רועה צאן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־22:36, 2 במאי 2015

המונח "רועה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו רועה (פירושונים).

רועה צאן הוא אדם המטפל בצאן ומשגיח עליו, בדרך כלל תוך היעזרות בכלב רועים, בשטחי המרעה, באחו הפתוח או באזורים הרריים. תפקיד הרועה הוא למצוא מזון, מים ומחסה לעדר, להגן עליו מפני חיות טרף, פגעי טבע ושודדים, וכן לשמור על אחדותו ושלמותו.

רעיית צאן היא אחד המקצועות העתיקים ביותר. ידוע כי רועים היו קיימים במזרח התיכון לפני כ-10,000 שנה, מאז ביות העז והכבש בראשית התקופה הנאוליתית. כבשים גודלו לשם שימוש בחלב, בבשרן ובצמר שלהן.

רועי צאן בתנ"ך

רעיית צאן כמקצוע מתוארת גם בתנ"ך ובייחוד בתורה. כינויים נוספים לרועי צאן בתנ"ך: אביר, אדיר - הרועה הממונה על עדר גדול שמועסקים בו רועים אחדים^[1], ונוקד - בעל עדרים (מישע מלך מואב, ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק ד'). הרועה הראשון המוזכר בתנ"ך הוא הבל^[2]. כרועים שימשו בדרך כלל הבנים הצעירים במשפחה (כגון דוד המלך), אך אם לאב המשפחה לא היו בנים, בנות המשפחה (כגון רחל ובנות יתרו) רעו את הצאן^[3]. יעקב שימש כרועה מקצועי ואף קיבל משכורת על עבודתו (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים ל"ט–מ'). לאנשים עשירים, בעלי עדרים גדולים, היו גם רועים שכירים, כמו הרועים של לוט ואברם (ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק ז') ורועי נבל הכרמלי (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוקים ב'–ז'). הרועים התמודדו עם סכנות רבות, כפי שמתאר דוד את מעשי גבורתו לפני שאול (ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוקים ל"ד–ל"ו וכפי שעולה מספר תהלים, פרק כ"ג, פסוק ד'). חג הרועים הוא חג הגֵּז (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוקים ב'–ג').

החוק המקראי מתייחס לרועה שכיר, השומר על עדרי אחרים. אם התרשל הרועה בשמירה - ישלם לבעלים, אך אם השה נטרף - והרועה מביא שריד מבעל החיים כעדות והוכחה לכך שנטרף, הוא פטור מתשלום (ספר שמות, פרק כ"ב, פסוקים ט'–י"ב), כפי שמתואר גם בספר עמוס, פרק ג', פסוק י"ב.

המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: משה^[4]), דוד^[5], עמוס הנביא^[6] ואחרים.

בשירה המקראית נמשלו יחסי ה' ועמו ליחסי רועה ועדרו: ”ה' רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני...” ( ספר תהילים, פרק כ"ג, פסוקים א'–ב'), ”כרועה עדרו ירעה” (ספר ישעיה, פרק מ', פסוק י"א). בהשאלה, הרועה הוא השליט, המושל, המנהיג: ”אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל” (ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק ב'), ”כה אמר ה' על הרועים הרועים את עמי: אתם הפיצותם את צאני...” (ספר ירמיהו, פרק כ"ג, פסוקים א'–ד') וכן בספר יחזקאל, פרק ל"ד, פסוקים א'–ט"ז.

רועי צאן מוזכרים גם בתרבות הפופלרית. בסרט מגלה את אמריקה נסיך העצר מתחזה להיות רועה צאן כדי לחזר אחרי האשה שאהב. בספרו של דיוויד אדינגס "הזוהרים" נכתבו פואמות על הזוהרים, כרועי צאן על מנת לייצר סביבם אמפתיה.

ראו גם

הערות שוליים

^ "דואג האדומי, אביר הרועים אשר לשאול", ספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק ח'.
^ ספר בראשית, פרק ד', פסוק ב'.
^ ראו רש"י לספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ז.
^ ספר שמות, פרק ג', פסוק א'.
^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אות עברית לא ידועה ).ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים י"א–יט").
^ ספר עמוס, פרק א', פסוק א' וכן פרק ז', פסוק ט"ו.

[1] "דואג האדומי, אביר הרועים אשר לשאול", ספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק ח'.

[2] ספר בראשית, פרק ד', פסוק ב'.

[3] ראו רש"י לספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ז.

[4] ספר שמות, פרק ג', פסוק א'.

[5] שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אות עברית לא ידועה ).ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים י"א–יט").

[6] ספר עמוס, פרק א', פסוק א' וכן פרק ז', פסוק ט"ו.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 16: / שורה 16: @@
 החוק המקראי מתייחס לרועה שכיר, השומר על עדרי אחרים. אם התרשל הרועה בשמירה - ישלם לבעלים, אך אם השה נטרף - והרועה מביא שריד מבעל החיים כעדות והוכחה לכך שנטרף, הוא פטור מתשלום ({{תנ"ך|שמות|כב|ט|יב}}), כפי שמתואר גם ב{{תנ"ך|עמוס|ג|יב}}.
-המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: [[משה]]{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ג|א}}.}}), [[דוד]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|טז|יא|יט)}}.}}, [[עמוס]] הנביא{{הערה|{{תנ"ך|עמוס| א|א}} וכן {{תנ"ך|עמוס|ז|טו|ללא=ספר}} ואחרים.
+המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: [[משה]]{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ג|א}}.}}), [[דוד]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|טז|יא|יט)}}.}}, [[עמוס]] הנביא{{הערה|{{תנ"ך|עמוס| א|א}} וכן {{תנ"ך|עמוס|ז|טו|ללא=ספר}}.}} ואחרים.
 בשירה המקראית נמשלו יחסי [[אלוקים|ה']] ו[[עם ישראל|עמו]] ליחסי רועה ועדרו: {{ציטוטון|[[מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר|ה' רועי לא אחסר]]. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני...| {{תנ"ך|תהילים|כג|א|ב}}}}, {{ציטוטון|כרועה עדרו ירעה|{{תנ"ך|ישעיה|מ|יא}}}}. בהשאלה, הרועה הוא השליט, המושל, המנהיג: {{ציטוטון|אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל|{{תנ"ך|שמואל ב|ה|ב}}}}, {{ציטוטון|כה אמר ה' על הרועים הרועים את עמי: אתם הפיצותם את צאני...|{{תנ"ך|ירמיהו|כג|א|ד}}}} וכן ב{{תנ"ך|יחזקאל|לד|א|טז}}.
 רועי צאן מוזכרים גם בתרבות הפופלרית. בסרט [[מגלה את אמריקה]] נסיך העצר מתחזה להיות רועה צאן כדי לחזר אחרי האשה שאהב. בספרו של [[דיוויד אדינגס]] "הזוהרים" נכתבו פואמות על הזוהרים, כרועי צאן על מנת לייצר סביבם [[אמפתיה]].
 ==ראו גם==