זואבים – הבדלי גרסאות
| שורה 14: | שורה 14: | ||
==הזואבים הצרפתים== |
==הזואבים הצרפתים== |
||
===כיבוש אלג'יריה=== |
===כיבוש אלג'יריה=== |
||
ביוני [[1830]] נחת הצבא הצרפתי בסידי פרג' או סידי פרוש וב-[[5 ביולי]] הכניעה את העיר אלג'יר. ב-[[15 באוגוסט]] [[1830]] הרוזן בומון,מפקד חיל המשלוח הצרפתי,החליט בעצת |
ביוני [[1830]] נחת הצבא הצרפתי בסידי פרג' או סידי פרוש וב-[[5 ביולי]] הכניעה את העיר אלג'יר. ב-[[15 באוגוסט]] [[1830]] הרוזן בומון,מפקד חיל המשלוח הצרפתי, החליט בעצת ה[[קולונל]] אלפרד ד'אוביניוסק, לגייס 500 זואבים ראשונים מתוך יחידה ששירתה את שלטון הכיבוש העות'מאני. הייתה זו פלוגת הזואבים הראשונה. |
||
ב-[[1 באוקטובר]] [[1830]] גייס יורשו בתפקיד, הגנרל ברטראן קלאזל, לשירותו, בנוסף לשאריות יחידת הזואבים של |
ב-[[1 באוקטובר]] [[1830]] גייס יורשו בתפקיד, הגנרל ברטראן קלאזל, לשירותו, בנוסף לשאריות יחידת הזואבים של ה[[דיי]] של אלג'יר ושל סגנו, עוד לוחמים "מורים", [[ערבים]] ו[[קולוגלי]], והקים על בסיס זה את גיס הזואבים. (Corps des zouaves) |
||
גיס זה הורכב משתי פלוגות בסך הכל - 700 לוחמים. הורכבו גם שתי יחידות (escadrons) של [[פרשים]] זואבים, אך אלו שולבו החל מ-[[1831]] ל"גדוד הציידים האפריקני". יחידה זו הייתה מעורבת כששולבו בה גם ילידים וגם צרפתים שורשיים, עם משכורת זהה. נעשה ניסיון כושל לשלב בתוכם גם מתנדבים פריזאים. בסופו של דבר אלו האחרונים הקימו את גדוד הרגלים מס.67 |
|||
גיס זה הורכב משתי פלוגות בסך הכל - 700 לוחמים. |
|||
| ⚫ | ב[[7 במרץ]] [[1833]] הוציא מלך צרפת צו שבו הכיר בהקמת יחידות אלה באופן רשמי.{{דרוש מקור}}. בשנת [[1838]] הוקמה פלוגה נוספת ושלוש היחידות הרכיבו את הגדוד בפיקודו של המייג'ור למוריסייר. זמן מה אחרי הקמת יחידת הצלפים האלג'יראים ה"טורקוס" כגוף צבאי המורכב מחיילים מוסלמים, שונה אופיו של גדוד הזואבים והוא גייס חיילים מצרפת המטרופוליטנית בלבד. |
||
בימי כיבוש אלג'יריה על ידי צרפת שירתו הזואבים שירות צבאי ארוך. בין אוקטובר 1831-ינואר 1831 השתתפו הזואבים בקרבות נגד הביי של טיטרי ובכיבוש של [[בלידה]] ושל [[מדאה]]. הצלחתם המהדהדת הראשונה התרחשה במבצע במעבר מוזאיה ב-[[3 ביולי]] [[1831]] {{דרוש מקור]} כשהם חיפו על נסיגת חיל המצב ממדאה. |
|||
אחר כך שתיים, שגויסו תחילה מקרב שבט זואווה מהרי ג'ורג'ורה ושבטים אחרים בקביליה. בני אוכלוסיה זו סיפקו קודם לכן לוחמים ל[[דיי]] של [[אלג'יר]] ובאוגוסט [[1830]] מפקד כוח המשלוח הצרפתי שכבש את העיר המליץ על המשך העסקתם. |
|||
| ⚫ | |||
| ⚫ | ב[[7 במרץ]] [[1833]] הוציא מלך צרפת צו שבו הכיר בהקמת יחידות אלה באופן רשמי.{{דרוש מקור}}. בשנת [[1838]] הוקמה פלוגה נוספת ושלוש היחידות הרכיבו את הגדוד בפיקודו של המייג'ור |
||
| ⚫ | |||
Deux escadrons de zouaves à cheval sont également formés, mais intégrés dès 1831 aux [[1er régiment de chasseurs d'Afrique|chasseurs d'Afrique]]. Le recrutement est mixte et les soldes identiques pour les indigènes et les français. Il y eut une tentative de leur incorporer les « Volontaires parisiens », ce fut un échec et ces volontaires formèrent le [[67e régiment d'infanterie|{{67e}} régiment d'infanterie]]. |
|||
D’octobre 1830 à janvier [[1831]], ils combattent le bey de Tittery et occupent [[Blida]] et [[Médéa]]. Leur premier succès remarqué a lieu le {{date|3|juillet|1831}} au [[col de Mouzaïa]], lorsqu'ils couvrent la retraite de la garnison de [[Médéa]]. |
|||
===האימפריה הצרפתית השנייה=== |
===האימפריה הצרפתית השנייה=== |
||
גרסה מ־22:50, 10 בינואר 2015
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
זואבים (בצרפתית - Zouaves מהמילה הברברית "זואווה", שם של שבט קבילי, ביחיד:זואווי) הם לוחמים של "לוחמה רגלית קלה", שמוצאם בהתחלה היה בצפון אפריקה ושהשתייכו ל"צבא אפריקה" (Armée d'Afrique) במסגרת הצבא הצרפתי. שמם נקשר במיוחד למלחמות של האימפריה הצרפתית השנייה והם נודעו במדיהם הייחודיים בהשראה צפון-אפריקאית:מעילים קצרים פתוחים בחזית, שרוול ולעיתים קרובות - אבנטים וכובעים מיוחדים ללא מצחיה. יחידות הזואבים היו קיימות בשנים 1962-1830. תחילה התגייסו מקרב האוכלוסייה הקבילית באלג'יריה אחרי כיבוש ארץ זו במחצית הראשונה של המאה ה-19. החל משנת 1842 גויסו אליהן רק חיילים אירופיים. הן הפכו שוב למעורבות בין נובמבר 1942-מאי 1945 אחרי רפורמת הצבא הצרפתי בצפון ארפיקה. גדודי ה זואבים יחד עם אלו של הצלפים האלג'יראים זכו למספר הרב ביותר של עיטורים צבאיים בצבא הצרפתי, אחרי גדוד הרגלי הקולוניאלי ממרוקו (RICM) וגדוד הצועדים של לגיון הזרים.
גם ארצות אחרות הקימו לתקופות קצרות יחידות זואבים לפי הדגם של הצבא הצרפתי: האימפריה העות'מאנית,מדינת האפיפיור, ארצות הברית בימי מלחמת האזרחים האמריקנית (1865-1861) וברזיל בימי מלחמת פרגוואי (1870-1867).
מקור המושג
המילה "זואב" בא משם אחד משבטי הקבילים שהתגורר בפסגות הרי ג'ורג'ורה. התושב הילידי הראשון שגויס לשירות צרפת בעת כיבוש אלג'יר היה זואווי, בן לאותו שבט זואווה, ומשם המושג הוכלל כאל כל הלוחמים הילידים שגויסו. בני זוואווה שימשו קודם לכן כחיילים, לרבות יניצ'רים, בממלכת אלג'יר בת חסות של האימפריה העות'מאנית ושירתו את הדיי של אלג'יר. אחרי כיבוש אלג'יר על ידי הצרפתים ב-1830 הצבא הצרפתי שילב אותם ביחידה מיוחדת שנקראה "גיס הזואבים"(Corps des zouaves) שמעמדו סודר רשמית על ידי צו מלכותי בשנת 1831[דרוש מקור]
הזואבים הצרפתים
כיבוש אלג'יריה
ביוני 1830 נחת הצבא הצרפתי בסידי פרג' או סידי פרוש וב-5 ביולי הכניעה את העיר אלג'יר. ב-15 באוגוסט 1830 הרוזן בומון,מפקד חיל המשלוח הצרפתי, החליט בעצת הקולונל אלפרד ד'אוביניוסק, לגייס 500 זואבים ראשונים מתוך יחידה ששירתה את שלטון הכיבוש העות'מאני. הייתה זו פלוגת הזואבים הראשונה. ב-1 באוקטובר 1830 גייס יורשו בתפקיד, הגנרל ברטראן קלאזל, לשירותו, בנוסף לשאריות יחידת הזואבים של הדיי של אלג'יר ושל סגנו, עוד לוחמים "מורים", ערבים וקולוגלי, והקים על בסיס זה את גיס הזואבים. (Corps des zouaves) גיס זה הורכב משתי פלוגות בסך הכל - 700 לוחמים. הורכבו גם שתי יחידות (escadrons) של פרשים זואבים, אך אלו שולבו החל מ-1831 ל"גדוד הציידים האפריקני". יחידה זו הייתה מעורבת כששולבו בה גם ילידים וגם צרפתים שורשיים, עם משכורת זהה. נעשה ניסיון כושל לשלב בתוכם גם מתנדבים פריזאים. בסופו של דבר אלו האחרונים הקימו את גדוד הרגלים מס.67 ב7 במרץ 1833 הוציא מלך צרפת צו שבו הכיר בהקמת יחידות אלה באופן רשמי.[דרוש מקור]. בשנת 1838 הוקמה פלוגה נוספת ושלוש היחידות הרכיבו את הגדוד בפיקודו של המייג'ור למוריסייר. זמן מה אחרי הקמת יחידת הצלפים האלג'יראים ה"טורקוס" כגוף צבאי המורכב מחיילים מוסלמים, שונה אופיו של גדוד הזואבים והוא גייס חיילים מצרפת המטרופוליטנית בלבד. בימי כיבוש אלג'יריה על ידי צרפת שירתו הזואבים שירות צבאי ארוך. בין אוקטובר 1831-ינואר 1831 השתתפו הזואבים בקרבות נגד הביי של טיטרי ובכיבוש של בלידה ושל מדאה. הצלחתם המהדהדת הראשונה התרחשה במבצע במעבר מוזאיה ב-3 ביולי 1831 {{דרוש מקור]} כשהם חיפו על נסיגת חיל המצב ממדאה. ], אחר כך בקרבות מיטיג'ה בספטמבר 1836 ובמצוד על העיר קונסטנטין ב-1837. מגויסים בהתנדבות או על ידי העברה מיחידות אחרות אחרי ותק של לפחות שנתיים,ה זואבים זכו למעמד אליט ב"צבא אפריקה" שבמסגרת הצבא הצרפתי.
האימפריה הצרפתית השנייה
בשנת 1852 הצבא הצרפתי כלל שלושה גדודי זואבים. כל אחד מהם שובץ במחוז אחר של אלג'יריה, שבו החזיק מחסנים וחיל מצב משלהם לעת שלום. מלחמת קרים הייתה המקרה הראשון שבו שירתו הזואבים מחוץ לאלג'יריה. בהמשך הם שירתו גם במלחמת צרפת-אוסטריה בשנת 1859, בהתערבות צרפת במקסיקו ב-1866-1864 ומלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870. מדי הזואבים והתנהלותם עשו אותם מוכרים היטב מחוץ לצרפת ותמונותיהם פורסמו תכופות בתקשורת הכתובה המאויירת של התקופה.חיילי גדוד הזואבים מס.2 , שנודעו בכינוי "תני אוראן" זכו להיות מעוטרים בלגיון הכבוד בעקבות קרב מג'נטה ב-1859.
ב-23 בדצמבר 1854 נוצר גדוד רביעי - "הזואבים של משמר הקיסר". גיוס החיילים שבו עוכב עד 15 במרץ 1855 כשהוחזרו לצרפת חלק מהזואבים שלחמו במלחמת קרים. הזואבים של משמר הקיסר נשלחו לשרת גם הם במלחמת קרים ואחר כך בכל מערכות האימפריה הצרפתית השנייה. חיל המצב שלהם בעת שלום נמצא בהתלחה בסן קלו, אחר כך, החל משנת 1857 בוורסאי. חיילי הגדוד הזה לבשו את מדי הזואבים הקלאסיים
