אברהם דב מאבריטש – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־17:23, 20 ביוני 2015

ערך זה עוסק ברב מאבריטש. אם התכוונתם לרב העיר טבריה, ראו אברהם דב אוירבך (טבריה).

רבי אברהם דב מאווריטש (נקרא גם: הרבי מאבריץ, כונה אד"ם, וחתם את שמו אברהם דוב מאברוטש^[^{דרוש מקור]}), (1760 ה'תק"ך - 1840) היה רב חסידי ומחבר הספר "בת עין".

ביוגרפיה

נולד בשנת תק"ך בערך לרבי דוד מגיד מישרים בחמלניק. נישא לבתו של רבי נתן נטע מאבריטש, תלמיד הבעל שם טוב. היה תלמידם של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל ובנו רבי מרדכי מצ'רנוביל וגם של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב. כיהן כרב בערים ז'יטומיר ואווריטש.

אהבתו לארץ ישראל משתקפת רבות בספרו בת עין. בשנת ה'תקצ"א עלה לארץ ישראל.

עם הגיעו לארץ, השתכן בצפת, שם נתקבל בכבוד רב על ידי עדת החסידים, שמינו אותו לרבה של העדה.

ד"ר אליעזר הלוי, מזכירו של משה מונטיפיורי, מתאר את התרשמותו מהרב מאוורוטש:

האיש הזה הוא אחד מן האנשים המלומדים והיקרים אשר ראיתי מעודי, ויהי הנקל לו לעבוד את עבודת העדה בלי כל קבלת פרס מקופת הקהל, והנה הוא עוד מחלק את כל אשר לו עם עניי עמו

— יומן מסע ואגרות וילנא תר"ד

מרד הפלחים

בשנת ה'תקצ"ד (1834) התחולל מרד הפלאחים נגד גזירת הגיוס של מוחמד עלי שליט מצרים. בח' בסיוון (15 ביוני) נכנסו הפורעים לצפת, בזזו את נכסי התושבים, הפשיטו את בגדיהם והשאירו רק בגד דק לעורם. לרבי אברהם דב אף לא השאירו בגד והוצרכו לשלוח לו מטבריה בגד. הוא הסתתר לאחר מכן בחצר הקאדי יחד עם עוד מאות יהודים, אך לאחר מספר ימים פינה הקאדי מחצרו חלק מהשוהים, בהם גם חבורת רבי ישראל משקלוב. רבי אברהם דב ברח לחורבה ליד צפת. בדרך נס נשאר מעט ממון בבגדה של אשתו, שממנו קנו מעט לחם ושמן מהם התקיימו במשך תקופת היותם בשביה, כשרבי אברהם דב מחלק מלחמו לשוהים עמו^[1], עד י' בתמוז. לאחר שרבי ישראל משקלוב השתדל אצל השלטונות הצליחו להשתחרר. יום י' בתמוז נקבע לפורים ויום הודיה לדורות^[2]. הרב אברהם דב פנה במכתב לשר משה מונטיפיורי בבקשת עזרה לשיקום היישוב היהודי בצפת^[3].

במרד הדרוזים בשנת תקצ"ח התנגד הרב אברהם דב לעזיבת צפת. אליעזר הלוי העיד שהרב עונה על ידי חוטפיו וסיכן את נפשו מול איומי רצח^[4].

רעידת האדמה

בכ"ד בטבת שנת ה'תקצ"ז, אירעה רעידת אדמה בצפת ובסביבותיה והפילה חללים רבים. מסופר שהרב אברהם דב היה אז בבית מדרשו והתפלל תפילת מנחה. כשהתחילו הזעזועים ציווה הרב לכל המתפללים להתאסף סביבו ולהשתטח על הארץ. הזעזועים גברו וחלק גדול מבית המדרש התמוטט, אבל אותו חלק שבו הצטופפו כולם נשאר עומד על תילו וגם הגג נשאר תלוי באוויר והמתפללים ניצלו בדרך נס. בשלט בבית המדרש נכתב:

מה נורא המקום הזה, בית מדרש של רבי אברהם דוב האדמו"ר מאווריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים

פטירתו

בשנת ה'תר"א פרצה מגפה בצפת אשר הפילה חללים רבים. הרבי מאוורוטש היה בין הלוקים במגפה והבטיח כי הוא יהיה הקרבן האחרון בה. ביום י"ב בכסלו נפטר ואכן פסקה המגפה. נקבר בבית הקברות העתיק בצפת, במערה שבה טמונים גם רבי דוד שלמה אייבשיץ בעל ה"ערבי נחל" ורבי אריה לייב מוואלטשיסק.

רבי אברהם דב לא השאיר אחריו ילדים^[5].

בית כנסת ע"ש הרב אברהם דב מאבריטש

בית כנסת אבריטש הוא בית כנסת שיסודותיו בבית כנסת עתיק יותר מהמאה ה-16 השוכן בעיר העתיקה של צפת. בית הכנסת קרוי על שמו של הרב אברהם דב מאבריטש, אשר מילא במאה התשע עשרה תפקיד מרכזי בהמשכיות הקהילה היהודית בצפת ובהישרדותה. הרב חי בתקופה שבה פקדו את צפת שלושה אסונות כבדים:

בשנת 1834 התקיפו ערבים מקומיים את העיר, כל היהודים ברחו ורכושם נשדד. הרבנית השכילה להבריח כסף מחוץ לעיר ובאמצעותו כלכלה את הפליטים היהודים כחודש.

שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1837, ציווה הרבי על כל הקהילה לבוא לבית הכנסת. בזמן התפילה צעק לפתע, "מי שרוצה לחיות יחזיק מיד בספר התורה". רבים רצו לכיוון ארון הקודש. שניות לאחר מכן זעזעה את צפת רעידת אדמה חזקה. ביית הכנסת נחתך לשניים. האזור ליד ארון הקודש נשאר שלם, ואילו החצי השני התמוטט. בתוך בית הכנסת ניתן לראות בבירור את הקו המפריד בין הבניין הישן והמחודש.

כעבור שנה, בשנת 1838 פשטו הדרוזים על צפת ולקחו את הרב בשבי. הם פקדו עליו לכתוב לקהילתו ולבקש מהם לגייס כסף כדי לפדות את עצמו. הרב סירב, והדרוזים הכניסו אותו לשק והחלו להכות בו. פתאום שמעו רעש שנשמע להם כהלמות פרסות של פרשים מצריים (מצרים אז שלטה בארץ). הדרוזים ברחו בהשאירם את הרב קשור בתוך השק. הקהילה מצאה אותו והחזירה אותו לצפת. שנתיים לאחר מכן נפגש הרב עם משה מונטיפיורי וביקש ממנו לעזור ליהודים לקנות אדמה ולהקים יישובים חקלאיים באזור. בסוף שנת 1841 נפטר הרב ממגפה קשה שפשטה בעיר.

לאחר פטירתו, בית הכנסת היה בחזקת קהילת עדות אשכנז. לקראת קום המדינה, הוא עבר לידי קהילת עדות ספרד ובהם הצברים של העיר צפת. הסיפור מספר על שלמה המאירי ז"ל, שהיה אחד מגבאי ומחזיקי בית הכנסת, שלאחר מאורעות תרפ"ט החליט לא לגור ליד הרובע הערבי שבעיר, וחיפש לו ולמשפחתו מקום מגורים בלב הרובע. הוא מצא מרתף בגודל של 10 מ"ר, בתוך חצר בית הכנסת אבריטש, שהיה מקום משכנם של בהמות, והחליט לגור שם עם משפחתו. בלילה הראשון, התגלה לו בחלום הרב דב מאבריטש, ואמר לו כי עליו להחזיק את בית הכנסת ולשמר אותו. מאותו היום לקח המאירי על עצמו את החזקת בית הכנסת.

עם פרוץ מלחמת תש"ח, הגיעו כל הספרדים הוותיקים של העיר צפת להתפלל בבית הכנסת אבריטש, כי המלחמה לא אפשרה להם להתפלל בבתי כנסת אחרים. לאט לאט בית הכנסת התחזק והפך להיות יותר ספרדי מאשכנזי. האשכנזים הלכו לעולמם והספרדים התחזקו ומאז סגנון התפילה שם הוא הסגנון הירושלמי.

כיום בית הכנסת מתוחזק על-ידי המשפחות הוותיקות והשורשיות של העיר: המאירי, הרוש, ראובני, גנון ומזרחי שהם גם רוב רובו של קהל המתפללים.

קישורים חיצוניים

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיזמים
פרמטרים ריקים [ רוחב ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דוד אסף, מוולין לצפת - דיוקנו של אברהם דוב מאוורוץ' כמנהיג חסידי במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, שלם ו, תשנ"ב, עמ' 223–279
אברהם דב מאבריטש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
אברהם דב מאבריץ' באתר MyTzadik
בת עין, דפוס זיטאמיר תרכ"ט, באתר היברובוקס

הערות שוליים

^ מנחם מנדל מקמיניץ, ספר קורות העיתים. מכתב ששלחו ראשי הקהילות בצפת לשר מונטיפיורי.
^ הרב זרחיה ניסים אזולאי בהקדמה לספר "שולחן הטהור"
^ המכתב במלואו בספר צפת חלק ב', נדפס בספר "בת עין" מהדורת תשס"ז בעמ' תקס"ב
^ אגרות ארץ ישראל לאברהם יערי, איגרת נ"ז
^ הקדמת אחיינו לספרו.

תקופת חייו של הרב אברהם דב מאבריטש על ציר הזמן
ציר הזמן

[1] מנחם מנדל מקמיניץ, ספר קורות העיתים. מכתב ששלחו ראשי הקהילות בצפת לשר מונטיפיורי.

[2] הרב זרחיה ניסים אזולאי בהקדמה לספר "שולחן הטהור"

[3] המכתב במלואו בספר צפת חלק ב', נדפס בספר "בת עין" מהדורת תשס"ז בעמ' תקס"ב

[4] אגרות ארץ ישראל לאברהם יערי, איגרת נ"ז

[5] הקדמת אחיינו לספרו.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]