שחר אילן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6: שורה 6:


בין השנים 1993-1991, בין תפקידיו ב"כל העיר", ובין השנים 2001-1994, לאחר שעזב את השבועון, שימש אילן כתב לענייני חרדים של עיתון "[[הארץ]]". בהמשך מונה לכתב התחקירים של העיתון.
בין השנים 1993-1991, בין תפקידיו ב"כל העיר", ובין השנים 2001-1994, לאחר שעזב את השבועון, שימש אילן כתב לענייני חרדים של עיתון "[[הארץ]]". בהמשך מונה לכתב התחקירים של העיתון.
בשנת 1998 פרסם את סדרת התחקירים "חרדים 98'", וטען כי חשף שורה של הטבות להן זוכים חרדים בישראל. אילן טען כי לאברך נשוי, אב לעשרה, שאשתו אינה עובדת מגיע סל ההטבות בסכום של 11 אלף שקלים נטו (שהם שווי ערך ל-17 אלף שקלים ברוטו). כמו כן, חשף כי באותן שנים גדל שיעור הפריון החזוי לאישה חרדית מ-6 ילדים לאישה ל-7, וגם כי המדינה מתקצבת מוסדות החזרה בתשובה ביותר ממאה מיליון שקלים לשנה. מנגד נטען כנגדו וכנגד פעילים אנטי חרדיים אחרים, כי הם עיוותו במכוון את הנתונים לצורך הסתה אנטי חרדית, וכי נעשה משחק מניפולטיבי של הנתונים, שמחישוב מדויק עלה שהנתונים האמיתיים שונים לחלוטין מהמספרים המוצגים בכתבה המגמתית, וכי ההטבה האמיתית לאברך עומדת על 391.5 ש"ח בלבד, למרות זאת, סדרת כתבות זו שימשה בסיס לספר "חרדים בע"מ, התקציבים, ההשתמטות ורמיסת החוק", שיצא לאור ב[[הוצאת כתר]] בשנת 2000. כנגד ספרו ותחקיריו טענו החרדים בלעג כי "בתחקירים הציג "מקרי קיצון" שספק אם קיימים, כביטוי למציאות רווחת. בין השאר נזקפת לחובתו הבדיחה לפיה אברך משתכר מהמדינה 17,000 ש"ח בחודש", וכן כי עצם עמידתו בראש עמותה להסתה נגד היהדות החרדית, הפועלת להפצת נתונים מגמתיים ומעוותים אודות הציבור החרדי [http://dossim.com/CategoryPage.aspx?Category=29] - חושפת את מניעיו.
בשנת 1998 פרסם את סדרת התחקירים "חרדים 98'", וטען כי חשף שורה של הטבות להן זוכים חרדים בישראל. אילן טען כי לאברך נשוי, אב לעשרה, שאשתו אינה עובדת מגיע סל ההטבות בסכום של 11 אלף שקלים נטו (שהם שווי ערך ל-17 אלף שקלים ברוטו). כמו כן, חשף כי באותן שנים גדל שיעור הפריון החזוי לאישה חרדית מ-6 ילדים לאישה ל-7, וגם כי המדינה מתקצבת מוסדות החזרה בתשובה ביותר ממאה מיליון שקלים לשנה. מנגד נטען כנגדו וכנגד פעילים אנטי חרדיים אחרים, כי הם עיוותו במכוון את הנתונים לצורך הסתה אנטי חרדית, וכי נעשה משחק מניפולטיבי של הנתונים, שמחישוב מדויק עלה שהנתונים האמיתיים שונים לחלוטין מהמספרים המוצגים בכתבה המגמתית, וכי ההטבה האמיתית לאברך עומדת על 391.5 ש"ח בלבד .למרות זאת, סדרת כתבות זו שימשה בסיס לספר "חרדים בע"מ, התקציבים, ההשתמטות ורמיסת החוק", שיצא לאור ב[[הוצאת כתר]] בשנת 2000. כנגד ספרו ותחקיריו טענו החרדים בלעג כי "בתחקירים הציג "מקרי קיצון" שספק אם קיימים, כביטוי למציאות רווחת. בין השאר נזקפת לחובתו הבדיחה לפיה אברך משתכר מהמדינה 17,000 ש"ח בחודש", וכן כי עצם עמידתו בראש עמותה להסתה נגד היהדות החרדית, הפועלת להפצת נתונים מגמתיים ומעוותים אודות הציבור החרדי [http://dossim.com/CategoryPage.aspx?Category=29] - חושפת את מניעיו.


בין השנים 2001 ל-2004 שימש אילן עורך חלק ב' של עיתון "הארץ". בזמן כהונתו התפרסמו במוסף זה תחקירים רבים שקשורים בסדר יום חברתי ואזרחי בנושאי בריאות, [[עובדים זרים בישראל]], מחדלים תחבורתיים ועוד.
בין השנים 2001 ל-2004 שימש אילן עורך חלק ב' של עיתון "הארץ". בזמן כהונתו התפרסמו במוסף זה תחקירים רבים שקשורים בסדר יום חברתי ואזרחי בנושאי בריאות, [[עובדים זרים בישראל]], מחדלים תחבורתיים ועוד.

גרסה מ־03:26, 25 ביוני 2015

קובץ:תמונות שחר מאי 2010 014.jpg

שחר אילן (נולד ב-23 ביוני 1962) הוא פעיל אנטי חרדי ועיתונאי ופרשן לענייני חרדים, משמש סמנכ"ל למחקר והסברה של עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון, הנלחמת כנגד היהדות החרדית והדתית.

ביוגרפיה

את דרכו בעולם העתונות הוא התחיל ככתב נוער בעיתון "מעריב לנוער". בנעוריו היה גם חבר בתנועת "נוער הליכוד". בין השנים 1984 ל-1988 שימש כתב השבועון הירושלמי "כל העיר" לענייני חרדים, עירייה ותכנון. באותן שנים פרסם התבטאויות של ח"כ שמעון בן שלמה ממפלגת ש"ס שטען כי חיילי צה"ל נהרגים בלבנון "בגלל הפריצות בצבא", ושל שר הפנים מש"ס, יצחק פרץ, שטען כי מותם של צעירים באסון הבונים נגרם עקב חילול שבת. בשנת 1989 מונה לעורך החדשות של השבועון. ארבע שנים אחר כך מונה לעורך הראשי של "כל העיר".

בין השנים 1993-1991, בין תפקידיו ב"כל העיר", ובין השנים 2001-1994, לאחר שעזב את השבועון, שימש אילן כתב לענייני חרדים של עיתון "הארץ". בהמשך מונה לכתב התחקירים של העיתון. בשנת 1998 פרסם את סדרת התחקירים "חרדים 98'", וטען כי חשף שורה של הטבות להן זוכים חרדים בישראל. אילן טען כי לאברך נשוי, אב לעשרה, שאשתו אינה עובדת מגיע סל ההטבות בסכום של 11 אלף שקלים נטו (שהם שווי ערך ל-17 אלף שקלים ברוטו). כמו כן, חשף כי באותן שנים גדל שיעור הפריון החזוי לאישה חרדית מ-6 ילדים לאישה ל-7, וגם כי המדינה מתקצבת מוסדות החזרה בתשובה ביותר ממאה מיליון שקלים לשנה. מנגד נטען כנגדו וכנגד פעילים אנטי חרדיים אחרים, כי הם עיוותו במכוון את הנתונים לצורך הסתה אנטי חרדית, וכי נעשה משחק מניפולטיבי של הנתונים, שמחישוב מדויק עלה שהנתונים האמיתיים שונים לחלוטין מהמספרים המוצגים בכתבה המגמתית, וכי ההטבה האמיתית לאברך עומדת על 391.5 ש"ח בלבד .למרות זאת, סדרת כתבות זו שימשה בסיס לספר "חרדים בע"מ, התקציבים, ההשתמטות ורמיסת החוק", שיצא לאור בהוצאת כתר בשנת 2000. כנגד ספרו ותחקיריו טענו החרדים בלעג כי "בתחקירים הציג "מקרי קיצון" שספק אם קיימים, כביטוי למציאות רווחת. בין השאר נזקפת לחובתו הבדיחה לפיה אברך משתכר מהמדינה 17,000 ש"ח בחודש", וכן כי עצם עמידתו בראש עמותה להסתה נגד היהדות החרדית, הפועלת להפצת נתונים מגמתיים ומעוותים אודות הציבור החרדי [1] - חושפת את מניעיו.

בין השנים 2001 ל-2004 שימש אילן עורך חלק ב' של עיתון "הארץ". בזמן כהונתו התפרסמו במוסף זה תחקירים רבים שקשורים בסדר יום חברתי ואזרחי בנושאי בריאות, עובדים זרים בישראל, מחדלים תחבורתיים ועוד.

בין השנים 2004 עד 2009 שימש כתב "מוסף הארץ", כתב פרלמנטרי של העיתון, חבר הנהלת המערכת, ובעל הטורים "עובדות", "קריאת ביניים" ו"משגיח כשרות". בתחילת 2008 פתח את הבלוג "משגיח כשרות, בלוג פרלמנטרי" במסגרת דה-מרקר קפה. אחד הפוסטים המפורסמים של אילן היה ראיון עם עצמו על סיבות פיטוריו מעיתון "הארץ" בשנת 2009.

עם עזיבתו את "הארץ" הצטרף לעמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון שהקימו הרב הרפורמי עו"ד אורי רגב ואיש העסקים האמריקאי סטנלי גולד. אילן הופיע כמומחה בכל חמש הוועדות שעסקו בחוק טל ובעשור השני של המאה ה-21, חיבר במסגרת חדו"ש דוחות על מצב חופש הדת בישראל, חופש הדת בכנסת, קווי מהדרין, וערך את סקר דעת הקהל השנתי של העמותה - מדד הדת והמדינה.

אילן אב לשלושה ילדים ומתגורר בירושלים.


קריאות לחקירה עקב הסתה והמרדה, וטענות כנגד שכרו הגבוה כסמנכ"ל עמותה

בעקבות ראיון שהעניק בעיתון "בשבע" מנובמבר 2013, שבו ענה לשאלה בנושא הדמוגרפי, שאם יהיה בארץ רוב חרדי הדבר יביא למהפיכה שבה ישלוט חילוני דיקטטור רודן על המדינה, קראו גורמים חרדיים לחקור את שחר אילן, ואת הארגון שהוא אחד מראשיו, על המרדה (עקב קריאתו לקחת את השלטון בכוח במידה ויהיה רוב חרדי), וכן על הסתה על חלקו הישיר "בקמפיינים רבים של הסתה ארסית מטורפת נגד היהדות החרדית" כלשונם. כמו כן נשמעו טענות רבות על כך שהוא משתמש בשיטות הסתה דמגוגיות כנגד האוכלוסיה החרדית, שהשתמשו בהן אנטישמיים כנגד היהודים במשטרים דיקטטוריים חשוכים. גם במאמר של חה"כ שלי יחימביץ' "אנטישמיות חדשה - קורבנותיה הם יהודים חרדים. מחולליה: יהודים חילוניים" היא העלתה טענות דומות כי לקמפייני ההסתה האנטי חרדיים מוטיבים אנטישיים.

כמו כן נשמעו טענות על שכרו הגבוה כסמנכ"ל עמותה, וכי מהדו"ח הכספי של העמותה שהוא אחד מראשיה, עולה כי בשנת 2010 גייסה העמותה כ-1.5 מיליון שקלים. בדיון בכנסת התברר כי רוב כספי העמותה לא הושקעו בעריכת מחקרים ואף לא בתעמולה אנטי חרדית, אלא הרוב המכריע של הכספים נועדו לעלות שכרם של שני ראשיה, אורי רגב ושחר אילן. עלות שכרו של רגב עמדה על 661,579 שקלים בשנה (משמע - משכורת של עשרות אלפי שקלים בחודש), ועלות שכרו של שחר אילן עמדה על 347,290 שקלים בשנה.

בתגובה לפרסום הדו"ח הכספי אמר יו"ר ועדת הכספים דאז, ח"כ הרב משה גפני: "לא ייאמן שבמדינת ישראל, עמותה המוכרת ע"י משרד המשפטים פועלת אך ורק כדי להשמיץ חברה שלמה בישראל, ליצור שנאה ופילוג בעם, ולהעניק שכר כה רב לשני אנשים שהדבר היחיד שהם עושים הוא להכפיש, להסית ולהשמיץ את החברה החרדית. זוהי חרפה שאין דומה לה. הציבור החרדי שמוכפש על ידם בכל פעם מחדש, מחונך להסתפקות במועט, ולא יכול לחלום אפילו על משכורות כאלו, ואילו הוא נהנה מעלות שכר של מאות אלפי ש"ח בשנה, בעוד הוא מבקר את החרדים החיים על פת לחמם. וכן כי נוהל רשם העמותות קובע שאם מחזור העמותה קטן מעשרה מיליון שקלים, אפשר להעניק עד 25% להוצאות השכר וההנהלה, לאנשיה. אך אנו מדברים כאן על עמותה שהמחזור שלה הוא מיליון וחצי שקלים, וכמעט תשעים אחוז מהכסף בפועל הולך לשכרם של שני הבכירים. אסור להחזיק עמותה שרוב השכר הולך למשכורות של בכיריה"

בתגובה לשאילתא שהוגשה ע"י גפני ענה שר המשפטים דאז יעקב נאמן כי "בעמותת חדו"ש לא נערכה ביקורת עומק, בין היתר מאחר שמדובר בעמותה שלא ביקשה ולא ניתן לה אישור ניהול תקין. בפועל יוצא שהיא לא יכולה ליהנות מכספי מדינה או מהטבות מס לתורמים".

יו"ר הכנסת דאז רובי ריבלין אמר במהלך הדיון בנושא: "לא יתכן שכל אחד יקים עמותה ויגבה כספים בלי אישור. השאלה היא האם יש פיקוח לעניין גיוס תרומות, גם אם לא מדובר בנושא של הוצאה מוכרת במס. לא צריך להעמיד מכשול לפני הציבור. לא יכול להיות שכל אחד יקים עמותה והאזרח יחשוב שמדובר בעמותה ציבורית מפוקחת".

לאור זאת שר המשפטים דאז יעקב נאמן פנה לרשם העמותות בבקשה לבחון האם הוצאות השכר של עמותת חדו"ש הן בלתי סבירות במידה כזו שיש בהן שימוש לא נכון בכספי העמותה.

ספרים ופרסומים

  • "דחיית הגיוס של בחורי הישיבות, הצעת מדיניות", מכון פלורסהיימר מחקרי מדיניות, 1999, ירושלים. הנייר צורף כנספח לדו"ח ועדת טל לבדיקת הסדר דחיית הגיוס של בחורי הישיבות.
  • "חרדים בע"מ – התקציבים ההשתמטות ורמיסת החוק", הוצאת כתר, 2000, ירושלים.

פרסים