מערכת הרבייה

סקס זה מגעיל

מערכת הרבייה של האישה

תרשים מערכת הרבייה הנקבית

חצוצרה ציצת החצוצרה שלפוחית השתן עצם החיק בלוטת סקין נקודת ג'י דגדגן - בקצהו השמאלי המעוקל, חלקו החיצוני; השאר פנימי. Vestibular bulbs = Clitoral bulbs אחד מחלקיו הפנימיים של הדגדגן שופכה השפתיים הקטנות השפתיים הגדולות שחלה המעי העקול (סיגמואיד) רחם כיפת הנרתיק צוואר הרחם חלחולת נרתיק פי הטבעת בלוטת ברטולין

• שחלות - בלוטות בהן נוצרים ומבשילים תאי הביצה. השחלות מייצרות ומפרישות את הורמוני המין הנקביים (שהם אסטרוגן ופרוגסטרון).
• חצוצרה - צינור החצוצרה נמצא בסמוך לכל שחלה ותפקידו להעביר את הביציות מהשחלה אל הרחם. צינור הביצים (החצוצרה) הוא צינור דק ומפותל, מרופד מבפנים באפיתל רירי וריסני. סמוך לשחלה יוצר הצינור מבנה דמוי משפך ומכאן כינויו "חצוצרה". הביצית המשתחררת מהשחלה בתהליך הביוץ, מגיעה לחצוצרה ותאי הזרע מגיעים אף הם לאותו מקום, הפריה מתקיימת בחצוצרה והביצית המופרית מתגלגלת לרחם.
• רחם - איבר שרירי בצורת אגס, הבנוי מדופן שרירי ומחלל רחם העשיר בצינורות דם. הרחם מותאם לקליטת תא ביצה מופרה ולהתפתחות העובר.
• צוואר הרחם - שריר טבעתי המקשר בין הרחם אל הנרתיק.
• נרתיק - צינור שרירי המכיל ריר חומצתי. שמגן מפני מיקרואורגניזמים הגורמים לזיהומים בנרתיק.
• פתח איבר המין הנקבי - פתח חיצוני של מערכת הרבייה הנקבית.

מערכת הרבייה של הגבר

תרשים מערכת הרבייה הזכרית

תרשים מערכת הרבייה של הגבר שלפוחית השתן עצם החיק פין רקמה זקיפה עטרה עורלה פתח השופכה המעי הגס חלחולת שלפוחית הזרע צינור הזרע בלוטת הערמונית בלוטות קאופר פי הטבעת צינור הזרע יותרת האשך אשך כיס האשכים

• שק האשכים - שק עור. הטמפרטורה בו היא 35 מעלות (טמפרטורה זו נחוצה להתפתחותם התקנית של תאי הזרע, להבשלתם ולקבלת כושר תנועה וכושר הפריה כדי שהם יהיו מוכנים להפריה).
• אשכים - בלוטות בהן נוצרים תאי זרע. האשכים מייצרים ומפרישים את הורמון המין הזכרי (שהוא טסטוסטרון).
• יותרת האשך - תחילת צינור מוביל הזרע. בתוכו מאוכסנים ומבשילים תאי הזרע.
• צינור הזרע - דרכו עוברים תאי הזרע מהאשכים אל השופכה
• שלפוחית הזרע ובלוטת הערמונית - מספקות 90 אחוז מנוזל הזרע.
• שופכה - צינור הנמצא באיבר הזכרות. דרכו יוצאים השופכה, נוזל הזרמה, המורכב מתאי הזרע, ונוזל הזרע.
• פין - איבר חיצוני המכיל את השופכה.
• פתח איבר המין הזכרי - פתח חיצוני של מערכת המין הזכרי ושל השופכה.

הזדקנות

יש הבדל ברור בין הגבר לאישה בכל הקשור להזדקנות מערכת הרבייה. בעוד מערכת הרבייה של הגבר תקינה לחלוטין עד מותו (כשנתעלם מהמצב הבריאותי החלש בדרך כלל בגיל מבוגר), והוא מסוגל להוליד גם בגיל מבוגר מאוד; אין האישה מסוגלת להיכנס להיריון וללדת לאחר גיל המעבר. עם זאת, הרחם נשאר צעיר ותקין. עם זאת, התפקוד המיני אצל רוב הגברים יורד ככל שהם מתבגרים, ורק כשליש מן הגברים מעל גיל שמונים ממשיכים להיות פעילים מינית.

השפעות הזִקנה על הגבר

ערך מורחב – גיל המעבר אצל גברים

ככל שהגבר מזדקן הוא מייצר פחות מההורמון טסטוסטרון. הירידה בייצור היא כאחוז אחד בכל שנה, והיא מתחילה בערך מגיל ארבעים. גם ייצור תאי הזרע ליום יורד ככל שהגבר מזדקן, וכך גם מופחתים תאי הזרע הפעילים. כתוצאה מכל אלה, ילדים שנולדים מגברים זקנים עלולים להיות בעלי פגמים מולדים, דבר המצביע על האפשרות שהזרע של הגבר הזקן מכיל יותר מוטציות גנטיות. אצל רוב הגברים הזקנים התדירות ביחסי מין נמוכה יותר, והתגובה המינית שלהם איטית יותר. הטענה הנפוצה היא שהשינויים האלה במערכת הרבייה הגברית נובעים מהירידה ברמות הטסטוסטרון בדם, אך עדיין הטענה אינה מבוססת מספיק ואין ידוע בבירור אם אכן השינויים נובעים מרמת טסטוסטרון נמוכה, היות שאצל אחדים מהגברים יש רמת טסטוסטרון גבוהה יותר בגיל שבעים, ייצור תאי זרע גבוה יותר ויחסי מין תדירים יותר מאשר אצל גברים צעירים בריאים בגיל עשרים. כמו כן, בנפח האשכים וברמות הגונאדוטרופינים, ישנה עלייה ככל שהגברים מזדקנים. כלומר: בעוד התפקוד של איברי המין "יורד" בדרך כלל ככל שהגבר מזדקן, התפקוד של חלק המוח האחראי על מערכת הרבייה (בלוטת יותרת המוח) "עולה".

השפעות הזִקנה על האישה

ערך מורחב – גיל המעבר אצל נשים

אצל האישה, לעומת הגבר, מערכת הרבייה מפסיקה, כאמור, להיות כשירה בגיל חמישים ואחת בממוצע במדינות המפותחות. הסיבה לכך היא הפסקת הביוץ והמחזור חודשי. אישה, שלא כגבר, אינה מייצרת בחייה ביציות. לאישה יש כבר בחודש החמישי להתפתחותה ברחם אמה כל הביציות שיהיו לה אי-פעם, וכמות הביציות מתחילה לרדת כמעט מידית, כשהרבה מהן מתות. בשעת הלידה יש לאישה כ-400,000 ביציות שהן כרבע מסך כל הביציות שהיו לה בהתחלה. בגיל ההתבגרות יש לאישה רק אחד חלקי 13 מסך זה, וקצב איבוד הביציות ממשיך להיות קבוע עד גיל 35 בערך, ואז קצב האיבוד מכפיל את עצמו. הפסקת הביוץ והמחזור מתרחשת כשלא נותרו בשחלות כמות מספקת של ביציות כדי לייצר מספיק הורמונים לצורך השלמת המחזור. במצב הזה גם הגונאדוטרופינים (שבדרך כלל אחראים להתפתחות הביצית) אינם יכולים לגרום לשחלות לפתח עוד ביציות לכדי ביוץ או לגרום להן לייצר עוד אסטרוגן ופרוגסטרון האחראים לתקינות תהליך הביוץ. הפסקת הפוריות באישה הוא אם כן תהליך ארוך ומתמשך שאינו קורה בבת אחת. התהליך מתחיל כבר בשלב המוקדם של היות האישה ברחם, באותו הרגע שבו מתחילות למות הביציות, וכמות הביציות של האישה הולכת ומופחתת. ואכן ההשפעה של התהליך ניכרת כבר מגיל 35, הגיל בו מתקשות יותר הנשים להרות ולשמור על הריון. כמו כן הסיכוי שתינוקות יהיו פגומים גנטית או ימותו בזמן הלידה מכפיל את עצמו באישה מגיל 35.

תאוריות לסיבת הפסקת הפוריות

ישנן שתי תאוריות המנסות לתת מענה מדוע האישה בנויה באופן שפוריותה תיפסק בגיל די מוקדם בחייה:

• התאוריה הראשונה היא שבני אדם מעוצבים פיזיולוגית כדי לתפקד כמספר השנים ששרדו בהן במהלך האבולוציה. לפי תפיסה זו, ריבוי נשים מגיל שישים ומעלה הוא תופעה חדשה של מאות השנים האחרונות שנובעת משיפור איכות החיים כגון תנאי התברואה, ההיגיינה והדברת המחלות המידבקות באמצעות תרופות מודרניות. על כן הפיזיולגיה הפנימית עדיין לא השיגה את השינויים הסביבתיים. מאחר שייצור הביציות מגביר את הסיכון למוטציות גנטיות, הפיזיולוגיה בהיסטוריה לא נתנה לייצר אלא כמות הביציות לה האישה תזדקק. מעבר לכך הן רק מזיקות ולכן הופסקה יצירתן. את העדכונים על הישרדות המתמשכת יותר של האישה המודרנית, הפיזיולוגיה כאמור, לא השיגה.

• התאוריה השנייה היא שהפסקת הביוץ והמחזור היא תוצאה מהזהירות הטבעית של הגוף האישה מסיכון בריאותה, כדי שתוכל לגדל את הילדים האחרונים שנולדו לה ואת נכדיה. בגלל הסיכון הגבוה שבלידה בגיל מבוגר, מבכרת האישה את הבטחת אורך חייה באופן שיספק לגידול הילדים, מאשר להביא ילדים נוספים. הבטחת הגידול, שהיא בעצם עזרה לילדים להתרבות, מהווה אלטרנטיבה הגיונית לאפשרות שהיא עצמה תמשיך להתרבות, וזאת כטקטיקה מוצלחת יותר של העברת הגנים. הטבע העדיף אפוא גנים שמפסיקים את פעילות מערכת הרבייה, כדי לשחרר את האנרגיה שלה לטיפול בילדים שנולדו כבר.

ישנם חיזוקים לשתי התאוריות, כך שאין אפשרות לקבוע איזו מהן נכונה יותר. חיזוקים לתאוריה הראשונה נמצאו כשהחזיקו נקבות של מיני יונקים, כגון חולדות בתנאים מוגנים במעבדה, ואף על פי כן הן גילו הזדקנות במערכת הרבייה מוקדם יותר מאשר אצל הזכרים של אותו מין. ההבדל הזה אינו ניתן להסבר על ידי התאוריה השנייה, אלא על ידי התאוריה הראשונה, כי החולדות, למשל, מטפלות בצאצאיהן פחות מחודשיים. חיזוקים לתאוריה השנייה נמצאו כאשר התבוננו בנקבות של מיני לווייתנים, כגון הקטלן. גורי הלווייתנים דורשים טיפול לתקופה ארוכה והנקבות של אותם לווייתנים מגדלות את צאצאיהן תקופה ארוכה. גם אצל הלווייתנים מערכת הרבייה של הנקבה מפסיקה לתפקד זמן רב לפני מיתתה ומוקדם יותר מאצל הזכרים. מאחר שאצל הלווייתנים אין סיבה לחשוב שחייהם התארכו במאות השנים האחרונות, התאוריה השנייה היא היחידה המסבירה את הפסקת פעילות מערכת הרבייה מוקדם כל כך בחייהן של הנקבות.

סיבת ההבדל בין זכר לנקבה

כאמור, ההבדל בין הנקבה לזכר נעוץ בכך שבעוד הזכר מייצר באופן יומיומי תאי זרע חדשים, הנקבה לעומתו מאבדת בקצב יומי מהביציות שלה. לא ידועה סיבה ברורה מדוע האישה מפסיקה לייצר את תאי המין שלה (הביציות) עוד לפני שנולדה בעוד שהזכר מייצר אותם (תאי הזרע) לכל אורך חייו. הפיזיולוגים העלו אפשרות שהדבר קשור עם העובדה שבכל פעם שתא מתחלק גדלים סיכוייו למוטציות גנטיות. ביציות האישה הן תוצר של כ-33 התחלקויות תאים בלבד לאחר ההפריה, בעוד תאי הזרע של הזכר - גם של הצעיר - הם תוצר של כמה מאות התחלקויות תאים. כמענה לכך שאצל הזכר הסיכוי למוטציות גנטיות מסוכנות לולד גבוה הרבה יותר מאשר אצל הנקבה, בא הייצור והריבוי המוגבר תאי זרע. כך שכשהגבר יפלוט את מאות מיליוני תאי הזרע בשעת הביוץ, עדיין יהיה סיכוי טוב שהביצית תפגוש תאי זרע טובים ולא תאי זרע בעלי מוטציות גנטיות רציניות. מאידך, הנקבה שאצלה הסיכוי להימצאות בביציות מוטציות גנטיות קטן בהרבה, איננה זקוקה ליותר מאלף ביציות לפני כל ביוץ, שאחת מהן - הטובה - תשתחרר מהשחלה ויפרו אותה. הייצור המוגבר של תאי מין הזכר הוא אם כן איזון של הסיכון כדי לתת סיכוי טוב יותר; מה שאצל הנקבה - שאצלה הסיכון אינו גדול - הוא (האיזון) אינו נדרש.

ראו גם

• הזדקנות
• אנטומיה של מערכת הרבייה
• שבר הפין

לקריאה נוספת

• סטיבן נ. אוסטד, המסע שלא ייאמן, הד ארצי 2000

קישורים חיצוניים

• פרופ' דרורית הוכנר, הביולוגיה של הרבייה, באתר starmed
• חשיפה למזהמים סביבתיים ופוריות הגבר, באתר הקרן לבריאות וסביבה
• חשיפה למזהמים סביבתיים ופוריות האישה, באתר הקרן לבריאות וסביבה
• גדעון צור, אברי הרבייה הגבריים במקרא, באתר אימאגו