שלמה נקדימון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה, אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק, הסרת קישורים עודפים
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:Shlomonakdimon.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שלמה נקדימון]]
[[קובץ:Shlomonakdimon.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שלמה נקדימון]]
'''שלמה נקדימון''' ('''קָאמינקר''') (נולד ב-[[29 ביולי]] [[1936]]) הוא [[עיתונאי]] [[ישראלי]] ו[[פרשן פוליטי]], חוקר תולדות [[היישוב]] ו[[מדינת ישראל|המדינה]]. פרסם ספרים ובהם מחקרים מקיפים על אירועים ופרשיות בתולדות היישוב והמדינה. [[יועץ תקשורת]] של [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[מנחם בגין]].
'''שלמה נקדימון''' ('''קָאמינקר''') (נולד ב-[[29 ביולי]] [[1936]]) הוא [[עיתונאי]] [[ישראלי]] ו[[פרשן פוליטי]], חוקר תולדות [[היישוב]] ו[[מדינת ישראל|המדינה]]. פרסם ספרים ובהם מחקרים מקיפים על אירועים ופרשיות בתולדות היישוב והמדינה. [[יועץ תקשורת]] של [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[מנחם בגין]].


==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==
נולד ב[[חיפה]] בשנת [[1936]]. אביו, יצחק אשר קאמינקר,{{הערה|{{תדהר|7|2809|יצחק אשר קאמינקר}}.}} היה [[חלוציות|חלוץ]] ש[[עלייה לארץ ישראל|עלה ארצה]] מ[[גליציה המזרחית]]. ב[[ארץ ישראל]] נמנה עם מייסדי [[פועלי אגודת ישראל]] ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול ב[[פתח תקוה]].
נולד ב[[חיפה]] בשנת [[1936]]. אביו, יצחק אשר קאמינקר{{הערה|{{תדהר|7|2809|יצחק אשר קאמינקר}}.}}, היה [[חלוציות|חלוץ]] ש[[עלייה לארץ ישראל|עלה ארצה]] מ[[גליציה המזרחית]]. ב[[ארץ ישראל]] נמנה עם מייסדי [[פועלי אגודת ישראל]] ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול ב[[פתח תקוה]].


את דרכו העיתונאית החל בעיתון "[[חרות (עיתון)|חרות]]", ולאחר מכן עבר ל"[[ידיעות אחרונות]]". התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל.
את דרכו העיתונאית החל בעיתון "[[חרות (עיתון)|חרות]]", ולאחר מכן עבר ל"[[ידיעות אחרונות]]". התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל.
שורה 11: שורה 11:
בשנים [[1978]]–[[1980]], בתקופת ה[[משא ומתן]] על [[הסכם השלום עם מצרים]], שימש נקדימון כ[[יועץ תקשורת]] ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[מנחם בגין]].
בשנים [[1978]]–[[1980]], בתקופת ה[[משא ומתן]] על [[הסכם השלום עם מצרים]], שימש נקדימון כ[[יועץ תקשורת]] ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[מנחם בגין]].


ב-[[1983]] וב-[[1984]], במסגרת תחקיריו, טס נקדימון ל[[הונג קונג]] כדי לראיין את [[אברהם תהומי]], שהיה סגן מפקד סניף "[[ההגנה]]" ב[[ירושלים]] ולאחר מכן ייסד את ה[[אצ"ל]] והיה מפקדו הראשון. כמו כן היה מעורב ב[[רצח|חיסול]]ו של המנהיג החרדי [[יעקב ישראל דה האן]] בשנת [[1924]]. תהומי חי באחרית ימיו ב[[הונג קונג]]. בראיונות לא הודה תהומי במפורש כי הוא האיש שירה באקדח בדה האן, אך נטל על עצמו את האחריות לביצוע הרצח, שהיה מוצדק בעיניו כמשימה לאומית שחובה היה לבצעה. לדבריו, המשימה הוטלה עליו על ידי [[יצחק בן צבי]], יושב ראש הוועד הלאומי, [[יוסף הכט]] המפקד הארצי של ההגנה ו[[זכריה אוריאלי]], מפקד סניף ההגנה בירושלים. לעומת זאת, חשף נקדימון מסמך אותנטי בחתימת תהומי, שבו הוא מאשר את השתתפותו האישית בהתנקשות.
ב-[[1983]] וב-[[1984]], במסגרת תחקיריו, טס נקדימון ל[[הונג קונג]] כדי לראיין את [[אברהם תהומי]], שהיה סגן מפקד סניף "[[ההגנה]]" ב[[ירושלים]] ולאחר מכן ייסד את ה[[אצ"ל]] והיה מפקדו הראשון. כמו כן היה מעורב ב[[רצח|חיסול]]ו של המנהיג החרדי [[יעקב ישראל דה האן]] בשנת [[1924]]. תהומי חי באחרית ימיו בהונג קונג. בראיונות לא הודה תהומי במפורש כי הוא האיש שירה באקדח בדה האן, אך נטל על עצמו את האחריות לביצוע הרצח, שהיה מוצדק בעיניו כמשימה לאומית שחובה היה לבצעה. לדבריו, המשימה הוטלה עליו על ידי [[יצחק בן צבי]], יושב ראש הוועד הלאומי, [[יוסף הכט]] המפקד הארצי של ההגנה ו[[זכריה אוריאלי]], מפקד סניף ההגנה בירושלים. לעומת זאת, חשף נקדימון מסמך אותנטי בחתימת תהומי, שבו הוא מאשר את השתתפותו האישית בהתנקשות.


על ספרו "תמוז בלהבות", המתאר את סיפור [[מבצע אופרה|תקיפת הכור האטומי]] ב[[עיראק]] בשנת [[1981]], זכה נקדימון ב[[פרס סוקולוב]] לתקשורת הכתובה לשנת [[1993]]. בשנת [[1995]] קיבל פרס לחקר ביטחון ישראל מטעם [[מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים]] על מחקרו "חור שחור – ישראל, ארצות הברית, עיראק 1981–1991". בשנת [[2008]] ([[ה'תשס"ח]]), ב[[יום העצמאות]] ה-60 של [[מדינת ישראל]] הוענק לנקדימון תואר [[יקיר העיר תל אביב]] על "תרומה ייחודית בתחום העיתונות, התקשורת, הפרשנות, המחקר, העיון והספרות"{{הערה|[http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/_MultimediaServer/documents/1257149.pdf יקירי תל אביב יפו, תשס"ח], עמ' 15], באתר עיריית תל אביב. }}.
על ספרו "תמוז בלהבות", המתאר את סיפור [[מבצע אופרה|תקיפת הכור האטומי]] ב[[עיראק]] בשנת [[1981]], זכה נקדימון ב[[פרס סוקולוב]] לתקשורת הכתובה לשנת [[1993]]. בשנת [[1995]] קיבל פרס לחקר ביטחון ישראל מטעם [[מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים]] על מחקרו "חור שחור – ישראל, ארצות הברית, עיראק 1981–1991". בשנת [[2008]] ([[ה'תשס"ח]]), ב[[יום העצמאות]] ה-60 של [[מדינת ישראל]] הוענק לנקדימון תואר [[יקיר העיר תל אביב]] על "תרומה ייחודית בתחום העיתונות, התקשורת, הפרשנות, המחקר, העיון והספרות"{{הערה|[http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/_MultimediaServer/documents/1257149.pdf יקירי תל אביב יפו, תשס"ח], עמ' 15], באתר עיריית תל אביב. }}.

גרסה מ־09:36, 19 ביולי 2015

שלמה נקדימון

שלמה נקדימון (קָאמינקר) (נולד ב-29 ביולי 1936) הוא עיתונאי ישראלי ופרשן פוליטי, חוקר תולדות היישוב והמדינה. פרסם ספרים ובהם מחקרים מקיפים על אירועים ופרשיות בתולדות היישוב והמדינה. יועץ תקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין.

ביוגרפיה

נולד בחיפה בשנת 1936. אביו, יצחק אשר קאמינקר[1], היה חלוץ שעלה ארצה מגליציה המזרחית. בארץ ישראל נמנה עם מייסדי פועלי אגודת ישראל ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול בפתח תקוה.

את דרכו העיתונאית החל בעיתון "חרות", ולאחר מכן עבר ל"ידיעות אחרונות". התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל.

בימי "פרשת לבון" חדר נקדימון בהיחבא (בהסתתרו בתא מיזוג האוויר) לבית ארלוזורוב בתל אביב, שבו נערכה ב-4 בפברואר 1961 ישיבת מרכז מפא"י שבה הודח פנחס לבון מתפקידו כמזכ"ל ההסתדרות, ומסר דיווח אותנטי של עד ראייה להתרחשות זאת שהייתה סגורה לתקשורת. הוא הועמד לדין על "חדירה לאולם סגור", אך יצא זכאי בדין מאחר שבית המשפט מצא כי "אין להשיב על ההאשמה".

בשנים 19781980, בתקופת המשא ומתן על הסכם השלום עם מצרים, שימש נקדימון כיועץ תקשורת לראש הממשלה מנחם בגין.

ב-1983 וב-1984, במסגרת תחקיריו, טס נקדימון להונג קונג כדי לראיין את אברהם תהומי, שהיה סגן מפקד סניף "ההגנה" בירושלים ולאחר מכן ייסד את האצ"ל והיה מפקדו הראשון. כמו כן היה מעורב בחיסולו של המנהיג החרדי יעקב ישראל דה האן בשנת 1924. תהומי חי באחרית ימיו בהונג קונג. בראיונות לא הודה תהומי במפורש כי הוא האיש שירה באקדח בדה האן, אך נטל על עצמו את האחריות לביצוע הרצח, שהיה מוצדק בעיניו כמשימה לאומית שחובה היה לבצעה. לדבריו, המשימה הוטלה עליו על ידי יצחק בן צבי, יושב ראש הוועד הלאומי, יוסף הכט המפקד הארצי של ההגנה וזכריה אוריאלי, מפקד סניף ההגנה בירושלים. לעומת זאת, חשף נקדימון מסמך אותנטי בחתימת תהומי, שבו הוא מאשר את השתתפותו האישית בהתנקשות.

על ספרו "תמוז בלהבות", המתאר את סיפור תקיפת הכור האטומי בעיראק בשנת 1981, זכה נקדימון בפרס סוקולוב לתקשורת הכתובה לשנת 1993. בשנת 1995 קיבל פרס לחקר ביטחון ישראל מטעם מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים על מחקרו "חור שחור – ישראל, ארצות הברית, עיראק 1981–1991". בשנת 2008 (ה'תשס"ח), ביום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל הוענק לנקדימון תואר יקיר העיר תל אביב על "תרומה ייחודית בתחום העיתונות, התקשורת, הפרשנות, המחקר, העיון והספרות"[2].

ספריו על תולדות היישוב

ספריו על תולדות המדינה

ביוגרפיה פרי עטו

  • בגין (בשיתוף עם אביעזר גולן), הוצאת עידנים, 1978– סיפור חיים אלבומי על חייו של מנחם בגין

קישורים חיצוניים

מכתביו

הערות שוליים

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "יצחק אשר קאמינקר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2809.
  2. ^ יקירי תל אביב יפו, תשס"ח, עמ' 15], באתר עיריית תל אביב.