דביר (עיר עתיקה)

דְּבִיר (נקראה גם קריית ספר או קריית סַנָּה) הייתה עיר כנענית חשובה ביותר מדרום לחברון, במעמד דומה לזה של חברון ולכיש. התנ"ך מספר כי העיר נכבשה בידי כוחותיו של יהושע בן נון והייתה עיר חשובה בנחלת שבט יהודה.

דביר במקרא

דביר היא אחת הערים הבודדות שקיימות בידנו עדויות מפורטות במקרא לגבי נסיבות כיבושה (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים ט"ו–י"ט ותיאור מקביל בספר יהושע, פרק י', פסוקים ל"ח–ל"ט ובספר שופטים, פרק א', פסוקים י"א–ט"ו).

בנוסף, דביר מוזכרת בתנ"ך כאחת מ-31 הערים אשר כבש יהושע בן נון: ”וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ. וַיִּלְכְּדָה...וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד... (יהושע, י', ל"ח–ל"ט)”

העיר נודעה גם בשם קריית ספר או קִרְיַת-סַנָּה, כפי שמצוין בספר יהושע: ”וַיַּעַל מִשָּׁם אֶל יֹשְׁבֵי דְּבִר, וְשֵׁם דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר (יהושע, ט"ו, ט"ו)”. בתקופת התנחלות השבטים, נכללה העיר בתחומו של שבט יהודה (יהושע, ט"ו, מ"ט) ”וְקִרְיַת-סַנָּה, הִיא דְבִר”.

היא מוזכרת גם כאחת מ"ערי הענקים אשר בהר" (יהושע, י"א, כ"א).

בתקופת הממלכה המאוחדת הייתה דביר אחת מערי הלוויים (דברי הימים א', ו', מ"ג).

זיהוי התל

במחצית השנייה של המאה ה-19 זיהה הארכאולוג קלוד קונדר את דביר המקראית עם הכפר דאהרייה, בהר חברון‏‏.

זיהוי זה עמד בעינו עד שנת 1924, בה הציע ויליאם פוקסוול אולברייט לזהות את תל בית מירסים עם דביר המקראית‏‏. הזיהוי של אולברייט התקבל בזמנו על דעת כל החוקרים בהיותו תל כנעני מובהק שהושמד בשריפה גדולה במאה ה-13 לפני הספירה. במשך השנים הועלו ספקות ביחס לתיארוך של אולברייט.

בשנת 1968 החלה משלחת ארכאולוגית בראשותו של משה כוכבי לבצע סקר ארכאולוגי בדרום הר חברון. גולת הכותרת של הסקר הייתה זיהוי דביר המקראית בח'רבת רבוד (נ"צ 1515/0933). העולם הארכאולוגי מעדיף, ככלל, את זיהויו של משה כוכבי שנראה מתאים יותר מבחינות שונות. אולם אין תמימות דעים בקרב החוקרים ביחס למיקומה האמיתי של דביר המקראית.

הממצא הארכאולוגי ב"תל דביר" (ח'רבת רבוד) ופירושו

תל דביר הינו תל קדום השוכן על אפיקו של נחל חברון, כ-8 ק"מ צפון-מערבית לכפר הפלסטיני א-סמוע וכ-3 ק"מ מערבית לעתניאל בדרום בהר חברון. התל מזוהה על ידי החוקרים עם העיר המקראית דְּבִיר.

הישוב במקום התקיים ברציפות מתקופת הברונזה העתיקה (על כך מעידים שלל ממצאים ארכאולוגיים, ובעיקר בית קברות מהתקופה שנחשף מזרחית לתל בשנת 1968-1969 על ידי המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב), למעט תקופה קצרה של חורבן בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, ועד לחורבן הבית הראשון.

בתקופת ממלכת יהודה, במאה ה-9 לפנה"ס בוצרה העיר באופן משמעותי, על כך מעידים שרידי החומה העבה שנחשפה על גבי התל. החומה הקיפה שטח בגודל של כ- 50 דונם, המעיד על גודלה של העיר באותה תקופה. אך כאמור תקופה קצרה אחר כך חרבה דביר, במסגרת מסע המלחמה שערך סנחריב מלך אשור, בממלכת יהודה בסביבות שנת 701 לפנה"ס.

דביר נושבה מחדש במאה ה-7 לפנה"ס, בוצרה על ידי חומה חדשה ואף התפשטה אל מעבר לתחום חומותיה, כפי שניתן לראות עד היום, בשרידי הרובע מצפון - מערב לתל.

בשנת 586 לפנה"ס חרבה דביר בשנית, הפעם בידי נבוכדנצאר מלך בבל, בדומה לשאר ערי יהודה. העיר נושבה לפרק זמן קצר, בתקופת שיבת ציון, אולם היישוב במקום היה דליל בהשוואה לקודמו ולא האריך ימים.

לקריאה נוספת

• משה כוכבי, חרבת רבוד היא דביר, בתוך יוחנן אהרוני (עורך), חפירות ומחקרים מוגשים לפרופ' שמואל יבין, תל אביב, 1973
• ספר יהושע, פרקים י',ט"ו.
• איתן אבניאון, המילון האנציקלופדי של המקרא, הוצאת איתאב - בית הוצאה לאור, 2003.

קישורים חיצוניים

• תל דביר מתוך האתר עידן התנ"ך.
• תצלום של תל דביר מתוך האתר עידן התנ"ך.