הטיול הגדול

הטיול הגדול (מצרפתית Grand Tour), היה טיול מסורתי שערכו גברים צעירים מהמעמד הגבוה באירופה ברחבי היבשת. המנהג היה נפוץ בין השנים 1600 עד לשנות ה-40 של המאה ה-19, יחד עם הופעת תחבורה מסילתית אפקטיבית באירופה. הטיול שימש למטרות חינוכיות, והיווה מעיין טקס מעבר. המנהג היה מזוהה במיוחד עם האצולה הבריטית ובעלי האדמות העשירים, אולם היה נפוץ גם במדינות צפון אירופה הפרוטסנטיות ביבשת, והחל במחצית השניה של המאה ה-18, גם על ידי דרום וצפון אמריקאית.

המטרה העיקרית של הטיול היה בחשיפה של הצעיר למורשת התרבותית של העולם הקלאסי ושל הרנסאנס. הטיול איפשר חשיפה ליצירות יחודיות של אמנות, ארכיטקטורה, ומוזיקה, שבימים ההם הייתה הרבה פחות נגישה בלא הגעה פיזית למקום. הטיול היה נמשך בדרך כלל כמספר חודשים עד למספר שנים. את הטיול היו עורכים בליווי של מורה או מדריך בעל ידע, אשר היה מכונה קיקרון (על שם החכם הרומי קיקרו).