רחל המשוררת

שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר
פרמטרים [ שם מקורי, תיאור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ פרסים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

רחל בלובשטיין סלע
רחל בלובשטיין-סלע

רחל בלובשטיין
לידה	20 בספטמבר 1890 סראטוב, האימפריה הרוסית
פטירה	16 באפריל 1931 (בגיל 40) תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	פלשתינה (א"י)
לאום	יהודי
מקום קבורה	בית הקברות כנרת
אירועים משמעותיים	עלייה לארץ ישראל (אוקראינה, 1909)
שפות היצירה	עברית, רוסית, אנגלית
תחום כתיבה	שירה, תרגום

רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע (י"ט בתשרי ה'תרנ"א, 20 בספטמבר 1890 – כ"ט בניסן ה'תרצ"א, 16 באפריל 1931), המוכרת בשם העט שלהּ, "רחל" (ולעתים רחל המשוררת), הייתה מן המשוררות הבולטות בשירה העברית הקלאסית המחודשת.

קורות חייה

ילדות ונעורים

רחל (רעיה‏) בלובשטיין נולדה בעיר סרטוב שעל גדות נהר הוולגה, באימפריה הרוסית, בתם האחת עשרה של איסר-לייב וסופיה בלובשטיין, ונכדה לרבה של קהילת יהודי קייב, הרב מנדלשטאם, מצד אמה. דודהּ, מאכס מנדלשטאם, היה הסטודנט היהודי הראשון לרפואה ברוסיה, אשר לימים ניהל את בית החולים לעיניים בקייב, היה חבר קרוב של הרצל וראש הציונות הטריטוריאליסטית ברוסיה. אחיה יעקב היה פעיל מאוד בסניף הציוני בפולטבה; לימים הוא יסד בארץ ישראל את רשת "בתי העם", ונחשב לאינטלקטואל הראשון ביישוב. אביה הקפיד על קיום הדת היהודית, על אף שנחטף בצעירותו לצבא הרוסי. כאשר שוחרר, הורשה לגור היכן שיחפוץ בתחומי רוסיה. אמה הקפידה מאוד על חינוך להשכלה לילדיה והוענקו לרחל שיעורים בעברית בילדותה. האם התכתבה עם לב טולסטוי ובביתם התארחו תדיר אנשים משכילים. בצעירותה עברו הוריה לפולטבה שבאוקראינה, שם למדה בבית הספר היהודי ובגימנסיה כללית. בגיל 15 החלה בכתיבת שירים ברוסית; בגיל שבע-עשרה עברה לקייב, ולמדה שם ציור.

בתקופת העלייה השנייה והמלחמה הגדולה 1919-1909

ב-1909, בהיותה בת תשע-עשרה, באה לסייר בארץ ישראל עם אחותה שושנה. השתיים, שהיו בדרכן לאיטליה ללמוד שם אמנות ופילוסופיה, החליטו להישאר בארץ ישראל ולהשתלב בבנייתה. הן התיישבו במושבה רחובות, ולמדו עברית מהאזנה לילדים בגן הילדים‏. בהמשך הצטרפה אליהן אחותן בת שבע, והבית בו התגוררו, בית ברוידא, מכונה מאז על שמן "מגדל שלוש האחיות". ברחובות חוותה רחל את הרומן הראשון שלה, עם בן המושבה נקדימון אלטשולר. אביה של רחל עלה לארץ ישראל שנה אחריה והתגורר בתל אביב.

רחל רצתה לעסוק בחקלאות, ולכן עברה ב-1911 ל"חוות העלמות" הלימודית שהקימה חנה מייזל בחוות כנרת, שם נפגשה עם ברל כצנלסון ועם אהרן דוד גורדון, שהשפיע עליה רבות, ולאות תודה הקדישה לו את השיר הראשון שכתבה בלשון העברית - "הלך נפש". שם גם הכירה את זלמן רובשוב (שלימים נודע כזלמן שזר, נשיא המדינה השלישי), ובין השניים נוצר קשר רומנטי. היא הקדישה לו שלושה משיריה מפורשות, אף שנהוג לחשוב כי שירים נוספים נכתבו אודותיו. השיר "גן נעול", שהוקדש לו, מבטא את כאבה לנוכח חוסר נכונותו של שזר לעזור לה. את השיר היא מקדישה ל"זר" שמהווה אנגרמה על ראשי תיבות שמו הקודם של שז"ר (זלמן רובשוב) והתנהגותו אליה כזר, אך יחד עם זאת היא מסתירה את זהותו כדי להגן על שמו.^{[דרוש מקור]} תבנית:חלונית2 ב-1913 עזבה את הארץ כדי להמשיך ולהשתלם במקצוע החקלאות, ועברה ללמוד אגרונומיה באוניברסיטת טולוז שבצרפת. שם פגשה והתאהבה במיכאל ברנשטיין, מהנדס יהודי, אליו קראה מאוחר יותר בשירה "זמר נוגה", הפותח במילים "התשמע קולי, רחוקי שלי?". מברנשטיין למדה את השפה הבינלאומית אספרנטו, ולמשך זמן מה תוּבְּלה ההתכתבות ביניהם בשפה זו. עם סיום לימודיה התעכבה מלשוב לארץ ישראל בשל מלחמת העולם הראשונה, ובינתיים שבה לרוסיה ועסקה שם בהוראת ילדי פליטים יהודים. שם כנראה נדבקה בשחפת.

בשנות העשרים

ב-1919 חזרה לארץ ישראל באונייה רוסלאן, יחד עם אנשים ונשים שלימים בנו את צמרת ההנהגה והתרבות בארץ, כגון פרופ' יוסף קלוזנר (יש הסבורים כי קבוצה זו פתחה את מה שכונה "העלייה השלישית"), ושבה אל מושא רבים משיריה, אל הכנרת האהובה עליה, לקבוצת דגניה. בדגניה היא הייתה פעילה בתחום התרבות בקבוצה, ועבדה בעיקר עם ילדי הקבוצה.

לאחר תקופה קצרה נתגלו אצלה ניצני מחלת השחפת. בתחילה נדרשה רחל על ידי הרופא להקפיד לאכול בכלים נפרדים, אולם המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא, גרמה לגירושה לבסוף מדגניה. ההחלטה לא נתקבלה בפורום מסודר של הקיבוץ אלא פשוט אחד מהחברים בישר לה במילים הבאות את החלטת הקבוצה: "את חולה ואנחנו בריאים. ולכן את צריכה לעזוב"‏. מרבית החברים שידעו כי הדברים נאמרו הלכו לעבוד בשדות כדי להימנע מן הפרידה, מה שפגע ברחל יותר מכל. חלק אחר מן החברים כלל לא ידע שהדברים נאמרו. לימים אחדים מהם התביישו בהחלטה^{[דרוש מקור]}. גם לאחר גירושה שמרה רחל על קשריה עם חלק מתושבי דגניה ואף ביקרה בה כמה פעמים. חברי דגניה שלחו את שפרה ירובסקי הדגנייתית לטפל בה תקופה מסוימת. כדי למצוא מזור למחלתה נדדה רחל בין צפת, ירושלים ותל אביב, בה בילתה את שנותיה האחרונות (בה התגורר גם אביה), היא התגוררה בדירה קטנה (כיום בתחילת רחוב בוגרשוב, בסמוך לים). את ימיה האחרונים העבירה בבית מרפא לחולי שחפת בגדרה בצמצום רב. היא התפרנסה מפרסום שיריה בעיתון "דבר" (תשלום נקבע לפי מספר שורות ושיריה של רחל לרוב אינם ארוכים) וקצבה חודשית מצומצמת שירשה מאביה. רוב הונו של אביה הועבר למוסדות דתיים ורחל לא קיבלה מהם תמיכה.

רחל כתבה את רוב שיריה בשש השנים האחרונות לחייה, מתוכם שירים רבים נכתבו על הציפייה שלה ליום מותה. בשנת 1927, עת שכבה במיטת חוליה בעיר, הרחק מדגניה, זכרה את ימי החסד שזכתה להם שם, שנדמו בעיניה כחלום רחוק, בשירה ואולי לא היו הדברים...:

וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם,
אוּלַי
מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגַּן,
לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת-אַפַּי?
...
הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,
הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?

— וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים..., תרפ"ז

קבר רחל המשוררת בבית הקברות כנרת

יום לפני פטירתה, בעודה גוססת, רצתה להיפרד מידיד נעוריה, האיכר נקדימון אלטשולר מהמושבה רחובות, וביקשה שיובילו אותה אליו. אלטשולר, שהיה אז כבר בעל משפחה, יצא לראותה ופרץ בבכי. מילותיה האחרונות של רחל היו "שלום נקדימון". לימים מספר אלטשולר: "ראיתי לפני שבר אדם, כולו עצמות, ורק עיניה העצובות היו הדבר היחיד שהביע דבר מה והוכיח כי לפני ניצב אדם שעדיין חי".

רחל נפטרה ב-16 באפריל 1931, בהיותה בת ארבעים ואחת, ללא כל איש עמה, בבית החולים הדסה שהיה ברחוב בלפור בתל אביב מהשחפת, ונקברה, כפי שביקשה בשירה "אם צו הגורל...", בבית הקברות כנרת. על מצבתה חקוקות המילים מתוך שירה "מנגד":

פרוש כפים, ראה מנגד / שמה אין בא / איש ונבו לו / על ארץ רבה.

שירהּ האחרון "מֵתַי", שנמצא לאחר מותה על הכוננית בחדרה, מלמד על כי לקראת סופה חשה רחל בודדה, כשכל שנותר לה היו רק חלומותיה, כאשר האנשים שבהם האמינה ובטחה נטשוה.

משפחתה

ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין הוא בן אחייניתה של רחל.

שירתה

לוחית זיכרון במקום מגוריה האחרון של רחל המשוררת ברחוב בוגרשוב 5 בתל אביב

ההתחלה

את שיריה הראשונים כתבה רחל בנעוריה ברוסית. שירים אלו כונו "המחברת הרוסית" ותורגמו מאוחר יותר לעברית.

עיקר שיריה פורסמו בעיתון "דבר", ואלו, שהצטיינו בפשטות הבעתם ובלשונם הקולעת, נתחבבו על הקוראים מהרגע הראשון. מספרים שחובבי שירתה, שהיו לא מעטים מבין קוראי העברית בארץ ישראל, ציפו בכליון עיניים לצאת גיליון יום שישי של "דבר".

קובצי שיריה

שיריה של רחל כונסו בשלושה קבצים עיקריים:

• ספיח (תרפ"ז-1927)
• מנגד (תר"ץ-1930)
• נבו (תרצ"ב-1932)

את שני קובצי השירה הראשונים פרסמה רחל עוד בחייה; הקובץ האחרון יצא לאור לאחר מותה.
שמותיהם של קובצי שירתה, "מנגד" ו"נבו", סמליים לחייה הטראגיים. בשמות אלה מורגשת העובדה כי בחייה הקצרים לא הספיקה רחל לממש את עצמה, הן בתחום שירתה והן בתחום חייה האישיים.

בשנת 1935 כונסו כל כתביה, שכללו גם תרגומי שירה ומסות, למכלול אחד הנקרא "שירת רחל". מכלול זה כולל גם שירים אשר לא פורסמו בעבר. כריכתו תואמת את הכריכה שבחרה רחל לקבצים הראשונים - כריכה לבנה ופשוטה. עיצוב זה הפך לסימן ההיכר שלה, ונשמר בכל המהדורות הבאות.‏

ספיח (1927)

הקובץ ספיח כולל בין השאר את השירים:

הלך נפש [האתה הוא הקץ? עוד צלול המרחב,] [יגרתי פן ילך גם הוא מאתנו] [היא איחרה לבוא ובבואה לא העזה,] [בַּגִנָה] אין בליבי עליך... הצדק את הדין... [כן מוטב, ישכח זכרונו המר,] צפיה (שיר) בַּלַּיְלָה בָּא הַמְּבַשֵּׂר [בבדידותי הגדולה, בדידות חיה פצועה,] פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה הכנעה ברור עץ אגס הד בבית החולים [הנה, הנהו הדוי! הנו חשוף על ידך,] הבית בו התגוררה בשנת 1925 ברחוב הנביאים בירושלים

[להקיץ בבית-החולים בבקר השכם,] [קח את ידי בשתי ידיים טובות] אני הקנאה בדרך [בלא ניב, בלי נוע,] [התפלל עלי, על נפשי החולה,] [ובכן - הדרור. האזקים הללו,] אשתו זֶמֶר נוּגֶה אשר שלו [ששונות זעירים, שמחות כזנב-לטאה:] [לערטל פצעי הנפש ומדויה] אֶל אַרְצִי רחל בנכר יום בשורה כאן על פני אדמה [איני קובלה! בחדר צר] כִּנֶּרֶת אָבִיב, שבו מבוטאת פגיעותה של האוהבת מפני האהוב הסוער. תמורה [גם אם עשרת מונים אמרתי: הקץ,] חלום בלהות אני מעודי הפכפכה האחרת הזאת מיכל את כולי ספרתי עד תם

פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר, קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַּי... וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוַי. שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט פרמטרי חובה [ תוכן ] חסרים {{{1}}} — פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, תל אביב, 13.4.25 הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי, הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ – קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה? שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט פרמטרי חובה [ תוכן ] חסרים {{{1}}} — זֶמֶר נוּגֶה הֲשָׁכַחְתִּי תְּרִיסִים לְהַבְרִיחַ, אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? – הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ, וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין. מָה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ, אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב? אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו? הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם? הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי... אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם, רַק הַפַּעַם... הַפַּעַם וְדַי! אָבִיב, תל אביב, ניסן תרפ"ו (1926) שָׁם הָרֵי גּוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! – בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר. בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַּבָּא וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר. שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט פרמטרי חובה [ תוכן ] חסרים {{{1}}} — כִּנֶּרֶת, תל אביב, תרפ"ז (1927)

מנגד (1930)

השם מנגד מסמל את שאיפות חייה של רחל אשר ראתה מנגד מבלי לזכות לממשן.

השיר "עקרה" שבו מובע יגונה הרב על שלא זכתה לחבוק בן. השיר הארספואטי הנודע סֵפֶר שִׁירַי. חיץ ואולי לא היו הדברים... פרחי אולי אם צו הגורל... אליהו ברית ההד כבשת הרש גַּן נָעוּל בעיר (וכך מיום אל יום) זֶמֶר [להקיץ ולדעת: חלום הבעיתני] [העברת ידך בלִטוף מפוזר] [פשטתי יד לבקש רחמים] לא גואל - וקרוב כל כך עקרה יונתן לא פעם, בקיץ גורל ערבית משעולי השדות ושבילים הוי ארצי הורתי

באחד גלגולי בקור שבת בלילה אביב (והנהו שוב לפני) שתיקה גננו בבוא אקליפטוס זוכרת, אזכור לא אחת לאור הצהר אני ואתה אשה עיני אעצום תקראי נא בשמי כי לסוף אחים אתה לי כקדם הפתח נפתח כורח מנגד זה צו הגאוה אויר פסגות אל ההרים שי

בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִּים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגַּן. יֶלֶד. קָטָן. אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי! רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר. רְסִיס נְהָרָה. לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר "אוּרִי!" – אֶקְרָא! עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם. עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה. עוֹד אֲחַכֶּה לוֹ. שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט פרמטרי חובה [ תוכן ] חסרים {{{1}}} — עֲקָרָה, תרפ"ח (1928 צְרִיחוֹת שֶׁצָּרַחְתִּי נוֹאֶשֶׁת, כּוֹאֶבֶת בִּשְׁעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן, הָיוּ לְמַחֲרֹזֶת מִלִּים מְלַבֶּבֶת, לְסֵפֶר שִׁירַי הַלָּבָן. נִגְלוּ חֶבְיוֹנוֹת לֹא גִּלִּיתִי לְרֵעַ, נֶחְשַׂף הֶחָתוּם בִּי בְּאֵשׁ, וְאֶת תּוּגָתוֹ שֶׁל הַלֵּב הַכּוֹרֵעַ יַד כֹּל בִּמְנוּחָה תְּמַשֵּׁשׁ. שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט פרמטרי חובה [ תוכן ] חסרים {{{1}}} — סֵפֶר שִׁירַי, ניסן, תרפ"ז (1927)

נבו (1932)

השם נבו - כשם ההר שממנו ראה משה את הארץ המובטחת ביודעו כי לא יזכה להגיע אליה - רומז לחייה שבהם היו יעדים רבים שלא מומשו. בקובץ זה נכללים:

אביב (כזה מעודו: מתגלה במפתיע) שירה "רק על עצמי", אשר מספר על קשייה, על אכזבותיה ועל ציפיותיה שלא התגשמו ואם לא רפאה היד לב אמונים לי בגני נטעתיך את כלי ספרתי מכתב שכן על הגורן עם שחר עצבת אחרת עברית "זו הדרך", ללא כותרת, הפותח בשורה: "ששוני הזעיר... הפרח". חג לשירה "מֵתַי", שניתן האחרון בקובץ שיריה שראה אור בתרצ"ה 1935הקדימה רחל ציטוט משל י. ש.ק. - "רק המתים לא ימותו" - ומילות השיר החודרות מתכתבות עמו.

רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי. צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה, גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה. גַּם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת – דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל, יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת, יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל. כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים. לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא? לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים? שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט פרמטרי חובה [ תוכן ] חסרים {{{1}}} — סֵפֶר שִׁירַי, ניסן, תרפ"ז (1927) - ד' אדר תר"ץ (1930)

הֵם בִּלְבַד נוֹתְרוּ לִי, רַק בָּהֶם בִּלְבַד לֹא יִנְעַץ הַמָּוֶת סַכִּינוֹ הַחַד. בְּמִפְנֵה הַדֶּרֶךְ, בַּעֲרֹב הַיּוֹם יַקִּיפוּנִי חֶרֶשׁ, יְלַוּוּנִי דֹּם. בְּרִית אֱמֶת הִיא לָנוּ, קֶשֶׁר לֹא נִפְרָד רַק אֲשֶׁר אָבַד לִי– קִנְיָנִי לָעַד. שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט פרמטרי חובה [ תוכן ] חסרים {{{1}}} — מֵתַי

כתב היד של השיר "רק על עצמי", מארכיון מפלגת העבודה

מעבר לקובצי שירה אלה כתבה רחל שירים רבים שבחרה לא לפרסם.

"שירים שנסתתרו"

בראשית המאה ה-21 נתגלו שלושה שירים שכתבה רחל ברוסית. שלושת השירים תורגמו מכתב היד בידי רנה ליטוין, ופורסמו בעיתון הארץ:

"שיריה של רחל המובאים בזה נכתבו רוסית, בתחילת המאה העשרים, ואמנם ניכרת בהם השפעת השירה הרוסית בת הזמן. במיוחד בולטת השפעתה של אנה אחמטובה, אשר לימים תרגמה רחל משיריה לעברית. השפעתה של אחמטובה ניכרת בתימטיקה, בסיטואציות, במלודיה, בפשטות ובישירות – מסימני ההיכר של שירי רחל בעברית. לעתים נראה שרחל ממש משוחחת עם שורות משיר זה או אחר של המשוררת הרוסית. [...] לפלא נשארת העובדה, כיצד עברה המשוררת בגיל בוגר יחסית מכתיבת שירה ברוסית לעברית כל-כך טבעית וצלולה".

עבודתה

כתיבתה של רחל הושפעה ממספר זרמים ספרותיים ומקורות: התנ"ך, האקמאיזם הרוסי, האימג'יזם הצרפתי,והספרות החלוצית של העלייה השנייה.

פרט לשירים שכתבה, עסקה רחל גם בתרגום. בעבודתה נכללים תרגומים משירתה של המשוררת הרוסיה אנה אחמטובה, משירי אלכסנדר פושקין, סרגיי יסנין ופרנסיס ז'ם, תרגום מאמר על חיי הדבורים מאת מוריס מטרלינק, ביקורות ספרות, מסות בנושאי תרבות ועוד. בין כתביה נכללים גם שירים שכתבה עבור ספר מאויר לפעוטות.

מקומה של שירתה בתרבות העברית

רחל נחשבת אחת המשוררות המקובלות על שוחרי השירה העברית. שירתה תופסת מקום נכבד בתרבות העברית, נלמדת דרך קבע בבתי-הספר, ומושרת רבות במפגשי שירה בציבור, מסכתות, סדרי פסח חדשים ומועדי זיכרון בישראל ובתפוצות.

רבים משיריה הולחנו על ידי מלחינים שונים, ובהם נעמי שמר, שהלחינה את השיר כנרת" ("שם הרי גולן"), יהודה שרת שהלחין בין השאר את השיר "ואולי לא היו הדברים מעולם..." ואת "שי" - שירהּ היחיד שזכתה רחל לשמוע מולחן, ויוסף טל אשר הלחין את שיריה: "בגני נטעתיך", "בלילות מקדם", "בלילות לא שנת", ו"עם שחר").

ביצועים

שיריה המולחנים בוצעו בידי יוצרים רבים. עם המבצעים והשירים שביצעו נמנים בין השאר:

• אסתר עופרים - ואולי לא היו הדברים... (לחן: יהודה שרת)
• אריק איינשטיין - לא פעם, בקיץ (לחן: שולמית ליפשיץ)
• חוה אלברשטיין ודני גרנות - רק על עצמי (לחן: אלברט פיאמנטה)
• שוקי ודורית, גן נעול (לחן: שוקי שוקי)
• עפרה חזה - בלילה
• נורית גלרון - היה נא טוב אלי
• הדודאים, הפרברים ויורגוס דאלארס - שי (לחן: לוי שער)
• נחמה הנדל - אל ארצי (לחן: יהודה שרת)
• חנן יובל - פגישה, חצי פגישה (לחן: חנן יובל)
• יוסף מוסטקי - זמר נוגה (לחן: יוסף מוסטקי). גם החלונות הגבוהים ביצעו גרסה לשיר זה, ואת הגרסה שביצעו החלונות הגבוהים לשיר זה הלחין שמוליק קראוס
• האחים והאחיות - חופי ירדן (לחן: גידי קורן)
• אחינועם ניני - אני
• אחינועם ניני - עקרה ("אורי")
• בעז שרעבי - הוי ארצי
• אביתר בנאי - כה ציפיתי ליום והגיע
• ענת עצמון - אל נא תשירי

עם המבצעים הבולטים של שירת רחל נמנית חוה אלברשטיין, אשר הוציאה בשנת 1968 את אוסף ביצועיה לשירי רחל. במסגרת האוסף נכללו השירים "רק על עצמי" (לחן: אלברט פיאמנטה), "הנה אקח" (דרורה חבקין), "בלא ניב" (חבקין), "אשתו" (דני גרנות), "בגני נטעתיך" (מוני אמריליו), "יונתן" (אמריליו), "הן יצאנו בסך" (דני ליטני), "עקרה" (חבקין), "ולו" (מישה סגל), "אני" (ליטני), "זמר נוגה" (יוסף מוסטקי), "אשתו" (גרסה שונה, של אלברט פיאמנטה), "כוחי הולך ודל" (אלכס כגן), "ליד החלון" (חבקין), "בלילה בא המבשר" (ליטני), "אל ארצי" (יהודה שרת), "כנרת (שם הרי גולן)" (נעמי שמר), "מתי" (חבקין), "ספר שירי" (גרנות) ו"שי" (אמריליו). ב-2003 יצא האוסף במהדורה מחודשת, בעיבודיה של אלברשטיין לכל השירים, תחת הכותרת "השנים הראשונות 2: שירי רחל".

תרגומי שירתה

שיריה של רחל תורגמו לשפות אחדות בידי מתרגמים שונים. זלמן שזר תרגם בשנת 1927 צרור משיריה ליידיש. המשורר א. ליסין תרגם גם הוא משיריה ליידיש. כן תרגמו ליידיש משיריה אהרן צייטלין, בר פומרנץ, דב סדן ומשה בסוק.

שירים נוספים של רחל תורגמו לאנגלית, גרמנית, צ'כית, פולנית, אספרנטו ואיטלקית. רובם הוצאו לאור על ידי תנועות הנוער הציוניות לפני מלחמת העולם השנייה. כמו כן תורגמו במועדים שונים מקבצים משיריה ללשון הסרבו-קרואטית, להונגרית ולסלובקית. במהדורת מילשטיין ניתן למצוא את תרגומי שיריה להונגרית ולסלובקית בלוויית דברי הסבר נוספים. בפרויקט בן יהודה ניתן לקרוא את תרגום שיריה לאיטלקית. בשנת 2002 תרגם הזמר הבאסקי בניטו לרצ'ונדי את שירהּ של רחל "שי" לשפה הבסקית, בה הוא נקרא Ni, Sahatsa bezala. לרצ'ונדי אף ביצע את השיר בשפה הבאסקית וכלל אותו באלבומו.

ייצוגיה בתרבות הישראלית

קובץ:תמונה 960.jpg

פסיפס של רחל ולאה גולדברג בבית הפסיפסים ביפו

"גן רחל" ניטע בשנת 1933 מול בית הקברות כנרת

• במספר ערים בארץ נקראו על שמה רחובות.
• רבים משיריה שזכו ללחן, כמו "זמר נוגה" (התשמע קולי) ו"עקרה" (אורי), נחשבים לנכסי צאן ברזל של התרבות העברית ולחלק בלתי-נפרד מן הקלאסיקה של הזמר העברי; הם מושמעים עד היום בתחנות הרדיו ונפוצים למדי בערבי שירה בציבור (ראו גם לעיל: ביצועים).
• קברה בבית הקברות כנרת נהפך לאתר עלייה לרגל של מטיילים ותלמידים.
• ב-19 בפברואר 1991 הנפיק דואר ישראל (במסגרת סדרה אודות נשים מפורסמות) בול בעריך של 1.30 ש"ח, ובו שלושה דיוקנאות שונים של רחל המשוררת.
• ב-20 בספטמבר 2006 הוכרז מיזם להקמת בית לרחל המשוררת בחסות אגודת הסופרים העבריים והמועצה לשימור אתרים.
• ב-10 באפריל 2011 נבחר דימוי דיוקנה של רחל יחד עם דיוקנותיהם של לאה גולדברג, נתן אלתרמן ושאול טשרניחובסקי להופיע בשטרות החדשים של מדינת ישראל. רחל נבחרה להופיע על שטר 20 השקלים החדשים.
• "גן רחל" ניטע בשנת 1933 מול בית הקברות כנרת. בגן נטעו חוטרי התמר שהביא בנציון ישראלי לארץ.

לקריאה נוספת

ספרי מחקר, עיון ולימוד

• אברהם אפשטיין, "שירת רחל", בספרו: מקרוב ומרחוק: פרקי מסה ובקורת, ניו יורק: אוהל, תש"ד-1943, עמ' 153–158
• שרה בן-ראובן, הדיאלוג בין שזר ורחל המשוררת, פסיפס, 64, סתיו תשס"ז-2006, עמ' 48–54
• עמוס בר, המשוררת מכנרת – סיפורה של רחל, תל אביב, 1993
• ראובן גולדברג, נופה של רחל: עשרים וחמש שנה למותה, על המשמר, דף לספרות ואמנות, ט' באייר תשט"ז, 20 באפריל 1956, עמ' 1
• מיכאל גלוזמן, "שירת נשים במודרניזם: לקראת היסטוריוגרפיה פמיניסטית", בתוך אדרת לבנימין, כרך ב', (עורכת: זיוה בן פורת), מכון פורטר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001, עמ' 118–150
• בנימין חכלילי, לך ועליך (אהבת רחל ומיכאל), אסופת מכתבים בין רחל ומיכאל ברנשטיין, תל אביב 1987
• יהודית כפרי, כמה הרהורים על שירי רחל, עיתון 77, 304, תשרי תשס"ו, אוקטובר 2005, עמ' 21–23
• אורי מילשטיין, שירי רחל סוד קסמם (ביוגרפיה וכן כל השירים לרבות טיוטות ושירים היתוליים), מהדורה שישית מורחבת, תל אביב: שרידות, 1997
• בן-עמי פיינגולד, ללמוד רחל, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 1996
• מוקי צור, כחכות רחל : קווים ביוגרפיים, רחל השירים, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011
• ראובן קריץ, על שירת רחל, הוצאת פורה, המוסד החינוכי של השומר הצעיר נעמן, 1987
• ראובן קריץ, שירי רחל, שירת רחל, רחל, הוצאת ספרי פורה, 2003
• בלהה רובינשטיין, רחל – איפוק הרגש ו"פשטות הביטוי, בספרה: שירים ומה שביניהם: על משוררים ושירים בתוכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל-יסודי, תל אביב: עם עובד, תשס"ג-2003, חלק ב, עמ' 93–111 – כולל פרק ביוגרפי; המשוררת על עצמה ועל שירתה; כמיהה לאהבה בצל תודעת הקץ
• יוסף שה-לבן, רחל - הערות והנחיות ללימוד וקריאה, הוצאת אור עם, 1986
• אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "רחל - הכנרתית", עמ' 109-103
• זיוה שמיר, רקפת: ענווה וגאווה בשירת רחל, בני ברק: הוצאת ספרא בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012

• Kritz, Reuven. Rhetorical patterns in Rahel's poetry. Modern Hebrew Literature, no. 1 (Spring 1975), pp. 23-26

בספרות העברית

• גבריאלה אביגור-רותם, אדום עתיק (עורך: יגאל שוורץ), תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2007
• שולמית לפיד, חוות העלמות, ירושלים: הוצאת כתר, 2006

קישורים חיצוניים

כתביה

• כתבי רחל בפרויקט בן-יהודה
• כתבי יד של שירי רחל באתר הספרייה הלאומית
• כתבי היד של שירת רחל, באתר ארכיון מפלגת העבודה
• רחל, הילדים שלנו, באתר הארץ, 13 בפברואר 2009
• רחל, שום סיכוי לעלובה שכמוני, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
• תבנית:המכון לתרגום 1
• רחל המשוררת, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• האזנה לשירי רחל, באתר זמרשת
• תבנית:אנציקלופדיה ynet
• דנה אולמרט, רחל המשוררת, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• תבנית:Mooma
• שירי רחל שזכו ללחן, באתר "שירונט"
• לחן לשיר "קח את ידי"
• מכתבי רחל המשוררת לשולמית קלוגאי, ארכיון המדינה

על המשוררת ועל יצירתה

• רבקה ליפשיץ ונורית צין (עורכות), רחל בלובשטיין - קישורים: קורות חיים, שירים, שיעורים מתוקשבים, ביוגרפיה ומאמרים באינטרנט, באתר "מפמ"ר ספרות", המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך
• תמונת קברה בבית העלמין בכנרת באתר "טרקר"
• אורי מילשטיין, רחל המשוררת: מעצבת האליטות (חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד'), אתר "אימגו", מאמר בארבעה חלקים (ספטמבר 2006 - ינואר 2007)
• אלישע פורת, תרגומי שירי רחל לסלובקית
• חלי אברהם-איתן, רחל המשוררת: דמויות תנ"כיות בשירתה, אתר "אימגו", 6 באוקטובר 2007
• הרצל ובלפור חקק, רחל המשוררת: השתיקה כדרך להביע אהבה, אתר "אימגו", 16 בספטמבר 2006
• בני מר, עוף-מים חולני שהוטל ליבשה: כיצד הצטלבו שוב ושוב דרכיהם של רחל המשוררת ויוחנן רטנר, שלו כתבה את שלושת השירים ברוסית, אשר התגלו פתאום והמתפרסמים פה לראשונה, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2006
• בני ציפר, התגלה מחזה קומי אבוד של רחל המשוררת, הארץ, 19 בנובמבר 2004
• עמוד לרחל, באתר "בננות"
• רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: רחל בת מאה ועשרים, 7 באפריל 2011
• נויה שגב, על השיר "גורל" מאת רחל
• ואולי, מוזיקה של יהודה שרת
• סיפורה של רחל המשוררת בסדרה "הכל אנשים", באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
• עמותת בית לרחל המשוררת
• רוצים להקים את בית רחל - אנקדוטות על ביתה ברחוב הנביאים
• שושנה ויג, היכן הבית של רחל המשוררת?, אתר "אימגו"
• אליהו הכהן, כה צר מעגלי: חדרי, ספרי, ערגה למרחב, באתר הארץ, 13 בפברואר 2009
• ‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: רחל המשוררת, באתר iCast‏, 31 במרץ 2011
• רפי וייכרט, משוררת האושר והתוגה הגדולה, באתר ynet, 16 באפריל 2011
• עופר אדרת, 82 שנים למות רחל המשוררת || "כל שיר עצוב נראה לי כסיפור חיי", באתר הארץ, 18 באפריל 2013
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
  'סוג: פרק מהסדרה "הכל אנשים"' אינו ערך חוקי רחל המשוררת, פרק מהסדרה "הכל אנשים" באתר יוטיוב