כימותרפיה

כימותרפיה היא השימוש בחומרים כימיים על מנת לטפל במחלות שונות. במשמעותה המודרנית, כימותרפיה מתייחסת לחומרים ציטוטוקסים המשמשים לטיפול במחלת הסרטן. השיטה מבוססת על מתן טיפול בחומרים אלו במינון שיש בו כדי להרוג או לפחות לעכב את התפתחותם של תאים סרטניים (או תאי דם לבנים במקרה של מחלות הקשורות במערכת החיסון), אך אין בו כדי לגרום לנזק בלתי נסבל לחולה.

הטיפול הכימותרפי ניתן למספר מטרות:

• הריסה מוחלטת של תאי הסרטן וריפוי המחלה.
• במקרים מסוימים התרופה ניתנת לאחר ניתוח או הקרנה על מנת לוודא שלא יוותרו תאי סרטן בגוף.
• במקרים בהם לא ניתן להגיע להחלמה מלאה, התרופה ניתנת על מנת להקטין או לשלוט על הגידול או לצמצם את מספר התאים הסרטניים על מנת להאריך את החיים ולהעניק איכות חיים טובה יותר.

מקור השם מאנגלית: Chemotherapy. מורכב מהמילה Chemo- כימי ומהמילה Theraphy -טיפול. המשמעות הקלאסית של כימותרפיה כוללת גם את התרופות האנטיביוטיות (תרופות נגד מיקרואורגניזם). במובן זה, הכימותרפיה הראשונה היא ארספנמין (Arsphenamine) שפותחה על ידי המדען הגרמני פאול ארליך בתחילת המאה ה-20 לטיפול במחלת העגבת.

היסטוריה

התכשיר הכימותרפי הראשון שנמצא יעיל נגד סרטן הוא חרדל חנקני (Nitrogen Mustard). יעילות החרדל החנקני כנגד סרטן התגלה לאחר שבמהלך מבצע שנערך במלחמת העולם השנייה, נחשפה קבוצת חיילים לגז חרדל ובבדיקות שנערכו להם לאחר מכן, נתגלה שיש להם ספירה נמוכה מאוד של תאי דם לבנים. ממצא זה העלה השערה שייתכן ולגז החרדל יהיה אותה השפעה על תאים סרטניים כמו שהייתה לו השפעה על תאי הדם הלבנים. בעקבות ממצא זה, בשנת 1940 נערך ניסוי על קבוצת מטופלים אשר סבלו מלימפומה מתקדמת. לקבוצת המטופלים הוזרק חרדל חנקני - נגזרת של גז החרדל, בעקבות ההזרקה פחת באופן דרמתי מספר התאים הסרטניים בדם החולים, אך הפחתה זאת הייתה זמנית, ולאחר זמן מה חזרה המחלה. תוצאות ניסוי זה הביאו חוקרים לנסות ולחפש אחר חומרים נוספים שיהיו להם השפעה דומה כנגד הסרטן.

ב-1947 החל סידני פארבר לטפל באופן ממוקד (כלומר מבלי לפגוע ברקמות בריאות) בגידול הפרוע של תאי דם לבנים ברקמות מח עצם המופיע בלוקמיה לימפוציטית חריפה בילדים. החומר הראשון שהצליח להשיג שליטה ממוקדת בגידול היה אמינופטרין (Aminopterin), מולקולה המונעת קליטת חומצה פולית ולפיכך מעכבת את התפתחות תאי הדם הלבנים. ביוני 1948 פרסם לראשונה פארבר את ניסוייו בכתב העת ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין. פארבר עמל על גיוס משאבים ותוכניות ממשלתיות לחקר הסרטן ולמציאת תרופה כימית ממוקדת לגידולים שונים.

ב-1954 הוקם בארצות הברית CCNSC - Cance Chemotherapy National Service Center (מרכז השירות הלאומי לכימותרפיה של סרטן), אשר חקר את השפעתם של מאות אלפי חומרים סינתטיים ואורגניים. העקרון בבסיס מאמץ זה היה שיש לרכז מאמץ עליון למציאת תרופות ולפיכך אין צורך להבין ולחקור את מנגנון הפעולה, אלא להתרשם מהפנומנולוגיה שלה בלבד.

ב-1958 טיפלו פארבר ועוזריו בנפרובלסטומה ("גידול וילמס") באמצעות אקטינומיצין D בשילוב הקרנות קרני רנטגן. היה זה הסרטן הגרורתי הראשון שנרפא בהצלחה מלאה כתוצאה בכימותרפיה.

כתוצאה מכך, תרופות רבות פותחו, ולאט לאט קמה לה תעשייה ענפה בתחום, אך אותם עקרונות שהביאו לפיתוחם של התרופות הראשונות עדיין קיימים.

אופן הפעולה

רמות שונות של שינויים ברקמה מנורמלית (שמאל) ועד לממאירה (מימין)

סרטן הוא שם כללי למחלות שבהן מספר תאים בגוף מתחלקים בצורה לא נשלטת. האסופה של תאים אלו יוצרים גידול ממאיר ("נאופלסיה") או שתאים אלו מתקדמים למקומות שונים בגוף (גרורות). הטיפול הכימותרפי תוקף את התאים הסרטניים וגורם להפסקת ההתחלקות והגדילה שלהם, אבל חסרונו הוא שמהטיפול מתים גם תאים בריאים ובמיוחד תאים המתחלקים במהירות (כמו התאים של מערכת העיכול, מערכת הרבייה, שיער ועוד). הפגיעה בתאים הבריאים היא זו שיוצרת את תופעות הלוואי, אך לרוב הם מתקנים את עצמם לאחר סיום הטיפול הכימותרפי.

טיפול כימותרפי יכול להינתן במספר צורות. צורת מתן תוך-ורידית ניתנת לרוב במספר מחזורים. כל מחזור יכול להמשך בין מספר שעות למספר ימים. לאחר כל מחזור תהיה תקופת החלמה של מספר שבועות המאפשרת לגוף להתאושש מתופעות הלוואי.

בנוסף ישנם חולים המקבלים טיפול כימותרפי בכדורים. במקרה זה הטיפול הוא במינון קטן יותר, אך ניתן יום ביומו במשך מספר שבועות או חודשים עד לריפוי המחלה.

תופעות לוואי

התרופות הכימותרפיות נועדו לחסל את התאים הסרטניים. על מנת שלא לפגוע בתאים רגילים, התרופות פוגעות בתאים המתחלקים במהירות (תכונה אופיינית לתאי סרטן) יותר מאשר בתאים המתחלקים בקצב איטי. אולם, ישנם גם תאים בריאים המתחלקים במהירות, והטיפול הכימותרפי פוגע בהם וגורם בכך לתופעות לוואי קשות.

לרוב מצויים תאים בריאים אלו במערכת העיכול (פה, ושט, קיבה, מעיים), במערכת הרבייה ובזקיקי השערות. בנוסף, ישנן מספר תרופות היכולות לפגוע באברים חשובים כמו הלב, הכליות, הריאות ומערכת העצבים. עוצמת תופעות הלוואי היא אינדיוידואלית לכל חולה ומשתנה בהתאם לסוג התרופה, מינון התרופה ותגובת הגוף.

סוג תופעת הלוואי נובע ממיקום הפגיעה של התא הבריא וניתן לחלקן בהתאם לאיבר:

• פגיעה במערכת העיכול תוביל לבחילות, הקאות, שלשולים, עצירות וחוסר תיאבון.
• פגיעה במח העצם תוביל לעייפות, ירידה בספירת הדם האדומה עד אנמיה, ירידה בספירת תאי הדם הלבנים ופגיעה במערכת החיסונית, ירידה בספירת הטסיות.
• פגיעה בזקיקי השערות תוביל לנשירת שיער והתקרחות.
• בנוסף ייתכנו צרבות ודלקות בחלל הפה, רגישות ונטייה לדלקות וכאבים.

לתופעות הלוואי יש מספר תרופות יעילות העוזרות להפחית או למנוע אותן, וניתן לקבלן במהלך הטיפול הכימותרפי או לאחריו. תופעות הלוואי נעלמות בהדרגה ככל שהתאים הבריאים בגוף מתגברים על השפעת הטיפול הכימותרפי. לרוב חולים אינם סובלים לטווח ארוך מתופעות הלוואי אך לעתים עלולה הכימותרפיה לגרום לפגיעה קבועה בלב, ריאות, עצבים, מערכת הרבייה ועוד.

כיום מתבצע מחקר רב בנושא מיקוד הטיפול הכימותרפי (למשל באמצעות ננו חלקיקים או Antibody-drug conjugate) כך שהטיפול יפגע כמה שפחות בתאים בריאים וכך תופעות הלוואי תופחתנה מלכתחילה במידה ניכרת.

קישורים חיצוניים

• "כימותרפיה – דברים שרצית לדעת", באתר מרכז רפואי הדסה
• מידע על כימותרפיה באתר האגודה למלחמה בסרטן
• כימותרפיה, באתר כל זכות

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.