צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון טעות כתיב
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
צ'קטי, ויקישיתוף בשורה
שורה 1: שורה 1:
{{מנהיג1|
{{מנהיג1|
|שם=צ'ארלס הראשון
|שם=צ'ארלס הראשון
|תמונה=[[תמונה:Carolus_I.jpg|200px|]]
|תמונה=[[קובץ:Carolus_I.jpg|200px|]]
|כיתוב=
|כיתוב=
|שם בשפת המקור=Charles I of England
|שם בשפת המקור=Charles I of England
שורה 40: שורה 40:
|תפקיד3=
|תפקיד3=
}}
}}
[[תמונה:Charles_I_of_England.jpg|שמאל|ממוזער|250px]]
[[קובץ:Charles_I_of_England.jpg|שמאל|ממוזער|250px]]
'''צ'ארלס הראשון''' ('''Charles I of England''', {{כ}}[[19 בנובמבר]] [[1600]] - [[30 בינואר]] [[1649]]) היה [[מלכי אנגליה|מלך]] [[ממלכת אנגליה|אנגליה]], [[סקוטלנד]] ו[[אירלנד]] החל מ-[[27 במרץ]] [[1625]] ועד שהוצא להורג על ידי הפרלמנט.
'''צ'ארלס הראשון''' ('''Charles I of England''', {{כ}}[[19 בנובמבר]] [[1600]] - [[30 בינואר]] [[1649]]) היה [[מלכי אנגליה|מלך]] [[ממלכת אנגליה|אנגליה]], [[סקוטלנד]] ו[[אירלנד]] החל מ-[[27 במרץ]] [[1625]] ועד שהוצא להורג על ידי הפרלמנט.


שורה 54: שורה 54:


== רודנות אחת-עשרה השנים ==
== רודנות אחת-עשרה השנים ==
בתקופת שלטון היחיד שלו, ניסה צ'ארלס לבצע רפורמה דתית של האחדת הפולחן בכנסייה האנגליקנית. הטקסיות שהנהיג לא נראתה בעין יפה על ידי ה[[פוריטנים]], שראו בה התקרבות לכנסייה הקתולית. העובדה שצ'ארלס היה נשוי החל מ-1625 לנסיכה [[צרפת|צרפתייה]] וקתולית בוודאי לא הקלה על המצב.
בתקופת שלטון היחיד שלו, ניסה צ'ארלס לבצע רפורמה דתית של האחדת הפולחן בכנסייה האנגליקנית. הטקסיות שהנהיג לא נראתה בעין יפה על ידי ה[[פוריטנים]], שראו בה התקרבות לכנסייה הקתולית. העובדה שצ'ארלס היה נשוי החל מ-1625 לנסיכה [[צרפת]]ייה וקתולית בוודאי לא הקלה על המצב.


בשנת [[1630]] חתם צ'ארלס על הסכם עם [[ספרד]], והוציא את [[ממלכת אנגליה]] ממלחמת שלושים השנה. צ'ארלס חיזק גם את הצי האנגלי, והפך אותו לכוח משמעותי בהגנתה של אנגליה. פעולות אלו ואחרות דרשו הטלת מיסים שונים, כגון מס האוניות, שלא אושרו על ידי הפרלמנט שפוזר, ולכן נתפסו כלא לגיטימיים.
בשנת [[1630]] חתם צ'ארלס על הסכם עם [[ספרד]], והוציא את [[ממלכת אנגליה]] ממלחמת שלושים השנה. צ'ארלס חיזק גם את הצי האנגלי, והפך אותו לכוח משמעותי בהגנתה של אנגליה. פעולות אלו ואחרות דרשו הטלת מיסים שונים, כגון מס האוניות, שלא אושרו על ידי הפרלמנט שפוזר, ולכן נתפסו כלא לגיטימיים.
שורה 72: שורה 72:


לאחר שבנו [[צ'ארלס השני, מלך אנגליה]] עלה לשלטון ב-1660 הוא [[קאנוניזציה (קדושים נוצריים)|הכריז]] על אביו כ[[קדוש (נצרות)|קדוש]], בכך צ'ארלס היה לאדם היחיד שזכה ל[[קאנוניזציה (קדושים נוצריים)|קאנוניזציה]] ב[[הכנסייה האנגליקנית|כנסייה האנגליקנית]] לאחר [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]].
לאחר שבנו [[צ'ארלס השני, מלך אנגליה]] עלה לשלטון ב-1660 הוא [[קאנוניזציה (קדושים נוצריים)|הכריז]] על אביו כ[[קדוש (נצרות)|קדוש]], בכך צ'ארלס היה לאדם היחיד שזכה ל[[קאנוניזציה (קדושים נוצריים)|קאנוניזציה]] ב[[הכנסייה האנגליקנית|כנסייה האנגליקנית]] לאחר [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]].

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}


{{דוכסי יורק}}
{{דוכסי יורק}}

גרסה מ־08:36, 3 באוגוסט 2015

תבנית:מנהיג1

צ'ארלס הראשון (Charles I of England, ‏19 בנובמבר 1600 - 30 בינואר 1649) היה מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד החל מ-27 במרץ 1625 ועד שהוצא להורג על ידי הפרלמנט.

ראשית דרכו

צ'ארלס נולד בארמון דנפרמליין כבנו השני של ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד וככזה לא יועד לרשת את אביו. צ'ארלס היה ילד חלש וחולני וסבל ככל הנראה מרככת, כאשר אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה נפטרה שלוש שנים לאחר לידתו אביו ירש את הכתר האנגלי והאירי כג'יימס הראשון ומשפחת המלוכה עברה ללונדון, צ'ארלס נשאר בסקוטלנד מכיוון שנחשב לחלש מכדי לשרוד את המסע לבירת אנגליה ואחד מאנשי החצר של אביו מונה כאפוטרופוסו.

ב-1604 צ'ארלס נחשב חזק כדי לשרוד את המסע לאנגליה והוא הצטרף אל משפחתו בלונדון. אביו העניק לו את התואר דוכס יורק שבאופן מסורתי ניתן לבנו השני של המונרך האנגלי. בראשית דרכו צ'ארלס שהה בצילו של אחיו הבוגר הנרי פרדריק, נסיך ויילס, שהיה אחד מיורשי העצר האהובים ביותר בהיסטוריה האנגלית ובניגוד לצ'ארלס היה גבר אתלטי ויפה תואר, כאשר הנרי נפטר ב-1612 צ'ארלס בן השתים עשרה הפך ליורש העצר של שלוש הממלכות והוענקו לו התארים נסיך ויילס, דוכס רות'סיי ודוכס קורנוול.

אולם צ'ארלס לעולם לא הצליח להתחבב על העם האנגלי באופן דומה לאחיו הנרי שבו נתלו תקוות גדולות לחידוש ימיה של אנגליה כקדם. יש היסטוריונים שסבורים שהפגמים באישיותו של צ'ארלס, שבסופו של דבר הביאו אותו למצב מלחמה עם הפרלמנט האנגלי ולהוצאותו להורג, נובעים משנותיו הראשונות שבהם חי בצילו של אחיו הפופולרי.

מדיניות צ'ארלס הראשון

צ'ארלס הראשון המשיך את הקו האבסולוטיסטי שהנהיג אביו, ג'יימס הראשון, ונקלע למחלוקות עם הפרלמנט בנוגע להטלת מיסים. מעורבותה של אנגליה במלחמת שלושים השנה חייבה מקורות מימון. צ'ארלס פנה אל הפרלמנט, אך לא זכה לאישורו להטלת מיסים נוספים. הפרלמנט פרסם ב-1628 את הצהרת הזכויות כדי להגביל את כוחו של צ'ארלס. צ'ארלס קיבל באופן רשמי את ההצהרה, אך התעלם ממנה בפועל. הפרלמנט מנע מצ'ארלס הטלת מיסים וביקר את המדיניות הדתית שלו, שהייתה קרובה באופן יחסי לקתוליות. בתגובה, צ'ארלס פיזר את הפרלמנט בשנת 1629, והחל בשלטון יחיד בן אחת-עשרה שנים, המכונה רודנות אחת-עשרה השנים.

רודנות אחת-עשרה השנים

בתקופת שלטון היחיד שלו, ניסה צ'ארלס לבצע רפורמה דתית של האחדת הפולחן בכנסייה האנגליקנית. הטקסיות שהנהיג לא נראתה בעין יפה על ידי הפוריטנים, שראו בה התקרבות לכנסייה הקתולית. העובדה שצ'ארלס היה נשוי החל מ-1625 לנסיכה צרפתייה וקתולית בוודאי לא הקלה על המצב.

בשנת 1630 חתם צ'ארלס על הסכם עם ספרד, והוציא את ממלכת אנגליה ממלחמת שלושים השנה. צ'ארלס חיזק גם את הצי האנגלי, והפך אותו לכוח משמעותי בהגנתה של אנגליה. פעולות אלו ואחרות דרשו הטלת מיסים שונים, כגון מס האוניות, שלא אושרו על ידי הפרלמנט שפוזר, ולכן נתפסו כלא לגיטימיים.

התסיסה האנטי מלוכנית

בשנת 1640 גברה ההתנגדות העממית למדיניותו של צ'ארלס, ולכן הוא נאלץ לכנס את הפרלמנט כדי שיאשר לו הטלת מיסים. הפרלמנט הקצר שהתכנס בתחילה, ואחריו הפרלמנט הארוך התנגדו בחריפות למדיניותו של צ'ארלס, אך ביטאו זאת רק בתקיפת הארכיבישוף מקנטרברי וראש השרים, נציגיו של צ'ארלס.

בסוף שנת 1641 פרץ באירלנד מרד. המחלוקת בסוגיה האם המלך או הפרלמנט צריכים לשלוט בצבא, הביאה להחמרת המצב המתוח ממילא ביניהם. ניסיונו של צ'ארלס לאסור את ראשי המתנגדים לו בפרלמנט, ולזכות בשליטה בכוחות הצבא הביא להתפרצות אלימה. ב-1642 הכריז צ'ארלס על מלחמת אזרחים גלויה. הפרלמנטרים השתלטו על לונדון, וכוחות הצבא נטו לטובת הפרלמנט.

מלחמת האזרחים האנגלית

ערך מורחב – מלחמת האזרחים האנגלית

צ'ארלס לחם בנחישות ובתבונה כנגד כוחות הפרלמנט, אך התעמולה שהפעיל נגדו הפרלמנט, כאילו הוא מנסה להחזיר את אנגליה לקתוליות פעלה את פעולתה. אירלנד תמכה במלך, אך הסקוטים תמכו בפרלמנט. בסופו של דבר, במהלך 1645 ו-1646 הובסו הכוחות המלוכנים. צ'ארלס נשבה באוקספורד וב-1647 הוא הוסגר על ידי הסקוטים לפרלמנט.

צ'ארלס סירב להגיע להסכם עם הפרלמנט והצבא, והעדיף במקום זאת להציע הסכם לסקוטים שהתבקשו להחליף את נאמנותם לפרלמנט בנאמנות לצ'ארלס. הסקוטים פלשו לאנגליה במטרה ללחום בכוחות הפרלמנט, ובמקביל התעוררה התקוממות מלוכנית. במלחמת אזרחים שנייה זו, אוליבר קרומוול הביס את הכוחות המלוכנים ב-1648.

צ'ארלס נשבה בשנית והועמד למשפט מול בית דין של הפרלמנט, אך סירב להכיר בסמכותו של הפרלמנט לשפוט את המלך. הוא הורשע, נידון למוות והוצא להורג ב-30 בינואר 1649. הוצאתו להורג של המלך התקבלה בזעזוע חריף ברחבי אירופה. באנגליה עלה לשלטון אוליבר קרומוול כלורד פרוטקטור בחסות הפרלמנט.

לאחר שבנו צ'ארלס השני, מלך אנגליה עלה לשלטון ב-1660 הוא הכריז על אביו כקדוש, בכך צ'ארלס היה לאדם היחיד שזכה לקאנוניזציה בכנסייה האנגליקנית לאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית.

קישורים חיצוניים