יוסף ד'ו נואס – הבדלי גרסאות
←פתיח: הגהה, עריכה קלה |
אין תקציר עריכה תגית: חשד למילים בעייתיות |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''יוסף ד'וּ נֻוַאס''' (ערבית: يوسف ذو نواس) (460 - 525) היה ה[[מלך]] היהודי והאחרון של [[חמיר|ממלכת חִמְיָר]]. הוא ירש את המלך [[רביח]]. הוא כונה "ד'ו נואס" בשל התלתלים השחורים שעיטרו את ראשו. החוקרים חלוקים בדעה האם נולד כיהודי או [[גיור|התגייר]]. אמנם בני עמו לא התגיירו, אך היו שותפים לאמונה [[מונותאיזם|מונותאיסטית]], שהושפעה מיהודים שהתיישבו בחִמְיָר. אמונה מונותאיסטית זו נעלמה עם חורבן ממלכתו. מסתבר שנולד כיהודי כיוון שכבר אביו הושפע רבות מאמונתם של היהודים תושבי אזור מחייתו, וקיימות דעות שניהל ממלכה ענקית שהשתרעה על פני מרבית [[חצי האי ערב]]. |
'''יוסף ד'וּ נֻוַאס''' (ערבית: يوسف ذو نواس) (460 - 525) היה ה[[מלך]] היהודי והאחרון של [[חמיר|ממלכת חִמְיָר]]. הוא ירש את המלך [[רביח]]. הוא כונה "ד'ו נואס" בשל התלתלים השחורים שעיטרו את ראשו. החוקרים חלוקים בדעה האם נולד כיהודי או [[גיור|התגייר]]. אמנם בני עמו לא התגיירו, אך היו שותפים לאמונה [[מונותאיזם|מונותאיסטית]], שהושפעה מיהודים שהתיישבו בחִמְיָר. אמונה מונותאיסטית זו נעלמה עם חורבן ממלכתו. מסתבר שנולד כיהודי כיוון שכבר אביו הושפע רבות מאמונתם של היהודים תושבי אזור מחייתו, וקיימות דעות שניהל ממלכה ענקית שהשתרעה על פני מרבית [[חצי האי ערב]]. |
||
בשנת 522 הוא כבש את הבירה ט'פאר (הגייה מקורבת: "זָפָאר"), השמיד חיל מצב [[האימפריה החבשית|אקסומי]], טבח בנוצרים (ברובם [[חבשים]]) והעלה את כנסיותיהם באש, ושלח את צבאו לפגוע בנוצרים בעיר נג'ראן. על פי מקורות מוקדמים שונים הגיע מספר הנטבחים ל-200, 1600, 4252. על פי מקורות ערביים מאוחרים שונים הגיע מספר הנטבחים ל-10000, 20,000.{{הערה|1=מקור: הספר "ישראל בערב", יצא לאור בשנת התש"ו}} תלונה של נוצרי, שנזכר כפליט שהגיע אל קונסטנטינופוליס (כיום [[אסטנבול]]), עוררה את זעמם של הקיסרים הנוצרים [[יוסטיניוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|יוסטינוס]] קיסר [[ביזנטיון]] ו[[כלב, קיסר אקסום|כלב]] קיסר אקסום מעברו השני של [[ים סוף]]. כלב ניסה לפלוש לממלכת חמיר, בעזרת הנוצרים, אך ד'ו נואס הצליח לעצור את כל התקפותיו, ואף לכבוש עוד שטחים. |
בשנת 522 הוא כבש את הבירה ט'פאר (הגייה מקורבת: "זָפָאר"), השמיד חיל מצב [[האימפריה החבשית|אקסומי]] צאצאי השבט התימני [[סבא]], טבח בנוצרים (ברובם [[חבשים]]) והעלה את כנסיותיהם באש, ושלח את צבאו לפגוע בנוצרים בעיר נג'ראן. על פי מקורות מוקדמים שונים הגיע מספר הנטבחים ל-200, 1600, 4252. על פי מקורות ערביים מאוחרים שונים הגיע מספר הנטבחים ל-10000, 20,000.{{הערה|1=מקור: הספר "ישראל בערב", יצא לאור בשנת התש"ו}} תלונה של נוצרי, שנזכר כפליט שהגיע אל קונסטנטינופוליס (כיום [[אסטנבול]]), עוררה את זעמם של הקיסרים הנוצרים [[יוסטיניוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|יוסטינוס]] קיסר [[ביזנטיון]] ו[[כלב, קיסר אקסום|כלב]] קיסר אקסום מעברו השני של [[ים סוף]]. כלב ניסה לפלוש לממלכת חמיר, בעזרת הנוצרים, אך ד'ו נואס הצליח לעצור את כל התקפותיו, ואף לכבוש עוד שטחים. |
||
בפעם השנייה שהחבשים ניסו לפלוש לממלכתו (בעזרת האימפריה הביזנטית והנוצרים), הוא לא הצליח להתגבר עליהם, בגלל ראשי שבטים בחמיר שבגדו בו, וכך פלשו החבשים לממלכתו וכבשוה. עם הפסדו בקרב נאמר שדו נוואס התאבד בדהירה לים. במסורת [[ביתא ישראל]] נקרא יוסף ד'ו נואס בשם '''פינחס זונוש''',{{הערה|1=Jon Abbink, '''The Enigma of Beta Esra'el Ethnogenesis''' , p. 417}} ונאמר כי הגיע או הוגלה למקום מושבם של ביתא ישראל. |
בפעם השנייה שהחבשים ניסו לפלוש לממלכתו (בעזרת האימפריה הביזנטית והנוצרים), הוא לא הצליח להתגבר עליהם, בגלל ראשי שבטים בחמיר שבגדו בו, וכך פלשו החבשים לממלכתו וכבשוה. עם הפסדו בקרב נאמר שדו נוואס התאבד בדהירה לים. במסורת [[ביתא ישראל]] נקרא יוסף ד'ו נואס בשם '''פינחס זונוש''',{{הערה|1=Jon Abbink, '''The Enigma of Beta Esra'el Ethnogenesis''' , p. 417}} ונאמר כי הגיע או הוגלה למקום מושבם של ביתא ישראל. |
||
השליטה החבשית נמשכה עד שגורשו בידי [[האימפריה הסאסאנית|פרס הסאסאנית]] בשנת [[ |
השליטה החבשית נמשכה עד שגורשו בידי [[האימפריה הסאסאנית|פרס הסאסאנית]] בשנת [[570]]. האירוע מתואר ב[[קוראן]] בסורת אל-בורוג'. |
||
==קשריו עם חכמי טבריה== |
==קשריו עם חכמי טבריה== |
||
גרסה מ־13:51, 13 באפריל 2015
יוסף ד'וּ נֻוַאס (ערבית: يوسف ذو نواس) (460 - 525) היה המלך היהודי והאחרון של ממלכת חִמְיָר. הוא ירש את המלך רביח. הוא כונה "ד'ו נואס" בשל התלתלים השחורים שעיטרו את ראשו. החוקרים חלוקים בדעה האם נולד כיהודי או התגייר. אמנם בני עמו לא התגיירו, אך היו שותפים לאמונה מונותאיסטית, שהושפעה מיהודים שהתיישבו בחִמְיָר. אמונה מונותאיסטית זו נעלמה עם חורבן ממלכתו. מסתבר שנולד כיהודי כיוון שכבר אביו הושפע רבות מאמונתם של היהודים תושבי אזור מחייתו, וקיימות דעות שניהל ממלכה ענקית שהשתרעה על פני מרבית חצי האי ערב.
בשנת 522 הוא כבש את הבירה ט'פאר (הגייה מקורבת: "זָפָאר"), השמיד חיל מצב אקסומי צאצאי השבט התימני סבא, טבח בנוצרים (ברובם חבשים) והעלה את כנסיותיהם באש, ושלח את צבאו לפגוע בנוצרים בעיר נג'ראן. על פי מקורות מוקדמים שונים הגיע מספר הנטבחים ל-200, 1600, 4252. על פי מקורות ערביים מאוחרים שונים הגיע מספר הנטבחים ל-10000, 20,000.[1] תלונה של נוצרי, שנזכר כפליט שהגיע אל קונסטנטינופוליס (כיום אסטנבול), עוררה את זעמם של הקיסרים הנוצרים יוסטינוס קיסר ביזנטיון וכלב קיסר אקסום מעברו השני של ים סוף. כלב ניסה לפלוש לממלכת חמיר, בעזרת הנוצרים, אך ד'ו נואס הצליח לעצור את כל התקפותיו, ואף לכבוש עוד שטחים.
בפעם השנייה שהחבשים ניסו לפלוש לממלכתו (בעזרת האימפריה הביזנטית והנוצרים), הוא לא הצליח להתגבר עליהם, בגלל ראשי שבטים בחמיר שבגדו בו, וכך פלשו החבשים לממלכתו וכבשוה. עם הפסדו בקרב נאמר שדו נוואס התאבד בדהירה לים. במסורת ביתא ישראל נקרא יוסף ד'ו נואס בשם פינחס זונוש,[2] ונאמר כי הגיע או הוגלה למקום מושבם של ביתא ישראל.
השליטה החבשית נמשכה עד שגורשו בידי פרס הסאסאנית בשנת 570. האירוע מתואר בקוראן בסורת אל-בורוג'.
קשריו עם חכמי טבריה
חיים זאב הירשברג כותב כי במקורות נוצריים נאמר כי יוסף דו נואס עמד בקשרים עם חכמי טבריה שהייתה אז מרכזם של היהודים בארץ ישראל, ושניים מהם נשאו ונתנו עם הנוצרים בט'פאר. הוא משער כי עלייתו לטבריה של מר זוטרא בר מר זוטרא, היורש הישיר למשרת ראש הגולה בבבל, דווקא באותם הימים (520), והתמנותו לראש הסנהדרין אינה מקרה, וקיים קשר הדוק בינה ובין פעילותם של חכמי טבריה בדרום ערב וגיורו של יוסף. לדעתו, שתי העובדות מעידות על תוכנית מדינית שנרקמה אז בין היישוב היהודי בארץ ישראל ובין יהודי ממלכת חמיר ובראשם המלך היהודי יוסף דו נואס. מותו הטראגי של יוסף, סילק סכנות אפשריות מדרכם של הקיסר יוסטיניאן ומפעילותם של מלכי חבש. הירשברג מצטט את החוקר הגרמני ורנר קסקל המתאר את אישיותו ומדיניותו של יוסף דו נואס: "יוסף מתגלה כבעל עוז נפש ללא חת, כאיש תבונה ומרץ יוצאים מן הכלל... האם הייתה לנגד עיניו תוכנית מדינה ערבית יהודית, שבה יוכל להישען על היהדות... ואולי התקפה על סוריה בפרוץ מלחמה פרסית-ביזנטית בקרוב?"
על שמו של יוסף ד'ו נואס קרוי רחוב בירושלים (הרחוב פונה צפונה מרחוב יפו מול נחלת שבעה).
לקריאה נוספת
יוסף דו נואס, פואמה מאת שמואל לייב גורדון