דוד זונשיין – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 11: שורה 11:
==סרבנות==
==סרבנות==


בינואר [[2002]], אחרי שירות [[מילואים]] ב[[רצועת עזה]], יזם זונשיין, ביחד עם [[יניב איצקוביץ']], את "מכתב הלוחמים 2002"{{הערה|[http://www.seruv.org.il/hebrew/combatants_letter.asp נוסח המכתב]}}, שעליו חתמו עד היום יותר משמונה מאות חיילי מילואים. בעקבות פרסום המכתב הוקמה תנועת "[[אומץ לסרב]]".
בינואר [[2002]], אחרי שירות [[מילואים]] ב[[רצועת עזה]] בגדוד ב[[עוצבת חצי האש]], יזם זונשיין, ביחד עם [[יניב איצקוביץ']], את "מכתב הלוחמים 2002"{{הערה|[http://www.seruv.org.il/hebrew/combatants_letter.asp נוסח המכתב]}}, שעליו חתמו עד היום יותר משמונה מאות חיילי מילואים. בעקבות פרסום המכתב הוקמה תנועת "[[אומץ לסרב]]".


זונשיין הועמד ל[[דין משמעתי צבאי]] על סירובו לצאת לשירות מילואים ב[[בית אל]]. במהלך משפטו סירב זונשיין להישפט בדין משמעתי וביקש להישפט ב[[בית דין צבאי (ישראל)|בית דין צבאי]] בו העונש המרבי על העבירה חמור יותר אך קיימת אפשרות להביא עדים ולבסס הגנה הטוענת שהשירות בשטחים הכבושים אינו חוקי ולפיכך חובתם המוסרית של חיילי צה"ל היא לסרב לשרת מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]].
זונשיין הועמד ל[[דין משמעתי צבאי]] על סירובו לצאת לשירות מילואים ב[[בית אל]]{{הערה|1={{הארץ|אמיר בן-דוד|המועמד|1.1003099|28 בספטמבר 2004}}.}}. במהלך משפטו סירב זונשיין להישפט בדין משמעתי וביקש להישפט ב[[בית דין צבאי (ישראל)|בית דין צבאי]] בו העונש המרבי על העבירה חמור יותר אך קיימת אפשרות להביא עדים ולבסס הגנה הטוענת שהשירות בשטחים הכבושים אינו חוקי ולפיכך חובתם המוסרית של חיילי צה"ל היא לסרב לשרת מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]].


[[הפרקליטות הצבאית]] דחתה את בקשתו להישפט בבית דין צבאי, והחזירה את הטיפול בעניין למפקד [[עוצבת האש]], תא"ל [[טל רוסו]]{{הערה|1={{ynet|פליקס פריש ואפרת וייס|הסרבנים מבקשים מבג"ץ: להישפט בבית דין צבאי|1940094|12 ביוני 2003|}}.}}, שדן את סגן זונשיין לשלושים וחמישה ימי מחבוש בפועל. זונשיין עתר ל[[בג"ץ]] על מנת שיורה לצבא לאפשר לו להישפט בבית הדין. לאחר כשבוע בכלא הוציא בג"ץ [[צו ביניים]] שהורה למדינה לשחרר את זונשיין מהכלא עד לבירור העתירה בעניינו{{הערה|{{ynet|אפרת וייס|אחד הסרבנים ישוחרר ממאסרו עד להחלטת בג"ץ|1961636|24 ביוני 2002|}}{{ש}}[http://elyon1.court.gov.il/files/02/220/076/S02/02076220.s02.htm בג"ץ ‎7622/02 דוד זונשיין ואחרים נ' הפרקליט הצבאי הראשי], צו ביניים, מיום 4.9.2002}}. בהמשך, בתגובה למהלך משפטי שנקט נשיא בית המשפט העליון, [[אהרון ברק]], הגיש זונשיין וחברים נוספים ב"אומץ לסרב" עתירה לבג"ץ בה ביקשו מבית המשפט לקבוע כי סירובם חוקי משום שמאז [[האינתיפאדה השנייה]], הכיבוש ופעולות צה"ל הנעשות בשטחים אינם חוקיים{{הערה|{{הארץ|[[משה גורלי]]|בג"ץ יקבע אם הכיבוש חוקי ואם הסרבנות לגיטימית|1.833563|29 באוקטובר 2002}}}}. בתגובה לעתירה קבע בג"ץ בראשות הנשיא ברק כי סרבנות מוחלטת לשירות בצבא מטעמי [[מצפון]] היא צעד לגיטימי, אך סרבנות סלקטיבית למילוי פקודות מסוימות אינה לגיטימית{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/files/02/220/076/A06/02076220.a06.htm בג"ץ ‎7622/02 דוד זונשיין ואחרים נ' הפרקליט הצבאי הראשי], ניתן ב-30.12.2002}}. בעקבות פסק הדין חזר זונשיין ל[[כלא שש]] להשלים את ריצוי עונשו.
[[הפרקליטות הצבאית]] דחתה את בקשתו להישפט בבית דין צבאי, והחזירה את הטיפול בעניין למפקד [[עוצבת האש]], תא"ל [[טל רוסו]]{{הערה|1={{ynet|פליקס פריש ואפרת וייס|הסרבנים מבקשים מבג"ץ: להישפט בבית דין צבאי|1940094|12 ביוני 2003|}}.}}, שדן את סגן זונשיין לשלושים וחמישה ימי מחבוש בפועל. זונשיין עתר ל[[בג"ץ]] על מנת שיורה לצבא לאפשר לו להישפט בבית הדין. לאחר כשבוע בכלא הוציא בג"ץ [[צו ביניים]] שהורה למדינה לשחרר את זונשיין מהכלא עד לבירור העתירה בעניינו{{הערה|{{ynet|אפרת וייס|אחד הסרבנים ישוחרר ממאסרו עד להחלטת בג"ץ|1961636|24 ביוני 2002|}}{{ש}}[http://elyon1.court.gov.il/files/02/220/076/S02/02076220.s02.htm בג"ץ ‎7622/02 דוד זונשיין ואחרים נ' הפרקליט הצבאי הראשי], צו ביניים, מיום 4.9.2002}}. בהמשך, בתגובה למהלך משפטי שנקט נשיא בית המשפט העליון, [[אהרון ברק]], הגיש זונשיין וחברים נוספים ב"אומץ לסרב" עתירה לבג"ץ בה ביקשו מבית המשפט לקבוע כי סירובם חוקי משום שמאז [[האינתיפאדה השנייה]], הכיבוש ופעולות צה"ל הנעשות בשטחים אינם חוקיים{{הערה|{{הארץ|[[משה גורלי]]|בג"ץ יקבע אם הכיבוש חוקי ואם הסרבנות לגיטימית|1.833563|29 באוקטובר 2002}}}}. בתגובה לעתירה קבע בג"ץ בראשות הנשיא ברק כי סרבנות מוחלטת לשירות בצבא מטעמי [[מצפון]] היא צעד לגיטימי, אך סרבנות סלקטיבית למילוי פקודות מסוימות אינה לגיטימית{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/files/02/220/076/A06/02076220.a06.htm בג"ץ ‎7622/02 דוד זונשיין ואחרים נ' הפרקליט הצבאי הראשי], ניתן ב-30.12.2002}}. בעקבות פסק הדין חזר זונשיין ל[[כלא שש]] להשלים את ריצוי עונשו.

גרסה מ־12:26, 9 בינואר 2015

דוד זונשיין

דוד זונשיין (נולד ב-1973) הוא מהנדס תוכנה, פעיל שמאל, פובליציסט ומבקר ספרות ישראלי. זונשיין התפרסם בעקבות סירובו לשרת בשטחי יהודה, שומרון ועזה, היה מראשי תנועת "אומץ לסרב" והוא יו"ר הנהלת "בצלם".

תולדות חייו

דוד זונשיין נולד בתל אביב וגדל ברמת השרון. עם גיוסו לצה"ל התנדב ליחידת מגלן, ולאחר טירונות צנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם ביחידה. בהמשך עבר קורס קציני חי"ר ועם סיומו שב ליחידה ושימש כמפקד צוות וכסמ"פ[1]. זונשיין לקח חלק במבצעים רבים בלבנון, ובהם מבצע ענבי זעם[2]. לאחר ארבע שנים בצה"ל השתחרר בדרגת סגן. סיים תואר ראשון בפיזיקה ובמדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים.

לאחר מספר שנים בתפקידי ניהול פיתוח בתחום התוכנה, הקים זונשיין יחד עם שותף פלסטיני חברת תוכנה המספקת ללקוחותיה פיתרונות תוכנה ארגוניים על ידי צוות ישראלי פלסטיני העובד ממרכזי פיתוח בתל אביב וברמאללה.

זונשיין חי עם בת זוגו ושתי בנותיו בתל אביב ועוסק בהנדסת תוכנה. כותב ביקורות ספרים למוסף הספרות של עיתון "הארץ" ופרסם מספר סיפורים קצרים בעיתון זה ובאחרים.

סרבנות

בינואר 2002, אחרי שירות מילואים ברצועת עזה בגדוד בעוצבת חצי האש, יזם זונשיין, ביחד עם יניב איצקוביץ', את "מכתב הלוחמים 2002"[3], שעליו חתמו עד היום יותר משמונה מאות חיילי מילואים. בעקבות פרסום המכתב הוקמה תנועת "אומץ לסרב".

זונשיין הועמד לדין משמעתי צבאי על סירובו לצאת לשירות מילואים בבית אל[4]. במהלך משפטו סירב זונשיין להישפט בדין משמעתי וביקש להישפט בבית דין צבאי בו העונש המרבי על העבירה חמור יותר אך קיימת אפשרות להביא עדים ולבסס הגנה הטוענת שהשירות בשטחים הכבושים אינו חוקי ולפיכך חובתם המוסרית של חיילי צה"ל היא לסרב לשרת מעבר לקו הירוק.

הפרקליטות הצבאית דחתה את בקשתו להישפט בבית דין צבאי, והחזירה את הטיפול בעניין למפקד עוצבת האש, תא"ל טל רוסו[5], שדן את סגן זונשיין לשלושים וחמישה ימי מחבוש בפועל. זונשיין עתר לבג"ץ על מנת שיורה לצבא לאפשר לו להישפט בבית הדין. לאחר כשבוע בכלא הוציא בג"ץ צו ביניים שהורה למדינה לשחרר את זונשיין מהכלא עד לבירור העתירה בעניינו[6]. בהמשך, בתגובה למהלך משפטי שנקט נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, הגיש זונשיין וחברים נוספים ב"אומץ לסרב" עתירה לבג"ץ בה ביקשו מבית המשפט לקבוע כי סירובם חוקי משום שמאז האינתיפאדה השנייה, הכיבוש ופעולות צה"ל הנעשות בשטחים אינם חוקיים[7]. בתגובה לעתירה קבע בג"ץ בראשות הנשיא ברק כי סרבנות מוחלטת לשירות בצבא מטעמי מצפון היא צעד לגיטימי, אך סרבנות סלקטיבית למילוי פקודות מסוימות אינה לגיטימית[8]. בעקבות פסק הדין חזר זונשיין לכלא שש להשלים את ריצוי עונשו.

למרות שזונשיין קורא לסירוב ביחס לפעולות של שליטה בפלסטינים, הוא מתנגד לסירוב לפנות יישובים יהודיים, מעשה שלדעתו מהווה פגיעה בדמוקרטיה[9].

החל משנת 2009 זונשיין הוא חבר הנהלת "בצלם". החל מספטמבר 2012 זונשיין הוא יו"ר הנהלת הארגון.

פרסים

בנובמבר 2012 הוענק לזונשיין פרס האקדמיה הנורבגית לסיפרות ולחופש ביטוי על פועלו למען זכויות אדם[10].

קישורים חיצוניים

מאמרים פוליטיים פרי עטו

ביקורת ספרים פרי עטו

סיפורים פרי עטו

הערות שוליים

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg

    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    nrg חדשות, סגנו של בנט ב'ענבי זעם': "פעל ברוגע ושיקול דעת", באתר nrg‏, 5 בינואר 2015.
  2. ^ אתר למנויים בלבד דוד זונשיין, בנט אשם. לא בטבח כפר כנא, באתר הארץ, 8 בינואר 2015.
  3. ^ נוסח המכתב
  4. ^ אמיר בן-דוד, המועמד, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2004.
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    פליקס פריש ואפרת וייס, הסרבנים מבקשים מבג"ץ: להישפט בבית דין צבאי, באתר ynet, 12 ביוני 2003.
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    אפרת וייס, אחד הסרבנים ישוחרר ממאסרו עד להחלטת בג"ץ, באתר ynet, 24 ביוני 2002
    בג"ץ ‎7622/02 דוד זונשיין ואחרים נ' הפרקליט הצבאי הראשי, צו ביניים, מיום 4.9.2002
  7. ^ משה גורלי, בג"ץ יקבע אם הכיבוש חוקי ואם הסרבנות לגיטימית, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2002
  8. ^ בג"ץ ‎7622/02 דוד זונשיין ואחרים נ' הפרקליט הצבאי הראשי, ניתן ב-30.12.2002
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    דורון שפר, "יש הבדל בין הסרבנות שלנו לסרבנות שלהם", באתר ynet
  10. ^ אתר האקדמיה הנורבגית לסיפרות ולחופש הביטוי