)|בורסה]]. |
לקראת סוף שלטונו הארוך של סולימאן, היריבות בין בניו הפכה לגלויה. בנוסף, הורם סולטאן והווזיר הגדול [[רוסטם פאשה]] (חתנה של הורם), הסיטו את סולימאן נגד בנו מוסטפא. במהלך המאבק נגד [[האימפריה הספווית|פרס הספווית]] בשנת 1553, הורה סולימאן להוציא להורג את מוסטפא, בשל חשש למרד. לאחר מותו של מוסטפא, מאהידווראן איבדה את מעמדה בהרמון (כאמו של יורש העצר) ועברה לגור ב[[בורסה (עיר)|בורסה]]. |
||
סולימאן איפשר להורם להישאר איתו בהרמון לשארית חייה, ובכך שבר מסורת עות'מאנית נוספת (מקובל היה שיורשי העצר היו נשלחים יחד עם האישה שילדה אותם למשול במחוזות מרוחקים של האימפריה, וחוזרים רק אם נדרשו למלא את מקום הסולטאן בכס המלוכה - [[סנג'ק (האימפריה העות'מאנית)|סנג'ק]]). |
סולימאן איפשר להורם להישאר איתו בהרמון לשארית חייה, ובכך שבר מסורת עות'מאנית נוספת (מקובל היה שיורשי העצר היו נשלחים יחד עם האישה שילדה אותם למשול במחוזות מרוחקים של האימפריה, וחוזרים רק אם נדרשו למלא את מקום הסולטאן בכס המלוכה - [[סנג'ק (האימפריה העות'מאנית)|סנג'ק]]). |
||
גרסה מ־12:27, 15 בנובמבר 2014
תבנית:מנהיג1 הורם סולטאן (בטורקית: Hürrem Sultan; 1500 – 18 באפריל 1558), הידועה גם בשם רוקסלנה (Roxelana), הייתה פילגשו ומאוחר יותר אשתו החוקית של סולטאן האימפריה העות'מאנית סולימאן המפואר, ואימו של יורשו, סולטאן סלים השני. ילדיה הנוספים היו שחזאדה מהמט, מיהרימה סולטאן, שחזאדה עבדוללה, שחזאדה באיזיט ושחזאדה ז'האנגיר.[1] היא הייתה אחת הנשים החזקות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה העות'מאנית ודמות בולטת בתקופה הידועה כסולטנות הנשים. היא השיגה כוח והשפיעה על הפוליטיקה של האימפריה העות'מאנית באמצעות בעלה ומילאה תפקיד פעיל בענייני מדינה של האימפריה.
שמותיה
היא הייתה ידועה בעיקר כהאסקי הורם סולטאן או הורם האסקי סולטאן; ידועה גם כרוקסלנה, רוקסולנה, רוסה; בטורקית כהורם (בפרסית: خرم, "השמחה"); ובערבית כקרימה (בערבית: كريمة, "האצילה"). "רוקסלנה" הוא כינוי המתייחס למורשת האוקראינית שלה (בהשוואה לשם העכשווי הנפוץ "רוסלנה"); רוקסולני או רוקסלני היה אחד משמותיהם של אוקראינים עד המאה ה-15.
נעוריה
מקורות מודרניים אינם מכילים מידע על ילדותה של הורם סולטאן. על פי מקורות מסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 (כגון המשורר הפולני סמואל טברדובסקי, שחקר את הנושא בטורקיה), אביה של הורם היה לכאורה כומר אוקראיני. היא נולדה בעיירה רוהאטין, 68 ק"מ מלבוב, עיר גדולה בלב ממלכת פולין (היום במערב אוקראינה). בשנת 1520 חטפו אותה טטרים במהלך מלחמה ולקחו אותה לעבדות בהרמון של סולימאן באיסטמבול.
חייה עם הסולטאן
הורם משכה במהרה את תשומת לבו של הסולטאן, והפכה לשפחתו. היא ילדה את רוב ילדיו, בהם בנו סלים השני שהפך לסולטאן לאחר מות אביו. בהמשך הפכה מפילגש לאשתו החוקית של הסולטאן, דבר שהיה לא מקובל בתקופה זו וקרה רק פעמיים במאתיים שנים של המסורת העות'מאנית. הנישואים לסולטאן חיזקו עוד יותר את מעמדה בהרמון.
בהרמון הייתה הורם סולטאן יריבתה של מאהידווראן סולטאן, שפחתו של סולימאן ואימו של שחזאדה מוסטפא, בנו הבכור של סולימאן. הורם ילדה את בנה הראשון מהמט בשנת 1521 (שמת בשנת 1543), ובהמשך ארבעה בנים נוספים, ובכך פגעה במעמדה של מאהידווראן, שהייתה אם לשחזאדה אחד. היריבות בין שתיהן דוכאה על ידי עיישה חפסה סולטאן, אמו של סולימאן, אך לאחר מותה ב-1534, פרץ ריב גלוי בין שתי הנשים, בו ידה של מאהידווראן הייתה על העליונה. הדבר הכעיס את סולימאן, והוא שלח את מאהידווראן לחיות עם בנה, שחזאדה מוסטפא, בבירת המחוז, מניסה.
לקראת סוף שלטונו הארוך של סולימאן, היריבות בין בניו הפכה לגלויה. בנוסף, הורם סולטאן והווזיר הגדול רוסטם פאשה (חתנה של הורם), הסיטו את סולימאן נגד בנו מוסטפא. במהלך המאבק נגד פרס הספווית בשנת 1553, הורה סולימאן להוציא להורג את מוסטפא, בשל חשש למרד. לאחר מותו של מוסטפא, מאהידווראן איבדה את מעמדה בהרמון (כאמו של יורש העצר) ועברה לגור בבורסה.
סולימאן איפשר להורם להישאר איתו בהרמון לשארית חייה, ובכך שבר מסורת עות'מאנית נוספת (מקובל היה שיורשי העצר היו נשלחים יחד עם האישה שילדה אותם למשול במחוזות מרוחקים של האימפריה, וחוזרים רק אם נדרשו למלא את מקום הסולטאן בכס המלוכה - סנג'ק).
הורם ייעצה לסולימאן בענייני המדינה, ונראה שהייתה לה השפעה על יחסי חוץ והפוליטיקה הבינלאומית של האימפריה העות'מאנית. שניים ממכתביה למלך פולין זיגמונט השני אוגוסט השתמרו; במהלך חייה הייתה האימפריה העות'מאנית בדרך כלל ביחסי שלום עם פולין, במסגרת הברית הפולנית-עות'מאנית.
הורם נודעה בקרב נתיני האימפריה בכינוי "מכשפה", ונטען כי עסקה במעשי כשפים וגרמה לסולימאן להעניק לה אהבה ואמון טוטליים.[2] מתוך פרטי הביוגרפיה של השניים ומתוך מכתבים שנשלחו ביניהם עולה כוחה הרב והשפעתה הרבה של הורם על הסולטאן.
תחת שם העט שלו, "מוהיבי" (Muhibbi), חיבר הסולטאן סולימאן שיר להורם סולטאן:
”כס הנישה הבודד שלי, עושר שלי, אהבה שלי, אור ירח שלי
החברה הכי כנה שלי, אשת הסוד שלי, עצם הקיום שלי, סולטאנה שלי, אהבתי האחת והיחידה
היפה ביותר מבין כל היפות...
אביב שלי, האהבה העליזה בפניי, שעת היום שלי, אהובה שלי, עלה צוחק...
צמחים שלי, מתוקה שלי, שושנה שלי, היחידה שלא תצער אותי בעולם הזה...
קונסטנטינופול שלי, קרמן שלי, כדור הארץ של האנטוליה שלי
בדקשן שלי, בגדאד וקוראסאן שלי
האישה שלי בעלת השיער היפה, האהבה שלי בעלת המצח המשופע, האהבה שלי בעלת העיניים המלאות שובבוּת...
אשיר את השבחים שלך תמיד
אני, מאהב של הלב המיוסר, מוהיבי של העיניים מלאות דמעות, אני מאושר.”[3]
פעילויות צדקה
מלבד העיסוקים הפוליטיים שלה, הייתה הורם מעורבת בהקמת מספר מבניים ציבוריים ברחבי האימפריה, ממכה ועד ירושלים. בין השאר הקימה מסגד, שני בתי ספר לקוראן (מדרסה), מזרקה, ובית חולים לנשים ליד שוק השפחות בקונסטנטינופול. היא הקימה חמאם, "בית המרחץ של האסקי הורם סולטאן", על מנת לשרת את קהילת המתפללים בקרבת איה סופיה. בירושלים הקימה בשנת 1552 את "בית התמחוי של האסקי סולטאן", בית תמחוי לחלוקת מזון לעניים ונזקקים.
מותה
הורם סולטאן נפטרה ב-18 באפריל 1558 ונקברה במאוזוליאום בצורת כיפה, המעוטר באריחי איזניק המתארים את גן עדן, כנראה כמחווה לאופייה המחוייך והשמח. המאוזוליאום שלה ניצב בסמוך לזה של סולימאן, במסגד סולימאנייה (Süleymaniye Mosque).
מורשת
הורם האסקי סולטאן או רוקסלנה, מוכרת גם בטורקיה המודרנית ובמערב, והיא מוזכרת במגוון יצירות אמנותיות. היא נתנה השראה לציורים, יצירות מוזיקליות (בהן "סימפוניה מס. 63" של יוזף היידן), אופרה מאת דניס סיצ'ינסקי, בלט, מחזות, ומספר רומנים שנכתבו בעיקר באוקראינית, אך גם באנגלית, צרפתית וגרמנית.
בספרד המודרנית המוקדמת, היא מופיעה או נרמזת בעבודות של פרנציסקו דה קואוודו וסופרים אחרים, ובמספר מחזות של לופה דה וגה. במחזה "The Holy League", טיציאן מופיע על הבמה בסנאט הוונציאני, ציין כי חזר זה עתה מביקור אצל הסולטאן, ומציג את הציור של רוקסלנה.
בשנת 2007, פתחו מוסלמים במריאופול, עיר נמל באוקראינה, מסגד לכבוד הורם סולטאן.
בסדרת הטלוויזיה הטורקית "הסולטאן", מגולמת הורם סולטאן על ידי השחקנית הטורקיה-גרמניה מריים אוזרלי, ובעונה האחרונה של הסדרה היא מגולמת על ידי השחקנית הטורקיה ואהידה פרצ'ין.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ The Imperial House of Osman, Waybackmachine
- ^ Reading the Other: Roxolana in European History and Literature, NSSA
- ^ A 400 Year Old Love Poem, Women in World History Curriculum Showcase