מערת אלטאמירה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Dexbot (שיחה | תרומות)
מ Removing Link GA template (handled by wikidata)
מ ניקיון פרמטרים בתבנית אתר מורשת עולמית*
שורה 1: שורה 1:
{{coord|43|22|57|N|4|6|58|W|display=title|type:state}}
{{coord|43|22|57|N|4|6|58|W|display=title|type:state}}
{{אתר מורשת עולמית|
{{אתר מורשת עולמית
|שם=אומנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד
|שם=אומנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד
|תמונה=[[קובץ:Bisonte de Altamira.jpg|מרכז|250px]]
|תמונה=[[קובץ:Bisonte de Altamira.jpg|מרכז|250px]]
שורה 10: שורה 10:
|שנת הכללה=1985
|שנת הכללה=1985
|הערות=הורחב ב-2008
|הערות=הורחב ב-2008
|קואורדינטות=
|מפה={{מפת מיקום|מדינה=ספרד|שם=מערת אלטאמירה|אורך=-4.116111|רוחב=43.3825|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=אתר היסטורי|כיוון כתב=ימינה|סטייה אנכית=-7|סטייה אופקית=-12|הסטת פירוט שם1=בילבאו|הסטת פירוט אופקי1=ימינה}}
|מפה={{מפת מיקום|מדינה=ספרד|שם=מערת אלטאמירה|אורך=-4.116111|רוחב=43.3825|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=אתר היסטורי|כיוון כתב=ימינה|סטייה אנכית=-7|סטייה אופקית=-12|הסטת פירוט שם1=בילבאו|הסטת פירוט אופקי1=ימינה}}
}}
}}

גרסה מ־21:41, 2 במאי 2015


שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר מורשת עולמית

פרמטרים [ כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אומנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד
Cueva de Altamira
אתר מורשת עולמית
מדינה ספרדספרד ספרד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 1, 3
שטח האתר 0.32 הקטאר (אתר מורשת עולמית) עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך אמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות הורחב ב-2008
קואורדינטות 43°22′37″N 4°07′11″W / 43.376944444444°N 4.11975°W / 43.376944444444; -4.11975
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלטאמירה (ספרדית: Altamira - הנוף הגבוה) היא מערת אבן גיר המפורסמת בשל ציורי המערות המתוארכים לתקופה הפלאוליתית העליונה, הכוללים שרטוטים וציורי סלע מרובי צבעים של יונקי בר וידי אדם. המערה שוכנת ליד העיר סאנטילאנה דל מר בקנטבריה, ספרד, במרחק 30 ק"מ מערבית לעיר סנטנדר. בשנת 1985 העניק אונסק"ו למערה מעמד של אתר מורשת עולמית.

תיאור

אחד מציורי הביזונים במערה

אורכה של המערה הוא 296 מטרים, והיא מורכבת מסדרה של מעברים וחדרים מפותלים. גובהו של המעבר הראשי הוא בין שניים לשישה מטרים. המערה נוצרה באמצעות קריסות שהתרחשו בגלל המאפיינים הקארסטיים של הסביבה הסלעית בהר ויספיירס.

בחפירות הארכאולוגיות שנערכו במערה התגלו מרבצים עשירים משני שלבים של התקופה הפלאוליתית העליונה: שלהי התרבות הסולוטרנית (שיטה לסיתות כלי אבן שהייתה נפוצה לפני כ-18,500 שנים) ותחילת התרבות המגדלנית (לפני כ-16,500 ל-14,000 שנים). המערה הייתה מאוכלסת רק על ידי חיות בר בין שני שלבי ההתיישבות. למיקומו של האתר יש יתרון כך שתושבי המערה יכלו לנצל את המשאבים הטבעיים בעמקים המקיפים את ההרים ובאזורי החוף הסמוכים. פתח המערה נאטם לאחר מפולת סלעים שהתרחשה לפני כ-13,000 שנים. המערה התגלתה מחדש רק לאחר שעץ סמוך התמוטט וגרם לתזוזת הסלעים שכיסו את פתח המערה.

בני האדם התיישבו רק באזור הסמוך לפתח המערה, אם כי נמצאו ציורים לאורך כל המערה. האמנים השתמשו בפחם עץ ואוכרה או המטיט על מנת ליצור את התמונות, ולעתים קרובות הם דיללו את הצבעים על מנת ליצור גוונים שונים ורושם של הדפס בשחור ולבן. כמו כן, האמנים ניצלו את קווי המתאר הטבעיים של קירות המערה על מנת לשוות ליצירותיהם מראה תלת-ממדי. התקרה הרב-צבעית היא המאפיין המרשים ביותר, ועליה מצויר עדר ביזונים בתנוחות שונות, שני סוסים, איילה גדולה וככל הנראה חזיר בר.

היצירות הללו מתוארכות לתקופת ההתיישבות המגדלנית כאשר ציורי בעלי החיים כללו גם צורות מופשטות. בציורים הסולוטרנים מתוארים סוסים, עזים וטביעות של כפות הידיים שנוצרו כאשר האמן הניח את ידו על קיר המערה וריסס צבע מעליה, כך שלאחר הורדת היד נותר על הקיר מעין תשליל. בצפון ספרד יש מערות נוספות המכילות יצירות אמנות פלאוליתיות, אך אף אחת מהן לא דומה לאלטאמירה מבחינת עושר הציורים ואיכותם.

גילוי, חפירות וספקות

סאוטואולה

בשנת 1879 הובילה בתו של הארכאולוג החובב מרסליניו סאנז דה סאוטואולה לאזור המערה, וכך התגלו הציורים מחדש. סאוטואולה והארכאולוג חואן וילאנובה אי פיירה מאוניברסיטת מדריד ערכו חפירות במערה, והן גרמו לעניין רב כאשר פורסמו במאמר מ-1880 שבו פורשו הציורים כשייכים לתקופה הפלאוליתית. קבוצת מומחים צרפתים, בראשותו של גבריאל דה מורטיל ואמיל קרטיילה, דחתה בתוקף את ההיפותזה של סאוטואולה ופיירה, והממצאים שלהם זכו לביקורת נוקבת בכנס הקונגרס הפרהיסטורי בליסבון בשנת 1880. יתר על כן, סאוטואולה הואשם בזיוף כיוון שהציורים היו באיכות גבוהה ובמצב שימור מעולה. אחד מהאנשים שהתגוררו באזור הסמוך למערה אף טען שסאוטואולה הזמין את הציורים אצל אמן מקומי.

כאשר התגלו ציורים פרהיסטוריים נוספים ב-1902, הם היוו אישור נוסף לגיל של ציורי אלטאמירה, כך שהקהילה המדעית נאלצה לחזור בה מהתנגדותה לעמדה הספרדית. באותה שנה, אמיל קרטיילה הודה בטעותו במאמר מפורסם שכותרתו "Mea culpa d'une sceptique" (אשמתו של הפקפקן), שהתפרסם במגזין L'Anthropologie. סאוטואולה, שנפטר ב-14 שנים לפני כן, לא זכה לראות את השבת כבודו.

חפירות נוספות נערכו במקום על ידי הרמיליו אלקאלדה דל ריו (Hermilio Alcalde del Río) בין 1902 ל-1904. תוך כדי חפירותיו אלה הוא גילה את מערת אל קסטיו הסמוכה, שבה נמצאו ציורים עתיקים בהרבה. ארכיאולוגים נוספים שחפרו במקום היו הגרמני הוגו אוברמאייר בין 1924 ל-1925 וחואקין גונזאלס אצ'גאראיי ב-1981.

מבקרים והעתקים

במהלך שנות ה-60 ושנות ה-70 הציורים נפגעו כתוצאה מהבל הפה של תיירים. אלטאמירה נסגרה לכניסת הציבור ב-1977, ונפתחה מחדש בצורה מוגבלת ב-1982. בכל יום הותר כניסתם של מספר מבקרים קטן, דבר שגרם לרשימת המתנה של שלוש שנים. בסמוך למערה נבנו העתק של המערה ומוזיאון המייצגים את המערה והאמנות שבה, והם הושלמו בשנת 2001 על ידי מנואל פרנקואלו וסוון נבל. העתק המערה מאפשר לצפות בצורה יותר נוחה על הציורים מרובי הצבעים של החדר הראשי במערה המקורית, כמו גם בעבודות קטנות נוספות. במוזיאון יש גם תגליפים של פני אדם שלא ניתן לצפות בהם במערה האמיתית[1].

ישנם העתקים של הציורים במוזיאון הארכאולוגיה הלאומי של ספרד במדריד, מוזיאון המדע במינכן (הושלם ב-1964) וביפן (הושלם ב-1993).

השפעה תרבותית

עדר הביזונים

מספר ציירים הושפעו מציורי הקיר של אלטאמירה. לאחר שביקר במקום, פבלו פיקאסו אמר "לאחר אלטאמירה, הכל דקדנס".

חלק מהציורים מרובי הצבעים באלטאמירה ידועים בתרבות הפופולרית בספרד. הלוגו שבו משתמש הממשלה האוטונומית בקנטבריה על מנת לקדם את התיירות באזור מבוסס על אחד מהביזונים המצוירים במערה. כמו כן, חברת סיגריות בשם ביסונטה (המילה הספרדית שמשמעותה ביזון) השתמשה באחד מהציורים כחלק מהלוגו שלה.

אלטאמירו דה לה קואבה, שנוצר ב-1965, היא סדרת אנימציה קומית המבוססת על המערה. הסדרה מתארת את הרפתקאותיהם של אנשי מערות פרהיסטוריים, המוצגים כבני אדם מודרניים, אך לבושים בפיסות פרווה, בדומה למשפחת קדמוני.

להקת הרוק סטילי דאן כתבה את השיר The Caves of Altamira כחלק מהאלבום The Royal Scam שיצא בשנת 1976.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערת אלטאמירה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Travel Advisory; A Modern Copy Of Ancient Masters, The New York Times, 4 November 2001