ברלין – הבדלי גרסאות

**ברלין**
**Berlin**
; [[סמל ברלין\|סמל ברלין]] סמל ברלין	; [[דגל ברלין\|דגל ברלין]] דגל ברלין
מדינה	גרמניה
חבל ארץ	עיר מדינה ברלין
ראש העיר	קלאוס ווֹבֶרייט
רשות מחוקקת	בית הנבחרים של ברלין
שפה רשמית	גרמנית
תאריך ייסוד	1244. 1990 איחוד ברלין המזרחית וברלין המערבית
שטח	891.85 קמ"ר
גובה	34 מטרים
‑ הנקודה הגבוהה	ארקנברג (121.9 מטר)
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	3,440,441 (31 בדצמבר 2022)
‑ במטרופולין	5,000,000
‑ צפיפות	3,848 נפש לקמ"ר
קואורדינטות	52°31′N 13°24′E / 52.517°N 13.400°E
אזור זמן	UTC +1
	www.berlin.de
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני ברלין

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־00:49, 7 בינואר 2015

שגיאות פרמטריות בתבנית:פירוש נוסף
פרמטרים ריקים [ אחרים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ערך זה עוסק בעיר הבירה של גרמניה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ברלין (פירושונים).

שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים [ שנת אוכלוסייה, שנת מטרופולין, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ברלין (בגרמנית: Berlin; ‏האזנה^ⓘ‏^?‏) היא בירת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ואחת מ-16 המדינות המרכיבות אותה. בעיר מתגוררים כ- 3.5 מיליון תושבים (2011), והיא העיר הגדולה בגרמניה, והשנייה בגודל אוכלוסייתה באיחוד האירופי, אחרי לונדון. שטחה 891 קמ"ר, והיא אחת הערים הגדולות באירופה גם בשטחה. ברלין שוכנת בצפון-מזרח גרמניה, כ-70 ק"מ מערבה מהגבול עם פולין. גובהה מעל פני הים הוא 34 מטרים.

ברלין היא גם אחת מ-16 המדינות המרכיבות את גרמניה, ואחת משלוש ערי־המדינה בגרמניה (יחד עם המבורג וברמן). מבחינת האוכלוסייה זוהי המדינה ה-8 בגודלה בגרמניה. מבחינת השטח רק המבורג וברמן קטנות יותר.

היסטוריה

האזכור הכתוב הראשון של העיר קלן (Kölln להבדיל מקלן - Köln שעל גדות הריין) מתוארך ל-1237, וזה של ברלין ל-1244. שני המסמכים מוצגים במוזיאון הדום (קתדרלה) של ברנדנבורג אן דר האבל. כבר בהתחלה, שתי הערים היוו יחידה כלכלית וחברתית. ב-1307 התאחדו שתי הערים באופן פוליטי. עם הזמן, שתי הערים התאומות נודעו בפשטות כברלין, הגדולה מביניהן.

השם "ברלין" נובע ככל הנראה מהשורש הסלבי brl (ביצה), אף כי הועלתה סברה שהשם נגזר משמו של הדוב (Bäre).

ב-1415 הפך פרידריך הראשון לאלקטור של המרקיזות (מרגרב) של ברנדנבורג, ושלט עליה עד 1440. צאצאי משפחת הוהנצולרן שלטו עד 1918 בברלין, תחילה כאלקטורי ברנדנבורג, לאחר מכן כמלכי פרוסיה, ולבסוף כקיסרי גרמניה.

תושבי ברלין לא תמיד בירכו על שינויים אלו. ב-1448 הם התמרדו נגד בניית הארמון המלכותי החדש על ידי האלקטור פרידריך השני. התנגדות זו לא הצליחה, וציבור האזרחים איבד רבות מן הפריבילגיות הפוליטיות והכלכליות שלו. מלבד זאת האלקטור הפריד את ברלין וקלן מחדש לשתי ערים (מדיניות של הפרד ומשול). קיימת סברה שהאלקטור עצמו שיסה מתחילה את האזרחים באצילים, ולאחר מכן דיכא בכוח את המרד שנגרם מתככיו^[1]. ב-1451 (ובאופן רשמי ב-1486) הפכה לבית המגורים המלכותי של אלקטורי ברנדנבורג וברלין ויתרה על מעמדה כעיר הנזאטית חופשית. ב-1539 האלקטורים של העיר הפכו באופן רשמי לפרוטסטנטים.

במלחמת שלושים השנים בין 1618 ל-1648 ברלין נכבשה ונבזזה מספר פעמים בידי כוחות האימפריה הרומית הקדושה ובידי הצבא השבדי של גוסטבוס אדולפוס, וניזוקה קשות. עם סיום המלחמה עמדו בברלין רק 845 בתי מגורים שלמים - שליש מן הבתים ניזוקו, והעיר איבדה מחצית מאוכלוסייתה. תושבי ברלין נחשפו תחת הכיבוש הזר לעינויים קשים כצלייה, בישול ברותחים והטלת לקות גופנית, כדבר שבשגרה, כדי לאלצם לגלות את מקומות מסתור הממון והמזון. אחת משיטות העינוי שהונהגו בידי צבא הכיבוש השבדי הייתה שפיכת מי ביוב לגרונות הקורבנות, שיטה זו הותירה זכרונות צורבים בקרב הברלינאים שכינו במשך שנים רבות לאחר התקופה את מי הביוב בשם "המשקה השבדי". בין השנים 1631 ל-1632 שרר רעב חמור בקרב האוכלוסייה האזרחית בברלין, ונרשמו אף מקרים של קניבליזם. לפי אחד הדיווחים, בבור סמוך לאחד הגרדומים בעיר, נמצאו עצמות אדם שלשדן נמצץ.

ב-1640 ירש פרידריך וילהלם הידוע כ"האלקטור הגדול" את אביו כמושל. הוא יזם מדיניות של קידום הגירה וסובלנות דתית. במשך העשורים שלאחר מכן, ברלין התרחבה מאוד בשטח ובאוכלוסייה עם הקמת פרברים חדשים. ב-1671 חמישים משפחות יהודיות מאוסטריה קיבלו בתים בברלין. בעקבות ה"אדיקט של פונטנבלו" של לואי הארבעה עשר שהוציא ב-1685 את הנצרות הפרוטסטנטית בצרפת אל מחוץ לחוק ודחק את רגלי ההוגנוטים, הוציא פרידריך וילהלם את צו פוטסדם המזמין את ההוגנוטים הצרפתים לברנדנבורג. יותר מ-20,000 פליטים נענו לקריאתו ורבים מהם התיישבו בברלין. עם מותו של "האלקטור הגדול" בשנת 1687 היוו ההוגנוטים כ-20 אחוזים מתושבי ברלין, והשפעתם התרבותית הייתה רבה. מהגרים רבים נוספים באו מבוהמיה, פולין וזלצבורג. ובכך נקבע סגנונה של העיר כעיר של מהגרים, סגנון שהשתמר עד המאה ה-21.

עם הכתרת פרידריך הראשון ב-1701 כמלך פרוסיה, הפכה ברלין לבירתה של פרוסיה. ב-1 בינואר 1710 הערים ברלין, קלן, דורותיאנשטאט (Dorotheenstadt), פרידריכסוורדר (Friedrichswerder) ו-פרידריכשטטאט (Friedrichstadt) התאחדו כ"הבירה והמגורים המלכותיים של ברלין". קצב גידול האוכלוסייה הואץ וב-1713 נספרו בעיר 55,000 תושבים. המהפכה התעשייתית שינתה את ברלין במהלך המאה ה-19 - האוכלוסייה והכלכלה של העיר התרחבו בצורה דרמטית למרכז הרכבות הראשי והמרכז הכלכלי של גרמניה. פרברים נוספים התפתחו תוך זמן קצר והגדילו את השטח והאוכלוסייה של ברלין. ב-1861 פרברים מרוחקים כגון ודינג (Wedding) ומואביט (Moabit), ומספר פרברים אחרים אוחדו לברלין. ב-1871 ברלין הפכה לבירת האימפריה הגרמנית החדשה שהוקמה.

המאה ה-20

לאחר סוף מלחמת העולם הראשונה ב-1918, הוקמה בגרמניה רפובליקת ויימאר וברלין הוכרה כבירת הרפובליקה החדשה. ב-1920 "חוק ברלין הגדולה" איחד ערים פרבריות, כפרים ואחוזות סביב ברלין לעיר גדולה ומורחבת. לאחר התרחבות זו, אוכלוסיית ברלין נאמדה ב-1939 ביותר מ-4 מיליון נפש.

לאחר שהנאצים נבחרו ב-1933, הפכה ברלין לבירת הרייך השלישי. הנאצים השתמשו באולימפיאדה שנערכה ב-1936 בברלין לצורכי תעמולה. בנוסף לכך היו תוכניות לבנייה מחדש של ברלין כ"גרמאניה, בירת העולם" (Welthauptstadt Germania). תוכניות אלו הושמו בצד עקב מלחמת העולם השנייה.

השלטון הנאצי הרס את הקהילה היהודית של ברלין, שנאמדה ב-160 אלף בטרם עליית הנאצים לשלטון. לאחר הפוגרום האכזרי של ליל הבדולח ב-1938, אלפים מיהודי העיר נכלאו במחנה הריכוז זקסנהאוזן בפרבר אורניינבורג. מתחילת 1943 ועד מרץ 1945 נשלחו יהודים מברלין מתחנת הרכבת גרונוולד ב-63 שילוחים למחנות מוות כדוגמת אושוויץ, ו-117 שילוחים לגטו טרזיינשטט^[2].

במהלך המלחמה נחרבו חלקים גדולים מן העיר כתוצאה מההפצצות והלחימה ברחובות. ב-1945, לאחר כיבוש העיר בידי הצבא האדום, נכנעו הגרמנים. ברלין חולקה לארבעה חלקים, בדומה לאזורי הכיבוש שלפיהם חולקה גרמניה. החלקים של בעלות הברית המערביות (ארצות הברית, בריטניה וצרפת) אוחדו מאוחר יותר לברלין המערבית בעוד שהחלק שבשליטת ברית המועצות זכה לשם "ברלין המזרחית" והיה לבירת גרמניה המזרחית.

מערב ברלין היה אזור מנותק משאר חלקי גרמניה המערבית ולפיכך שימש באופן טבעי כנקודת המוקד של שני הגושים במלחמה הקרה. ההבדלים הגדולים בין הגישה הפוליטית של בעלות הברית המערביות לבין הגישה הסובייטית הובילו את ברית המועצות, ששלטה על האזור סביב ברלין, להכריז על הסגר על ברלין - סגר כלכלי שהוטל על ברלין המערבית בשנים 1948-1949. בעלות הברית המערביות התגברו על הסגר באמצעות רכבת אווירית.

ב-1949 הוקמה בגרמניה המערבית "הרפובליקה הפדרלית של גרמניה" בעוד שבגרמניה המזרחית הוכרזה "הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית-קומוניסטית". עקב היותה של ברלין שטח כבוש ולא שייך (באופן רשמי) לגרמניה, הקימה הרפובליקה הפדרלית, גרמניה המערבית, את בירתה הזמנית בבון. מאותה סיבה זכו תושבי מערב גרמניה הגרים בעיר לפטור משירות צבאי והוענקו להם הקלות במיסים, מה שעודד הגירת תושבים לעיר. ברלין המזרחית, שכללה את רוב המרכז ההיסטורי, הייתה לבירתה של גרמניה המזרחית.

העיר המחולקת

אף על פי שגרמניה המזרחית הקימה ב-1952 גבול מבוצר ובלתי עביר בינה לבין שכנתה המערבית, המשיכו אזרחיה לנהור באין מפריע כמעט לברלין המערבית ודרכה למערב. תופעה זו, שהביאה להגירתם של קרוב ל-3 מיליון מזרח-גרמנים בשנים 1949-1961, הייתה לצנינים בעיני שלטונות המזרח, במידה רבה של צדק, שכן איימה על יציבותה של מדינתם, וב-13 באוגוסט 1961 הם החלו בהקמתה של חומה שתחצוץ בין מזרח ומערב העיר - חומת ברלין.

ערך מורחב – חומת ברלין

שני חלקיה של ברלין הפכו לנפרדים לחלוטין. תושבי מערב גרמניה יכלו לעבור לצידה המזרחי רק דרך נקודות ביקורת שבוקרו בקפדנות. עבור רוב תושבי ברלין המזרחית, נסיעה למערב ברלין ולמערב גרמניה לא הייתה אפשרית עוד, אלא במקרים נדירים מאוד.

נפילת חומת ברלין ב־9 בנובמבר 1989 הייתה לסמל לסיום המלחמה הקרה. ב־1990 התאחדו שני חלקי ברלין והעיר הפכה לבירתה של גרמניה המאוחדת.

דמוגרפיה

בברלין כ-3.5 מיליון תושבים (נכון ל-2011) בשטח של 891.75 קמ"ר. כך, צפיפות האוכלוסייה של האזור מסתכמת ב-3,850 תושבים לקמ"ר. גילם הממוצע של תושבי ברלין הוא 41.7 שנה (נכון ל-2004). 457,806 (13.5%) מהתושבים הם זרים עם אזרחות מ-185 מדינות. מתוכם 250,000 מטורקיה (הקהילה הטורקית הגדולה ביותר בעולם מחוץ לטורקיה) וכ-36,000 מהמדינה השכנה פולין.

כנגזרת מרישום כ-60% מהתושבים כחסרי דת, מוגדרת ברלין כבירת האתאיזם באירופה. 19.4% מהתושבים הם נוצרים פרוטסטנטים, 9.4% נוצרים קתולים, 2.7% נוצרים המשתייכים לכנסיות אחרות ו-8.8% מוסלמים. פחות מ-0.3% מתושבי ברלין רשומים כיהודים.

השפות הזרות המדוברות ביותר בברלין לצד גרמנית הן טורקית, ערבית, רוסית ופולנית.

פוליטיקה

לברלין ייצוג של 4 קולות בפרלמנט הגרמני, ומאז שנת 2001 המפלגה השלטת היא המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הבחירות האחרונות התקיימו בשנת 2011. ראש עיריית ברלין מאז 2001, המשמש גם כראש ממשלת מדינת ברלין, הוא קלאוס ווֹבֶרייט (Klaus Wowereit), הומוסקסואל מוצהר.

כלכלה

התוצר המקומי הגולמי של ברלין הסתכם בשנת 2010 ב־94.7 מיליארד אירו. תיירות מהווה מקור הכנסה משמעותי בברלין ובשנת 2011 הגיעו לעיר כ-9.8 מיליון תיירים.

בניגוד לערי בירה אחרות באירופה, כמו לונדון, פריז ומדריד, נחשבת עלות המחיה בברלין לנמוכה בהשוואה ליתר חלקי גרמניה. שכר הדירה הממוצע בברלין שווה לכשני שלישים מזה שבקלן, ולכמחצית מזה שבמינכן. ברלין היא מהעניות שבערי גרמניה, סובלת מחוב חיצוני ושיעור האבטלה ומקבלי קצבאות הסעד בה גבוה יחסית (כ-15% ב-2005), זאת בין היתר בגלל הנסיבות הכלכליות והדמוגרפיות של איחוד העיר לאחר נפילת חומת ברלין.

תרבות

ברלין היא אחת מבירות התרבות האירופיות, ובה 48 מוזיאונים ממלכתיים ועוד עשרות מוזיאונים פרטיים. בעיר פועלות בין השאר הפילהרמונית של ברלין והתזמורת הסימפונית של ברלין, כמו גם שלושה בתי אופרה. ב-1988 נבחרה העיר להיות "בירת התרבות האירופית".

בברלין ארבע אוניברסיטאות (האוניברסיטה החופשית של ברלין, אוניברסיטת הומבולדט, האוניברסיטה הטכנית של ברלין והאוניברסיטה האמנותית) ו-14 מכללות, בהן לומדים כ-140 אלף סטודנטים.

אונסק"ו הכריזה על שני אתרי מורשת עולמית בברלין: הארמונות והגנים של ברלין ופוטסדם (בשנת 1990), ואי המוזיאונים (Museumsinsel) (בשנת 1999).

בעשור השני של המאה ה-21, נחשבת ברלין בעיני רבים לבירתה של הקהילה הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) באירופה. המוטו של העיר (”ענייה אבל סקסית“) משקף היטב את הלך הרוח הליברלי והנהנתני של התושבים ובא במיוחד לידי ביטוי בסצנת חיי הלילה הפרועה והתוססת. לעתים העיר מכונה "בירת המין של אירופה".

אדריכלות

ברלין מפורסמת בעיקר בזכות החצרות המצויות ברחבי העיר המשמשות בתור רחבות קטנות עם בתי קפה וחנויות, חלקם אף עם גינות. לפי חזונו של היטלר תוכננה ברלין להיות מרכז מטרופולין בינלאומי עם שדרה רחבה שתחילתה בשער ברנדנבורג וסופה בהיכל ענק. האדריכל אלברט שפר תכנן לסיים את הבנייה תוך 10 שנים אך התוכנית לא יצאה לפועל עקב מלחמת העולם השנייה.

תחבורה

את העיר ברלין משרתים שני נמלי תעופה בינלאומיים: טגל שנמצא בתוך העיר עצמה ושנפלד, שנמצא מדרום מזרח לברלין, במדינת ברנדנבורג. בשנת 2008 עברו דרכם למעלה מ-21 מיליון נוסעים. שדה התעופה השלישי של העיר, טמפלהוף, נסגר בשנת 2008 כחלק מהכוונה של רשות שדות התעופה של ברלין להעביר את כל התנועה האווירית של העיר לשדה תעופה חדש שנבנה בשנפלד, ועתיד היה להיפתח בשנת 2012 ולהיקרא נמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג. בשל עיכובים בתכנון, אמור שדה התעופה החדש להיפתח בשנת 2015 לכל המוקדם. כחלק מתוכנית זו אמור להיסגר גם טגל, ושטח שדה התעופה שונפלד אמור להשתלב בשדה התעופה החדש.

בעיר פועלת מערכת האס-באן - מערכת רכבות המופעלת על ידי חברת אס-באן ברלין (S-Bahn Berlin GmbH), שאורך מסילותיה 331.5 ק"מ ובה נוסעים מדי שנה כ-375.8 מיליון נוסעים (נכון לשנת 2006) ומערכת האוּ‏-באן המופעלת על ידי חברת ברלינר פרקהרסבטריבה – Berliner Verkehrsbetriebe (BVG) – שאורך מסילותיה 144.2 ק"מ ונוסעים בה 171.3 מיליון נוסעים מדי שנה.

כמו כן פועלת בעיר מערכת אוטובוסים שאורך קוויהם 1,626 ק"מ, המשרתת 407.1 מיליון נוסעים מדי שנה, ומערכת מעבורות המופעלות על ידי חברת ברלינר פֿרקרסבטריבה (BVG). במזרח ברלין פועלת מערכת חשמליות. כל מערכות התחבורה בעיר מקושרות, וכרטיסי הנסיעה משרתים את כולן ומאפשרים מעבר ממערכת אחת למשנייה. מערכת מסילות ברזל חוצה את מרכז ברלין ממערב למזרח ומצפון לדרום. מערכת זו משרתת הן את האס-באן והן את הרכבות הבינעירוניות המגיעות אל העיר. סביב מרכז העיר, במסילה מעגלית, עוברות רכבות אס-באן. מסילה זו נקראת ה"רינגבאן" (רכבת הטבעת).

יהודי ברלין

הימצאות יהודים בעיר נזכרת ברשומות לראשונה ב-1295. הם התגוררו ברחוב היהודים של ברלין. ב-1348, בימי המוות השחור, נערכו בהם פרעות והשורדים גורשו. העדה קמה מחדש ב-1354. ב-1446 גורשו היהודים מכל ברנדבורג, אך הותר להם לחזור לאחר שנה. ב-1510 התחוללה בעיר עלילת דם: חמישים הומתו והיתר גורשו. הצו בוטל ב-1539 והנסיך יואכים השני מברנדנבורג מינה את יהודי החצר ליפולד מפראג למנהל המטבעה. עם מות הנסיך, הואשם ליפולד בהרעלתו והוצא להורג. צו הגירוש חודש ב-1573, והפעם "לעדי עד".

ב-21 במאי 1671 התיר פרידריך וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג ל-50 משפחות יהודיות אמידות, שנדדו לאחר גירוש וינה שנה קודם לכן, להתיישב בעיר. ב-1672 קודש בית הקברות היהודי הישן בברלין, וב-1714 נחנך בית-כנסת של קבע בסמטת היידרויטר. על העדה הוטלו מסים כבדים והגבלות רבות. ב-1700 היא מנתה כ-1,000 איש. במהלך המאה היו כמה מראשיה עשירים ומקורבים לשלטון, בראש ובראשונה דניאל איציג. בראשות משה מנדלסון ותלמידיו הפכה העיר למוקדה של תנועת ההשכלה היהודית. ב-1778 פתח דוד פרידלנדר את בית-הספר "חברת חינוך נערים" (בגרמנית: Jüdische Freyschule), מוסד החינוך היהודי המודרני הראשון, בו נלמדו גם נושאים שאינם דתיים. בברלין פעלו גם הסלונים הספרותיים של רחל ורנהגן והנרייטה הרץ. ב-1812 הוענקה אמנציפציה לכל יהודי פרוסיה. בני העדה היו מעורים מאוד בסביבתם: בשנות ה-30 התנצרו בה חמישים איש מדי שנה.

הציבור היהודי בעיר גדל במהירות: מ-3,292 ב-1812 ל-11,840 ב-1852 ול-28,000 בסוף העשור. הצפיפות הביאה לבניית בית הכנסת החדש ב-1859. הקהילה המרכזית הייתה ליברלית (רפורמית מתונה) בעיקרה, ואברהם גייגר עצמו כיהן בה בין 1869 ל-1874, אך נותרה מאוחדת: מ-1874 ועד השואה הועסקו בה 30 רבנים, 18 ליברלים ו-12 אורתודוקסים, והיא החזיקה תשעה בתי-כנסת ליברליים ושבעה אורתודוקסיים. לצדה התקיימו שתיים זעירות: הרפורמית הקיצונית של שמואל הולדהיים והאורתודוקסית הבדלנית של עזריאל הילדסהיימר. כמו כן, התקיימו בעיר שניים משלושת המוסדות להכשרת רבנים בגרמניה: בית-המדרש האורתודוקסי של הילדסהיימר ובית הספר הגבוה למדעי היהדות הרפורמי. הקהילה הראשית הפעילה מגוון מוסדות רווחה, ובשנות ה-30 היו לה 70,000 חברים משלמי מסים.

ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, התגוררו בבירה 160,000 יהודים, כשליש מכלל האוכלוסיה היהודית בגרמניה. הם קופחו ונרדפו על ידי המשטר. בשנים הבאות הצליחו 90,000 להגר, ועוד 55,000 נרצחו בשואה; גירוש ראשון לפולין נערך ב-18 באוקטובר 1941. 7,000 התאבדו. ב-16 ביוני 1943 הוכרזה ברלין "יודנריין", אם כי למעשה התגוררו בה לפני תום המלחמה 5,990 יהודים ברשיון, רובם נשואים לבני-זוג אריים, ועוד כמה אלפים במחתרת. הקהילה התאוששה באיטיות לאחר 1945. כיום, לצד היהודים המקומיים, ישנו מספר גדול של מהגרים מברית-המועצות וישראלים.^[3]

אתרים מרכזיים בעיר

מבני שלטון

בניין הרייכסטאג (Reichstag)
מגדל הטלוויזיה של ברלין ה"פרנזיטורם" (Fernsehturm) - המבנה הגבוה בברלין

מוזיאונים

להלן המוזיאונים הגדולים והמפורסמים ביותר בעיר:

אי המוזיאונים (Museuminsel)
- מוזיאון בודה
- מוזיאון פרגמון (Pergamonmuseum)
- המוזיאון הישן
- המוזיאון החדש
- הגלריה הלאומית הישנה
המוזיאון היהודי (Jüdisches Museum)
מוזיאון הבית ליד צ'ק פוינט צ'ארלי
המוזיאון הגרמני להיסטוריה (הצויגהאוס)
מוזיאון הטבע (Museum für Naturkunde)
אזור הקולטורפורום (Kulturforum)
- הגלריה הלאומית החדשה
מרטין גרופיוס באו
מוזיאון גרמניה המזרחית
מוזיאון ההווה בהמבורגר באנהוף
‏המוזיאון לפרהיסטוריה ולהיסטוריה קדומה
המוזיאון הגרמני לטכנולוגיה
המוזיאון האתנולוגי (ברלין)
טופוגרפיה של הטרור

לרשימת כל הערכים בוויקיפדיה העברית בנושא מוזיאונים בברלין, ראה ברלין: מוזיאונים

מרכזי קניות וחנויות

קה דה וה (KaDeWe - Kaufhaus des Westens)
אירופה סנטר
סוני סנטר

פארקים וגנים

מתקני ספורט

רחובות ושדרות

אונטר דן לינדן (Unter den Linden)
הקו'דאם (קורפירסטנדאם) (Kurfürstendamm)
שדרת קרל מרקס (Karl-Marx-Allee)
רחוב ה-17 ביוני (Straße des 17. Juni)
יודנשטרסה (בגרמנית: Jüdenstraße- רחוב היהודים)

מבני תרבות

בית תרבויות העולם (Haus der Kulturen der Welt)

כיכרות

פאריזר פלאץ (כיכר פריז - Pariser Platz)
פוטסדאמר פלאץ (Potsdamer Platz)
אלכסנדרפלאץ (Alexanderplatz)
ככר בבל (Bebelplatz)
כיכר ברייטשייד (Breitscheidplatz)
כיכר ויקטוריה לואיזה (Viktoria-Luise-Platz)

ערים תאומות

עיינו גם בפורטל

פורטל ברלין הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ברלין. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בברלין על כל רבדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות ועוד.