מודיעים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:25, 29 באוגוסט 2015

מודיעים או מודיעין הייתה עיר קדומה בשפלת יהודה, כ-10 ק"מ ממזרח ללוד. מזוהה כיום עם תל א-ראס (בקואורדינטות:31°55′59″N 35°00′24″E / 31.933171°N 35.006608°E / 31.933171; 35.006608 ובגובה: 243 מטר מעל פני הים), שליד הכפר הערבי אל מידיה‏‏^[1].

העיר נודעה כמקום מושבם של החשמונאים, ובפרט כמקום שבו פרץ מרד החשמונאים. בספר חשמונאים ב' מסופר שיהודה המכבי הנחיל מפלה לאנטיוכוס ליד מודיעים. בימינו נקראת העיר מודיעין על שם העיר הקדומה.

שם העיר

שלושת המקומות המשוערים של קברי המכבים לפי מפה משנת 1870 - על רקע העיר מודיעין של ימינו

מקור הסיפור על החשמונאים ועיר מוצאם הוא בספר מכבים שתורגם מיוונית, ולכן לא ידוע בבירור כיצד נקראה העיר - 'מודיעין' או 'מודיעים'. צורות הריבוי X-ים וX-ין היו נפוצות שתיהן בתקופת בית שני, וכל מתרגם בחר בצורה הנראית לו.‏‏^[2] במקורות היהודיים שנכתבו בעברית ישנה עדיפות מספרית לצורה 'מודיעים', כך למשל בתלמוד הבבלי מסכת פסחים: "מן המודיעים לירושלים - חמשה עשר מילין הויא".^[3] מקור נוסף, הקשור למשפחת החשמונאים מופיע בבבלי, מסכת קידושין: "...שהיו אומרים (לאלכסנדר ינאי המלך): אמו נשבית במודיעים, ויבוקש הדבר ולא נמצא".^[4] המקור העברי הקדום ביותר המזכיר את מודיעים/מודיעין הוא התוספתא: "מן המודיעין ולפנים - נאמנין על כלי חרס דקים לקודש, מן המודיעים ולחוץ - אין נאמנין".^[5] המקור, המאוחר אמנם בכשלוש מאות שנה לימי המכבים, מלמד כי שתי הצורות היו מקובלות, עד כי הכותב השתמש בשתיהן זו לצד זו.

עיר החשמונאים

מודיעים ידועה בתור עיר מולדת משפחת החשמונאים, המקום שבו פרץ מרד החשמונאים, ובו נקבר יהודה המכבי ושאר אחיו, והוקמה בו מצבה לזכרם.

משפחתו של מתתיהו בן יוחנן בן שמעון ממשמרת יהויריב הכהן ישבה במודיעים, בה אירעה ההתנגשות במהלכה הרג מתתיהו את הפקיד היווני שבא לכפות את תושבי המקום לזבוח לאל זר. מתתיהו ובניו ברחו אל ההרים, והשאירו בעיר כל רכושם.^[6]

אוזביוס כותב בספרו האונומסטיקון: "כפר אצל לוד, משם היו המקבים, אשר גם את מצבתם מראים עד היום". על פי דבריו זיהו חלק מחוקרים בתל א-ראס את חורבת אל מדיה, שגם משמרת את השם מודיעים.

קברות המכבים

על מקום קברות יהודה המכבי מספר ספר החשמונאים. לאחר מותו בקרב אלעשה: "וייקח יונתן ושמעון את גופת אחיהם, ויקברו אותה בקברות אבותיו בעיר מודעית".^[7]

שמעון החשמונאי בנה במקום מצבה וכך נאמר: "וישלח שמעון לקחת את עצמות אחיו, ויקבור אותם אל קבורת אבותיו במודעית... ויקם שמעון על קברות אבותיו ואחיו מצבה גדולה, אבנים מהוקצעות משני עבריהן, ויצג עליה שבעה עמודים אחד מול אחד: לאביו ולאמו ולארבעה אחיו. ויקף אותם קרנות גבוהות מעשה מקלעות, ועליהן מפותחים כל כלי מלחמה לזכר עולם, וגם תבנית אניות מחוטבות הנשקפות על פני הים. והמצבה הזאת במודעית עד היום הזה."^[8]

תושבי הכפר אל מידיא, המשמר את שמו הקדום של המקום, הצביעו על אתר ליד כפרם שקראו לו: "קבור אל יהוד". במקום שתי שורות של תשעה קברים גדולים חצובים בסלע גיר. הקברים בנויים כפירים חצובים לעומק כמטר וחצי, שבתחתיתם שתי גומחות קבורה צידיות. כל גומחה משמשת לאדם אחד, וייתכן שהקבר נבנה לקבורת בני זוג. מעל הקברים הונחו מכסי אבן גדולים וכבדים שחלקם נראה בשטח. באזור התגלו מערות קבורה מתקופת בית שני ובהם גלוסקמאות - ארונות קבורה קטנים שעל חלקם כתובות בעברית וביוונית.

בשנת 1909 ביקרו במקום מורי ותלמידי גמנסיה 'הרצליה' מתל אביב, להדליק נר ראשון של חנוכה וקבעו את "קבור אל יהוד" ל"קברות המכבים" על סמך דבריו של אחד מתושבי הכפר. מאז נקבע נוהג לבקר במקום בחג החנוכה, ומשנת 1945 הונהג לערוך מרוץ לפיד של המכבי הצעיר ממודיעים לירושלים לזכר המכבים, והאתר סומן ושולט בהתאם.

צפונית לאתר המכונה "קברות המכבים" מצוי מבנה אבן המקורה בכיפה המכונה "חורבת הגרדי". מועד בנייתו המשוער הוא בתקופה הביזנטית, ובמרכזו נמצא קבר שייח (שיח' אל-ע'רבאווי). שרידי המקום נחקרו כבר בשנת 1870 בידי ויקטור גרן. בשנת 1874 חקר את המקום הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו, שזיהה את המבנה עם המבנה המסומן במפת מידבא כמקום קבורתם של המכבים. במפה מהמאה ה-6 נכתב: "את מצבת קבריהם (של המכבים) מראים עד היום". לאחרונה הציעו החוקרים לזהות את 'ח'רבת חמאם אל מידיה', המצויה בסמוך לאתר המכונה "קברות המכבים" ולאנדרטה שהוקמה עליו, שבה נמצאו שרידים מתקופות שונות ובהם שרידים למערות קבורה יהודיות, כמקומה של העיר החשמונאית מודיעין‏‏^[9].

כיום מיוחס המקום על ידי "האגודה למען קברי צדיקים" כמקום קבורתו של מתתיהו החשמונאי ובמקום נערכות תפילות.

במתחם הוצבה אנדרטה לזכרם של הנופלים בקרבות באזור.

מיקומה של מודיעים כנקודת ציון בתקופת בית שני

מיקומה המדויק של מודיעים הקדומה אינו ידוע לנו היום, אך האמורא עולא אומר בתלמוד בבלי^[3], ש"מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא", כלומר שהמרחק בין מודיעים וירושלים הוא חמישה עשר מיל.

בתקופת בית המקדש השני שימשה מודיעים כנקודת ציון, לצורך עניינים הלכתיים שונים.

פסח שני

המשנה במסכת פסחים^[10] מביאה מחלוקת תנאים בשאלה מהו המרחק המינימלי מירושלים, שהאדם הנמצא בו פטור מעונש "כרת" על כך שלא קיים את מצוות קרבן הפסח, על פי המילים בציווי התורה על פסח שני: "דרך רחוקה".^[11] לפי רבי עקיבא, אדם הנמצא "מן המודיעים וחוץ", פטור מעונש זה.

נאמנות על טהרת כלי חרס

לפי הלכות טומאה וטהרה, לא ניתן לטהר כלי חרס שנטמא, ויש צורך לשבור אותו. בתוספתא במסכת חגיגה^[5] כתוב שמוכרי כלי חרס שנמצאים "מן המודיעים ולפנים", נאמנים לומר שכלי החרס שהם מוכרים טהורים. מסתבר שהדבר קשור גם לכך שמודיעים הייתה עיר כהנים, שנזהרו במיוחד בענייני טומאה וטהרה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מודיעים בוויקישיתוף

שלומית וקסלר-בדולח, אלכסנדר און ויהודה רפיואנו, ‏לשאלת זיהויה של מודיעין – עירם של החשמונאים, קתדרה 109, ספטמבר 2003, עמ' 69 -86
בועז זיסו וליאור פרי, ‏מיקומן של מודיעין החשמונאית ומודיתא הביזנטית: לבירור סוגיה גאוגרפית-היסטורית, קתדרה 125, תשרי תשס"ח, עמ' 20-5

הערות שוליים

^ ‏בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, יד יצחק בן צבי ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980, ע"מ 157‏
^ ‏במהדורת פרנקל מוורשה, שנכתבה ב-1885, כתוב למשל על מתתיהו בפרק ב': "והוא יושב בהר מודעית".
^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צ"ג, עמוד ב'.
^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ס"ו, עמוד א'.
^ ¹ ² תוספתא, חגיגה, פרק ג', הלכה כ"ט.
^ ספר חשמונאים ב', פרקים א'-י"ג.
^ מקבים א', ט', י"ט.
^ ספר חשמונאים א, פרק יג, פסוק כה.
^ בועז זיסו וליאור פרי, "מיקומן של מודיעין החשמונאית ומודיתא הביזנטית: לבירור סוגיה גאוגרפית-היסטורית", קתדרה, 125 (תשס"ח), 5-20.‏
^ משנה, מסכת פסחים, פרק ט', משנה ב'.
^ ספר במדבר, פרק ט', פסוקים י'–י"א.

[1] ‏בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, יד יצחק בן צבי ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980, ע"מ 157‏

[2] ‏במהדורת פרנקל מוורשה, שנכתבה ב-1885, כתוב למשל על מתתיהו בפרק ב': "והוא יושב בהר מודעית".

[פסחים,_צג,_ב-3] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צ"ג, עמוד ב'.

[4] תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ס"ו, עמוד א'.

[תוספתא,_חגיגה,_ג,_כט-5] ¹ ² תוספתא, חגיגה, פרק ג', הלכה כ"ט.

[6] ספר חשמונאים ב', פרקים א'-י"ג.

[7] מקבים א', ט', י"ט.

[8] ספר חשמונאים א, פרק יג, פסוק כה.

[9] בועז זיסו וליאור פרי, "מיקומן של מודיעין החשמונאית ומודיתא הביזנטית: לבירור סוגיה גאוגרפית-היסטורית", קתדרה, 125 (תשס"ח), 5-20.‏

[10] משנה, מסכת פסחים, פרק ט', משנה ב'.

[11] ספר במדבר, פרק ט', פסוקים י'–י"א.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 [[קובץ:MaccabeanTombs 056 (1).jpg|שמאל|ממוזער|250px|קברות המכבים ביער בן-שמן]]
 [[קובץ:'קברות המכבים'.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"קברות המכבים" ב[[יער בן שמן]]]]
-[[קובץ:קבר המיוחס למתתיהו החשמונאי בתוך "חורבת הגרדי".jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר המיוחס למתתיהו בן יוחנן ([[מתתיהו החשמונאי]]) בתוך "חורבת הגרדי"]]
+[[קובץ:PikiWiki Israel 5411 matityahu grave.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר המיוחס למתתיהו בן יוחנן ([[מתתיהו החשמונאי]]) בתוך "חורבת הגרדי"]]
 [[קובץ:PikiWiki Israel 5412 hagardi ruin in ben-shemn forest.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"חורבת הגרדי" ב[[יער בן שמן]]]]
 מקור הסיפור על החשמונאים ועיר מוצאם הוא ב[[ספר מכבים]] שתורגם מ[[יוונית]], ולכן לא ידוע בבירור כיצד נקראה העיר - 'מודיעין' או 'מודיעים'. צורות הריבוי X-ים וX-ין היו נפוצות שתיהן ב[[תקופת בית שני]], וכל [[תרגום|מתרגם]] בחר בצורה הנראית לו.‏‏{{הערה|1=‏[http://www.tsel.org/torah/macab/index.html במהדורת פרנקל] מוורשה, שנכתבה ב-1885, כתוב למשל על מתתיהו בפרק ב': "והוא יושב בהר מודעית".}} במקורות היהודיים שנכתבו ב[[עברית]] ישנה עדיפות מספרית לצורה 'מודיעים', כך למשל ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] [[מסכת פסחים]]: "מן '''המודיעים''' לירושלים - חמשה עשר מילין הויא".{{הערה|שם=פסחים, צג, ב|{{בבלי|פסחים|צג|ב}}.}} מקור נוסף, הקשור למשפחת ה[[חשמונאים]] מופיע בבבלי, [[מסכת קידושין]]: "...שהיו אומרים (ל[[אלכסנדר ינאי]] המלך): אמו נשבית ב'''מודיעים''', ויבוקש הדבר ולא נמצא".{{הערה|{{בבלי|קידושין|סו|א}}.}} המקור העברי הקדום ביותר המזכיר את מודיעים/מודיעין הוא ה[[תוספתא]]: "מן '''המודיעין''' ולפנים - נאמנין על כלי חרס דקים לקודש, מן '''המודיעים''' ולחוץ - אין נאמנין".{{הערה|שם=תוספתא, חגיגה, ג, כט|[[S:תוספתא/חגיגה|תוספתא, חגיגה]], פרק ג', הלכה כ"ט.}} המקור, המאוחר אמנם בכשלוש מאות שנה לימי המכבים, מלמד כי שתי הצורות היו מקובלות, עד כי הכותב השתמש בשתיהן זו לצד זו.