המלט – הבדלי גרסאות
מ הורדת שימוש בתג br* |
תגיות: הוספת תבנית לשינויים בערך עריכה חזותית |
||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
==עלילה== |
==עלילה== |
||
{{עריכה}} |
|||
{{עריכה|פסקה=כן|סיבה=חוסר קישורים פנימיים}} |
|||
[[קובץ:John Everett Millais - Ophelia - Google Art Project.jpg|שמאל|ממוזער|250px||"אופליה", [[ג'ון אוורט מיליי]], בערך 1851.]] |
[[קובץ:John Everett Millais - Ophelia - Google Art Project.jpg|שמאל|ממוזער|250px||"אופליה", [[ג'ון אוורט מיליי]], בערך 1851.]] |
||
המחזה נפתח כשהמלט, בנו של |
המחזה נפתח כשהמלט, בנו של ה[[מונרך|מלך]] המנוח, אחינו של המלך הנוכחי ובן המלכה שב ל[[ארמון]] המלכות אלסינור מלימודיו ב[[אוניברסיטה]], מלווה בחברו הורציו. הוא שומע משומרי הארמון על [[רוח רפאים|רוח]] מסתורית בדמות אביו המופיעה בלילות ויוצא לבדוק, כשברקע נשמעות הכנות צבאיות כצעד זהירות מפני תקיפה צפויה של מלך [[נורבגיה]] פורטינברס הרוצה לנקום את תבוסת ומות אביו (פורטינברס האב) ב[[דו-קרב]] בידי המלט האב. |
||
המלט פוגש את רוחו של אביו, שאומר לו שהוא נרצח על ידי דודו קלאודיוס, שנשא את אמו גרטרוד לאישה. המלט המשכיל אינו ממהר להאמין לרוח, וההתלבטות מתחילה. המלט מחזר אחרי אופליה, בתו של פולוניוס שר החצר. אביה פולוניוס ואחיה לארטס מזהירים את אופליה מפני קשר קרוב מדי עם המלט. כדי להסתיר את סערת הנפש בה הוא נמצא מעמיד המלט פני משוגע, ודודו המלך שולח את פולוניוס להתחקות אחרי המלט כדי למצוא אם שגעונו הוא אמיתי או העמדת פנים. פולוניוס מניח שההתבודדות והשגעון של המלט הם כתוצאה מההתרגשות וההתאהבות באופליה. הוא מודאג מהאבל הכבד של המלט והתנהגותו המשונה ושולח את חבריו של המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן לגלות את הסיבה להתנהגותו. המלט מגלה מהר שהם באו לרגל אחריו. |
המלט פוגש את רוחו של אביו, שאומר לו שהוא [[רצח|נרצח]] על ידי דודו קלאודיוס, שנשא את אמו גרטרוד לאישה. המלט המשכיל אינו ממהר להאמין לרוח, וההתלבטות מתחילה. המלט מחזר אחרי אופליה, בתו של פולוניוס שר החצר. אביה פולוניוס ואחיה לארטס מזהירים את אופליה מפני קשר קרוב מדי עם המלט. כדי להסתיר את סערת הנפש בה הוא נמצא מעמיד המלט פני [[משוגע]], ודודו המלך שולח את פולוניוס להתחקות אחרי המלט כדי למצוא אם שגעונו הוא אמיתי או העמדת פנים. פולוניוס מניח שההתבודדות והשגעון של המלט הם כתוצאה מההתרגשות וההתאהבות באופליה. הוא מודאג מהאבל הכבד של המלט והתנהגותו המשונה ושולח את חבריו של המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן לגלות את הסיבה להתנהגותו. המלט מגלה מהר שהם באו לרגל אחריו. |
||
קלאודיוס ויועצו פולוניוס משכנעים את אופליה לדבר עם המלט, בזמן שהם מצותתים לשיחתם בסתר. אופליה מחזירה להמלט את כל המתנות שנתן לה, והוא בתמורה מודיע לה על הפסקת הקשר ביניהם בשורה הידועה "אל המנזר לכי!". המלט פוגש בארמון חבורת שחקנים והוא חושב על רעיון לבדוק את מהימנותה של רוחו של אביו – לעשות הצגה על אדם שהורג את אחיו המלך כדי לקבל את כיסא המלכות כדי לראות את תגובתו של קלאודיוס. במהלך המחזה קלאודיוס יוצא מהחדר בפתאומיות והמלט רואה בתגובה זו הוכחה שהוא הרג את אביו. |
קלאודיוס ויועצו פולוניוס משכנעים את אופליה לדבר עם המלט, בזמן שהם מצותתים לשיחתם בסתר. אופליה מחזירה להמלט את כל המתנות שנתן לה, והוא בתמורה מודיע לה על הפסקת הקשר ביניהם בשורה הידועה "אל המנזר לכי!". המלט פוגש בארמון חבורת [[משחק|שחקנים]] והוא חושב על רעיון לבדוק את מהימנותה של רוחו של אביו – לעשות הצגה על אדם שהורג את אחיו המלך כדי לקבל את כיסא המלכות כדי לראות את תגובתו של קלאודיוס. במהלך המחזה קלאודיוס יוצא מהחדר בפתאומיות והמלט רואה בתגובה זו הוכחה שהוא הרג את אביו. |
||
המלכה מזמינה את המלט לשיחה. בדרך המלט רואה את קלאודיוס מתוודה על פשעו. המלט לא הורג אותו, כיוון שהוא חושב שאם יהרוג אותו לאחר התפילה כשנפשו מטוהרת, יעלה קלאודיוס לגן העדן, והמלט לא רוצה בכך. המלט מתווכח עם אמו המלכה גרטרוד, בזמן שפולוניוס מתחבא מאחורי שטיח קיר ומצותת. פולוניוס מאמין שהשגעון של המלט הוא אמיתי, נבהל מהמחשבה שהמלט רוצה להרוג את המלכה, ומנסה לצאת מתוך השטיח. המלט חושב שזה קלאודיוס מתחבא ודוקר את פולוניוס למוות דרך השטיח. כשהוא מבין שהרג את פולוניוס אביה של אופליה ולא את קלאודיוס הוא מלא חרטה. |
המלכה מזמינה את המלט לשיחה. בדרך המלט רואה את קלאודיוס מתוודה על פשעו. המלט לא הורג אותו, כיוון שהוא חושב שאם יהרוג אותו לאחר התפילה כשנפשו מטוהרת, יעלה קלאודיוס לגן העדן, והמלט לא רוצה בכך. המלט מתווכח עם אמו המלכה גרטרוד, בזמן שפולוניוס מתחבא מאחורי שטיח קיר ומצותת. פולוניוס מאמין שהשגעון של המלט הוא אמיתי, נבהל מהמחשבה שהמלט רוצה להרוג את המלכה, ומנסה לצאת מתוך השטיח. המלט חושב שזה קלאודיוס מתחבא ודוקר את פולוניוס למוות דרך השטיח. כשהוא מבין שהרג את פולוניוס אביה של אופליה ולא את קלאודיוס הוא מלא חרטה. |
||
קלאודיוס מבין שהמלט יודע את האמת, ומנסה להרוג אותו. הוא מתכנן לשלוח את המלט לאנגליה בתירוץ דיפלומטי, שמור על ידי רוזנקנרץ וגילדרנשטרן. הוא נותן להם מכתב, בו כתוב שצריך להרוג את המלט ברגע שיגיעו ליעדם. המלט מגלה זאת ומשנה את המכתב כך שיהרגו את רוזנקרנץ וגילדרנשטרן. הוא בורח |
קלאודיוס מבין שהמלט יודע את האמת, ומנסה להרוג אותו. הוא מתכנן לשלוח את המלט לאנגליה בתירוץ דיפלומטי, שמור על ידי רוזנקנרץ וגילדרנשטרן. הוא נותן להם מכתב, בו כתוב שצריך להרוג את המלט ברגע שיגיעו ליעדם. המלט מגלה זאת ומשנה את המכתב כך שיהרגו את רוזנקרנץ וגילדרנשטרן. הוא בורח מ[[אונייה|הספינה]], ומפיץ סיפור שספינתו נשדדה על ידי [[שודדי ים]]. |
||
באלסינור אופליה משתגעת בעקבות האבל על מות פולוניוס אביה. אחיה לארטס חוזר |
באלסינור אופליה משתגעת בעקבות האבל על מות פולוניוס אביה. אחיה לארטס חוזר מ[[צרפת]] מלא חימה על מות אביו. קלאודיוס מגבש תוכנית אחרת להרוג את המלט – הוא משכנע את לארטס שהמלט לבדו אחראי לאסונות. בהמשך מגיעות החדשות שהמלט נמלט – סיפור שמתפשט שהספינה שלו הותקפה על ידי פיראטים בדרך לאנגליה והוא חזר לדנמרק. קלאודיוס משכנע את לארטס לצאת לדו-קרב (תחרות סיף) מול המלט. הם מחליטים לשים [[רעל]] בקצה של חרבו של לארטס כך שאפילו שריטה קטנה תוביל למוות. קלאודיוס לא בטוח שהמלט הסיף המוכשר יספוג אפילו שריטה בדו-קרב, ומתכנן להציע להמלט [[יין]] עם רעל למקרה שתוכנית הדו-קרב תיכשל. המלכה נכנסת להודיע שאופליה טבעה. |
||
המלט מגיע לדנמרק בדיוק |
המלט מגיע לדנמרק בדיוק ל[[בית קברות|בית הקברות]] של אלסינור, בו שני חופרי קברים, מכינים את הקבר של אופליה. הם מתווכחים על אופי מותה של הנקברת-למרות שהיא מקבלת קבורה נוצרית, הם חושבים שהיא התאבדה, וקיבלה קבורה נוצרית, כיוון שהיא קרובה למשפחת המלוכה. כשמתחילה הלוויה המלט והורציו מתחבאים, ורואים את תהלוכת הלוויה של אופליה, שמובלת על ידי אחיה האבל לארטס. המלט מבין שזו הלוויה של אופליה, וקופץ ממקום מחבואו אל הקבר הפתוח, ומתוודה על אהבתו לאופליה תוך בכי. לארטס קופץ לתוך הקבר אחריו, ומאשים את המלט כאחראי למותה. המלט טוען לאהבתו ואבלו על אופליה. הוא ולארטס מתחילים לריב, ומופרדים על ידי קלאודיוס וגרטרוד. קלאודיוס מזכיר ללארטס על התוכנית לתחרות סיף. מאוחר יותר באותו יום, המלט מספר להורציו איך הוא ברח ושרוזנקרנץ וגילדנשטרן נשלחו למותם. החצרן אוסריק מפריע כדי להזמין את המלט להתחרות בסיף עם לארטס. למרות אזהרות מהורציו, המלט מסכים והקרב מתחיל. אחרי מס' סיבובים גרטרוד מרימה כוסית לחיי המלט. המלט לא רוצה לשתות, וקלאודיוס מזהיר את גרטרוד לא לשתות, כיוון שזו הכוס עם היין המורעל שהוא הכין עבור המלט. גרטרוד שותה יין מהכוס עם הרעל. בקרב לארטס תוקף ודוקר את המלט עם הלהב המורעל. במהלך הקרב המלט משיג את חרבו המורעלת של לארטס ומשתמש בה נגדו, ופוצע את לארטס. פתאום גרטרוד נופלת ובעודה גוססת היא מודיעה שהיא הורעלה. |
||
ברגעיו האחרונים, לארטס משלים עם המלט ומגלה לו את תוכניתו של קלאודיוס. המלט דוקר את קלאודיוס עם החרב המורעלת. המלט מבקש מהורציו לספר את סיפורו כי הוא היחיד שנשאר בחיים, ויוכל לתת הסבר מלא. כשפורטינברס מגיע הוא מוצא את כולם מתים: גרטרוד, קלאודיוס, לארטס והמלט. הורציוס מבקש רשות לספר את סיפורו של המלט, המלט מת. ופורטינברס מכריז על עצמו כמלך דנמרק. |
ברגעיו האחרונים, לארטס משלים עם המלט ומגלה לו את תוכניתו של קלאודיוס. המלט דוקר את קלאודיוס עם החרב המורעלת. המלט מבקש מהורציו לספר את סיפורו כי הוא היחיד שנשאר בחיים, ויוכל לתת הסבר מלא. כשפורטינברס מגיע הוא מוצא את כולם מתים: גרטרוד, קלאודיוס, לארטס והמלט. הורציוס מבקש רשות לספר את סיפורו של המלט, המלט מת. ופורטינברס מכריז על עצמו כמלך דנמרק. |
||
גרסה מ־05:29, 30 ביולי 2015
שגיאות פרמטריות בתבנית:מחזה
פרמטרים [ כתובית, שם המחזה במקור, שם המחזה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| הפקה | אנשי הלורד צ'מברליין |
|---|---|
| כתיבה | ויליאם שייקספיר |
| מבוסס על |
Hamlet  |
| דמויות |
המלט קלאודיוס גרטרוד אופליה |
| מקום ההתרחשות | דנמרק |
| מדינה |
ממלכת אנגליה  |
| סוגה | טרגדיה |
| הצגת בכורה | בין 1599 ל-1601 |
| משך ההצגה | שש שעות (גרסה מלאה; לרוב קצר יותר) |
| שפה | אנגלית מודרנית מוקדמת |
  | |
המלט (אנגלית: The Tragedy of Hamlet, Prince of Denmark, מילולית: הטרגדיה של המלט, נסיך דנמרק), ממחזותיו המפורסמים והמצוטטים ביותר של ויליאם שייקספיר, ולדעת רבים, הטרגדיה הטובה ביותר שלו. המחזה נכתב בזמן לא ידוע בין 1600 לקיץ 1602. זהו מחזהו הארוך ביותר של שייקספיר, ובמקור האנגלי 4,042 שורות ו-29,551 מילים.
המחזה מתאר את קורותיו של המלט, נסיך דנמרק, שאביו (שגם שמו היה המלט) מת לפתע, ואמו גרטרוד נישאת לדודו קלאודיוס. בתחילת המחזה רוחו של אביו המת מופיעה למולו, מספרת שנרצח על ידי אחיו קלאודיוס, ומצווה על המלט לנקום את מותו על ידי רצח דודו ובעלה של אמו, המלך קלאודיוס. מכאן ואילך המלט מתלבט מה לעשות, התלבטות הנמשכת כל המחזה עד סופו הטרגי.
הימנעותו של המלט מלבצע את המשימה שהוטלה עליו גוררת את הירצחו בשגגה של יועץ המלך פולוניוס, וכך את שגעונה של אופליה בתו ואת ספק מותה-ספק התאבדותה. היא מביאה את מותם של חבריו הבוגדניים של המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן. בסיומו של המחזה בא המוות על כל הדמויות המרכזיות, כיישום של עקרונות הטרגדיה השייקספירית, בה חטא גורר חטא, עד לאבדון מוחלט.
עלילה
המחזה נפתח כשהמלט, בנו של המלך המנוח, אחינו של המלך הנוכחי ובן המלכה שב לארמון המלכות אלסינור מלימודיו באוניברסיטה, מלווה בחברו הורציו. הוא שומע משומרי הארמון על רוח מסתורית בדמות אביו המופיעה בלילות ויוצא לבדוק, כשברקע נשמעות הכנות צבאיות כצעד זהירות מפני תקיפה צפויה של מלך נורבגיה פורטינברס הרוצה לנקום את תבוסת ומות אביו (פורטינברס האב) בדו-קרב בידי המלט האב. המלט פוגש את רוחו של אביו, שאומר לו שהוא נרצח על ידי דודו קלאודיוס, שנשא את אמו גרטרוד לאישה. המלט המשכיל אינו ממהר להאמין לרוח, וההתלבטות מתחילה. המלט מחזר אחרי אופליה, בתו של פולוניוס שר החצר. אביה פולוניוס ואחיה לארטס מזהירים את אופליה מפני קשר קרוב מדי עם המלט. כדי להסתיר את סערת הנפש בה הוא נמצא מעמיד המלט פני משוגע, ודודו המלך שולח את פולוניוס להתחקות אחרי המלט כדי למצוא אם שגעונו הוא אמיתי או העמדת פנים. פולוניוס מניח שההתבודדות והשגעון של המלט הם כתוצאה מההתרגשות וההתאהבות באופליה. הוא מודאג מהאבל הכבד של המלט והתנהגותו המשונה ושולח את חבריו של המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן לגלות את הסיבה להתנהגותו. המלט מגלה מהר שהם באו לרגל אחריו.
קלאודיוס ויועצו פולוניוס משכנעים את אופליה לדבר עם המלט, בזמן שהם מצותתים לשיחתם בסתר. אופליה מחזירה להמלט את כל המתנות שנתן לה, והוא בתמורה מודיע לה על הפסקת הקשר ביניהם בשורה הידועה "אל המנזר לכי!". המלט פוגש בארמון חבורת שחקנים והוא חושב על רעיון לבדוק את מהימנותה של רוחו של אביו – לעשות הצגה על אדם שהורג את אחיו המלך כדי לקבל את כיסא המלכות כדי לראות את תגובתו של קלאודיוס. במהלך המחזה קלאודיוס יוצא מהחדר בפתאומיות והמלט רואה בתגובה זו הוכחה שהוא הרג את אביו.
המלכה מזמינה את המלט לשיחה. בדרך המלט רואה את קלאודיוס מתוודה על פשעו. המלט לא הורג אותו, כיוון שהוא חושב שאם יהרוג אותו לאחר התפילה כשנפשו מטוהרת, יעלה קלאודיוס לגן העדן, והמלט לא רוצה בכך. המלט מתווכח עם אמו המלכה גרטרוד, בזמן שפולוניוס מתחבא מאחורי שטיח קיר ומצותת. פולוניוס מאמין שהשגעון של המלט הוא אמיתי, נבהל מהמחשבה שהמלט רוצה להרוג את המלכה, ומנסה לצאת מתוך השטיח. המלט חושב שזה קלאודיוס מתחבא ודוקר את פולוניוס למוות דרך השטיח. כשהוא מבין שהרג את פולוניוס אביה של אופליה ולא את קלאודיוס הוא מלא חרטה.
קלאודיוס מבין שהמלט יודע את האמת, ומנסה להרוג אותו. הוא מתכנן לשלוח את המלט לאנגליה בתירוץ דיפלומטי, שמור על ידי רוזנקנרץ וגילדרנשטרן. הוא נותן להם מכתב, בו כתוב שצריך להרוג את המלט ברגע שיגיעו ליעדם. המלט מגלה זאת ומשנה את המכתב כך שיהרגו את רוזנקרנץ וגילדרנשטרן. הוא בורח מהספינה, ומפיץ סיפור שספינתו נשדדה על ידי שודדי ים.
באלסינור אופליה משתגעת בעקבות האבל על מות פולוניוס אביה. אחיה לארטס חוזר מצרפת מלא חימה על מות אביו. קלאודיוס מגבש תוכנית אחרת להרוג את המלט – הוא משכנע את לארטס שהמלט לבדו אחראי לאסונות. בהמשך מגיעות החדשות שהמלט נמלט – סיפור שמתפשט שהספינה שלו הותקפה על ידי פיראטים בדרך לאנגליה והוא חזר לדנמרק. קלאודיוס משכנע את לארטס לצאת לדו-קרב (תחרות סיף) מול המלט. הם מחליטים לשים רעל בקצה של חרבו של לארטס כך שאפילו שריטה קטנה תוביל למוות. קלאודיוס לא בטוח שהמלט הסיף המוכשר יספוג אפילו שריטה בדו-קרב, ומתכנן להציע להמלט יין עם רעל למקרה שתוכנית הדו-קרב תיכשל. המלכה נכנסת להודיע שאופליה טבעה.
המלט מגיע לדנמרק בדיוק לבית הקברות של אלסינור, בו שני חופרי קברים, מכינים את הקבר של אופליה. הם מתווכחים על אופי מותה של הנקברת-למרות שהיא מקבלת קבורה נוצרית, הם חושבים שהיא התאבדה, וקיבלה קבורה נוצרית, כיוון שהיא קרובה למשפחת המלוכה. כשמתחילה הלוויה המלט והורציו מתחבאים, ורואים את תהלוכת הלוויה של אופליה, שמובלת על ידי אחיה האבל לארטס. המלט מבין שזו הלוויה של אופליה, וקופץ ממקום מחבואו אל הקבר הפתוח, ומתוודה על אהבתו לאופליה תוך בכי. לארטס קופץ לתוך הקבר אחריו, ומאשים את המלט כאחראי למותה. המלט טוען לאהבתו ואבלו על אופליה. הוא ולארטס מתחילים לריב, ומופרדים על ידי קלאודיוס וגרטרוד. קלאודיוס מזכיר ללארטס על התוכנית לתחרות סיף. מאוחר יותר באותו יום, המלט מספר להורציו איך הוא ברח ושרוזנקרנץ וגילדנשטרן נשלחו למותם. החצרן אוסריק מפריע כדי להזמין את המלט להתחרות בסיף עם לארטס. למרות אזהרות מהורציו, המלט מסכים והקרב מתחיל. אחרי מס' סיבובים גרטרוד מרימה כוסית לחיי המלט. המלט לא רוצה לשתות, וקלאודיוס מזהיר את גרטרוד לא לשתות, כיוון שזו הכוס עם היין המורעל שהוא הכין עבור המלט. גרטרוד שותה יין מהכוס עם הרעל. בקרב לארטס תוקף ודוקר את המלט עם הלהב המורעל. במהלך הקרב המלט משיג את חרבו המורעלת של לארטס ומשתמש בה נגדו, ופוצע את לארטס. פתאום גרטרוד נופלת ובעודה גוססת היא מודיעה שהיא הורעלה.
ברגעיו האחרונים, לארטס משלים עם המלט ומגלה לו את תוכניתו של קלאודיוס. המלט דוקר את קלאודיוס עם החרב המורעלת. המלט מבקש מהורציו לספר את סיפורו כי הוא היחיד שנשאר בחיים, ויוכל לתת הסבר מלא. כשפורטינברס מגיע הוא מוצא את כולם מתים: גרטרוד, קלאודיוס, לארטס והמלט. הורציוס מבקש רשות לספר את סיפורו של המלט, המלט מת. ופורטינברס מכריז על עצמו כמלך דנמרק.
מקורות
המלט, או אמלת', היה נסיך דני אגדי, שהרפתקאותיו תועדו על ידי סאקסו גרמטיקוס ב"גסטה דנורום" בערך בשנת 1200 לספירה. פרנסואה דה בלפורס אימץ את סיפורו של סאקסו ב"היסטורי טרג'יק" שלו (1570). אך כנראה שהמקור העיקרי של שייקספיר הוא מחזה מוקדם יותר שעסק בהמלט (המכונה גם אור-המלט), שמיוחס לתומאס קיד וידוע כי הוא שהכניס את רוח הרפאים לסיפור. אך יש חוקרים שחושבים כי ייתכן והאור-המלט נכתב על ידי שייקספיר עצמו. ייתכן כי שייקספיר גם אימץ אלמנטים אחרים ממחזה אחר של קיד, "הטרגדיה הספרדית".
המלט כדמות
המלט הוא אחת מהדמויות הנידונות ביותר בעולם הדרמה ואולי אף בכל הספרות המערבית. אף כי כולם מסכימים כי הוא אחת מיצירותיו הגדולות ביותר של שייקספיר, המבקרים חולקים ביניהם על המוטיבציות הפנימיות והפסיכולוגיה של דמות זו. יחסיו עם הדמויות השונות בסיפור, כולל אביו, דודו קלאודיוס, אימו גרטרוד ואופליה אהובתו, כולם נידונו מנקודות מבט שונות ומגוונות, וכן על פי תאוריות פסיכולוגיות מודרניות. מבקרים רבים – גתה, קולרידג', הגל, ניטשה, טורגנייב, פרויד, ט. ס. אליוט, ואסימוב כולם כתבו עליו מאמרים, כל אחד עם התובנות המיוחדות שלו. מלבד העובדה כי הוא אחת הדמויות התובעניות ביותר (מעל 1400 שורות) של שייקספיר, המלט הוא גם האינטרוספקטיבי ביותר. לשחקנים תמיד היה קושי רב עם תפקיד זה, ואפשר לומר בביטחון כי הופעה אחת תופסת רק היבטים מסוימים של הדמות.
סיכום העלילה לעיל מציג את ההבנה הפשוטה ביותר של המלט, כאדם שתר אחר האמת על מנת להיות בטוח שהצדק עמו כשהוא נוקם את נקמת רוחו של אביו. הדעה הסטנדרטית ביותר היא כי המלט הוא לא אדם החלטי ביותר. סרט משנת 1948, שבו שיחק לורנס אוליבייה בדמות הראשית, מוקדם באמירה: "זהו סיפורו של אדם שלא היה מסוגל להחליט". הססנות זו מתחדדת לנוכח ההחלטיות של לארטס, בנו של פולוניוס, שאינו מתעכב לרגע בבואו לנקום את מות אביו.
אחרים רואים את המלט כאדם, שמוטל עליו לבצע דבר, שהוא יודע ומרגיש כי הוא חייב לעשות, למרות חוסר רצונו העז. בראייה זו, כל נסיונותיו לשכנע את עצמו באשמתו של המלך קלאודיוס וחוסר המעש שלו עצמו, כשיכול היה לפעול, הם ראיות לחוסר רצון, והמלט כועס על עצמו שאינו יכול לבצע את משימתו. אחרים רואים את בניתוחים של המלט את מצבו כמאבק עמוק ואקזסטנציאלי בהרבה, שעוסק לא בנקמה המקומית אלא במצב האנושי בכללו.
ראייה אחרת של המלט, שאייזק אסימוב מצדד בה ב"מדריך לשייקספיר" שלו, טוענת, כי אין לייחס את מעשיו לחוסר החלטה אלא למוטיבציות מרובות מדי: רצונו לנקום על הרעה שנעשתה לאביו, יחד עם האמביציה שלו לעלות לכס השלטון. הטעות הטרגית שהמלט עושה, בעיניו של אסימוב, היא הרצון החובק-כל שקלאודיוס לא רק ימות אלא גם יקולל, דבר שמונע ממנו להרוג את קלאודיוס ברגע המתאים.
בניתוחו של פרויד את דמותו של המלט, טוען פרויד שהיסוסו של המלט במשך כל המחזה לרצוח את דודו נובעת מהעובדה שהדוד עשה בפועל את מה שהמלט עצמו חלם עליו. לפי פרויד, כל אדם נולד עם תסביך אדיפוס - רצון תת-הכרתי לרצוח את אביו ולבעול את אמו. גם להמלט, כמו לכל אדם היה את הרצון הזה, אותו הוא לא העיז להוציא אל הפועל (כמו כולם). כאשר הדוד ביצע את מה שהמלט לא היה מסוגל לבצע, לא היה המלט יכול לנקום את מות אביו בצורה טהורה, כיוון שלו עצמו היה רצון תת-הכרתי זהה לזה של דודו.
יש גם דיון נרחב בשאלה, האם המלט אכן זכה לביקור מרוחו של אביו או שהוא פשוט היה סכיזופרן. הרבה מהתנהגותו של המלט מביאה להטלת ספק בבריאות נפשו. המבוכה והמתח הנפשי שהוא בו הוא שרוי לאחר מותו המשונה של אביו בהחלט יכלה להביא אותו להתמוטטות עצבים.
ציטוטים ידועים
בנוסף לשורות המופיעות למעלה, שהן הציטוט הידוע ביותר מהמלט ובין השורות המצוטטות ביותר בתיאטרון בכלל אשר נפתחות במילים "להיות או לא להיות", המחזה מכיל שורות רבות שזכו להיות מצוטטות.
אכן קלות-הדעת — זהו שמך, אשה
(frailty, thy name is woman)— מונולוג של המלט, מערכה ראשונה תמונה שנייה[1]
יש משהו רקוב בארץ דנמרק
(Something is rotten in the state of Denmark)— מרצלוס (קצין), מערכה ראשונה תמונה רביעית[1]
אחד הקטעים המצוטטים ביותר הוא הקטע בו שולח פולוניוס בנו לארטס לפריז ומשיא לו עצות רבות:
אל פתחון פה תקדים להרהורי לבך;
וכל הרהור תשקול בטרם תעשה.
(Give thy thoughts no tongue, Nor any unproportioned thought his act.)— מערכה ראשונה תמונה שלישית[1]
אל נא תהא לֹוֶה, ואל תהא מלוה;
כי למלוה יאבדו גם כסף גם ידיד,
והלֹוֶה — סופו יגְדע מטה לחמו
( Neither a borrower nor a lender be,
For loan oft loses both itself and friend,
And borrowing dulls the edge of husbandry. )— שם[1]
ועל הכל: היה שלם עם עצמך;
(,This above all, to thine own self be true)— שם[1]
מלים, מלים, מלים.
(Words, words, words.)— מערכה שנייה תמונה שנייה, המלט עונה לפולוניוס על השאלה "מה אתה קורא, נסיך?"[1]
אמנם דבריו הם שגעון, אך יש בהם שיטה.
( Though this is madness, yet there is method in't.)— מערכה שנייה תמונה שנייה, פולוניוס לקהל, בתגובה לעלבונות שהמלט מטיח בו תוך העמדת פני משוגע[1]
כן זכה לציטוטים רבים הקטע בו מדריך המלט את להקת השחקנים החובבים לפני הופעתם בפני המלך. בקטע זה פורס שקספיר מקצת ממשנתו כבמאי, תוך העברת ביקורת על אופן המשחק שהיה מקובל בתיאטרונים רבים בתקופה:
הואילה-נא וקרא את המונולוג כדרך שקראתיו לפניך אני, בקלות ובשטף לשון; אך אם תצרחהו בכל פה, כדרך רוב אחיך השחקנים, הרי טוב לי שיקרא את פסוקי שיר הכרוז שבשוק. ואל נא תרבה לנסר בידיך את חלל האוויר, הנה כך; אלא עשה הכל בנעם; כי אפילו בעצם השצף אשר לרגשותיך, בעצם סופתם, והייתי אומר, זלעפותיהם, בדין הוא שתסגל לעצמך, וגם תקיים, את מדת המתינות, אשר תשווה להם את הרוך. הה, עד עמקי לבבי רוגז אני, בשמעי, איך בחור כארזים, ופאה נוכרית פרועה לו על קדקודו, עומד וקורע את הרגש לגזרים, ממש לסחבות, כדי לבקע את אזני האספסוף, אשר לרב אינו מסוגל להבין כלום מלבד פנטומימות של הבל, או סתם מהומה; למלקות הייתי דן ברנש אשר כזה על אכזרו יותר מטרמגנט, על הרדסו יותר מהורדוס. בבקשה ממך, הישמר מכל אלה.
— מערכה שלישית תמונה שניה[1]
בעברית
התרגום הראשון שנעשה מהמלט לעברית נערך ב-1838, בספר "חקירת האמת" מאת המשכיל יוצא למברג שלמה בן חיים בריק, שהתגורר בלונדון. היה זה תרגום של המונולוג "להיות או לא להיות", הישר מן האנגלית, אותו פתח ב”המליץ שעקספאר מבריטניא בפי האמלעט בן המלך מדענעמארק לדבר גדולות ונפלאות... וכה דבר מצרות נפשו: להיות או לא להיות, הויה ואפס, היא השאלה”. קטעים אחרים מהמחזה, בעיקר המונולוג, הוסיפו להיות מתורגמים כפרקים קצרים ביצירותיהם של כותבים עבריים אחרים. מהדורה שלמה נערכה לראשונה על ידי ח"י בורנשטיין: היא התפרסמה בהמשכים ב"הצפירה ב-1900 ו-1901, אך יצאה בשלמותה רק ב-1926.[2] תרגומים מלאים נוספים בוצעו על ידי שלום צבי דוידוביץ (הוצאת תרשיש) ב-1942, אברהם שלונסקי (ספרית פועלים) ב-1948, ט. כרמי (הוצאת דביר), אהרן קומם (הוצאת אור-עם), ישראל אפרת (הוצאת עוגן), פרץ סמולנסקין, י"ל גורדון, ודורי פרנס.
עיבודים למחזה
המחזה עובד לקולנוע:
- המלט (סרט, 1948) - עיבוד משנת 1948 - הנאמן למחזה, לפי הדיאלוגים המקוריים.
- המלט (סרט, 1996) - עיבוד משנת 1996
- המלט (סרט, 2000) - עיבוד משנת 2000 - המתרחש בניו יורק לפי הדיאלוגים מקוריים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ת. ס. אליוט, 'המלט ובעיותיו', 'דחק' כתב עת לספרות טובה, כרך א', 2011 עברית: יהודה ויזן.
- אברהם עוז, היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006, פרק ט - יוליוס קיסר, המלט: שלטון ומוסר, עמ' 132-124
- גאורג ברנדס, טרגדיות שקספיר: המלט, מקבת, אותלו, ליר, עברית: מאיר איילי, הוצאת תרבות וחינוך, 1968.
קישורים חיצוניים
- המלט, נסיך דנמרק בתרגום אברהם שלונסקי, הוצאת ספרית פועלים. מתוך המאגר הסרוק של אוניברסיטת טורונטו.
- ויליאם שייקספיר, המלט, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'"
- המלט, באתר "שקספיר – מימין לשמאל" - אוסף דן אלמגור
- הטקסט המלא של המחזה, באתר פרויקט גוטנברג
- HyperHamlet
- אריאנה מלמד, אין לו אלוהים, באתר ynet
- דן לחמן, המלט בקאמרי
- שלמה בן חיים בריק, "להיות או לא להיות" (למטה), בתוך: "חקירת האמת", אלטונא, תקפ"ט 1838.
- חיים יחיאל בארנשטיין, המלט נסיך דניה, מאת וילים שקספיר, הצפירה, 14 בינואר 1900, המשך, המשך (חלק ראשון בסדרה)
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 תרגום אברהם שלונסקי, ספרית פועלים, ספרי מופת, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר
- ^ אסא כשר, עדיה מנדלסון-עוז, "אהיה אשר אהיה או אהיה אפס ואין", אלפיים, גיליון 31, תשס"ז.
| מחזותיו של ויליאם שייקספיר | ||
|---|---|---|
| טרגדיות | טיטוס אנדרוניקוס • רומיאו ויוליה • יוליוס קיסר • המלט • מקבת' • אותלו • המלך ליר • אנטוניוס וקלאופטרה • קוריולנוס • טימון איש אתונה | |
| קומדיות | קומדיה של טעויות • אילוף הסוררת • עמל אהבה לשווא • חלום ליל קיץ • הסוחר מוונציה • מהומה רבה על לא דבר • כטוב בעיניכם • הלילה השנים עשר • נשות וינדזור העליזות • טרוילוס וקרסידה • סוף טוב הכול טוב • מידה כנגד מידה | |
| רומנסות | פריקלס • סימבלין • אגדת חורף • הסערה | |
| מחזות היסטוריים | • המלך ג'ון • ריצ'רד השני • הנרי הרביעי, חלק ראשון • הנרי הרביעי, חלק שני • הנרי החמישי • הנרי השישי, חלק ראשון • הנרי השישי, חלק שני • הנרי השישי, חלק שלישי • ריצ'רד השלישי • הנרי השמיני | |
| בכל קבוצה מסודרים המחזות לפי סדר כתיבתם המקובל (פרט למחזות ההיסטוריים המסודרים לפי סדר התרחשות כרונולוגי) | ||