טוסיה אלטמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־18:49, 3 ביולי 2015

טוסיה טאובה (טובה יונה) אלטמן (24 באוגוסט 1918 - מאי 1943), הייתה חברה בהנהגה המרכזית של "השומר הצעיר" בפולין, מלוחמי מרד גטו ורשה.

ביוגרפיה

טוסיה אלטמן נולדה ב-24 באוגוסט 1918 בעיירה ליפנו שבפולין. אמה אנקה (מניה) נולדה בווילנה ואביה גוסטב, שמקצועו היה שען, היה בן למשפחת חסידים. לאלטמן היה גם אח קטן בשם יז'יק. היא למדה בגימנסיה יהודית בעיר הסמוכה ולוצלאווק, בה חוזקו דעותיה הציוניות בהתאם לחינוך שקיבלה בביתה^[1]. בהיותה בת 11 הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" ובשנת 1943 קיבלה את הקבוצה הראשונה של בנות בהדרכתה^[2]. בקיץ 1938 הצטרפה אל קיבוץ ההכשרה בצ'נסטוכובה, אך עוד באותו הקיץ נקראה על ידי ההנהגה הראשית להדריך במושבת קיץ במזרח פולין. בסתיו 1938 הוזמנה להצטרף להנהגה הראשית בורשה. תפקידה שם היה בהנהגה, תכנון וריכוז הפעילות החינוכית ^[3].

פעילותה בתחילת מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נמלטה טוסיה אלטמן יחד עם חברים נוספים מהנהגת "השומר הצעיר", לאזור הכיבוש הסובייטי בווילנה. בווילנה לקחה אלטמן חלק בכל פעילויות ההנהגה הראשית, בארגון ובעזרה לחברי התנועה שהגיעו תשושים מפולין ועסקה גם בגיבוש המסגרות החברתיות והכלכליות שנוצרו בחיי התרבות. בסוף שנת 1939, בשל הידיעות על חניכי התנועה שנשארו ללא הנהגה בפולין, הוחלט כי אלטמן תחזור לשטחי הכיבוש. מלבד ניסיונה בהדרכה, מניעי בחירתה היו כי הייתה ידועה במסירותה ובכישרונה לקשור קשרים עם אנשים וחשבו כי בעזרת האנרגיה שהייתה בה תוכל להתמודד עם הקשיים ולעורר את התנועה ברחבי הגנרלגוברנמן. יתרה מכך, היותה אישה בעלת מראה הארי היווה גורם מרכזי בשיקול^[4].

פעילותה כקשרית

לקראת סוף שנת 1939, לאחר שגברה טוסיה אלטמן על הקשיים במעברי הגבולות ולאחר מפגש בוולוצלאבק עם משפחתה, חזרה לורשה שהייתה תחת הכיבוש הגרמני, כדי להמשיך בפעילות התנועה שם ולעודד את בני ובנות הנוער למרד. בשנת 1941 יצאה בשליחות לאזורי כיבוש חדשים של הגרמנים והגיעה לביאליסטוק, לברנוביץ', לקרקוב, לווילנה וללבוב. דאגתה למשפחתה שהייתה כלואה בגטו ורשה הטרידה אותה ובמהלך שליחותה לטארנוב שלחה חבילות מזון לא רק לחבריה בתנועה אלא גם למשפחתה^[5]. בסוף ינואר 1941 חזרה לוורשה עם מידע על גורל היהודים בשטחי הכיבוש. ב-7 באפריל 1942 כתבה את מכתבה האחרון שהיה מיועד לאדם רנד, חבר התנועה. המכתב ביטא את תחושת אי האונים שלה מול ההרס והמוות שראתה ^[6]. ההיסטוריון ישראל גוטמן כתב עליה:

לעתים קרובות מאוד היתה מופיעה טוסיה. עלה בידה לשמור על חיוכה ועיניה הגדולות הישירו מבטן באמונה רבה. ימים מעטים היתה מבלה בגטו, אך על הרוב היתה רואה דברים שאנו לא שמנו לב להם. היו בה עדינות ועומק רוחני שנשכח לעתים קרובות כל כך אצל רבות מחברותינו. שבועות וחודשים של מסעות, העבודה המייגעת המורטת עצבים, המגע המתמיד עם זרים, הסכנה שליוותה אותה כצל- כל אלה לא שינו את טבעה. היתה מתיישבת מוקפת אנשים ומספרת על תנועת המלחמה בפולש המתעוררת במדינה, על אנשים, על מאורעות, ורק לעיתים רחוקות על עצמה ^[7].

פעילותה במרד גטו ורשה

ב-28 ביולי 1942, היום בו הוחלט על הקמת אי"ל, נשלחה טוסיה אלטמן יחד עם פרומקה פלוטניצקה, אריה וילנר ולאה פרלשטיין כקשרית לצד ה"ארי" של ורשה^[8]. בחירתה לשליחות בצד הארי ליצירת קשרים עם המחתרות הפולניות הייתה טבעית. היא הייתה דמות מרכזית ב"השומר הצעיר", בעלת מראה הארי, דוברת פולנית רהוטה, חברותית ומנוסה בחיים שמחוץ לחומות, בדרכי הקיום וההישרדות בצד הארי. במסגרת פעילות זו הבריחה נשק, הוציאה קבוצות חברים לשורות הפרטיזנים מהגטו, עזרה לפליטים להתחבא, העבירה כספים, העבירה חברים לורשה ועוד^[9]. עם פרוץ המרד חזרה לגטו עם טמה שניידרמן על מנת להילחם עם חבריה. לאחר סיום מרד ינואר נלכדה והובלה לגירוש, אך הצליחה לברוח בעזרת שוטר יהודי שהכיר אותה^[10]. החל מינואר ועד מרד אפריל עבר האי"ל תהליך מואץ של התארגנות מחודשת שכלל יציאות נוספות של אלטמן מהגטו לשם השגת נשק. ב- 18 באפריל, החל המרד הגדול. אלטמן הייתה במפקדה והעבירה ידיעות, הערכות מצב ותביעות נשק ^[11], אך גם יצאה מבונקר המפקדה, חמושה באקדח וברימונים, למשימות חילוץ שונות^[12]. ב-8 במאי 1943, ביום העשרים למרד, התגלה הבונקר שבו שהתה ברחוב מילא 18. מעטים שרדו את נפילת הבונקר ולמרות שנפצעה ברגלה ובראשה, הצליחה להימלט מחוץ לגטו דרך תעלות הביוב. היא הסתתרה בבית החרושת לצלולואיד יחד עם לוחמים יהודים נוספים. ב-24 במאי 1943 פרצה שריפה בבית החרושת. אלטמן, שנכוותה בשריפה, ברחה יחד חברה שיפרה, אך שתיהן נלכדו ונמסרו לידי הגסטפו. ככל הנראה מתה ב-26 במאי והיא בת 25^[13].

הנצחה

בדצמבר 1945 הקימו פליטים יהודים במחנה העקורים לנדסברג שבגרמניה את "קיבוץ לוחמי הגטאות על שם טוסיה אלטמן"^[14].
על שמה נקרא קן "השומר הצעיר" ברחובות - קן "השומרים" - הקן העירוני הוותיק ביותר בתנועה.
האנדרטה יד לילדי הגולה שבקיבוץ משמר העמק הוקמה בהשראת מכתבה האחרון של טוסיה אלטמן לקרוביה בארץ ישראל, שקטע ממנו נכלל באנדרטה: "ישראל אובד לעיני. אני פורשת כפי וקצרה ידי מהושיע. הושיעו!".
דמותה הוצגה בסרט "התקוממות" על ידי השחקנית לילי סוביסקי.

לקריאה נוספת

זיוה שלו, טוסיה: טוסיה אלטמן - מההנהגה הראשית של "השומר הצעיר" להנהגת הארגון היהודי הלוחם, הוצאת מורשת, 1992.
שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.

קישורים חיצוניים

טוסיה אלטמן (1918-1943), באתר של מוזיאון יד מרדכי "משואה לתקומה"
נשים לוחמות, באתר "סנונית"
טוסיה אלטמן באתר "מורשת" של בית העדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
טוסיה אלטמן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)

הערות שוליים

^ זיוה שלו, טוסיה, תל אביב: הוצאת מורשת, 1992, עמ' 21.
^ שלו, שם, עמ' 25-28.
^ שלו, שם, עמ' 34-36.
^ שלו, שם, עמ' 54-56.
^ שלו, שם, עמ' 89.
^ שלו, שם, עמ' 141.
^ ישראל גוטמן, בתוך: דרור לי וישראל רוזנצווייג (עורכים), ספר השומר הצעיר, כרך א', מרחביה: הוצאת ספרית פועלים, 1959, עמ' 552.
^ מלחמת היהודים בגיטאות, משמר, 22 באוקטובר 1944ייסוד "הארגון היהודי הלוחם", באתר "יד ושם"
^ שלו, שם, עמ' 152-167.
^ שלו, שם, עמ' 170-171.
^ שלו, שם, עמ'180.
^ שלו, שם, עמ' 186.
^ שלו, שם, עמ' 187-196.
^ אבינועם יעקב פת לחיות בלנדסברג, לחלום על דגניה, בשביל הזיכרון 4, נובמבר 2000, באתר "יד ושם".

[1] זיוה שלו, טוסיה, תל אביב: הוצאת מורשת, 1992, עמ' 21.

[2] שלו, שם, עמ' 25-28.

[3] שלו, שם, עמ' 34-36.

[4] שלו, שם, עמ' 54-56.

[5] שלו, שם, עמ' 89.

[6] שלו, שם, עמ' 141.

[7] ישראל גוטמן, בתוך: דרור לי וישראל רוזנצווייג (עורכים), ספר השומר הצעיר, כרך א', מרחביה: הוצאת ספרית פועלים, 1959, עמ' 552.

[8] מלחמת היהודים בגיטאות, משמר, 22 באוקטובר 1944ייסוד "הארגון היהודי הלוחם", באתר "יד ושם"

[9] שלו, שם, עמ' 152-167.

[10] שלו, שם, עמ' 170-171.

[11] שלו, שם, עמ'180.

[12] שלו, שם, עמ' 186.

[13] שלו, שם, עמ' 187-196.

[14] אבינועם יעקב פת לחיות בלנדסברג, לחלום על דגניה, בשביל הזיכרון 4, נובמבר 2000, באתר "יד ושם".

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 ==ביוגרפיה==
-טוסיה אלטמן נולדה ב-24 באוגוסט [[1918]] ב[[שטעטל|עיירה]] [[ליפנו]] שב[[פולין]]. אמה אנקה (מניה) נולדה בו[[וילנה]] ואביה גוסטב, שמקצועו היה שען, היה בן למשפחת חסידים. לאלטמן היה גם אח קטן בשם יז'יק. היא למדה ב[[גימנסיה]] יהודית בעיר הסמוכה [[ולוצלאווק]], בה חוזקו דעותיה הציוניות בהתאם לחינוך שקיבלה בביתה{{הערה|זיוה שלו, '''טוסיה''', תל אביב: הוצאת מורשת, 1992, עמ' 21}}. בהיותה בת 11 הצטרפה לתנועת "[[השומר הצעיר]]" ובשנת 1943 קיבלה את הקבוצה הראשונה של בנות בהדרכתה{{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 25-28.}}. בקיץ 1938 הצטרפה אל קיבוץ ההכשרה ב[[צ'נסטוכובה]], אך עוד באותו הקיץ נקראה על ידי ההנהגה הראשית להדריך במושבת קיץ במזרח [[פולין]]. בסתיו [[1938]] הוזמנה להצטרף להנהגה הראשית ב[[ורשה]]. תפקידה שם היה בהנהגה, תכנון וריכוז הפעילות החינוכית {{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 34-36.}}.
+טוסיה אלטמן נולדה ב-24 באוגוסט [[1918]] ב[[שטעטל|עיירה]] [[ליפנו]] שב[[פולין]]. אמה אנקה (מניה) נולדה בו[[וילנה]] ואביה גוסטב, שמקצועו היה שען, היה בן למשפחת חסידים. לאלטמן היה גם אח קטן בשם יז'יק. היא למדה ב[[גימנסיה]] יהודית בעיר הסמוכה [[ולוצלאווק]], בה חוזקו דעותיה הציוניות בהתאם לחינוך שקיבלה בביתה{{הערה|זיוה שלו, '''טוסיה''', תל אביב: הוצאת מורשת, 1992, עמ' 21.}}. בהיותה בת 11 הצטרפה לתנועת "[[השומר הצעיר]]" ובשנת 1943 קיבלה את הקבוצה הראשונה של בנות בהדרכתה{{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 25-28.}}. בקיץ 1938 הצטרפה אל קיבוץ ההכשרה ב[[צ'נסטוכובה]], אך עוד באותו הקיץ נקראה על ידי ההנהגה הראשית להדריך במושבת קיץ במזרח [[פולין]]. בסתיו [[1938]] הוזמנה להצטרף להנהגה הראשית ב[[ורשה]]. תפקידה שם היה בהנהגה, תכנון וריכוז הפעילות החינוכית {{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 34-36.}}.
 ==פעילותה בתחילת מלחמת העולם השנייה==