אנרי דה טולוז-לוטרק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפת קו מפריד במקף, כנדרש.
תיקוני דקדוק חיוניים.
שורה 15: שורה 15:


==חייו==
==חייו==
טולוז-לוטרק נולד בעיר [[אלבי]] בדרום צרפת למשפחה [[אצולה|אריסטוקרטית]] עתיקה ועשירה. הוא היה בנם היחיד של הרוזן אלפונס והרוזנת אדל דה טולוז-לוטרק, ממשפחת הרוזנים של [[טולוז]] שהיו עד [[המאה ה-13]] בין המשפחות המשפיעות ביותר על המלוכה בצרפת. אלפונס ואדל דה טולוז-לוטרק היו בני דודים, שנישאו כחלק ממנהג מקובל במשפחות ה[[אצולה]] הצרפתית, שנועד לשמר את הרכוש בידי המשפחה. אנרי נולד עם [[פגם גנטי]] שמנע התאחות תקינה של ה[[עצם|עצמות]]. בגיל 12 שבר את [[רגל]]ו השמאלית ובגיל 14 את רגלו הימנית. רגליו הפסיקו לצמוח בעוד שאר גופו המשיך לגדול, וכתוצאה, הוא נותר [[לקות|לקויי]] תנועה לצמיתות ו[[גמדות|נמוך קומה]] – כ-1.50 מטר.
טולוז־לוטרק נולד בעיר [[אלבי]] בדרום צרפת למשפחה [[אצולה|אריסטוקרטית]] עתיקה ועשירה. הוא היה בנם היחיד של הרוזן אלפונס והרוזנת אדל דה טולוז־לוטרק, ממשפחת הרוזנים של [[טולוז]] שהיו עד [[המאה ה-13|המאה ה]]־[[המאה ה-13|13]] בין המשפחות המשפיעות ביותר על המלוכה בצרפת. אלפונס ואדל דה טולוז־לוטרק היו בני דודים, שנישאו כחלק ממנהג מקובל במשפחות ה[[אצולה]] הצרפתיות, שנועד לשמר את הרכוש בידי המשפחה. אנרי נולד עם [[פגם גנטי]] שמנע התאחות תקינה של ה[[עצם|עצמות]]. בגיל 12 שבר את [[רגל]]ו השמאלית ובגיל 14 את רגלו הימנית. רגליו הפסיקו לצמוח בעוד שאר גופו המשיך לגדול, וכתוצאה, הוא נותר [[לקות|לקויי]] תנועה לצמיתות ו[[גמדות|נמוך קומה]] – כ־1.50 מטר.


עקב נכותו היה מנוע מלהשתתף בכל פעילויות בני גילו, והקדיש, לפיכך, את עיקר זמנו ל[[ציור]] ול[[איור]], ככל הנראה בהשראת אביו ושני דודיו שהיו ציירים. באותה תקופה הירבה לצייר [[סוס]]ים. בגיל 17 נטש את לימודיו לאחר שנכשל בבחינות הבגרות, והשתקע ב[[פריז]]. בגיל 21 פתח סטודיו משלו, ובשנותיו הראשונות כצייר הושפע מאוד מציוריו של [[אדגר דגה]], שהיה שכנו ואותו העריץ. נכותו וחזותו החיצונית מנעו ממנו לקחת חלק פעיל מלא בחיי פריז התוססים והססגוניים של אותה תקופה, והוא היה עסוק בשתייה, בציור, ובהתבוננות בחיים שסביבו, אלמנטים שבאו לידי ביטוי ביצירתו. הוא היה לאחד מחשובי הציירים ה[[פוסט אימפרסיוניזם|פוסט אימפרסיוניסטים]] ומאיירי ה[[אר נובו]], ותיעד את חיי ה[[בוהמה]] של פריז של סוף [[המאה ה-19]]. חלק מעבודות האיור שלו התפרסמו במגזין ה[[הומור]] וה[[סאטירה]] "לה ריר" ("הצחוק") בשנים האחרונות של המאה ה-19.
עקב נכותו היה מנוע מלהשתתף בכל פעילויות בני גילו ולכן הקדיש את עיקר זמנו ל[[ציור]] ול[[איור]], ככל הנראה בהשראת אביו ושני דודיו שהיו ציירים. באותה תקופה הירבה לצייר [[סוס]]ים. בגיל 17 נטש את לימודיו לאחר שנכשל בבחינות הבגרות, והשתקע ב[[פריז]]. בגיל 21 פתח סטודיו משלו, ובשנותיו הראשונות כצייר הושפע מאוד מציוריו של [[אדגר דגה]], שהיה שכנו ואותו העריץ. נכותו וחזותו החיצונית מנעו ממנו לקחת חלק פעיל מלא בחיי פריז התוססים והססגוניים של אותה תקופה, והוא היה עסוק בשתייה, בציור ובהתבוננות בחיים שסביבו, אלמנטים שבאו לידי ביטוי ביצירתו. הוא היה לאחד מחשובי הציירים ה[[פוסט אימפרסיוניזם|פוסט אימפרסיוניסטים]] ומאיירי ה[[אר נובו|אר]]־[[אר נובו|נובו]], ותיעד את חיי ה[[בוהמה]] של פריז של סוף [[המאה ה-19|המאה ה]]־[[המאה ה-19|19]]. חלק מעבודות האיור שלו התפרסמו במגזין ה[[הומור]] וה[[סאטירה]] "לה ריר" ("הצחוק") בשנים האחרונות של המאה ה־19.


במשך מרבית חייו הבוגרים היה [[אלכוהוליזם|אלכוהוליסט]] וסבל מ[[מחלה|מחלת]] ה[[עגבת]], בה נדבק כתוצאה מהתרועעות עם [[זנות|פרוצות]] בפריז. לקראת סוף חייו התמוטט פיזית ונפשית, ואושפז בסנטוריום (בית מרפא). הוא נפטר בגיל 36 באחוזת משפחתו בדרום צרפת כתוצאה מעגבת ואלכוהוליזם{{הערה|[http://www.toulouse-lautrec-foundation.org/biography.html הביוגרפיה של אנרי דה טולוז-לוטרק באתר www.toulouse-lautrec-foundation.org].}}{{הערה|1=[http://www.smithsonianmag.com/arts-culture/toulouse-lautrec-78257137/?page=3 אנרי דה טולוז-לוטרק] באתר ה[[סמית'סוניאן]].}}, ונקבר לא הרחק משם.
במשך מרבית חייו הבוגרים היה [[אלכוהוליזם|אלכוהוליסט]] וסבל מ[[מחלה|מחלת]] ה[[עגבת]], בה נדבק כתוצאה מהתרועעות עם [[זנות|פרוצות]] בפריז. לקראת סוף חייו התמוטט פיזית ונפשית, ואושפז בסנטוריום (בית מרפא). הוא נפטר בגיל 36 באחוזת משפחתו בדרום צרפת כתוצאה מעגבת ואלכוהוליזם{{הערה|[http://www.toulouse-lautrec-foundation.org/biography.html הביוגרפיה של אנרי דה טולוז-לוטרק באתר www.toulouse-lautrec-foundation.org].}}{{הערה|1=[http://www.smithsonianmag.com/arts-culture/toulouse-lautrec-78257137/?page=3 אנרי דה טולוז-לוטרק] באתר ה[[סמית'סוניאן]].}}, ונקבר לא הרחק משם.
שורה 28: שורה 28:
</gallery>
</gallery>


טולוז-לוטרק נודע כ"נשמה של [[מונמרטר]]", רובע האמנים שבו התגורר ופעל. הוא נמשך לאווירה הבוהמיאנית של הרובע, ומדי ערב היה משוטט בברים ובמועדונים שהפכו להיות מקום עבודתו הקבוע, ובהם צייר ושתה לשוכרה. ציוריו תיארו את החיים במועדון ה[[מולן רוז']], כמו גם מועדוני [[קברט]] אחרים, [[תיאטרון|תיאטראות]], [[קרקס]]ים, וכן [[בית בושת|בתי בושת]] אותם פקד בתכיפות.
טולוז־לוטרק נודע כ"נשמה של [[מונמרטר]]", רובע האמנים שבו התגורר ופעל. הוא נמשך לאווירה הבוהמיאנית של הרובע, ומדי ערב היה משוטט בברים ובמועדונים שהפכו להיות מקום עבודתו הקבוע, ובהם צייר ושתה לשוכרה. ציוריו תיארו את החיים במועדון ה[[מולן רוז']], כמו גם מועדוני [[קברט]] אחרים, [[תיאטרון|תיאטראות]], [[קרקס]]ים, וכן [[בית בושת|בתי בושת]] אותם פקד בתכיפות.


ציוריו ניחנו בהסתכלות אובייקטיבית על האתרים ומושאי הציור, שנבעו ככל הנראה מ[[בדידות]]ו. עבודתו הייתה [[גרפיקה|גרפית]] באופיה, עם [[צבע]]וניות רבה המתוחמת היטב בקווי מתאר ברורים. הכרזות הססגוניות שעיצב למועדוני הקברט, על צבעיהן המלאכותיים, לכדו היטב את אווירת המקומות שנועדו לפרסם. בפוסטרים הללו ניכרת גם השפעתם של ה[[הדפס]]ים היפניים.
ציוריו ניחנו בהסתכלות אובייקטיבית על האתרים ומושאי הציור, שנבעו ככל הנראה מ[[בדידות]]ו. עבודתו הייתה [[גרפיקה|גרפית]] באופיה, עם [[צבע]]וניות רבה המתוחמת היטב בקווי מתאר ברורים. הכרזות הססגוניות שעיצב למועדוני הקברט, על צבעיהן המלאכותיים, לכדו היטב את אווירת המקומות שנועדו לפרסם. בפוסטרים הללו ניכרת גם השפעתם של ה[[הדפס]]ים היפניים.


בחייו הקצרים היה פרודוקטיבי בצורה יוצאת דופן. הוא השאיר אחריו למעלה מ-1,000 [[ציור]]ים, 5,000 [[רישום|רישומים]] ו-350 הדפסים וכרזות. בתקופת חייו לא זכה להציג בתערוכות בעלות חשיבות, אולם כיום נחשבות יצירותיו כיצירות מופת, ומוצגות בחשובי ה[[מוזיאון|מוזיאונים]] בעולם.
בחייו הקצרים היה פרודוקטיבי בצורה יוצאת דופן. הוא השאיר אחריו למעלה מ־1,000 [[ציור]]ים, 5,000 [[רישום|רישומים]] ו־350 הדפסים וכרזות. בתקופת חייו לא זכה להציג בתערוכות בעלות חשיבות, אולם כיום נחשבות יצירותיו כיצירות מופת, ומוצגות בחשובי ה[[מוזיאון|מוזיאונים]] בעולם.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־20:20, 24 באוגוסט 2015

אנרי דה טולוז-לוטרק
אנרי דה טולוז-לוטרק
אנרי דה טולוז-לוטרק
אנרי דה טולוז-לוטרק
לידה 24 בנובמבר 1864
אלבי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בספטמבר 1901 (בגיל 36)
סנט-אנדרה-דו-בואה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Verdelais עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום צרפתי צרפתצרפת
מקום לימודים תיכון קונדורסה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1879–1901 (כ־22 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור
זרם באמנות פוסט אימפרסיוניזם
הושפע על ידי לאון בונה, פרננד קורמה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות À la Mie, במולן רוז', La clownesse Cha-U-Kao עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אָנְרִי דה טוּלוּז־לוֹטְרֵקצרפתית: Henri de Toulouse-Lautrec;‏ 24 בנובמבר 18649 בספטמבר 1901), צייר צרפתי, נודע בעיקר כמתעד חיי הבוהמה של פריז.

חייו

טולוז־לוטרק נולד בעיר אלבי בדרום צרפת למשפחה אריסטוקרטית עתיקה ועשירה. הוא היה בנם היחיד של הרוזן אלפונס והרוזנת אדל דה טולוז־לוטרק, ממשפחת הרוזנים של טולוז שהיו עד המאה ה־13 בין המשפחות המשפיעות ביותר על המלוכה בצרפת. אלפונס ואדל דה טולוז־לוטרק היו בני דודים, שנישאו כחלק ממנהג מקובל במשפחות האצולה הצרפתיות, שנועד לשמר את הרכוש בידי המשפחה. אנרי נולד עם פגם גנטי שמנע התאחות תקינה של העצמות. בגיל 12 שבר את רגלו השמאלית ובגיל 14 את רגלו הימנית. רגליו הפסיקו לצמוח בעוד שאר גופו המשיך לגדול, וכתוצאה, הוא נותר לקויי תנועה לצמיתות ונמוך קומה – כ־1.50 מטר.

עקב נכותו היה מנוע מלהשתתף בכל פעילויות בני גילו ולכן הקדיש את עיקר זמנו לציור ולאיור, ככל הנראה בהשראת אביו ושני דודיו שהיו ציירים. באותה תקופה הירבה לצייר סוסים. בגיל 17 נטש את לימודיו לאחר שנכשל בבחינות הבגרות, והשתקע בפריז. בגיל 21 פתח סטודיו משלו, ובשנותיו הראשונות כצייר הושפע מאוד מציוריו של אדגר דגה, שהיה שכנו ואותו העריץ. נכותו וחזותו החיצונית מנעו ממנו לקחת חלק פעיל מלא בחיי פריז התוססים והססגוניים של אותה תקופה, והוא היה עסוק בשתייה, בציור ובהתבוננות בחיים שסביבו, אלמנטים שבאו לידי ביטוי ביצירתו. הוא היה לאחד מחשובי הציירים הפוסט אימפרסיוניסטים ומאיירי האר־נובו, ותיעד את חיי הבוהמה של פריז של סוף המאה ה־19. חלק מעבודות האיור שלו התפרסמו במגזין ההומור והסאטירה "לה ריר" ("הצחוק") בשנים האחרונות של המאה ה־19.

במשך מרבית חייו הבוגרים היה אלכוהוליסט וסבל ממחלת העגבת, בה נדבק כתוצאה מהתרועעות עם פרוצות בפריז. לקראת סוף חייו התמוטט פיזית ונפשית, ואושפז בסנטוריום (בית מרפא). הוא נפטר בגיל 36 באחוזת משפחתו בדרום צרפת כתוצאה מעגבת ואלכוהוליזם[1][2], ונקבר לא הרחק משם.

עבודתו

טולוז־לוטרק נודע כ"נשמה של מונמרטר", רובע האמנים שבו התגורר ופעל. הוא נמשך לאווירה הבוהמיאנית של הרובע, ומדי ערב היה משוטט בברים ובמועדונים שהפכו להיות מקום עבודתו הקבוע, ובהם צייר ושתה לשוכרה. ציוריו תיארו את החיים במועדון המולן רוז', כמו גם מועדוני קברט אחרים, תיאטראות, קרקסים, וכן בתי בושת אותם פקד בתכיפות.

ציוריו ניחנו בהסתכלות אובייקטיבית על האתרים ומושאי הציור, שנבעו ככל הנראה מבדידותו. עבודתו הייתה גרפית באופיה, עם צבעוניות רבה המתוחמת היטב בקווי מתאר ברורים. הכרזות הססגוניות שעיצב למועדוני הקברט, על צבעיהן המלאכותיים, לכדו היטב את אווירת המקומות שנועדו לפרסם. בפוסטרים הללו ניכרת גם השפעתם של ההדפסים היפניים.

בחייו הקצרים היה פרודוקטיבי בצורה יוצאת דופן. הוא השאיר אחריו למעלה מ־1,000 ציורים, 5,000 רישומים ו־350 הדפסים וכרזות. בתקופת חייו לא זכה להציג בתערוכות בעלות חשיבות, אולם כיום נחשבות יצירותיו כיצירות מופת, ומוצגות בחשובי המוזיאונים בעולם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים