דפוס רוזנקרנץ – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ז
רייזן, וסיום עבודה
שורה 1: שורה 1:
דפוס '''רוֹזֶנקרַנץ''' (בתחילה דפוס '''פין ורוזנקרנץ''' (לעתים '''דפוס פין'''), אחר-כך '''רוֹזֶנקרַנץ ושריפטזֶצֶר''' (ב[[כתיב]] ה[[יידיש|יידי]], שנהג בזמנו: '''ראָזענקראַנץ–שריפטזעטצער'''; בתעתיק לטיני: Rosencranz) היה [[בית דפוס]] ו[[הוצאת ספרים]] [[עברית|עבריים]] שפעלו בעיר [[וילנה]] שבצפון-מערב [[האימפריה הרוסית|רוסיה]] ([[ליטא]]) משנת [[1863]] ועד ראשית [[המאה ה-20]]. בבית הדפוס ראו אור ספרי [[תלמוד]], מפרשים, [[אגדה (יהדות)|אגדה]] ו[[מדרש]], חיבורים של [[רב]]נים ידועים, וכן ספרות [[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]] ויצירות [[ספרות עברית|הספרות העברית]] החדשה (כ-350 כותרים בסך הכול), וכן כ-100 [[רומנים]] וספרוני מעשיות ב[[יידיש]]. בעליו-עובדיו של בית הדפוס היו עובדים לשעבר של [[דפוס ראם|דפוס ראָם]] – שלושת האחים רוזנקרנץ, שריפטזצר וציונסון – שנכנסו לשותפות עם המשכיל [[רש"י פין]]. לאחר התחלה צנועה, התפתח בית הדפוס והיה אחרי דפוס ראָם מהמפורסמים ביותר בעולם היהודי.
{{בעבודה}}
דפוס '''רוֹזֶנקרַנץ''' (בתחילה דפוס '''פין ורוזנקרנץ''', אחר-כך '''רוֹזֶנקרַנץ ושריפטזֶצֶר''' (ב[[כתיב]] ה[[יידיש|יידי]], שנהג בזמנו: '''ראָזענקראַנץ–שריפטזעטצער'''; בתעתיק לטיני: Rosencranz) היה [[בית דפוס]] ו[[הוצאת ספרים]] [[עברית|עבריים]] שפעלו בעיר [[וילנה]] שבצפון-מערב [[האימפריה הרוסית|רוסיה]] ([[ליטא]]) משנת [[1863]] ועד ראשית [[המאה ה-20]]. בבית הדפוס ראו אור ספרי [[תלמוד]], מפרשים, [[אגדה (יהדות)|אגדה]] ו[[מדרש]] ויצירות [[ספרות עברית|הספרות העברית]] החדשה, וכן [[רומנים]] וספרים אחרים ב[[יידיש]]. בעליו-עובדיו של בית הדפוס היו עובדים לשעבר של [[דפוס ראם|דפוס ראָם]] – שלושת האחים רוזנקרנץ, שריפטזצר וציונסון – שנכנסו לשותפות עם המשכיל [[רש"י פין]]. לאחר התחלה צנועה, התפתח בית הדפוס והיה אחרי דפוס ראָם מהמפורסמים ביותר בעולם היהודי.


האחים אברהם צבי (הירש) רוזנקרנץ (ראָזענקראַנץ) (1815–1901),{{הערה|{{ארכאינט ספר עמוד|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודות 182–183|100}}; Israel Cohen.‎, ''Vilna'', Philadelphia: Jewish Publication Society of America (''Jewish Communities Series''), 1943, p. 330; [[יעקב שאצקי]], '''קולטור געשיכטע פון דער השכלה אין ליטע: פון די עלטסטע ציַיטן ביז חיבת ציון''', בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פּוילישע יידן אין ארגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום'), 1950, [http://archive.org/stream/nybc201042#page/n152/mode/2up עמ' 149], ב[[ארכיון האינטרנט]].}} מנחם מנדל (מענדיל) שריפטזצר (שריפטזעטצער) (1819{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 182|{{ארכאינט ספר עמוד|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודה 182|100}}.}}–1905/{{כ}}1906{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 182}}) ושאול ציוֹנסוֹן (ציונסאָן) היו בניו של יוסף פֶדֶר (פעדער), סופר הקהל ב[[שטעטל|עיירה]] [[קלצק|קלֶצק]] שב[[פלך מינסק]] של [[האימפריה הרוסית]] ([[רוסיה הלבנה]]). כדי להתחמק משירות ב[[צבא האימפריה הרוסית|צבא הצאר]] שינו שלושת הבנים את שם משפחתם, וכל אחד נרשם בעיירה אחרת תחת שם אחר (פרקטיקה לא בלתי שכיחה אז בקרב יהודים, שכן בן יחיד היה פטור ברוסיה מ[[גיוס חובה|שירות צבאי]]).
האחים אברהם צבי (הירש) רוזנקרנץ (ראָזענקראַנץ) (1815–1901),{{הערה|{{ארכאינט ספר עמוד|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודות 182–183|100}}; Israel Cohen.‎, ''Vilna'', Philadelphia: Jewish Publication Society of America (''Jewish Communities Series''), 1943, p. 330; [[יעקב שאצקי]], '''קולטור געשיכטע פון דער השכלה אין ליטע: פון די עלטסטע ציַיטן ביז חיבת ציון''', בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פּוילישע יידן אין ארגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום'), 1950, [http://archive.org/stream/nybc201042#page/n152/mode/2up עמ' 149], ב[[ארכיון האינטרנט]].}} מנחם מנדל (מענדיל) שריפטזצר (שריפטזעטצער) (1819{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 182|{{ארכאינט ספר עמוד|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודה 182|100}}.}}–1905/{{כ}}1906{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 182}}) ושאול ציוֹנסוֹן (ציונסאָן) היו בניו של יוסף פֶדֶר (פעדער), סופר הקהל ב[[שטעטל|עיירה]] [[קלצק|קלֶצק]] שב[[פלך מינסק]] של [[האימפריה הרוסית]] ([[רוסיה הלבנה]]). כדי להתחמק משירות ב[[צבא האימפריה הרוסית|צבא הצאר]] שינו שלושת הבנים את שם משפחתם, וכל אחד נרשם בעיירה אחרת תחת שם אחר (פרקטיקה לא בלתי שכיחה אז בקרב יהודים, שכן בן יחיד היה פטור ברוסיה מ[[גיוס חובה|שירות צבאי]]).
שורה 21: שורה 20:
ואולם, השותפים לא נסוגו והוסיפו להדפיס את ספרי דפוס ראָם – ויכלו לו, כי עמד להם כוח החיסכון וההסתפקות; הם הסתפקו גם עתה למחייתם בשכר דומה לזה שקיבלו בדפוס ראָם, ואת יתר ה[[רווח]]ים שהביא דפוסם הותירו בקופת הדפוס.
ואולם, השותפים לא נסוגו והוסיפו להדפיס את ספרי דפוס ראָם – ויכלו לו, כי עמד להם כוח החיסכון וההסתפקות; הם הסתפקו גם עתה למחייתם בשכר דומה לזה שקיבלו בדפוס ראָם, ואת יתר ה[[רווח]]ים שהביא דפוסם הותירו בקופת הדפוס.


בהוצאה ובית הדפוס יצאו אור שורת ספרי רומ"ל (רבנים ומלומדים), בהם חלק ניכר של "עברי–טייטש" (תרגומי המקרא ליידיש לילדי ה"[[תלמוד תורה|חדר]]") וספרות תורנית קלאסית – [[תלמוד|ש"ס]], [[משנה|משניות]], "[[עין יעקב]]", כתבי ה[[רמב"ם]], [[ארבעה טורים|טורים]] וכיוצא בזה;
בבית הדפוס ראו אור ספרי [[תלמוד]], מפרשים, [[אגדה (יהדות)|אגדה]] ו[[מדרש]], חיבורים של [[רב]]נים ידועים, ויצירות [[ספרות עברית|הספרות העברית]] החדשה, וכן [[רומנים]] וספרים אחרים ב[[יידיש]]. כמו כן, בבית הדפוס נדפס כתב העת "[[הכרמל (כתב עת)|כרמל]]" של רש"י פין החל בגיליון 14 של שנה ג' ([[י"ח בחשוון]] [[תרכ"ג]]).{{הערה|[[גדליה אלקושי]], 'העתונות העברית בווילנה במאה ה-19', '''[[העבר]]''' יג (תשכ"ו), 88.}}
ספרות השכלה ו[[מדעים]] (בין היתר כתבי רש"י פין, [[אד"ם הכהן|אד"ם]] ו[[מיכ"ל]], [[שלמה מנדלקרן|שלמה מַנדלקֶרן]], [[קלמן שולמן]], [[אברהם בער גוטלובר|א"ב גוֹטלוֹבֶּר]], ספר ה[[פיזיקה]] "המנוחה והתנועה" ל[[צבי הירש רבינוביץ]]) ו[[ספר לימוד|ספרי לימוד]] [[תחיית השפה העברית|עברית]];
"[[מקרא מפורש]]" עם ביאור ליידיש מאת [[יוסף אליהו טריווש|י"א טריווש]], דוד נוטיק וניסן לוין. בסך הכול נדפסו בה כ-350 כותרים של ספרים אלה.
בנוסף, ראו אור בהוצאה כ-100 [[רומן|רומנים]] ספרוני מעשיות (מעשה-ביכלעך) ב[[יידיש]], שהוסיפו להידפס מדי שנה באלפי עותקים במשך עשרות שנים.{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 183}}{{הערה|על פי [[זלמן רייזן]] ('''לקסיקון''', עמ' 183), הספר היידי הראשון שהופיע בהוצאה היה "קורות ישראל: דיא אלטע געשיכטע פינ’ם פאלק ישראל" (ההיסטוריה העתיקה של [[עם ישראל]]) מאת שמואל רֶסֶר (רעססער), מורה בבית הספר היהודי הממשלתי ב[[באכמוט]] (תר"ל).}}
כמו כן, בבית הדפוס נדפס כתב העת "[[הכרמל (כתב עת)|כרמל]]" של רש"י פין החל בגיליון 14 של שנה ג' ([[י"ח בחשוון]] [[תרכ"ג]]).{{הערה|[[גדליה אלקושי]], 'העתונות העברית בווילנה במאה ה-19', '''[[העבר]]''' יג (תשכ"ו), 88.}}


עם מותו של רש"י פין ב-[[1891]] קנו האחים מידי בנו בנימין פין את החלק שירש בחברה.{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 183|{{ארכאינט ספר עמוד|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודה 183|101}}.}}{{הערה|שם=פרידברג, תולדות הדפוס}}
עם מותו של רש"י פין ב-[[1891]] קנו האחים מידי בנו בנימין פין את החלק שירש בחברה.{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 183|{{ארכאינט ספר עמוד|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודה 183|101}}.}}{{הערה|שם=פרידברג, תולדות הדפוס}}

גרסה מ־11:56, 9 במאי 2015

דפוס רוֹזֶנקרַנץ (בתחילה דפוס פין ורוזנקרנץ (לעתים דפוס פין), אחר-כך רוֹזֶנקרַנץ ושריפטזֶצֶרכתיב היידי, שנהג בזמנו: ראָזענקראַנץ–שריפטזעטצער; בתעתיק לטיני: Rosencranz) היה בית דפוס והוצאת ספרים עבריים שפעלו בעיר וילנה שבצפון-מערב רוסיה (ליטא) משנת 1863 ועד ראשית המאה ה-20. בבית הדפוס ראו אור ספרי תלמוד, מפרשים, אגדה ומדרש, חיבורים של רבנים ידועים, וכן ספרות השכלה ויצירות הספרות העברית החדשה (כ-350 כותרים בסך הכול), וכן כ-100 רומנים וספרוני מעשיות ביידיש. בעליו-עובדיו של בית הדפוס היו עובדים לשעבר של דפוס ראָם – שלושת האחים רוזנקרנץ, שריפטזצר וציונסון – שנכנסו לשותפות עם המשכיל רש"י פין. לאחר התחלה צנועה, התפתח בית הדפוס והיה אחרי דפוס ראָם מהמפורסמים ביותר בעולם היהודי.

האחים אברהם צבי (הירש) רוזנקרנץ (ראָזענקראַנץ) (1815–1901),[1] מנחם מנדל (מענדיל) שריפטזצר (שריפטזעטצער) (1819[2]–1905/‏1906[2]) ושאול ציוֹנסוֹן (ציונסאָן) היו בניו של יוסף פֶדֶר (פעדער), סופר הקהל בעיירה קלֶצק שבפלך מינסק של האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה). כדי להתחמק משירות בצבא הצאר שינו שלושת הבנים את שם משפחתם, וכל אחד נרשם בעיירה אחרת תחת שם אחר (פרקטיקה לא בלתי שכיחה אז בקרב יהודים, שכן בן יחיד היה פטור ברוסיה משירות צבאי). בילדותו הגיע רוזנקרנץ עם אחיו לעיר וילנה, והיות שהיו קרובים (או מיודדים)[2] למשפחת ראָם (רוֹם), התקבלו לעבודה כפועלים בדפוס ראָם, שפעל אז עדיין בעיירה אוזיורי שליד גרודנה (בהמשך עבר לווילנה) – רוזנקרנץ ושריפטזצר כסַדָּר‏‏‏ים, וציונסון כמפעיל מכונת דפוס.

כעבור כמעט ארבעים שנה, ב-20 באפריל 1862 (תרכ"ב), ביטל הצאר אלכסנדר השני את המונופול על הדפסת עברית ברוסיה (בפרט לפולין הרוסית) שהיה בעקבות גזרת הצאר ניקולאי מ-1936 לשני בתי דפוס – דפוס ראָם בווילנה ודפוס האחים שפירא בז'יטומיר, ששילמו עבור זכות זו 5,000 רובל לשנה – והתיר לכל אדם להדפיס עברית בכל מקום ולשלם מס בסך של 20 רובל לשנה בעד מכונת דפוס ידנית (גר') ו-120 רובל בעד מכונת דפוס מהירה (גר') (המכונה הפופולרית שהמציא פרידריך קניג (אנ') כמה עשורים קודם לכן). האחים אברהם צבי רוזנקרנץ, מנדל שריפטזצר ושאול ציונסון הזדרזו לפרוש מעבודתם בדפוס ראָם ולפתוח בית דפוס משל עצמם.

כדי לפתוח בית דפוס עברי ברוסיה צריך היה רישיון מיוחד מהממשלה, שקשה היה להשיגו. שלושת האחים חברו אפוא לסופר המשכיל הווילנאי שמואל יוסף פין, בעל הניסיון והממון. פין שימש בתפקיד "יהודי מלומד" (ученый еврей, עוזר לענייני יהודים) של מושל פלך וילנה ומופקד על הלימודים היהודיים מטעם שר ההשכלה בפלך (אחראי לפיקוח על הלימודים היהודיים ולתכנון ועריכת ספרים ללימודי יהדות), ופרט לזאת פרסם ספר ללימוד רוסית ליהודים ומאז 1960 ערך והוציא ברישיון את כתב העת העברי "הכרמל". אחרי השתדלויות מרובות ובגלל זכויותיו קיבל פין רישיון לפתוח בית דפוס עברי עם רוזנקרנץ ואחיו, ובסתיו 1863 (תרכ"ג) פתח עמם בשותפות את דפוס "פין–רוזנקרנץ". (על פי גרסה אחרת, פין פתח את בית הדפוס שלו, שבו עבד בשתי מכונות דפוס ידניות, חודשים אחדים לאחר שהאחים ייסדו את הדפוס שלהם, שפעל עם מכונת דפוס מהירה קטנה; וכעבור זמן קצר נכנסו שני הצדדים בשותפות.)[3] החוזה שערכו ביניהם קבע שפין יקבל 25 אחוזים מהרווחים, רוזנקרנץ ושריפטזצר 33 אחוזים כל אחד, וציונסון 9 אחוזים. בית הדפוס פעל באמצעות מכונת דפוס מהירה ומכונת יד, והעסיק שני מגיהים: יהושע פּוֹילישֶר (פוילישער)[4] ויחיאל מיכל גוּרלַנד (גורלאנד).

פין יעץ לאחים שלא ידפיסו ספרים שנדפסו בדפוס ראָם – ספרי קודש: סידורים, מחזורים, חומשים וכדומה – אלא רק ספרי השכלה, כדי להימנע מתחרות עם ראָם. בעצתו החלו להדפיס את הספר "מאור עיניים" לעזריה מן האדומים (המאה ה-16) עם הערות ליפמן צונץ, שהדפסתו נגמרה בשנת תרכ"ג1863. אולם משראו שלא קפצו עליו הקונים, נהגו בניגוד לעצתו של פין להגביל את הדפסותיהם לספרי השכלה וספרים אחרים שאינם נוגעים לדפוס ראָם. הדבר העלה את חמתה של בני משפחת ראָם, שהחליטו לעקור את הדפוס בטרם יכה שורש. השותפים הדפיסו ספר שפגע בספרי דפוס ראָם – אז בני ראָם הורידו את מכירו עד למחיר עלות; השותפים הדפיסו סידור קרבן מנחה עם תרגום ליידיש (עבור נשים) שנדפס בדפוס ראָם ומחירו היה תמיד שניים וחצי רובל – ובני ראָם הורידו את מחירו לרובל וחצי. וכך עשו לכל ספר שפגעו בו השותפים. בנוסף, הם גמלו להם כפועלם ובשנים תרכ"דתרכ"ו) הדפיסו כמוהם את "מאור עיניים", עם הערות ותיקונים של דוד קאסל. לדברי פייגנזון, בכך קנו לעצמם בני ראָם הפסדים למען הנקמה.[5] ואולם, השותפים לא נסוגו והוסיפו להדפיס את ספרי דפוס ראָם – ויכלו לו, כי עמד להם כוח החיסכון וההסתפקות; הם הסתפקו גם עתה למחייתם בשכר דומה לזה שקיבלו בדפוס ראָם, ואת יתר הרווחים שהביא דפוסם הותירו בקופת הדפוס.

בהוצאה ובית הדפוס יצאו אור שורת ספרי רומ"ל (רבנים ומלומדים), בהם חלק ניכר של "עברי–טייטש" (תרגומי המקרא ליידיש לילדי ה"חדר") וספרות תורנית קלאסית – ש"ס, משניות, "עין יעקב", כתבי הרמב"ם, טורים וכיוצא בזה; ספרות השכלה ומדעים (בין היתר כתבי רש"י פין, אד"ם ומיכ"ל, שלמה מַנדלקֶרן, קלמן שולמן, א"ב גוֹטלוֹבֶּר, ספר הפיזיקה "המנוחה והתנועה" לצבי הירש רבינוביץ) וספרי לימוד עברית; "מקרא מפורש" עם ביאור ליידיש מאת י"א טריווש, דוד נוטיק וניסן לוין. בסך הכול נדפסו בה כ-350 כותרים של ספרים אלה. בנוסף, ראו אור בהוצאה כ-100 רומנים ספרוני מעשיות (מעשה-ביכלעך) ביידיש, שהוסיפו להידפס מדי שנה באלפי עותקים במשך עשרות שנים.[6][7] כמו כן, בבית הדפוס נדפס כתב העת "כרמל" של רש"י פין החל בגיליון 14 של שנה ג' (י"ח בחשוון תרכ"ג).[8]

עם מותו של רש"י פין ב-1891 קנו האחים מידי בנו בנימין פין את החלק שירש בחברה.[6][3]

לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת תר"ף (על פי גרסה אחרת, ב-1918),[6] רכשו המו"לים הוורשאיים הגדולים בן-אביגדור (א"ל שלקוביץ') ויעקב לידסקי ושותפיהם ח' ברמן וא' קגן את הוצאת הספרים ובית הדפוס של רוזנקרנץ ושריפטזצר מידי יורשיהם של האחים, בתקווה להגדיל את הוצאות הספרים שלהם; אולם שניהם נפטרו כעבור זמן קצר, ב-1921. דפוס רוזנקרנץ ושריפטזצר בווילנה הוסיף לפעול עד סוף שנות ה-20 לפחות.[6]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תבנית:ארכאינט ספר עמוד; Israel Cohen.‎, Vilna, Philadelphia: Jewish Publication Society of America (Jewish Communities Series), 1943, p. 330; יעקב שאצקי, קולטור געשיכטע פון דער השכלה אין ליטע: פון די עלטסטע ציַיטן ביז חיבת ציון, בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פּוילישע יידן אין ארגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום'), 1950, עמ' 149, בארכיון האינטרנט.
  2. ^ 1 2 3 תבנית:ארכאינט ספר עמוד.
  3. ^ 1 2 תבנית:HebrewBooksPage.
  4. ^ יהודה ליב אפל (עפעל) מביא אנקדוטה על אודות המגיה יהושע פולישר:
    הגאון ר' אייזל חריף, או ר' אייזל סלונימר [יהושע יצחק שפירא], היה גם כן מוסר את ספריו להדפסה בבית הדפוס של פין ושותפיו, והוא היה מתנהג כמו יתר הרבנים הגדולים, לישב בחשיבות בוילנה במשך זמן ההדפסה, ולחכות לכל גליון שיסודר, בשביל להגיה, לגרוע ולהוסיף, כדרכו בקודש וכנהוג.
    והנה קרה פעם בעת הדפסת ספרו "בכורי יהושע", באחד הגליונות שכבר הגיה וחדש ותקן בו וחכה לראות אם התקונים נעשו כראוי, – בא המכונאי והודיע לו, שהמגיה בבית הדפוס שהיה מכונה "ר' יהושע הפולני", איננו נותן להדפיס את הגליון הזה. הוא התיישב על הסדור, שהיה כבר סגור במכונה וערוך להדפסה, ואמר, שלא יתן להדפיס בשום אופן, אפילו אם בנפשו ובחייו ישלם בעד העכוב.
    רבי אייזל, שהיה קפדן ורתחן מאד, התרגז וצוָּה להביא את בעל המגיה לפניו, ושאלהו מה ראה על כך, שאיננו נותן להדפיס.
    – רבי טעה בהלכה! – השיב המגיה.
    – חצוף, מחוצף, עזות פנים! – צוח רבי אייזל בכעס, – איך נועזת לדבר דברים כאלה בפני? הלא תדע בפני מי אתה עומד!
    – יודע אנכי, רבי ומורי, – השיב המגיה – ועל כן לא אתן להדפיס. כי רבי טעה בהלכה; ואילו היתה זו טעות של רב פשוט, כי אז לא שמתי לב כלל לזה ועברתי בשתיקה. אבל אם הטעות היא מבר סמכא גדול כהגאון החריף רבי אייזל סלונימר, אז יהיה זה מכשול לרבים; כי רבים וכן שלמים יורו כמותו. ועל כן לא אתן להדפיס, גם אם יהיה צורך במסירות נפש...
    כששמע ר' אייזל את הדברים האלה, נשתתק ודרש ממנו להראות לו את טעותו. ולבסוף בקש ממנו מחילה וסליחה, ולמדפיסים הודיע, שאיש גדול בתורה ובקי נפלא הוא המגיה שלהם, – זה "ר' יהושע דער פוילישער" – ועליהם לנהוג בו כבוד גדול, כראוי לתלמיד חכם שכמותו.
    (יהודה ליב אפל, בתוך ראשית התחיה: זכרונות וכתבים מימי "חובבי ציון" ברוסיה, תל אביב: דפוס גוטנברג, תרצ"ו 1936, 'האומנים והפועלים בוילנה: בית הדפוס של פין ורוזנקרנץ', בפרויקט בן-יהודה).
  5. ^ שמואל שרגא פייגענזאהן (שפ"ן הסופר), 'לתולדות דפוס ראם', בתוך: יהדות ליטא, כרך א: יהודי ליטא מהמאה הט"ו עד 1918, תל אביב: עם הספר, תש"ך 1959, עמ' 278 ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 300).
  6. ^ 1 2 3 4 תבנית:ארכאינט ספר עמוד.
  7. ^ על פי זלמן רייזן (לקסיקון, עמ' 183), הספר היידי הראשון שהופיע בהוצאה היה "קורות ישראל: דיא אלטע געשיכטע פינ’ם פאלק ישראל" (ההיסטוריה העתיקה של עם ישראל) מאת שמואל רֶסֶר (רעססער), מורה בבית הספר היהודי הממשלתי בבאכמוט (תר"ל).
  8. ^ גדליה אלקושי, 'העתונות העברית בווילנה במאה ה-19', העבר יג (תשכ"ו), 88.