פרננדו השני, מלך אראגון – הבדלי גרסאות
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1נאפולי\2 |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[ |
[[קובץ:FerdinandIIA.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרננדו השני מלך אראגון]] |
||
[[ |
[[קובץ:Emanuel Gottlieb Leutze - Columbus Before the Queen.JPG|שמאל|250px|ממוזער|"'''קולומבוס לפני המלכה'''" - [[ציור שמן]] משנת 1843 מעשה ידי האמן האמריקאי [[עמנואל לויצה]], המוצג ב[[מוזיאון ברוקלין]]. הציור מתאר סצנה היסטורית שבה [[כריסטופר קולומבוס]] ניצב מול [[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה]] ופרננדו השני, מלך אראגון ומשכנע אותם לממן את מסעו שהוביל לגילוי [[יבשת]] [[אמריקה]].]] |
||
'''פרננדו השני מאראגון, "[[המלכים הקתוליים|הקתולי]]"''', (בעברית ובשפות אחרות נקרא לרוב: '''[[פרדיננד]]'''), |
'''פרננדו השני מאראגון, "[[המלכים הקתוליים|הקתולי]]"''', (בעברית ובשפות אחרות נקרא לרוב: '''[[פרדיננד]]'''), ([[10 במרץ]] [[1452]] - [[23 בינואר]] [[1516]]) ([[ספרדית]]: Fernando de Aragón el Católico, היה [[מונרכיה|מלך]] [[ממלכת אראגון|אראגון]], [[ממלכת קסטיליה|קסטיליה]], [[סיציליה]], [[נפולי]], [[ולנסיה]], [[סרדיניה]] ו[[נווארה]], ו[[תוארי אצולה|רוזן]] [[ברצלונה]]. |
||
==חייו== |
==חייו== |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
באותה שנה גורשו [[יהדות ספרד|יהודי ספרד]] מכל תחומי הממלכה המשותפת (המאורע הידוע כ[[גירוש ספרד]]), נכתב ספר הדקדוק הראשון של השפה ה[[ספרדית]], ו[[כריסטופר קולומבוס]] נשלח בידי הזוג למסע שבו יגלה את "[[העולם החדש]]". לפי [[חוזה טורדסיאס]] מ-[[1494]] חולק העולם החוץ-אירופאי בין ממלכות [[פורטוגל]] וספרד על פי קו צפון-דרום שעבר במרכז [[האוקיינוס האטלנטי]]. |
באותה שנה גורשו [[יהדות ספרד|יהודי ספרד]] מכל תחומי הממלכה המשותפת (המאורע הידוע כ[[גירוש ספרד]]), נכתב ספר הדקדוק הראשון של השפה ה[[ספרדית]], ו[[כריסטופר קולומבוס]] נשלח בידי הזוג למסע שבו יגלה את "[[העולם החדש]]". לפי [[חוזה טורדסיאס]] מ-[[1494]] חולק העולם החוץ-אירופאי בין ממלכות [[פורטוגל]] וספרד על פי קו צפון-דרום שעבר במרכז [[האוקיינוס האטלנטי]]. |
||
שנות חייו המאוחרות של פרננדו השני הוקדשו למחלוקות עם [[מלכי צרפת]] בדבר השליטה באיטליה, שרשרת האירועים המכונה [[המלחמות האיטלקיות]]. ב-1494 פלש [[שארל השמיני, מלך צרפת|שארל השמיני]] מצרפת לאיטליה וגירש את דודנו של פרננדו, [[אלפונסו השני, מלך נאפולי|אלפונסו השני]], מכס מלכות נאפולי. פרננדו חבר עם מספר נסיכים איטלקיים ועם [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מקסימיליאן הראשון]], קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] על-מנת לגרש את הצרפתים עד [[1496]] ולהמליך על הכתר הנפוליטני את בנו של אלפונסו, פרננדו. ב-[[1501]], לאחר מות [[פרננדו השני, מלך נאפולי]] ועלייתו של דודו [[פדריקו הרביעי, מלך נאפולי|פדריקו]] לכס הנפוליטני, חתם פרננדו מאראגון על הסכם עם [[לואי השנים עשר, מלך צרפת]], יורשו של שארל השמיני, |
שנות חייו המאוחרות של פרננדו השני הוקדשו למחלוקות עם [[מלכי צרפת]] בדבר השליטה באיטליה, שרשרת האירועים המכונה [[המלחמות האיטלקיות]]. ב-1494 פלש [[שארל השמיני, מלך צרפת|שארל השמיני]] מצרפת לאיטליה וגירש את דודנו של פרננדו, [[אלפונסו השני, מלך נאפולי|אלפונסו השני]], מכס מלכות נאפולי. פרננדו חבר עם מספר נסיכים איטלקיים ועם [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מקסימיליאן הראשון]], קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] על-מנת לגרש את הצרפתים עד [[1496]] ולהמליך על הכתר הנפוליטני את בנו של אלפונסו, פרננדו. ב-[[1501]], לאחר מות [[פרננדו השני, מלך נאפולי]] ועלייתו של דודו [[פדריקו הרביעי, מלך נאפולי|פדריקו]] לכס הנפוליטני, חתם פרננדו מאראגון על הסכם עם [[לואי השנים עשר, מלך צרפת]], יורשו של שארל השמיני, שזה עתה סיים לממש את תביעותיו ל[[דוכסות מילנו]], ולפיו יחולק השטח ביניהם כשנפולי, [[קמפניה]] ו[[אברוצו]] יעברו לשלטון צרפתי ופרננדו יקבל את [[פוליה]] ו[[קלבריה]]. ההסכם התפרק במהרה ובמהלך השנים שבאו אחריו לחם [[גונזלו פרננדז מקורדובה]], מצביאו הדגול של פרננדו, במלך צרפת, עד שכבש מידיו את נאפולי ב-[[1504]]. |
||
לפרננדו ואיזבלה נולדו חמישה ילדים: [[איזבלה מאסטוריאס]], [[חואן, נסיך אסטוריאס]], [[חואנה, מלכת קסטיליה]], [[מריה מאראגון]] ו[[קתרינה מאראגון]]. בזכות כוחם הרב כשליטים בממלכה משותפת, נישאו בנותיהם למספר שושלות [[אירופה|אירופיות]] ובכך הניחו את הבסיס לירושה העצומה של נכדם, [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קרלוס הראשון]]. |
לפרננדו ואיזבלה נולדו חמישה ילדים: [[איזבלה מאסטוריאס]], [[חואן, נסיך אסטוריאס]], [[חואנה, מלכת קסטיליה]], [[מריה מאראגון]] ו[[קתרינה מאראגון]]. בזכות כוחם הרב כשליטים בממלכה משותפת, נישאו בנותיהם למספר שושלות [[אירופה|אירופיות]] ובכך הניחו את הבסיס לירושה העצומה של נכדם, [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קרלוס הראשון]]. |
||
גרסה מ־09:59, 21 במרץ 2015
פרננדו השני מאראגון, "הקתולי", (בעברית ובשפות אחרות נקרא לרוב: פרדיננד), (10 במרץ 1452 - 23 בינואר 1516) (ספרדית: Fernando de Aragón el Católico, היה מלך אראגון, קסטיליה, סיציליה, נפולי, ולנסיה, סרדיניה ונווארה, ורוזן ברצלונה.
חייו
פרננדו היה בנם של חואן השני, מלך אראגון, ואשתו השנייה, אשת האצולה האראגונית חואנה אנריקס (Juana Enriquez). ב-1468 הוכתר בידי אביו כמלך סיציליה, כהכנה לנישואיו לאיזבלה, אחותו למחצה ויורשתו של אנריקה הרביעי, מלך קסטיליה. נישואיו לאיזבלה נערכו ב-19 באוקטובר 1469 באוקניה (Ocaña). לאחר מות אחיה ב-1474, ירשה איזבלה את כתר קסטיליה. טוענת נוספת לכתר, חואנה מקסטיליה (לכאורה בתו של אנריקה הרביעי, אך אבהותו הייתה מוטלת בספק), נאבקה על זכותה לכתר באמצעות בעלה, אפונסו החמישי, מלך פורטוגל, ופרצה מלחמת אזרחים, אך בסופו של דבר ניצחו בה פרננדו ואיזבלה. ב-1479, עם מות אביו, כאשר ירש אותו פרננדו כמלך אראגון, אוחדו למעשה כתר קסטיליה והשטחים שתחת שלטון כתר האראגון באיחוד אישי. העשורים הראשונים של שלטונם המשותף של פרננדו ואיזבלה הוקדשו לגיבוש ממלכתם, ואיחודה תחת כתרם המשותף מבחינה פוליטית ודתית. במסגרת זו פעלו משך מספר שנים לכיבוש ממלכת גרנדה, השריד האחרון לשלטון המוסלמי בחצי האי האיברי. הכיבוש הושלם ב-2 בינואר 1492 (שיאו של התהליך המכונה "הרקונקיסטה"), וממנו נוצרה לראשונה מאז המאה ה-8, ישות פוליטית יחידה שניתן לכנותה "ספרד" (אף כי השטחים השונים לא נשלטו באופן סדיר כיחידה אחת עד המאה ה-18).
באותה שנה גורשו יהודי ספרד מכל תחומי הממלכה המשותפת (המאורע הידוע כגירוש ספרד), נכתב ספר הדקדוק הראשון של השפה הספרדית, וכריסטופר קולומבוס נשלח בידי הזוג למסע שבו יגלה את "העולם החדש". לפי חוזה טורדסיאס מ-1494 חולק העולם החוץ-אירופאי בין ממלכות פורטוגל וספרד על פי קו צפון-דרום שעבר במרכז האוקיינוס האטלנטי.
שנות חייו המאוחרות של פרננדו השני הוקדשו למחלוקות עם מלכי צרפת בדבר השליטה באיטליה, שרשרת האירועים המכונה המלחמות האיטלקיות. ב-1494 פלש שארל השמיני מצרפת לאיטליה וגירש את דודנו של פרננדו, אלפונסו השני, מכס מלכות נאפולי. פרננדו חבר עם מספר נסיכים איטלקיים ועם מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על-מנת לגרש את הצרפתים עד 1496 ולהמליך על הכתר הנפוליטני את בנו של אלפונסו, פרננדו. ב-1501, לאחר מות פרננדו השני, מלך נאפולי ועלייתו של דודו פדריקו לכס הנפוליטני, חתם פרננדו מאראגון על הסכם עם לואי השנים עשר, מלך צרפת, יורשו של שארל השמיני, שזה עתה סיים לממש את תביעותיו לדוכסות מילנו, ולפיו יחולק השטח ביניהם כשנפולי, קמפניה ואברוצו יעברו לשלטון צרפתי ופרננדו יקבל את פוליה וקלבריה. ההסכם התפרק במהרה ובמהלך השנים שבאו אחריו לחם גונזלו פרננדז מקורדובה, מצביאו הדגול של פרננדו, במלך צרפת, עד שכבש מידיו את נאפולי ב-1504.
לפרננדו ואיזבלה נולדו חמישה ילדים: איזבלה מאסטוריאס, חואן, נסיך אסטוריאס, חואנה, מלכת קסטיליה, מריה מאראגון וקתרינה מאראגון. בזכות כוחם הרב כשליטים בממלכה משותפת, נישאו בנותיהם למספר שושלות אירופיות ובכך הניחו את הבסיס לירושה העצומה של נכדם, קרלוס הראשון.
איזבלה נפטרה בשנת 1504 והותירה את ממלכתה לבתה חואנה, אך היא שהתה באותו זמן בארצות השפלה, שנשלטו בידי בעלה, פיליפ "היפה", ובזמן העדרה שימש פרננדו כשליט במקומה. פרננדו שאף להותיר בידיו את השלטון על קסטיליה לצמיתות, אך האצולה הקסטיליאנית סירבה לכך והמליכה על עצמה את בעלה של חואנה כפליפה הראשון, מלך קסטיליה. לאחר מותו של פיליפ ב-1506, כשחואנה במצב נפשי לא יציב ובנם המשותף, קרלוס מגנט, עודו בן שש בלבד, שב פרננדו לשלוט בקסטיליה בסייועו של ראש השרים, הקרדינל פרנסיסקו חימנז דה סיסנרוס.
ב-1508 חודשה המלחמה באיטליה, הפעם נגד ונציה. כל הכוחות בחצי האי, ביניהם פרננדו, לואי השנים עשר, מקסימיליאן הראשון והאפיפיור יוליוס השני, הקימו יחד את הליגה של קאמבראי. למרות ניצחונה של צרפת על ונציה בקרב אגנאדלו, החלו פרננדו האפיפיור לחשוד בכוונותיהם של הצרפתים. הליגה של קאמבראי פורקה, ובמקומה נוצרה הליגה הקדושה, בה אוחדו כל הכוחות נגד צרפת.
בנובמבר 1511 חתמו פרננדו וחתנו, הנרי השמיני, מלך אנגליה, על חוזה וסטמינסטר, בו התחייבו זה לזה להגשת עזרה הדדית נגד צרפת. מוקדם יותר באותה שנה כבש פרננדו את מחציתה הדרומית של ממלכת נווארה, שנשלטה על ידי אציל צרפתי, וסיפחה לספרד. בנקודה זו נישא פרננדו מחדש לז'רמין מפואה, נכדתה של אחותו למחצה, ליאונור מלכת נווארה, על-מנת לחזק את תביעתו לכתר נווארה. במקביל נחלה הליגה הקדושה באיטליה ניצחונות נגד הצרפתים, אותם הצליחה לגרש ממילנו. על פי חוזה שלום שנכרת ב-1513 הושבה מילנו לבית ספורצה, אך כעבור שנתיים נכבשה שוב בידי הצרפתים.
פרננדו מת ב-1516, ונקבר בקפלה המלכותית של גרנדה לצד אשתו, בתו, בעלה פיליפ ונכדו מיגל.
במהלך שלטונם, הפכו פרננדו ואיזבלה את ספרד למדינה החזקה ביותר באירופה. נכדם, קרלוס הראשון, מלך ספרד, בנם של חואנה המשוגעת ופיליפ היפה, ירש בנוסף לספרד גם את שטחי בית הבסבורג ואת דוכסות בורגונדיה מסבו מצד אביו, מקסימיליאן הראשון. ירושה זו עתידה להפוך את קרלוס ויורשיו לשליטים החזקים ביבשת. קרלוס ירש מסבו פרננדו את כתר אראגון, והוכתר גם כמלך קסטיליה לצד אמו, ובכך אוחדה ספרד תחת כתר אחד.
יש הטוענים כי פרננדו, ולא צ'זארה בורג'ה, הוא ששימש כהשראה האמיתית ל"הנסיך" של ניקולו מקיאוולי, בו הוא מוזכר לעתים תכופות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מלכי ספרד | ||
|---|---|---|
| המלכים הקתוליים | פרננדו השני ואיזבלה הראשונה | 
|
| בית הבסבורג | פליפה הראשון • קרלוס הראשון • פליפה השני • פליפה השלישי • פליפה הרביעי • קרלוס השני | |
| בית בורבון | פליפה החמישי • לואיס הראשון • פליפה החמישי • פרננדו השישי • קרלוס השלישי • קרלוס הרביעי • פרננדו השביעי • קרלוס הרביעי | |
| בית בונפרטה | ז'וזף בונפרטה | |
| בית בורבון (שיבה ראשונה) | פרננדו השביעי • איזבלה השנייה | |
| בית סבויה | אמדאו הראשון | |
| בית בורבון (שיבה שנייה) | אלפונסו השנים עשר • אלפונסו השלושה עשר | |
| בית בורבון (שיבה שלישית) | חואן קרלוס הראשון • פליפה השישי | |